הנטל להוכיח כי השיק נגנב הוא על הנתבע, שכן: "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר"..." (ת.א. (מחוזי מרכז) 53873-10-13 רפאל כהן נ' משתלת הכפר הירוק, 28.4.2016). לאוחז כדין בשיק עומדת החזקה הקבועה ברישא לסעיף 29ב לפקודת השטרות: "כל אוחז שטר , חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". אולם, על פי הסיפא לסעיף 29ב, אם הוכיח הנתבע שהקיבול או הוצאת השטרות היתה פגועה ברמאות בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, אז חובת הראיה מוחלפת עד שיוכיח התובע כי לאחר אותה רמאות או אי חוקיות, ניתנו השטרות בתום לב ובערך בעד השטרות. הפסיקה הרחיבה את הפגמים בשטר לכל פגם בזכות הקניין לרבות כשלון תמורה מלא ואי קיום תנאי. ראה ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1) 304 (1979). "הפירוש הנכון של הסעיף הוא, שאם הנתבע הביא עדות לכאורה בדבר רמאות, עוברת חובת הראיה לתובע, כלומר – מוטלת עתה חובת הביניים להמשיך מצידו בהבאת עדות על מתן תמורה בתום לב. אם אין הוא עושה כן, הוא צפוי לכך, שבית המשפט יפסוק נגדו על יסוד העדות לכאורה. אולם חובת ההוכחה העיקרית בדבר רמאות או פגם אחר בזכות הקניין מוטלת על הנתבע עד סוף המשפט... ואם ההוכחה מטעם הנתבע נמצאת בלתי מהימנה עדיין זוכה התובע האוחז בשטר, על סמך החזקות הנובעות מן השטר, אף אם הוא – התובע – לא הצליח להוכיח שנתן תמורה בתום לב. לכן לא בכדי מדבר סעיף 29(ב) על החלפת חובת הראיה דווקא". (ראה ע"א 160/63 טופרובר נ' סטולר, פ"ד יז 2525, 2527 – 2528 (1967)). כך נקבע גם בעניין השלמת השטר: "טרם בחינת טענות הנתבעים שלעיל, יש לבחון את שאלת נטל ההוכחה באשר לטענות אלה. האוחז בשטר זכאי כאמור לעיל לפירעון השטר מידי החייב, אשר בענייננו חתם עליו כעושה השטר, וככל שלחייב טענת הגנה המתייחסת לעסקת היסוד, עליו הנטל להוכיחה. גם באשר להשלמת הפרטים החסרים מוטל נטל ההוכחה על הנתבע החפץ לטעון כי לא הייתה הרשאה או כי הפרטים החסרים מולאו לפי ההרשאה, וזאת לנוכח החזקה הקבועה בסעיף 19 לפקודה כי למחזיק יש רשות לכאורה להשלים את החסר, חזקה הניתנת לסתירה ר' זוסמן, עמ' 157; לרנר, עמ' 165, ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח (1) 452, 455 (1974), שם נקבע, בין היתר, כי "ההרשאה להשלים הניתנת על ידי חותמי השטר, צמודה למסמך ועוברת עמו לידיו של כל מחזיק...". אין לשכוח כי חותם השטר הוא זה שיצר את הסיטואציה של הצורך בהשלמת פרטים, בכך שחתימתו על השטר נעשתה "על החלק", ולפיכך, בדין מוטל עליו הנטל להוכיח את טענותיו כנגד חזקת ההרשאה (שם). הנטל להוכיח את אמיתות החתימה על השטר מוטלת, כמו כל מרכיביו של השטר, על התובע (ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (15.3.11); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 (1993)). אולם, על הטוען לגניבה ו/או לזיוף לפרט טענתו ולהוכיחה, ואין די בהעלאת הטענה באופן סתמי (ראו, בין רבים: בש"א (שלום ת"א) 159482/04 מאס נ' שחף טקס בע"מ (2.5.04); ת"ט 1421-09 (שלום אשקלון) גואטה (מ.ק.ל.ד.) רחמים נ' שולמן מרק (5.8.10); תא"מ (שלום ת"א) 42826-11-15 ברון פיננסים בע"מ נ' אטדגי (22.1.18)). לטובת התובעות עומדת חזקת התמורה וכן חזקת אחיזה כשורה. בסעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) נקבע: "(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה. (ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות". בסעיף 29 לפקודת השטרות נקבע: כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך. כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". מהוראות אלה עולה כי חזקה לכאורה כי שהתובעות הינן אוחזות כשורה והנטל על הנתבעת לסתור חזקה זו. דהיינו, על הנתבעת, הטוענת כי השיקים גנובים, להוכיח טענה זו. ככל והנתבעת תוכיח טענתה בדבר גניבת השיקים, הנטל חוזר לתובעות להוכיח כי הן מחזיקות בשטרות בעד ערך ובתום לב. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר