תביעה בגין מכרז למכירת רכב משרד הביטחון לשימוש נכים

תביעה בגין מכרז למכירת רכב משרד הביטחון לשימוש נכים בחודש יולי 2011 פרסם הנתבע מכרז מס' 40003422 במסגרתו הוצעו למכירה כלי רכב שנמסרו לנתבע מגורמים ממערכת הביטחון, משרדי ממשלה אחרים ורשויות אחרות (סעיף 15 להוראות המכרז). התובע נענה למכרז שהציע הנתבע ורכש שני רכבים המיועדים לשימוש נכים מסוג קרייזלר טאון קנטרי (פריטים מס' 12200 ו- 17000). ביום 20.7.11 שילם התובע את התמורה בהתאם להצעתו בסך של 56,300 ₪ וקיבל את הרכבים לחזקתו ולבעלותו. לגירסת התובע, כמפורט בכתב התביעה, על פי תנאי המכרז הוצגו הרכבים המוצעים במגרש המכירות של הנתבע כשהם נעולים, מבלי שניתנה למשתתפי המכרז אפשרות "להתניע את מנועי כלי הרכב, לפרקם או לבדקם, אלא יורשה לבדקם בדיקה חיצונית בלבד" (סעיף 14 להוראות המכרז). עוד הוסיף התובע כי שמשות הרכבים היו כהות וכוסו בשכבת אבק עבה במיוחד באופן שנמנעה ממנו האפשרות לראות את פנים הרכב. התובע מלין על כך שרק לאחר ששילם את התמורה וניתנה לו ההזמנות הראשונה לראות את פנים הרכבים גילה כי בשני הרכבים שרכש היו חסרים כיסאות, ובשניהם בוצעה הנמכה משמעותית של הרכב, כאשר עובדות מהותיות אלו לא צוינו בחוברת המכרז. התובע טוען כי מדובר בחוסר מידע מהותי שיש בו כדי להטעות את הרוכש הפוטנציאלי המשתתף במכרז, ואשר אלמלא הוטעה התובע לגבי עובדות מהותיות אלו לא היה מגיש הצעה לרכישת הרכבים נשוא התביעה. בהקשר זה מפרט התובע כי בשל העדר הכיסאות אין באפשרותו להציע את הרכבים למכירה או לעשות בהם שימוש כלשהוא, ועוד הוסיף כי הנמכת הרכבים מגבילה באופן ניכר את מרחב התנועה של הרכבים ומונעת את אפשרות נסיעה בדרכים מסוימות. עוד הוסיף התובע כי אי גילוי העובדה שהוצאו מהרכבים חלקים ומבנהו שונה, מהווה הפרה של חובת הגילוי הנאות המוטלת על הנתבע כמוכר הרכבים ועולה כדי הטעיה במחדל. התובע צירף לכתב התביעה הצעת מחיר מטעם מוסך גוונים פחחות וצבע בע"מ לפיה הוערכה עלות התקנת הכיסאות בסך של 35,960 ₪. כן הוערכה בהצעה זו ההפחתה בגין הנמכת הרכבים בסך 15,000 ₪. בנסיבות אלו עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום פיצויים בגין ההפסד הכספי שנגרם לו המסתכם בסך של 66,760 ₪. הנתבע דוחה את טענות התובע, ומפנה לחוברת המכרז בה הובהר למשתתפים במפורש כי כלי הרכב משומשים ובעלי פגמים קלים ומהותיים. עוד הודגש בתנאי המכרז כי אין באפשרות הנתבע לבדוק או לאמת את הנתונים הקשורים לכלי הרכב ועל כן הוסרה מהנתבע האחריות לטיב כלי הרכב, לרבות מנוע, שלדה וכל חלק אחר בהם. כתימוכין לטענה זו מפנה הנתבע לפרק השישי בהוראות המכרז. בנוסף טוען הנתבע כי התובע חתם על מסמכי המכרז כי הוא מאשר את רכישת כלי הרכב במצבם as is וכי הוא משחרר את הנתבע מכל אחריות למצבם של הרכבים. כמו כן חתם התובע על תעודות הוצאת הרכבים בעת שהועברו לחזקתו, כי הוא מאשר שבדק את הפריטים כפי שהוצגו בפניו בטרם הרכישה ואין כל תביעות או טענות כלפי הנתבע. דיון מעיון בהוראות חוברת המכרז, תחת הפרק השישי שכותרתו "בדיקת כלי הרכב ומצבם", ניתן להיווכח כי הנתבע הבהיר במפורש למשתתפי המכרז כי "כלי הרכב הנמכרים במכרז זה, נמסרו למשהב"ט מגורמי מערכת הביטחון ו/או משרדי ממשלה אחרים ו/או רשויות אחרות ולמשרד אין ידיעה לגבי מצבם הטכני, טיפולים, תאונות וכו'" [ולא כפי שמצוטט בסעיף 13 לכתב ההגנה]. כפי שעולה מרשימת הפריטים שצורפה לחוברת