תוך כדי העבודה נתפסה ידו של התובע בין שני חלקים במכונה: 1. התובע טען כי התאונה, שבמהלכה נפגע ונפצע בידו, ארעה בשל רשלנותה של הנתבעת, בין היתר, בשל הפרת חובות חקוקות בהעדר הדרכות בטיחות והעדר גידור מתאים למכונה. לטענת התובע, אחראית לכן הנתבעת 1 לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאותה פציעה. 2. הנתבעות הכחישו את אחריותן לפציעתו של התובע. לטענתן, לא היתה כל התרשלות מצידן ועל כל פנים אשמו התורם של התובע מגיע לכדי 100%. שני הצדדים טענו גם לעניין גובה הנזק. 3. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכל המסמכים שהגישו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את האופן שבו ארעה התאונה ואת טענותיו בעניין הזה. עדותו של התובע, באשר לארוע התאונה וכיצד קרה שנפצע בידו השמאלית, היתה עדות יחידה ואיש מהעדים האחרים שהביא התובע לא יכול היה להעיד בעניין הזה. מדובר בעדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך, ולא ניתן לבסס עליה ממצא עובדתי כלשהו, בפרט כשהתרשמותי מעדותו של התובע היתה שלילית ביותר. 4. התובע, כשהעיד בפני ועמד על דוכן העדים, הותיר רושם בלתי מהימן ועדותו היתה מתפתלת ומתחמקת בעניינים רבים. מסקנתי, לפיה לא ניתן להאמין לעדותו של התובע ולא ניתן לכן לקבל את גרסתו באשר לאופן שבו ארעה התאונה, מבוססת לא רק על הרושם הבלתי אמצעי שהותיר עלי התובע במהלך עדותו, אלא גם על נימוקים נוספים. 5. מלבד עדותו של התובע, לפיה כף ידו השמאלית נתפסה בין שני חלקי מכונת הליטוש, אין בפני למעשה כל ראיה שהיא, לפיה פציעתו של התובע אכן ארעה בנסיבות האלה. אחיו של התובע, שהעיד מטעמו, טען כי לא ראה את הפציעה עצמה והגיע למקום כאשר ידו של התובע לא היתה תפוסה במכונה. אף שמתצהירו של האח ירדן (סעיף 12), ניתן היה להבין כאילו הוא ראה במה עיניו את ידו של התובע כשהיא תפוסה בין חלקים במכונה, התברר, במהלך חקירתו הנגדית, כי כאשר הגיע למקום היד לא היתה במכונה (עמ' 30 שו' 9-11, 20). 6. העד הנוסף שהביא התובע, המהנדס מר מיכאל מנדלין, ציין בעדותו כי הוא כלל לא היה במקום כשארעה התאונה (עמ' 33 שו' 30). העדים האחרים שהביא התובע, המומחה מטעמו ומדריך הכושר האישי, גם הם לא היו במקום בזמן התאונה. 7. התובע נמנע, מסיבותיו, מלזמן עדים מקרב העובדים שהיו במקום ואשר סייעו, לטענתו, בחילוץ ידו מהמכונה. הוא אף נמנע מלפרט מיהם אותם עובדים ולמסור את פרטיהם. אינני מאמינה לעדות התובע, לפיה אינו זוכר מי מהעובדים שיחרר את היד. עדותו, לפיה הסתפק באמירה "אני לא זוכר, היו קבוצה של עובדים" (עמ' 18 שו' 28), בלתי מתקבלת על הדעת ולא ניתן להאמין לה. מדובר, לטענת התובע, בארוע שבמהלכו נפצע באורח משמעותי בידו השמאלי ואין זה מתקבל על הדעת שהתובע לא יודע מי מהעובדים במפעל נכח במקום וראה את ידו כשהיא תפוסה, על פי הנטען, במכונה ומי מהעובדים סייע לו לחלץ את היד. בפרט הדבר נכון, כאשר מעדות התובע ואחיו ירדן עולה כי איש מהעובדים האחרים במפעל לא ידע להפעיל את המכונה ולא ברור לכן כיצד ידעו העובדים שהגיעו למקום, לשחרר את ידו של התובע. 