לגרסתה של התובעת, לפתע הבחין זה ברכב הנתבעות סוטה לעברו מהנתיב הימני אל עבר נתיב נסיעתו. בתגובה לכך, ניסה נהג רכב התובעת להסיט את רכבו שמאלה על מנת למנוע התנגשות אך חרף זאת הנתבעת 1 שנהגה אותה בעת ברכב פגעה בו בצדו הימני אחורי של רכבו. לגרסת הנתבעות, התאונה התרחשה אחרת לגמרי ובהתאם לה, רכבן נהוג בידי הנתבעת 1 לצידה ישבה הגב' לרר נסע בנתיב השמאלי של רחוב בן יהודה וביקש בשלב מסוים לפנות לרחוב הלפרין המצוי בצד שמאל של הדרך ממנה הגיעו. טרם פנתה עצרה הנתבעת 1 את רכבה לא לפני שאותתה על מנת לוודא כי הדרך פנויה מן הנתיב הנגדי. כאשר רכב הנתבעות החל בפנייתו שמאלה הגיח לפתע מאחור במהירות רבה רכב התובעת תוך שהוא מבצע עקיפה אסורה דרך נתיב הנסיעה שממול השמור לתחבורה ציבורית ובה בעת התנגש עם רכבו ברכב הנתבעות בחלקו הקדמי. עוד טוענות הנתבעות והגב' לרר- העדה מטעמן של הנתבעות כי מיד לאחר התאונה נהג התובע התנצל בפניהן מספר פעמים ואף הודה באחריותו לה. הנה כי כן, גרסאות הצדדים קוטביות המה וכל צד מפנה חציו אל עבר הצד שמנגד אשר לעמדתו אחראי ברשלנותו ישירות לתאונה וכפועל יוצא מכך לנזקי רכבו של האחר. מטעמם של הצדדים העידו בפניי בדיון מיום 18.6.13 נהג התובעת, הנתבעת 1 , הגב' לרר, הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב והותירו את ההכרעה לפתחו של בית משפט במסגרת פסק דין זה. דיון ומסקנות 6. כבר בשלב זה אבקש לציין כי מרכז הכובד של הכרעתי בתיק זה הינה פועל יוצא של מסקנתי בדבר אחריותו של מי מהנהגים היא הגורם לתאונה וזאת כיוון שהצדדים ריכזו מאמציהם בעניין זה בלבד לאחר שזנחו בסופו של יום במסגרת סיכומיהם את טענותיהם בכתבי ההגנה מטעמם בנוגע למחלוקת, ככל שהיתה קיימת מלכתחילה, על הנזק והיקפו ברכבו של האחר בהתאם לחוות דעת השמאים מטעמם ואף כל שכן לא ביקשו לזמן שמאים אלה לחקירה על חוות דעתם. מכאן שמיקוד האחריות לתאונה בתיק זה יגלם בחובו גם הכרה בנזק הנתבע כפועל יוצא של הסכום שנתבע. 7. אם כך, כפי שציינתי לעיל, עמדות קוטביות המה שעמדו לפתחו של בית המשפט ועליו היה להכריע בין הניצים. עמדות אלו עמדו בלב המחלוקת בתיק והיוו המסד עליו נשענו הצדדים לכל אורך הדרך. עם זאת ומאחר ועל פניו גרסה אחת בלבד אפשרית, ביהמ"ש נזקק לבחון לפרטי פרטים את חומר הראיות שהונחו בפניו ולשקול מי משתי הגרסאות מתיישבת נכונה יותר ואינהרטית לגרסת הטוען לה מלכתחילה ובהתאם לכך להכריע בהתאם למאזן ההסתברויות מי משני הרכבים שלפנינו היה זה שסטה לכיוונו של האחר ובדרך זו גרם לתאונה. 