הגיש תלונה למשטרה על כך שניצל את מעמדו כעובד במחלקת הגבייה של הרשות למיסים, אגף מס הכנסה, כדי לבדוק נתונים ביחס להכנסות התובע ונתונים נוספים הנמצאים במחשב מס הכנסה. בעקבות זאת הוגש נגד הנתבע כתב אישום (פ 9658/01). הנתבע הורשע בעבירה של הפרת סודיות בניגוד לסעיף 16 חוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981, בהכרעת דין מיום 29.3.2004 . 10. הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין וערעורו נדחה ביום 30.6.2006. 11. התביעה שבכותרת הוגשה על ידי התובע ביום 7.5.12 לפיצוי בגין העוולות של הנתבע כלפיו, כמפורט בפרק ד' לכתב התביעה (החל מעמ' 7 לכתב התביעה): הגשת תצהיר עדות שקרי על ידי הנתבע לבית המשפט בעניין הארנונה וחובות נוספים בגין המושכר (וגם למוסד לביטוח לאומי); ושימוש שלא כדין במאגרי מידע שבגינו הורשע הנתבע בפלילים. כמו כן טוען התובע בסעיף 4.22 לכתב התביעה: "הנתבע ביצע, בין היתר, עוולה מסוג נגישה מכוונת ו/או נגישה רשלנית נגד התובע, הזיק לתובע תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, והוא אף הזיק לתובע תוך כדי הפרת חובות חקוקות. הנתבע הזיק לתובע אף על ידי הצהרת שקר ועדות שקר בבי המשפט, ולחלופין, הזיק לתובע תוך הפרת חובת זהירות שהוא חב כלפיו כמשכיר האמור לבצע את חוזה השכירות בתום לב ו/או כבעל דין בהליך משפטי". 12. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, העומדים על סך כולל של 4,029,251 ש"ח כדלקמן: עיקול מכונות שהיו בבית הדפוס של התובע - סה"כ (קרן) - 25,245 ש"ח - 179,251 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה. אבדן הכנסה של התובע מבית הדפוס, בקיזוז הכנסות אחרות - 2,000,000 ש"ח. הפסד ממוני והפרשי שווי בגין המקרקעין (בעלות התובע ברבע מהזכויות בדירת העיזבון של אביו ז"ל) שעוקלו משנת 1999 ועד לשנת 2004 - 300,000 ש"ח. תשלומים לטיפול משפטי וההוצאות הנלוות להליכים המשפטיים - 200,000 ש"ח. פיצוי עבור נזק לא ממוני, עגמת נפש הטרדה ואי נוחות - 500,000 ש"ח (25,000 ש"ח לכל שנה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית). פיצוי עבור אבדן שעות עבודה, נסיעות, טלפונים ודלק - 150,000 ש"ח. פיצוי עונשי - 500,000 ש"ח. פיצוי על פגיעה בשמו הטוב של התובע - 200,000 ש"ח. 13. מטעמים פרקטיים, כטענת התובע, וכדי להיכנס לסמכות בית משפט השלום, העמיד התובע את התביעה על סך של 2,480,000 ש"ח. 14. ביום 12.3.13 ניתנה לנתבע ארכה להגשת כתב הגנתו עד לאחר הכרעה בבקשה זו. ב. טענות הצדדים בבקשה . התיישנות עילת התביעה . 1. הנתבע טוען כי עילת התביעה התיישנה שכן התביעה, אשר הוגשה ביום 7.5.12, מתייחסת לאירועים שקרו לפני עשרות שנים, ואשר המועד להגשת תביעה בגינם חלף לפני שנים רבות. 2. הנתבע טוען כי אין לקבל את טענת התובע בכתב התביעה לפיה עילת התביעה קמה לו עם תוצאות ההליכים המשפטיים בבתי המשפט השלום והמחוזי, הואיל והמועד בו נולדת עילת התביעה הוא המועד הראשון בו נודע לתובע על העובדות המקימות את עילת התביעה. לטענתו, התובע עצמו טוען כי בשנת 1982 התעוררו המחלוקות שבין הצדדים, בשנת 1984 הוגשה הבקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל, בשנת 1998, נודע לתובע, לטענתו, לראשונה, על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, כי בשנת 2000 הכריזה העירייה על חוב הארנונה כחוב אבוד, וכי ביום 13.7.2004 ניתן פסק דינו השני של השופט ד' מור. 3. בתגובה לבקשה טוען התובע כי עילת התביעה לא התיישנה הואיל והיא התגבשה, סופית, רק ביום 7.11.05, עת נדחה הערעור שהגיש הנתבע, על ידי בית המשפט המחוזי בערעור השני. עד לדחיית הערעור השני, לא היה מקום להגיש את התביעה. לטענת התובע, התביעה מבוססת על עוולת הנגישה, שכן הנתבע ניהל נגדו הליכי סרק ממושכים, שלא היה להם בסיס, לכן ראוי לבחון אם העובדות המאוחרות שנתגלו, קרי: קבלת ההתנגדות לביצוע שטר ו/או דחיית הערעור שהגיש הנתבע בגין קבלת ההתנגדות, חיוניות לביסוס עילות התביעה. לפיכך, התביעה שהוגשה ביום 7.5.2012, הוגשה שש שנים וחצי לאחר שהתגבשה עילת התביעה, בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. 