תאונת דרכים התרחשה כתוצאה מהדיפתו של רכב כלפיו הרכב שמלפניו כאשר זה עומד תחילה מאחוריו ללא מגע ביניהם. המגע, הינו תוצאת הדיפתו של זה על ידי רכב הנתבעת 3 שנסע מאחוריו והכל בהתאם לגרסתה של נהגת נתבעת 3 שינתה על ידה בכתב בסמוך לתאונה. עובדה זו מתחזקת גם לנוכח עדותה של הנתבעת 3 אשר העידה כי נסעה במהירות אטית, ראתה את המונית שמלפניה בולמת בחוזקה ואז התנגשה בה. מאידך משנשאלה על ידי בית המשפט האם הבחינה כי רכב זה פוגע תחילה ברכב שלמפניו השיבה כי לא יכלה לראות זאת (שם, בעמ' 14-15 לפרוטוקול הדיון). עדות זו של נהגת הנתבעת 3 היודעת לספר על השלבים שקדמו לקורות האירוע התאונתי בינה ובין הנתבע 1 אך אינה יכולה לספר באם הצטרפה לתאונה קיימת, מקום בו בנקל ניתן להעיד על כך שכן לא היתה סיבה הנראית לעין ובכל מקרה לא ניתן הסבר אחר מדוע דווקא פרט מהותי זה קשה להעדה (בפרט כשמדובר בתאונה במהירות נמוכה), מעלה תהיות לגיטימיות אך באותה נשימה מטיל בספק בגרסתה של הנתבעת 3 שכן העדה מטעמה אינה יכולה להעיד על כך בעצמה!!. את התשובה לכך מבחינתה של הנתבעת 3 יכול וקיבלנו במאוחר במעמד הדיון ולא במסגרת כתב ההגנה כפי שצריך היה להעשות מלכתחילה והיא שמוקדי הנזק וסכומם ברכבו של הנתבע 1 מקדימה עולים בעשרות מונים על הנזקים מאחור. בצל עדותה זו של נהגת הנתבעת 3 לצד האמור בהודעתה בכתב אין בידי לקבל טענה זו שכן מסקנתי היא שהעדויות ממקור ראשון מטעמם של בעלי הדין במקרה זה שלפניי, עולות בחשיבותן על ממצאי חוות הדעת מטעם הנתבע 1. זאת ועוד, עסקינן כאמור בטענה מאוחרת שהועלתה אך לראשונה במעמד הדיון היום מבלי שהנתבעת 3 ביקשה לתקן את כתב הגנתה ולחילופין שמה את מלוא יהבה על גרסתה של נהגתה אשר כאמור לא יכלה להעיד על כך בעצמה. מעבר לנצרך אציין כי אמנם נזקי הנתבע 1 במוקד הקדמי של רכבו גבוהים מאלו של המוקד האחורי ואולם כראייה בודדת שנותרה במגרשה של הנתבעת 3 אין בהם בכדי להפוך את הקערה על פיה. זאת ועוד, ממצאים שבנזק ביחס לנזקים שהתגלו ברכב שניזוק בתאונה הינם פרמטר אחד אשר יכול להאיר את טענותיו של בעל דין שמבקש לעשות בהם שימוש ואולם משאלו עומדים לבדם על המדוכה ביחס לעדויות בלתי אמצעיות שמלפני ביהמ"ש מכוחן מסיק בית המשפט אחרת, סבורני כי ידן של העדויות האחרונות על העליונה. בהחלט ייתכן כפי שיכול וקרה בענייננו, שלנוכח המרחק שבין מכונית התובע והנתבע 1 ( הנתבע 1 העיד על קרבה של בין 1-1.5 מטר, שם בעמ' 2 שורות 27-28 לפרוטוקול הדיון) והעובדה שנהג התובעת הרגיש מכה אחת בלבד (שורה 22 עמ' 1 לפרוטוקול הדיון) על עדותה של הנתבעת 3 כי בעת התרחשות התאונה הנתבע 1 שחרר את דוושת הבלם, הנזקים שהתגלו ברכב הנתבע 1 מקדימה יהיו גבוהים מאלו שמאחור שכן החלק הקדמי היה זה שספג את מירב האנרגיה ולמעשה את עוצמת הפגיעה בעת התנגשותו ברכב שמלפניו, בעוד שהחלק האחורי קיבל מכה אחת שהניעה רכב זה קדימה ובכך יצרה תאוצת אנרגיה שהתרכזה מקדימה. לאנרגיה זו נוספה אנרגיית רכבה של הנתבעת 3 אשר כדבוקה אחת התנגשה ביחד עם רכב הנתבע 1 ברכב שמלפנים. על כן, לא בכדי תוצאת הפגיעה מבחינתו של הנתבע 1 הינה שמירב הפגיעה שנספגה ברכבו התרכזה בחלקו הקדמי דווקא ולא האחורי. סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 1 ופסיקת הוצאות לטובתו בסך 750 ₪ שישולמו על ידי התובעת. כמו כן אני מורה כי הנתבעת 3, תשלם לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 2,137 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 22.9.11 (מועד חוות הדעת מטעמה), שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק בסך 365 ₪ ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. רכבתאונת דרכים