8. מלאכה רבה עמדה בפניי ולא קלה היתה הדרך, שכן לא בנקל ניתן היה להוציא את המוץ מהתבן ולהפריח ממנו את השממה. עם זאת בסופו של מסע זה מצאתי מזור בהכרעתי זו. לאחר ששמעתי והתרשמתי מעדויות הצדדים במסגרת דיון הוכחות בפניי מיום 18.6.13, סיכומי הפרקליטים, עיינתי במסמכי התביעות על הודעות הנהגים ,בתמונות הנזק של הרכבים המעורבים ובתמונות זירת האירוע שהונחו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת הנתבעות באשר לקרות האירוע התאונתי מתיישבת נכון יותר עם העדויות ויתר הראיות מטעמן לעומת גרסת התובעת שלא עמדה בנטל להוכיח את גרסתה. על כן דין התביעה העיקרית להידחות בעוד שדין התביעה שכנגד להתקבל. 9. נדבכים מספר עמדו בלב הכרעתי זו והמה הם: לעמדות הצדדים באשר לגרסת האירוע התאונתי כמופע בטופסי ההודעה מטעם נהגי הרכבים המעורבים מטעמם, חשיבות הכרחית לחקירת אמיתות האירוע התאונתי באשר אלו ניתנות לרוב בשלב מוקדם לבירור המשפטי של האירוע התאונתי ולרוב גם בזמן אמת הסמוך למועד שבו התרחשה התאונה, מבלי שציר הזמן שממועד התאונה עד לעדות נותן ההודעה בבית המשפט יטביע בהן את חותמו. על כן בית המשפט יטה לרוב להעמיד תוכנן של הודעות אלו אל מול גרסה מאוחרת יותר הניתנת לרוב במסגרת עדותו של נהג הרכב בבית המשפט או במסגרת אחרת כדוגמת מתן עדות או חקירה במשטרה הניתנות בשלב מאוחר יותר והקודם אף הוא לרוב לבירור המשפטי של האירוע התאונתי. 10. למקרא גרסתו של נהג התובעת לתאונה, בהתאם לטופס ההודעה מטעמו מיום התאונה, למד אני על דרמטיות מה הטמונה בפתאומיות שבה תפסה התאונה נהג זה, המציגה כאירוע פתאומי שהרחש עליו "כרעם ביום בהיר". וכך נכתב בהודעה: " נסעתי ברחוב בן יהודה בת"א בנתיב השמאלי, לפתע הגיע רכב של צד ג' (הדגשה שלי-ע.ס.) שבר שמאלה לתוך המסלול שלי, ניסיתי לברוח ממנה שברתי את ההגה חזק שמאלה אך היא הצליחה לפגוע בי בסוף". 11. הנה כי כן, נהג התובעת מעיד בכתובים על תאונה שלא ניתן היה לחזות אותה מראש, בין היתר ובעיקר היות ורכב הנתבעות הגיח לפתע לנתיב נסיעתו מבלי לכאורה שהבחין בו מראש ומבלי ידיעה מוקדמת אודות העשוי להתרחש מבעוד מועד. למעשה הודעה זו מציגה את נהג התובעת כמי שנהג לאיטו בנתיב השמאלי ישר עת לפתע וללא הודעה מוקדמת, הגיח רכב כלשהו מנתיבו הימני המקביל לו תוך שהוא סוטה לעברו ופוגע בו. 12. במסגרת עדותו הראשית בפניי, קיבלה גרסתו של נהג התובעת תפנית מה אשר לא נכללה על ידו בכתובים וזאת בכל מה שנוגע להערכתו כי טרם התאונה נמצא רכבן של הנתבעות בצד הדרך מימין לו במה שנחזה להיות כחנייה כפולה של רכבן: "היא עמדה בכלל בחניה כפולה שאסור לעמוד שם בכלל, כך אני מעריך" (עמ' 1 שורה 16 לפרוטוקול הדיון). כאמור, להערכתו ולחילופין לגרסתו האותנתית של נהג התובעת באשר לעובדה כי הבחין או לפחות העריך בדיעבד כי הבחין, ברכב הנתבעות מבעוד מועד טרם שזה סטה לעברו עומד בחניה כפולה במקביל לנתיב נסיעתו אין זכר בהדעתו בכתב ולא ברור מה טעם לא מצא זה לציין עובדה מהותית זו שהינה אחת מנדבכיה המרכזיים של גרסתו לתאונה אלא שבעטיה גם נולד הבדל מהותי לדידי, הטמון ברזי הצגת הדברים המשליכים על