4. בנוסף, טוען התובע, בתגובתו לבקשה, כי ביום 4.9.2008 הגיש תביעה על סך 15,397,841 ש"ח נגד הנתבע ונגד באי כוחו "בפרשה" (ת.א. 1966/08) (להלן: "התביעה הקודמת"). התביעה הקודמת נמחקה ביום 15.11.2009 משום שלא עלה בידי התובע לשלם את האגרה בגינה. הנתבע ניסה "להתמודד ולשנות את ההחלטה הנ"ל" והגיש בקשות שונות אשר נדחו ביום 21.3.2010. לפיכך טוען התובע, כי יש "לנכות" את התקופה בה הייתה תלויה ועומדת התביעה הקודמת, משך כשנה וחצי, מתקופת ההתיישנות. 5. כן, לטענת התובע, יש "לנכות" שנה נוספת מתקופת ההתיישנות בשל כך שהוא מיוצג על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ונתון לביורוקרטיה מכבידה שאינה בשליטתו. 6. בנוסף טוען התובע כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות בהסתמך על סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שכן המעשים של הנתבע, הליכי הסרק המשפטיים, חדלו מלהתקיים רק ביום 7.11.05, עם דחיית הערעור. 7. בנוסף, לטענתו יש לדחות את הבקשה גם לאור הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 שכן נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התביעה, שהן פסק הדין השני של השופט ד' מור ופסק הדין בערעור השני. 8. בתשובה טוען הנתבע כי לא ניתן לתבוע בענייננו מכוח עוולת הנגישה שכן מדובר בהליך אזרחי שאינו נכלל ברשימה הסגורה שבחוק. לפיכך, לטענתו, יש לדחות את התביעה על הסף בשל היעדר עילה. 9. לעניין ההתיישנות, מוסיף הנתבע וטוען בתשובה כי מאחר ועוולת הנגישה אינה מתקיימת בענייננו, הרי שהתובע לא היה צריך להמתין עד שההליך הסתיים לטובתו כקבוע בסעיף 60 לפקודת הנזיקין, וכל נזק שנגרם לתובע, המוכחש על ידי הנתבע, עומד בפני עצמו, וקיימת לו תקופת ההתיישנות הרגילה לפי פקודת הנזיקין - 7 שנים. אירוע הנזק האחרון, לשיטתו של התובע, שאולי היה בו כדי להקים לו עילת תביעה, התרחש בשנת 1991, והוא גם המועד לתחילת מרוץ ההתיישנות. החל מהמועד בו הוטלו עיקולים על בית הדפוס, במהלך שנת 1991, ידע התובע על תיק ההוצאה לפועל, ובוודאי לאחר העיקולים וקריסת בית הדפוס, לשיטתו, בשנת 1992, ידע על נזקיו. 10. אשר לתביעה הקודמת טוען הנתבע, כי זו לא באה בשערי בית המשפט עקב אי תשלום האגרה. 11. הנתבע מוסיף וטוען כי פסק דינו של בית משפט השלום מיום 13.7.04 מהווה השתק פלוגתא ו/או מעשה בית דין ביחס להוצאות שכן פסק הדין מתייחס גם לשאלת הוצאות המשפט וכעת מבקש התובע הוצאות ריאליות שנגרמו לו, לטענתו, בהליכים המשפטיים. 12. לטענת הנתבע, תביעה זו לא הייתה באה לעולם אילו נדרש התובע לשלם בגינה אגרה, שתכליתה, בין היתר להוות "מסננת" מפני תביעות סרק. 13. לנוכח טענות הנתבע במסגרת כתב התשובה, בדבר היעדר עילת תביעה, השתק פלוגתא, מעשה בית דין ותביעה קנטרנית, ניתנה החלטה כי התובע יגיש תגובה נוספת. 14. בתגובה הנוספת שהגיש, טוען התובע, כי עסקינן בתביעה נזיקית ככלל, ובעוולת הנגישה בפרט, וכי ניתן להגיש תביעה כספית בגין ניהול הליכי סרק. אין הכרח כי יהיה מדובר בהליך של פשיטת רגל באשר עילת התביעה איננה נסמכת דווקא על עוולת הנגישה אלא על עוולת הרשלנות, ועילות תביעה אחרות העולות או נזכרות בכתב התביעה, לרבות עילת התביעה מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965. 15. אשר לטענה בדבר השתק פלוגתא ו/או מעשה בית דין, לטענת התובע, ההוצאות שנפסקו במסגרת ההליכים המשפטיים אינן מונעות הגשת תביעה עצמאית להוצאות שנגרמו. ג. דיון והכרעה . דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנות, באשר, העילה של נגישה אינה חלה בענייננו, וכל עילה מכוח עוולה נטענת אחרת בכתב התביעה, התיישנה. עוולת הנגישה . 1. סעיף 60 לפקודת הנזיקין קובע : "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, , וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו...." 2. לאור הוראת סעיף 60, אכן, אילו היה מדובר בעוולת הנגישה, סיום ההליך היה מהווה חלק מעילת התביעה, ולפיכך מרוץ ההתיישנות לא היה מתחיל עד לסיום ההליך. 