תביעה לסילוק מטוס משדה התעופה בהרצליה, לפי כללי רשות שדות התעופה. (מתחילה הוגשה התביעה גם כתביעה כספית על סך 10,596 ₪ בגין אגרות חנייה עבור חלק משנת 2011 וכל שנת 2012. אין חולק כי ביום 20/5/2012 שילם הנתבע סכום זה, והתייתר הצורך לדון ברכיב זה של התביעה). 2. מטוס שהיה שייך לראובן, וחנה דרך קבע בשדה התעופה בהרצליה (להלן: "השדה"), ניזוק באופן חמור על ידי רכב אבטחה של השדה. ראובן קיבל תגמולי ביטוח מחברת הביטוח והעביר לבעלותה את המטוס הפגוע. חברת הביטוח מכרה את המטוס הפגוע לשמעון אשר שיקם אותו והשיב לו את כושר הטיסה. בינתיים רכש ראובן מטוס חדש אשר קיבל רשות לחנות דרך קבע בשדה מתוך הנחה שהמטוס החדש יחנה במקום שיועד למטוס הפגוע. האם יכולה רשות שדות התעופה (להלן: רש"ת או "התובעת") לדרוש משמעון לסלק את המטוס המשוקם מהשדה, או שמא זכאי שמעון להוסיף ולהשתמש בשדה, כמקום החנייה הקבוע של המטוס המשוקם, מכוח ההרשאה הראשונה שניתנה למטוס? - זו השאלה המונחת לפתחו של בית המשפט בתיק זה. העובדות הצריכות לעניין 3. במוקד התביעה מטוס קטן (4-5 מושבים) מסוג CIRRUS SR22 שסימנו בישראל 4X-CYD (להלן: "המטוס") (ר' תעודת רישום, נספח 1 לתצהיר הנתבע). 4. בשנת 2007 הובא המטוס לארץ על ידי בעליו דאז, מר נחשון גילה. מר נחשון גילה, שהיה הבעלים של מטוס שסימנו 4X-CCI ביקש וקיבל את הסכמת מנהל השדה, מר איתמר פינחס, להחליף את המטוסים ולהשתמש במקום החנייה של מטוס CCI עבור המטוס החדש CYD. (ר' אישור מיום 12/6/2007, נספח 4 לתצהיר הנתבע). 5. בחודש יוני 2009 נפגע המטוס על ידי רכב השייך לחברת האבטחה של השדה. כתוצאה מהפגיעה נגרמו למטוס נזקים קשים והוא הוכר על ידי מבטחי המטוס כאובדן מוחלט או אובדן להלכה (ר' מכתב עו"ד רינה אגולסקי, ב"כ המבטחים, מיום 31/1/2010 למנהל השדה, ומכתבה מיום 28/4/2011, אף הוא למנהל השדה. נספחים 5 ו-2 לתצהירי התובעת, בהתאמה). המבטחים שילמו למר גילה תגמולי ביטוח ונטלו לרשותם את שרידי המטוס, אשר נותר בשדה. 6. ביום 6/1/2011 רכש הנתבע את המטוס מן המבטחים, המיוצגים על ידי עו"ד רינה אגולסקי. בו ביום נכרת הסכם בין הנתבע ובין אבנר וגדעון יושפה בדבר מכירת חלק בלתי מסוים במטוס לה"ה יושפה תמורת 1 ₪. הנתבע וה"ה יושפה הם שותפים במטוס. על פי תעודת רישום כלי טיס של רשות התעופה האזרחית (להלן: רת"א) מיום 17/5/2011 רשום המטוס על שם הנתבע. קדמה לרכישה זו חלופת מכתבים בין מנהל השדה ובין עו"ד אגולסקי, בה ביקש מנהל השדה מעו"ד אגולסקי להודיע לרוכש המטוס כי יידרש לפנותו מהשדה בתוך 24 שעות מרכישתו. (ר' מכתב מיום 23/12/2010, נספח 7 לתצהירי התובעת). 7. הנתבע קיבל את אישור יצרן המטוס להחזיר למטוס כושר טיסה. המטוס שוקם וביום 16/8/2011 ניתנה לו תעודת כושר טיסה על ידי רשות התעופה האזרחית בישראל. (ר' נספחים 6 - 12 לתצהיר הנתבע). השיקום נעשה בהאנגר בשדה בו החזיק מר אבנר יושפה. (עדות הנתבע, עמ' 32 ש' 16). 