אמיתות תוכנה של גרסת העד לתאונה ואף חשוב מכך, כפי שאראה בהמשך, יש בדרך זו גם בכדי להשליך על מיצוב מנח הרכבים עובר לתאונה התואם את גרסת הנתבעות דווקא ובמה דברים אמורים? זיקוק גרסותיו של נהג התובעת בטופס ההודעה ובעדותו כפי שצויין לעיל, מלמד על גרסה מאוחדת לפיה בעוד שרכב התובעת נוסע לאיטו בנתיב השמאלי של רחוב בן יהודה לכיוון צפון הבחין זה ברכב הנתבעות עומד בחניה כפולה בצד הדרך "במקום שאסור לעמוד שם בכלל" כהגדרתו. בעת שהחל לחלוף על פני רכב זה סטה זה לעברו והתנגש בו בחלקו האחורי ימני. עיון בתמונת זירת האירוע שהוצגה בפניי בידי הנתבעות ואשר לא הוכחשה על ידי התובע, מלמד כי רחוב בן יהודה שבו התרחשה התאונה מונה 3 נתיבי נסיעה. שני נתיבים הינם לכיוון צפון ונתיב תחבורה אחד נגדי לכיוון דרום. גרסתן של הנתבעות כי התאונה התרחשה בעת פניית הנתבעת 1 לרחוב הלפרין מרחוב בן יהודה לא נסתרה בעדותן של העדות מטעמן והיא מתחזקת לנוכח אי הכחשתו הפוזיטיבית של נהג התובעת בדבר נתון זה (ראה עדותו בעמ' 2 שורה 5 לפרוטוקול הדיון). התאונה התרחשה ביום א' בשבוע בשעות הצהריים ברחוב ראשי ומוביל במרכזה של העיר תל אביב, בדיוק במקום שבו ביקשה הנתבעת 1 לפנות עם רכבה שמאלה לרחוב הלפרין. עמידה בחנייה כפולה ברחוב ראשי זה אינה עניין של מה בכך ופירושה חסימת התנועה לרכבים הנוסעים בנתיב הימני של הכביש, דבר אשר היה מביא לזליגת רכבים לנתיב נסיעתו של התובע שנסע כזכור משמאל ולהאטת זרימתה השוטפת של התנועה ברחוב מרכזי זה. מדובר הלכה למעשה במחזה שלא ניתן היה להעלם מעיניו של נהג התובעת והוא היה צופה בו אילו התרחש בפועל, כל שכן היה מתבקש לאזכרו בטופס ההודעה מטעמו ולא במאוחר ובאופן מעין משתמע, לראשונה בעת עדותו בבית המשפט. 13. זאת ועוד, כפי שניתן לראות בבירור בתמונת זירת האירוע שהתקבלה בהעדר הכחשה על ידי התובעת, האזור שבו על פי נהג התובעת עמדה הנתבעת 1 עם רכבה בחנייה כפולה בנתיב הימני של הדרך הינו איזור אסור לחנייה, צבוע צבעי אדום לבן, ובמרכזו תחנת אוטובוס שאף המדרכה שלצידה אסורה לחנייה וצבועה לשם כך בצבעים אדום צהוב משך עשרות מטרים. מדובר איפוא באזור "סטרילי" שאינו מאפשר חנייה בצדיו וזאת בפרט לנוכח העובדה שצויינה לעיל, שאיזור החנייה הכפולה אליו מכוון נהג התובעת אינו יכול להיות אלא בצד איזור תחנת האוטובוסים שהינו איזור "פעיל" באוטובוסים באופיו. על כן הסיכוי שרכבים יחנו בצד הדרך באיזור זה שבו התרחשה התאונה, על מנת שהנתבעת 1 תחנה את רכבה בחניה כפולה לצד אחד מהם, בשעות הצהריים של אמצע השבוע במרכזה של העיר תל אביב , מקום בו גם לפי תמונות זירת האירוע ניתן לראות כפנוי מרכבים לנוכח האיסור לכך, הינו קלוש ביותר אם בכלל אפשרי. מנגד, ניתן לראות בבירור בתמונות כי השלב שבו מותרת חניית רכבים על בסיס השלט המתיר זאת ואשר בעקבותיו ניתן לראות רכבים חונים, מתחיל דווקא במקום שבו מסתיים הצומת שבו התרחשה התאונה ועל כן לא ניתן לקבל את עמדת נהג התובעת כי התאונה התרחשה באזור האסור לחנייה דווקא. 