המכרז, רכב הקרייזלר פריט מס' 17000 היה בשימוש על ידי אגף השיקום ועבר תאונה וכן נרשם כי מותקנת בו מעלית נכים ומנגנון נכים. בהתייחס לרכב הקרייזלר פריט מס' 12200 נכתב כי אף הוא היה בשימוש אגף השיקום ומדובר ברכב שעבר תאונה. התובע חתם על מסמכי המכרז כי הוא הבין את תנאיו ומילא את הצעתו לרכישת הרכבים (נספח ב' לכתב ההגנה). התובע העיד בחקירתו כי הוא רכש בעבר רכבים מהנתבע, ובכל המקרים היו אלו רכבי נכים (עמ' 5 לפרוטוקול). קונה המשתתף במכרז מעין זה לוקח על עצמו את הסיכון שהוא רוכש רכב as is, וכלשונו של מר בסון "מוכרים את הרכב כמו שהוא" (עמ' 12 לפרוטוקול). כך גם עולה מהוראות סעיף 14 למכרז. לפיכך התובע היה מודע לטיב המכרז בעת שהגיש את הצעתו לרכישת רכב בעל אפיונים מיוחדים שעבר התאמה לשימוש נכה. בנסיבות אלו היה על התובע לשקלל את הסיכון בקניה בדרך של מכרז, בתנאי אי וודאות, כאשר הנתבע שמבצע את המכרז הבהיר כי אינו אחראי למצב הרכב ואינו מודע למצב הרכב לאשורו. לא בכדי נמכרים הרכבים במכרז מסוג זה במחיר הנמוך משמעותית משווי השוק והפחתה זו מגלמת את הסיכון בהתקשרות שכזו. לטענת התובע, הנתבע פעל ברשלנות ובחוסר תום לב בכך שלא גילה כי הרצפה הונמכה וכי חסרים כיסאות ולא נתן ביטוי הולם ונכון למצבם של הרכבים במסמכי המכרז. יצוין כי שמאי מטעם הנתבע מר יצחק זקוטו בדק את הרכבים קודם למכרז ולא ציין בהערכת המחיר כי חסרה ברכב שורת מושבים וכי הרצפה הונמכה. אך ציין חוסרים אחרים כדוגמת פס קישוט. בנסיבות אלו התובע לא הוכיח כי הנתבע ידע על חסרון המושבים אלא טענתו לכל היותר היא כי הנתבע ברשלנות לא בדק את המושבים והרצפה לפני עריכת מסמכי המכרז, ובכך הביא להטעייתו במחדל. אני דוחה טענה זו של התובע; הנתבע בחר לצאת למכרז בדרך בה הקונה רוכש את הרכב ללא בדיקה מעמיקה, והנתבע מצידו אף הוא אינו בודק את הרכב לפני ולפנים. כפועל יוצא הנתבע מסיר מעל עצמו כל אחריות לטיב הרכבים אך מנגד מוכר את הרכב במחיר נמוך באופן משמעותי. לא מצאתי כל רשלנות בבחירותו של הנתבע להעמיד את הרכב למכירה בדרך זו תוך שהוא במודע נמנע מלאסוף אינפורמציה על הרכב ובהכרח מוריד את שווי ההצעות שיתקבלו. התובע מצדו חתם על תעודת הוצאה לפיה "הנני מאשר בזה כי בדקתי את הפריטים הנ"ל כפי שהוצגו בפני לפני הרכישה ואין לי כל תביעות וטענות כלפיכם". אדם הרוכש רכב as is במסגרת מכרז שעל פי תנאיו אין הוא רשאי לבדקו בטרם הרכישה למעט בדיקה ויזואלית, נוטל על עצמו את הסיכון שמא ימצא עצמו נאלץ להוציא הוצאות לתיקון הרכבים בסכומים גבוהים מכפי שהעריך מראש. זאת ועוד, לא נתתי אמון בגרסת התובע כאילו לא היה בידו לגלות את הרצפה המונמכת והעדר הכיסאות טרם להגשת הצעתו. כאמור, בפרטי המכרז הוזהר התובע בדבר העובדה כי אין הנתבע נושא באחריות כלפי מצב הרכבים, ואין באפשרותו לבדוק את טיב כלי הרכב, לרבות המנוע וכל חלק אחר. בנסיבות אלו כל מציע סביר היה עושה כל שבידו על מנת לעמוד על מצבו הפיזי של הרכב, באמצעות בחינה חיצונית עובר למתן ההצעה. על פי כתב התביעה גם התובע עשה כן אלא שלשיטתו לא ניתן היה להבחין בחוסרים הנ"ל בשל השמשות הכהות והאבק שהצטבר עליהן. מעדותו של שמאי הנתבע יצחק זקוטו התרשמתי כי העובדה שהונמכה רצפת הרכב היתה גלויה וברורה על פניה. השמאי ציין בתצהירו כי ניתן היה להבחין בעובדה שהרכבים היו מונמכים "בבחינה חיצונית גם מחוץ לרכב", ובעדותו תיאר את הבדיקה החיצונית שביצע