8. עדותו של התובע, כאשר התבקש לפרט מי מהעובדים שיחרר את ידו מהמכונה, היתה עדות מתחמקת באופן מובהק וכאשר נשאל אם גם היום, בדיעבד ולאחר התאונה, לא ניסה לברר מי הזיז את המכונה לשחרר את היד, השיב: "הגיעו קבוצה של עובדים. אני מניח שזה אחי. לא שאלתי ואני לא יודע" (עמ' 19 שו' 6). מדובר בתשובה מתחמקת שלא ניתן להאמין לה. פציעתו של התובע לא היתה פציעה של מה בכך ובעקבותיה הוא אושפז בבית החולים ואין זה מתקבל על הדעת שהארוע שבמהלכו נפגע לא הפך נושא לשיחה ואיש ממשפחת התובע, שהמפעל בבעלותה, לא ניסה לברר מי מהעובדים היה מעורב בשחרור ידו של התובע, אם אכן היה צורך לשחררה. כבר בשאלון שנשלח אליו, נשאל התובע מי מהעובדים חילץ את כף ידו מן המכונה (שאלה 48 כו' לשאלון נ/3). אף שהתובע ידע כי מדובר בנתון חשוב ואף שנשאל בעניין זה מפורשות, לא דאג לברר עניין זה וגם בתצהירו ובעדותו בבית המשפט התחמק, כאמור, ממתן פרטים בעניין זה. גם אחיו של התובע, ירדן, התחמק מלהשיב על השאלה מי מהעובדים שיחרר את ידו של התובע מהמכונה (עמ' 30 שו' 18). 9. התחמקותם של התובע והעד מטעמו מלפרט את שמות העובדים שסייעו, לכאורה, בחילוץ ידו של התובע מהמכונה והמנעותו של התובע מלהביא מי מאותם עובדים להעיד בבית המשפט פועלת לחובת התובע ומערערת בצורה ניכרת את מהימנותו ואת מהימנות גרסתו. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובע הוא בנו של מנהל המפעל וברור לכן כי פציעתו, אם אכן ארעה בנסיבות שתוארו בתביעה, היתה ארוע שלא בקלות יישכח וכי ניתן היה, בברור פשוט, לאתר את העובדים ששהו במקום בעת התאונה, וכל שכן את העובד או העובדים שחילצו, כביכול, את ידו של התובע מהמכונה. 10. גרסתו של התובע היתה כי תוך כדי עבודה על המכונה, ידו השמאלית נתפסה בין שני חלקי המכונה. אולם במהלך חקירתו הנגדית התברר כי הגרסה רצופה סתירות והתובע התפתל רבות על דוכן העדים כאשר התבקש להשיב על שאלות שהן לכאורה שאלות פשוטות, ולא היה צריך להיות כל קושי להשיב עליהן באופן ישיר. 11. לכך מצטרפת העובדה שגרסתו של התובע, לפיה ידו נתפסה בין שני חלקי המכונה, עומדת בסתירה לתאור התאונה כפי שהוא מופיע בדו"ח חדר המיון (נ/4). באותו מסמך צוין כאילו פציעתו של התובע ארעה "בזמן עבודתו מברזל שנפל על כף ידו". מדובר בגרסה הראשונה כפי שנמסרה בבית החולים ואין בה זכר לטענה כאילו כף ידו של התובע נתפסה בין שני חלקי המכונה. לעניין חשיבותה של הגרסה הראשונה, הסמוכה לארוע,. השווה: ת.א. 3473/07 חלוואני נ' עיריית ירושלים, תק-של 2012 (3) 8202, 8207. כאמור, אין זו הסתירה היחידה. 12. גרסתו של התובע, באשר למהלכים שבעקבותיהם נתפסה ידו במכונה, עברה שינויים רבים במהלך ניהולו של תיק זה. בכתב התביעה נטען כי התובע התכוון לקרב את המוט האופקי אל הצינור ותוך כדי פעולת הקרוב הזו, נלכדה כף ידו בין שני הגופים ונמעכה. בתצהיר עדותו הראשית, לעומת זאת, העלה התובע גרסה חדשה ולפיה ביקש להרחיק בין שני החלקים, ולא לקרב ביניהם, אך במקום להתרחק זה מזה, החלקים נעו קדימה וכף ידו השמאלית נמחצה ביניהם. 13. כאשר עומת עם סתירה זו, השיב באופן כה מתפתל ומתחמק עד שראוי להביא את תשובתו כלשונה: "רציתי לקרב אבל בפועל לא היה קרוב. זאת אומרת שכן היה קרוב אבל ידעתי את זה רק ברגע שלחצתי, שיש קרוב, אבל בפועל רציתי להרחיק בגלל מה שהסברתי קודם לגבי המחשב והלחצנים." (עמ' 15 שו' 1-4). 