3. עם זאת, סעיף 60 קובע רשימה סגורה של הליכים שבגינם יכולה להתגבש עוולת הנגישה, וניהול הליכים בהוצאה לפועל, לא נימנה עליהם. עוולות אחרות . 1. התובע טוען כי בשל עוולות שונות שנעשו על ידי הנתבע נגרמו לו נזקים שפורטו בפרק ה' לכתב התביעה וכפי שפורטו לעיל (אבדן המכונות של בית הדפוס, אבדן הכנסה מבית הדפוס, הפסד ממוני, הפרשי שווי של המקרקעין שירש וכו'). 2. כל אחד מנזקיו הנטענים של התובע, כנטען בכתב התביעה, הוא נזק בפני עצמו, ועם גרימתו, קמה לתובע, בעטיו, עילת תביעה מגובשת. תוצאות ההליכים המשפטיים אינן מהוות רכיב בעילת התביעה, ולא יצרו כל עובדות חדשות אלא הכריעו בעובדות קיימות, שהיו בידיעת התובע. לנוכח מועד גרימת הנזקים כנטען על ידי התובע עצמו בכתב התביעה, התיישנה התביעה בגינם. טענות נוספות . התביעה הקודמת . 1. התובע טוען כי יש "לנכות" מתקופת ההתיישנות כשנה וחצי, במהלכן הייתה תלויה ועומדת התביעה הקודמת. 2. התובע הגיש את התביעה הקודמת מבלי ששילם אגרה ומבלי שקיבל פטור מאגרה. כל עוד לא שולמה אגרה, ולא ניתן פטור מאגרה, התביעה לא באה בשערי בית המשפט, ולפיכך אין בה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. ייצוג על ידי הסיוע המשפטי . 1. התובע טוען כי יש "לנכות" שנה נוספת מתקופת ההתיישנות בשל כך שהוא מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, דבר המכביד על ניהול ההליך על ידו עקב ביורוקרטיה הכרוכה בכך. 2. לטענה זו אין כל יסוד משפטי. בעל דין שאינו מיוצג, בעל דין המיוצג על ידי הסיוע המשפטי, ובעל דין המיוצג על ידי עורך דין מטעמו, כולם כפופים לתקופות ההתיישנות הקבועות בדין. סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין . 1. סעיף 89 לפקודת הנזיקין קובע: "לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנודלה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל". 2. התובע טוען כי מאחר שהמעשים של הנתבע, קרי: הליכי הסרק המשפטיים, חדלו מלהתקיים רק ביום 7.11.05, עם דחיית הערעור, הרי שטרם חלפה תקופת ההתיישנות. 3. כאמור, ככל שהתביעה היא בגין ניהול ההליכים עצמם, עוולת הנגישה, הרי שלא קמה בענייננו עוולה זו. ככל שמדובר בגרם נזק ברשלנות או בגין עוולה אחרת, הרי שעילת התביעה התגבשה בעת שנגרם כל אחד מהנזקים. הנזקים שפורטו בכתב התביעה, בהתחשב במועד קרות הנזק כפי שפירט אותם התובע - התיישנו, והעובדה שההליכים בנוגע אליהם נמשכו, אין בה, כאמור, לעיל כדי להוות רכיב של עילת התביעה או עובדה חדשה. 4. סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין עניינו בהתיישנות עוולות שהנזק אינו חלק מיסודות העוולה ושעילת תביעתן נמשכת (כגון תקיפה, הסגת גבול, כליאת שווא), שאז מתחיל מרוץ ההתיישנות עם הפסקת המעשה או המחדל הרשלני. על עוולות בהן הנזק מהווה רכיב מרכיבי עילת התביעה, כגון רשלנות והפרת חובה חקוקה, חל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, הבא לסייע לתובע כאשר נגרם לו נזק סמוי, שסימניו מופיעים רק מאוחר יותר. ראה: רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (19.9.10) סעיפים 33 - 34 לפסק הדין. 5. בענייננו לא חל סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין שכן הנזק הוא חלק מיסודות העוולה, ולא חל (וגם לא נטען שחל) סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, באשר אין מדובר בנזק הסמוי מהעין. סעיף 8 לחוק ההתיישנות. 1. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". 2. אינני מקבלת את טענת התובע לפיה תוצאות ההליכים המשפטיים מהוות עובדות שהן חלק מעילת התביעה. רכיב זה מהווה חלק מעילת התביעה לעניין עוולת הנגישה, שאינה חלק בענייננו, ואינו מהווה רכיב בעוולות האחרות הנטענות. לפיכך תוצאות ההליכים המשפטיים אינן מהוות עובדה חדשה הרלוונטית לעילת התביעה אלא רק מתייחסות לעובדות המקימות את עילת התביעה, שכולן היו בידיעת התובע קודם לכן. ד. פסיקתא . 1. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה. 2. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ש"ח בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. משטרהמיסים