לרכבים תוך הדגשה כי ניתן היה לראות את ההנמכה ללא צורך להיכנס לשם כך לתוך הרכבים (עמ' 16 לפרוטוקול). אשר לחלונות הכהים העיד השמאי זקוטו כי ניתן לראות את פנים מהרכבים בהסתכלות דרך שמשות הרכב, תוך שהוא מסביר כי "חלון כהה מסתיר 50% מהאור" ולא מדובר בחלון שחור (עמ' 16 לפרוטוקול). נציג הנתבע, מר שלמה בסון, העיד בחקירתו כי משרד הביטחון נוהג לשנות את מבנה הרכבים על מנת להתאימם לצרכי הנכים, וכך הדגים כי לצורך התקנת המעלית ברכב הנכים יש לבצע הנמכה של רצפת הרכב. לגישתו, ניתן לראות הנמכה זו בבחינה חיצונית של הרכב (עמ' 8 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו ציין מר בסון כי להשערתו הכיסאות ברכבים נשוא התביעה הוסרו עוד אצל היצרן (עמ' 12 לפרוטוקול). תמיכה לכך ניתן למצוא בעדות השמאי זקוטו שהסביר כי חברת קרייזלר מייצרת את הרכבים כרכבים רגילים ואלו נשלחים לחברת בראונד, אשר מבצעת ברכבים התאמות לצרכי הנכים לרבות פירוק של הספסלים האמצעיים (עמ' 17 לפרוטוקול). ב"כ הנתבע הציג לתובע בחקירתו תמונות של הרכבים כפי שצולמו במגרש הנתבע (נ/1). בהתייחס לנחזה בתמונות טען התובע כי בעת הצגת הרכבים במגרש הנתבע הותקנה על הרכב תושבת של 'חצאית' שכיסתה את החלק התחתון באופן שלא ניתן היה לראות את מעלית הנכים הקרויה 'מעלון'. אולם לגירסתו ייתכן כי כיסוי זה נפל בזמן שצולמו התמונות שהוצגו בפניו (עמ' 6 לפרוטוקול). אין בידי לקבל גירסה זו; כפי שעולה מרישיונות הרכבים שצורפו לכתב התביעה, נרשמה הערה מפורשת לפיה ברכבים הנדונים הותקן 'מעלון'. כך גם ברשימת הפריטים שצורפה לחוברת המכרז צוין לגבי רכב הקרייזלר פריט מס' 17000 כי מותקנת בו מעלית נכים. כאמור, כפי שהעיד מר בסון, לצורך התקנת המעלון ברכב הנכים יש לבצע הנמכה של רצפת הרכב. אני סבורה כי ההערה לגבי מעלית הנכים שהופיעה ברשיונות הרכב וברשימת הפריטים שצורפה לחוברת המכרז, היתה צריכה לעורר אצל התובע, כמי שרכש בעבר מהנתבע רכבים המשמשים נכים, נורת אזהרה שמא בוצעו ברכבים שינויים במבנה הפנימי לצורך התאמתו להתקנת 'המעלון'. לא האמנתי לגרסת התובע לפיה שמשות הרכב הכהות ושכבת אבק שהצטברה עליהן מנעה ממנו לראות את פנים הרכב. המסקנה היא כי היה באפשרות התובע לגלות בעצמו את הליקויים הנטענים על ידו ואין לקבל את טענתו כאילו מדובר בפגם נסתר. למעלה מן הצורך אציין כי גם אם הייתי מקבלת את טענות התובע כי היה על הנתבע להביא לידיעת המשתתפים במכרז את דבר חסרונם של כסאות הרכב והנמכת הרצפה, הרי שהתובע לא הוכיח את הנזק הנטען על ידו. התובע צירף לכתב התביעה הצעת מחיר של מוסך גוונים פחחות וצבע בע"מ אולם מר אבוטבול מאיר החתום בשולי המסמך לא הובא לעדות בבית המשפט. מנגד הגיש הנתבע חוות הדעת מטעמו שנערכה על ידי השמאי יצחק זקוטו. השמאי זקוטו נחקר על האמור בחוות דעתו, וזו לא נסתרה בדרך כלשהי. מחוות הדעת עולה כי מחירו של הרכב הראשון הוערך בסך 35,000 ₪ בשים לב לעובדה כי מדובר ברכב שהיה בשימוש נכה, שעבר הנמכת רצפה ובהתחשב בכך שאין ברכב כסאות. מחירו של הרכב השני הוערך בסך של 53,000 ₪ בהתחשב באותם הנתונים. מכאן כי התמורה ששילם התובע עבור שני הרכבים בסך כולל של 56,300 ₪ היתה נמוכה בהרבה ממחירם הריאלי בשוק. לאור כל האמור התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום וממועד זה ואילך ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. רכבצבאמכרזנכותמכירת רכבמשרד הביטחון