14. לא זו אף זו, במהלך חקירתו הנגדית העלה התובע, לראשונה, גרסה חדשה ולפיה ארעה התאונה בשל העובדה שהוא, התובע, לא ידע שאף שעל גבי המחשב שני לחצנים, אחד לתנועה קדימה והשני לתנועה אחורה וכדי לעבור ממצב אחד לשני, צריך ללחוץ ראשית על הלחצן שמייצג את המצב שבו נמצאת המכונה ורק אחר כך ללחוץ על הלחצן לכיוון ההפוך, ובלשונו של התובע: "יש שני לחצנים במחשב, אחד מעבר קדימה והשני למעבר לתנועה אחורנית. כדי לעבור ממצב אחד לשני בפועל, צריך ללחוץ על אותו לחצן, כלומר, כרגע בפועל הוא במצב קדמי ואני צריך ללחוץ עליו שוב על הלחצן של הקדמי ואחר כך על הלחצן האחורי אבל אני לא ידעתי את זה ולחצתי ישר על הלחצן האחורי ובפועל הוא נשאר על התנועה הקדמית ואני לא ידעתי את זה. באתי ללחוץ על הדוושה והייתי בזמן ההרכבה ולחצתי ובעניין של שניה פשוט נלחצה לי היד" (עמ' 13 שו' 6-11). אף שמדובר בעניין מהותי ביותר שיש בו, לכאורה, כדי להסביר כיצד ארע שהמכונה נעה בכיוון ההפוך לזה שהתובע התכוון אליו, אין זכר לטענה זו לא בכתב התביעה, לא בתצהיר התובע וגם לא בחוות הדעת של המומחה מטעמו של התובע, שלו הסביר התובע כיצד ארעה התאונה. למעשה, גירסה זו של התובע עומדת בסתירה למה שאמר בתצהירו ולפיו "ירדן הסביר לי את שלבי העבודה השונים לרבות אופן ההרחקה והקירוב של החלקים במכונה..." (סעיף 18 לתצהירו). 15. לא זו אף זו, בפועל גם לא הונחה בפני כל ראיה שהיא לכך שהמנגנון שתאר התובע, בדבר אותם לחצנים והצורך בלחיצה חוזרת על אחד מהם, הוא המנגנון שאכן קיים במכונה. מומחה התובע לא התייחס לעניין זה כלל בחוות דעתו ואין בה זכר לאופן שבו יש ליתן למכונה הוראות לנוע לצד זה או אחר. למעשה, באופן תמוה התברר במהלך חקירתו הנגדית של מומחה התובע, שהמומחה כלל לא הפעיל את המכונה ואפילו לא ראה אותה כשהיא פועלת. למעשה, מעדותו עולה כי אופן שינוי כיוון התנועה של המוט כלל לא עניין את המומחה! (עמ' 44 שו' 29-31, עמ' 52 שו' 1-4). העובדה שהתובע לא ציין בפני המומחה מטעמו דבר בנוגע לסיבה שבגינה נתפסה ידו במכונה - מטילה צל כבד על גירסת התובע בכלל, ועל טענתו בדיון בעניין אותם לחצנים והצורך, כביכול, בלחיצה כפולה על אחד מהם, בפרט. 16. גם אחיו של התובע, מי שלכאורה ועל פי הנטען קיבל את ההדרכה מנציג החברה המייצרת, לא הזכיר דבר בעניין הזה בתצהיר עדותו הראשית וגם כאשר נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית, לא ציין כי לצורך שינוי כיוון התנועה יש תחילה ללחוץ שוב על לחצן התנועה הנוכחית על מנת לבטל את כיוון התנועה הזה (עמ' 27 שו' 18-23). 17. התובע גם נמנע מלצרף במלואו את ספר ההפעלה של המכונה, אף שלכאורה ניתן היה ללמוד ממנו כיצד משנים את כיוון תנועת המוט. מחדלו של התובע בעניין הזה פועל לחובתו, בפרט כאשר לחוות דעתו של מומחה התובע צורפו חלקים מספר ההפעלה של המכונה אך לא צורפו אליה החלקים האמורים. 18. סתירות נוספות בגרסה התובע נמצאו גם בעניינים אחרים. כך, בנוגע לסיבה שבגינה ניגש, לטענתו, אל המכונה והפעיל אותה. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי באותו יום התבקש לעבוד על המכונה. גם בתשובותיו לשאלון ציין התובע כי ביום התאונה השתמש במכונה לצורך ביצוע עבודה/הזמנה (שאלה 48 יט' לשאלון נ/3). התובע נמנע מלפרט מי ביקש ממנו לעבוד על המכונה ומי הורה לו לעשות כן. מעדותו של המהנדס, מר מנדלין, עולה כי ההוראה לא הגיעה ממנו (עמ' 34 שו' 1-3). ככל הנראה לא בכדי לא נקב התובע בשמו של מי שהורה לו, לכאורה, לעבוד על המכונה. זאת, משום שתשובותיו בחקירה הנגדית נראה כי איש לא הורה לו ולא ביקש ממנו לעשות כן. בחקירתו הנגדית של התובע התברר, כי היוזמה לגשת אל המכונה ולהפעיל אותה, היתה יוזמה אישית של התובע, שביקש ללמוד על המכונה (עמ' 12 שו' 5-10ׂׂ). בהמשך, ניסה התובע ליישב את הסתירה שבין הגרסאות וטען כי: "היתה הוראה לבצע הזמנה של ליטוש מסויים ובאתי לבדוק איך אני מסוגל לבצע אותה" (עמ' 12 שו' 15) וכאשר נשאל אם היתה הוראה ומישהו הורה לו לבצע את העבודה על המכונה, השיב: "היתה הוראה כללית", כאשר הוא נמנע מלציין מי נתן את אותה הוראה. 18. כאילו לא די בהתחמקותו של התובע ומניסיונותיו הכושלים להסביר מדוע בכלל ניגש אל המכונה והפעיל אותה, התובע גם נמנע מלהעיד את אביו, מנהל הנתבעת, וזאת אף שלפי עדותו של אחיו ירדן, האב הוא היחיד שנותן הוראות על פעולות כאלה ואחרות במפעל (עמ' 27 שו' 29-32, עמ' 28 שו' 1-10). המנעות התובע מלהביא את אביו לעדות תמוהה, במיוחד לנוכח דבריו של האב בפני החוקרת מטעם הנתבעת ולפיהם באותו יום התובע כלל לא בא לעשות עבודה (מוצג נ/11 עמ' 70). 20. גם בנוגע לניסיונו הקודם של התובע בהפעלת המכונה נמצאו סתירות רבות בגרסת התובע עצמה ובין גרסת התובע לגרסת אחיו. בעוד שבתשובותיו לשאלון ציין התובע כי הוא עבד על המכונה כ-3-4 פעמים לפני התאונה (שאלה 48 יח' לשאלון נ/3), טען התובע בתצהירו כי רק ביום התאונה עבד על המכונה לראשונה בעצמו. כאשר עומת, במהלך חקירתו הנגדית, עם העובדה שאם לא היתה זו הפעם הראשונה שבה עבד על המכונה היה עליו לדעת מהו המנגנון להפיכת כיוון תנועת הצינור, היו תשובותיו, גם בעניין הזה, מתפתלות ומתחמקות. תחילה ציין שבכלל לא ידע שצריך ללחוץ שוב על הכפתור שמייצג את כיוון תנועתה הנוכחי של המכונה, אחר כך טען כי שכח עובדה זו ובסופו של דבר טען כי התדרוך שקיבל פשוט לא היה נכון. כאשר נשאל שוב, כיצד יתכן שקיבל תדרוך לא נכון אם כבר עבד בעבר על המכונה, טען כי אחיו ביצע את הפעולות מהר והוא לא ידע שצריך ללחוץ כדי לבטל את הכיוון (עמ' 17 שו' 10-32, עמ' 18 שו' 12-22). בסופו של דבר, כאשר נשאל שוב אם אחיו ירדן הסביר או לא הסביר לו את הצורך בלחיצה כפולה על הלחצנים, השיב: "מבחינתו הוא כן הסביר לי וגם אני באותו זמן סברתי שהוא הסביר לי" (עמ' 18 שו' 22). דומה שהתשובה מדברת בעד עצמה וממחישה את עדותו המתחמקת והמתחכמת של התובע. בעוד שהתובע ניסה להציג כאילו ההדרכה שקיבל מאחיו היתה שטחית, והוא רק צפה באחיו מפעיל את המכונה, ציין אחיו של התובע כי הדריך את התובע בכל תיפקודי המכונה, במשך חודש תמים (עמ' 29 שו' 30-33). 21. כאילו לא די בכל האמור לעיל, התברר גם כי גרסתו של התובע באשר לשלב, שבמהלכו נתפסה, כביכול, ידו במכונה, לא היתה גרסה עקבית ואחידה. 22. מדובר במכונה שנועדה להשחיז את חלקו הפנימי של צינור. פעולה זו נעשית כאשר ראש השחזה, שמורכב על גבי מוט, מוכנס אל תוך הצינור ומשחיז את הצינור מצידו הפנימי. על פי העדויות, הפעלת המכונה מורכבת מכמה שלבים. בשלב הראשון, שהוא שלב ידני, על העובד לחבר אל המוט את ראש ההשחזה המתאים ולחבר אל המכונה מצידה השני את הצינור המיועד להשחזה. לאחר מכן, יש לקרב את שני החלקים. דבר זה נעשה באמצעות הזזת המוט, שעליו מורכב ראש ההשחזה, אל הצינור, על מנת להכניס את ראש ההשחזה אל תוך הצינור. הזזת המוט נעשית באמצעות לחצנים המצויים על לוח הפיקוד הממוחשב, וע"י לחיצה על דוושת רגל. לאחר שראש הליטוש הוכנס לצינור - נעשית פעולת המכונה באופן אוטומטי. 23. מעדותו של התובע לא ניתן היה להבין באופן חד משמעי באיזה שלב, לטענתו, נתפסה ידו בין שני חלקי המכונה. תחילה טען כי ביקש להרכיב את ראש הליטוש על המוט ולשם כך ביקש להרחיק את המוט אחורנית על מנת שיהיה רווח בין המוט ובין הצינור (עמ' 15 שו' 11-14). בהמשך טען כי בזמן התאונה ראש הליטוש, היה כבר בתוך הצינור (שם, בשו' 18-22) ומכאן שהראש היה כבר מורכב על המוט. בהמשך טען כי כאשר הראש כבר בתוך הצינור הוא ביקש למקם אותו באופן ידני (עמ' 16 שו' 6). זאת, אף שברור לפי התאור שמסרו כל העדים בדבר אופן פעולת המכונה, כי כאשר ראש הליטוש נמצא כבר בתוך הצינור מתחילה פעולה אוטומטית של המכונה ואין עוד צורך במגע כלשהו. מעבר לכך, כיוון הראש לתוך הצינור נעשה, כפי שהדגימו כל העדים, על ידי תמיכת הראש מלמטה ולא ע"י הנחת היד לפני הראש. 24. אחיו של התובע, ירדן, העיד כי תחילה מרכיבים את הראש על המוט וההרכבה נעשית בתנועה סיבובית של שתי הידיים. פעולה זו נעשית כאשר המכונה עומדת ואף אחד מחלקיה אינו בתנועה. בהמשך, יש ללחוץ על דוושת הרגל על מנת לקרב את המוט, שעליו ראש הליטוש, אל פתח הצינור ואז לכוון מעט את הראש על מנת שיכנס אל תוך הצינור. משלב זה ואילך יכולה המכונה לעבוד לבד ודי בלחיצה על הדוושה (עמ' 26 שו' 18-23). הכנסת הראש לצינור נעשית בתנועת הרמה קלה - ולא כאשר היד נמצאת בין הראש ובין הצינור. 25. העובדה, שהתובע לא יכול היה למסור גרסה ברורה וחד משמעית באשר לשאלה אם התאונה ארעה בעת שביקש להרכיב את ראש הליטוש על גבי המוט או בעת שביקש להכניס את ראש הליטוש אל תוך הצינור, פועלת לחובת התובע, בפרט לנוכח ריבוי הסתירות כפי שתואר לעיל ולאור העובדה שעדות התובע ביחס לנסיבות שבמהלכן נפצע בידו, היתה, כאמור, עדות יחידה של בעל דין. לכל הסתירות והמחדלים כפי שתוארו לעיל יש להוסיף את העובדה שהתאור שתאר התובע אינו מתיישב כלל עם מקום עמידתו הנטען ליד המכונה. מהתמונות, כפי שצורפו לחוות הדעת שהוגשו מטעמם של הצדדים, עולה כי אם אכן הפעיל התובע את המכונה הרי שהיה עליו לעמוד, כשמחשב הבקרה ועליו הלחצנים נמצא מצידו השמאלי, ובצד זה נמצא גם המוט, שעליו יש להרכיב את ראש הליטוש. מצידו הימני של התובע נמצא חלק המכונה שעליו מורכב הצינור. המוט, שעליו ראש הליטוש, נע אפוא משמאל לימין, ביחס לעובד המפעיל את המכונה. בנסיבות כאלה, אין זה מתקבל כלל על הדעת