14. בהקשר לכך אציין כי כפי שאראה בהמשך, גרסת נהג התובעת באשר לאמור גם אינה מתיישבת עם הנזקים שהתגלו ברכבו היות והללו אינם תואמים פגיעת רכב סוטה אשר טרם צבר מהירות ואשר החל אך לפני רגע את נסיעתו ממצב של עמידה (בחניה כפולה) למצב של נסיעה. במצב דברים שכזה היינו צפויים לכל הפחות לראות נזקים חריפים יותר בשני הרכבים אשר יעידו על עוצמת המפגש של שני רכבים נוסעים. 15. נראית לי יותר הגיונית ואף סבירה גרסת הנתבעות אשר לא נסתרה בעדותן בפניי והיתה קוהרנטית לטופס ההודעה מטעם הנתבעת 1, כי עניין לנו בתאונה אשר התרחשה בעת פניית רכבן שמאלה אל עבר רחוב הלפרין וסטייתו המתוכננת של הרכב שמאלה, להבדיל מהפתאומית כעמדת נהג התובעת (כעולה אף מחקירתו הנגדית בעמ' 2 שורה 3 לפרוטוקול הדיון) קודם לכן. השלב שבו התרחשה התאונה הינו מאוחר יותר לתחילת ביצוע הפנייה ,בעת שרכב התובעת הגיח לעברן מאחור. 16. בשלב זה ולשם חיזוק הדברים אבקש לבחון האם תיאוריה זו עומדת גם במבחן הנזקים שנותרו ברכבים שכן לאופיים ולמיקומם של אלה תפקיד חשוב בבניית מערך המסקנות המצרפי העולה מהראיות בתיק. 17. בהתאם לחוות דעת התובעת, רכבה נפגע במוקדים הבאים: באיזור הפח האחורי, מכסה המטען, כנף אחורית ימנית, דלת אחורית ימנית, דלת קדמית ימנית, כנף קדמית ימנית, מערך קדמי. בהתאם לחוות דעת הנתבעות רכבן נפגע באיזור הכנף הקדמית שמאלית בלבד. לבית המשפט הוצגו כאמור גם תמונות צבע של הנזקים שנותרו ברכבים. 18. אופיים של הנזקים ברכב התובעת מעיד על פגיעה רוחבית שכן הוא חולש לאורכו של החלק הימני של הרכב מתחילתו ועד סופו, היינו מחלקו הקדמי ועד לאחורי. נזקיהם של הנתבעות מתמקד באיזור הכנף הקדמית השמאלית בלבד. 19. ברובריקת תיאור הנזק אשר בטופס הודעת נהג התובעת, ציין זה האחרון כי האיזור שבו נפגעה מכוניתו הינו בחלק האחורי ימני שלה בלבד מבלי שצויינו על ידו יתר המוקדים הקדמיים שצוינו על ידי שמאי התובעת, וזאת כמצוטט מההודעה באלו המילים: " פגוש צד ימין שבור על הרצפה, נשבר המגן של המחזיר אור, צד ימין מאחור + מכה בכנף מתחת למיכל דלק אחורית ימנית + דלת ימין אחורית + פגיעה בצמיג אחורי ימני". על גרסה זו חזר העד בעדותו גם בפני בית המשפט: " היא נכנסה בי מעל הגלגל האחורי ובאיזור מיכל הדלק ובגלל המכה הפגוש ניתק מהמכה והשתחרר" (עמ' 1 שורות 14-15 לפרוטוקול הדיון). מאידך ראינו כי שמאי התובעת אמד גם נזקים תוצאתיים של התאונה באיזור הקדמי ימני של הרכב כנזקים אשר עליהם בין היתר השתיתה התובעת את תביעתה לפיצוי כספי. חוסר הקורלצייה שבין גרסת התובעת באשר לנזקים בפועל שנוצרו עקב התאונה לעומת גרסת העד מטעמה בנוגע לכך, פועל לחובתה ומצביע על אי התאמה שבין גרסת העד מטעמה בנוגע לאירוע לעומת גרסתה של התובעת בפועל. 20. כך או כך לדידי יותר מאשר קיימת חוסר אחידות במוקדי הנזק ברכב התובעת, ניתן ללמוד את שאירע ובדרך זו להשלים את החסר על בסיס את שרואות עינינו בתמונות נזקי הרכבים. בהתאם לתמונות אלו ניתן לראות בבירור כי רכב התובעת סבל מתלישת הכנף האחורית ימנית, בדופן שלצד הגלגל הימני נותרו שריטות בעלות גוון זהה לזה של צבע רכב הנתבעות. שריטות דומות ניתן גם למצוא בדופן הימני באיזור הדלת הקדמי והאחורית של רכב התובעת. מאידך, אופי נזקי רכב הנתבעות הינו כזה המעיד על פגיעת מעיכה מעל הטמבון השמאלי ותלישתו של זה כלפי חוץ - קדימה. שקלול טיב ואופיים של הנזקים בשני הרכבים המעורבים מחזק את גרסת הנתבעות באשר לדרך שבה אירעה התאונה ומחליש את עמדת התובעת לעניין זה. כך ראשית, תלישת הטמבון מצד שמאל קדמי של רכב הנתבעות כלפי חוץ והעדרה של פגיעת מעיכה באיזור זה, מעידות על כי רכב הנתבעות נפגע כתוצאה מרכב שהגיח מאחוריו ואשר תלש בדרך זו את הטמבון. המצאות מעיכה באיזור הכנף- באזור הדופן השמאלית של הרכב, והעדרה של מכת מעיכה באזור הטמבון, מעידות כי רכב הנתבעות נפגע ממכה אחורית אשר הובילה למעיכת הכנף הקדמית תוך כדי תלישתו של הטמבון בצד שמאל. שנית, תלישת הכנף האחורית ימנית של רכב התובעת כלפי חוץ והעדרה של מכת מעיכה באיזור זה לצד המצאותן של שריטת בצד ימין של הרכב, מעידות על שתיארנו לעיל והוא שרכב התובעת עקף את רכב הנתבעות מצד שמאלי אחורי של רכבן, ובדרך זו גם הביא לחיכוך החלקים שנפגעו ברכבו בדרך שבה נותרו המה לאחר התאונה. מצרף הנזקים האמור לעיל והעדרם של נזקים שצפויים היינו לראות ברכבי הצדדים אילו התאונה התרחשה כגרסת נהג התובעת הוא המוסיף נופך נוסף ומשמעותי לפרמידת הראיות המובילות לקבלת גרסת הנתבעות בתיק זה. 21. לסיכומם של דברים: כפי שראינו עדותו של נהג התובעת החל מראשיתה ועד לסופה במסגרת הבירור העובדתי בתיק, היתה רצופה חוליות חסרות אשר לא תאמו אחת לשנייה, עד כי ניתן לומר בבירור שלא התגלה בהן רצף אחיד אשר יוביל למסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל. לעומתו, עדותן של העדות מטעם הנתבעות תאמה הן את הודעת הנתבעת 1 בכתב והן את נזקי הרכבים המעורבים עד כי לא מצאתי בהן בקיעים שיובילוני למסקנה הפוכה לזו אליה הגעתי בעניינה של התובעת. 22. משאלה המה פני הדברים וזו מסקנתי, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד. אני מורה כי הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 2,719 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 21.9.11, שכ"ט עו"ד ע"ס 2,500 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדות מטעם התובעת שכנגד כפי שנפסק בדיון. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםסטיה מנתיב