כי דווקא ידו השמאלית של התובע היא שנתפסה בין שני חלקי המכונה. ההיגיון הפשוט מחייב את המסקנה לפיה אם יד מידיו של התובע היתה יכולה להיות בין שני חלקיה של המכונה, כלומר, בין ראש הליטוש ובין הצינור, הרי זו ידו הימנית של התובע. התובע התעלם לחלוטין מקושי מהותי זה. גם מומחה התובע התעלם לחלוטין מתמיהה זו. 26. תמיהה זו כה גדולה עד שכאשר התברר עניין זה במהלך הדיון, מצאתי לנכון ליתן החלטה המתארת את הנתונים הרלוונטים (עמ' 64 שו' 28-32). העובדה שהתובע נמנע מלהתייחס בכתב התביעה או בתצהירו לעניין זה, אף שברור שהקושי בעניין זה לא יכול היה להיות נעלם מעיניו, פועלת גם היא לחובת התובע. 27. בסופו של דבר וכפי שהובהר לעיל, אין בפני בית המשפט אלא את עדות התובע, שטען כי במהלך עבודתו נתפסה ידו במכונה. עדות התובע לא רק שהותירה רושם שלילי ביותר, היא גם היתה רצופה סתירות ותמיהות רבות, כמעט ביחס לכל אחד ואחד מהפרטים שהתובע הצהיר לגביהם. בנוסף, התובע נמנע באופן תמוה, וללא הסבר מניח את הדעת, מלהביא עדים שיכולים היו, לכאורה, לתמוך בגרסתו. זאת, הן לעניין טענתו שהתאונה ארעה לאחר שהוא התבקש לעבוד על המכונה ולא, כפי שלכאורה ניתן להבין מחלק מתשובותיו, כאשר ניגש אל המכונה מיוזמתו, והן לעניין טענתו שהתאונה אכן ארעה, בעת שכף ידו השמאלית נלכדה בין שני חלקי המכונה. 28. על חוסר מהימנותו וחוסר אמינותו של התובע מעידה גם העובדה שאף שהתובע המשיך לקבל שכר מלא מהנתבעת, גם בתקופת החלמתו - הדבר לא הפריע לו לקבל, במקביל, תגמולי מל"ל (עמ' 20 שו' 19-23) ולמרות השכר הכפול שקיבל התקופה זו הוא טוען להפסדי שכר בגין תקופת החלמתו (סעיף יד' בעמ' 17 לסיכומים מטעמו). 29. פועל יוצא מן האמור לעיל הוא שלא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו ולהוכיח את גרסתו באשר לתאונה ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה שהגיש. וכך נאמר בעניין אחר: "כיצד ובאיזה נסיבות נפצע התובע? לא על הנתבעת להוכיח, ודי בכך שהתובע לא הרים אפילו את הנטל הרגיל המוטל על התובע במשפט אזרחי, כדי לדחות התביעה". ת"א (מחוזי חיפה) 111/98 חזימה נ' מדינת ישראל, וכן ע"א 8599/02 חזימה נ' מדינת ישראל תק-על 2008, שם אישר בית המשפט העליון את פסק הדין. כך, גם קבע בית המשפט העליון מפי כב' השופט עמית: "ככלל, נתבע אינו אמור להוכיח באילו נסיבות נפגע התובע ומשנמצאת גירסתו של התובע שיקרית, ברגיל, די בכך כדי לדחות את התביעה". ע"א 5179/11 פלוני (קטין) נ' מדינת ישראל, בס' 3 לפסק הדין. באופן דומה קבע גם בית המשפט המחוזי בירושלים: "המסקנה מכל האמור לעיל היא שדי בקביעה כי נסתרה הגירסה העובדתית של התובעים והתגלתה כגירסה שיקרית, כדי להביא לדחיית התביעה. בכך באה לידי ביטוי הקביעה כי התובע "נושא בתוצאה של אי הצגת גרסה נכונה בפני בית המשפט" (ע"א 1148/11 איברהים חמידאת נ' משה כהן, מיום 13/6/12)". ת"א 5644-05-11 עזבון סרור ואח' נ' מדינת ישראל, בסעיפים 23-25 לפסק הדין. 30. לאור כל האמור, התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעות ביחד ולחוד ובנוסף בשכ"ט עו"ד לנתבעות בסכום של 15,000 ₪. ידייםתאונות עבודה עם מכונהתאונת עבודה