8. עוד בטרם נרכש המטוס על ידי הנתבע רכש מר גילה מטוס חדש שסימנו DZZ. בין מנהל השדה ובין מר גילה הוחלפו מכתבים בנוגע לחניית המטוס החדש (DZZ) בשדה בטרם פונה ממנו המטוס הפגוע (CYD). מנהל השדה הבהיר שלא תותר חניית מטוס חלופי בטרם יפונה המטוס הפגוע מהשדה (ר' מכתב מנהל השדה מיום 20/1/2010, נספח 9 לתצהירי התובעת). עמדת מר גילה הייתה כי הזכויות במטוס הפגוע הומחו לחברת הביטוח ועמה יש להסדיר את פינויו מהשדה. (נספחים 13 לתצהירי התובעת). מאוחר יותר, לאחר שהמטוס נמכר לנתבע, טענו מר גילה ועו"ד אגולסקי כי הנתבע רכש שרידי מטוס בלבד, ללא כושר טיסה, וללא זכויות נלוות כגון זכויות חנייה. (תצהיר אגולסקי, ונספחים 1, 3 ו-4 לתצהיר, וכן מכתב דוא"ל של מר גילה למנהל השדה, מיום 15/8/2011, נספח 14 לתצהירי התובעת). התביעה 9. התובעת מופקדת על פי חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז - 1977, על ניהול שדות התעופה בישראל. הנתבע הוא הבעלים של המטוס אשר עושה שימוש בשדה כשדה הפעלה וחונה בשדה ללא הרשאה של התובעת או של מנהל השדה, אשר נדרשת על פי סעיפים 15(א) ו-15א של כללי רשות שדות התעופה (שמירה על הסדר בשדות תעופה), התשמ"ד - 1984 (להלן: "הכללים"). 10. בנוסף, הנתבע מחנה את המטוס בהאנגר בשדה, אשר הושכר על ידי רש"ת למר אבנר יושפה, ובכך הוא שותף להפרת כלל מס' 24 האוסר העברת הרשאה לשימוש בשדה לאחר. הפרת כלל זה מהווה עבירה פלילית לפי כלל מס' 26. הנתבע לא ציית להוראות המנהל להוציא את המטוס מהשדה, אשר ניתנו מכוח סמכות המנהל על פי סע' 23 לכללים. 11. בנוסף, הנתבע לא שילם לתובעת אגרות חנייה מיום 17/5/2011 עד ליום 31/12/2012, אשר מצטברות לסכום של 10,596 ₪. 12. לפיכך, מבקשת התובעת להורות לנתבע לפנות את המטוס מהשדה, ולחייב אותו בתשלום סך של 10,596 ₪. ההגנה 13. המטוס חונה בשדה התעופה בהרצליה כדין, בהתאם לאישור שניתן לחניית המטוס בשדה עובר להבאת המטוס לארץ. לפי כלל 15א לכללים לא ניתן להביא מטוס לארץ מבלי לקבל מראש הסכמה של מנהל שדה תעופה שהשדה ישמש "בסיס אם" למטוס, דהיינו שדה תעופה שבו כלי הטיס חונה דרך קבע. האישור שניתן למטוס, ניתן לו לצמיתות ואינו פוקע עם חילופי הבעלות במטוס. 14. אין תוקף להחלטת מנהל השדה להוציא את המטוס מהשדה, על סמך קביעה בלתי מוסמכת שלמטוס נגרם נזק של אובדן מוחלט ("טוטאל לוס"). קביעה כאמור יכולה לקבוע רק רת"א, אשר מופקדת על רישום כלי טיס, וכל עוד זו לא החליטה לגרוע את "מספר הזנב של המטוס" (4X-CYD), לא שונה בסיס האם של המטוס, והמנהל אינו יכול להורות על פינויו מהשדה. 15. המטוס חונה בהאנגר המוחזק מזה עשרות שנים על ידי אבנר יושפה ללא תמורה, ולא בשכירות משנה כנטען בתביעה. 16. עוד בטרם הגיעה התביעה לידיו שילם הנתבע לתובעת, תחת מחאה, את סכום התביעה. לשיטת הנתבע אין הוא חייב לשלם עבור חנייה הואיל והוא חונה בהאנגר של יושפה. הראיות 17. מטעם התובעת הוגש תצהיר של מנהל השדה, מר איתמר פנחס, ותצהיר של רו"ח מיכאל רבין, וכן תצהיר של עו"ד רינה אגולסקי. 18. מטעם הנתבע הוגש תצהיר של הנתבע עצמו ומסמך שכותרתו "חוות דעת מומחה" מטעם מר אלישע פרי, אשר שימש בעבר כמנהל השדה. המסמך אינו ערוך כחוות דעת מומחה, אך מר פרי העיד ונחקר על האמור במסמך שבחתימתו. (נספח 15 לתצהיר הנתבע). דיון והכרעה 19. בפתח הדברים ראוי לסלק טענות שהעלתה התובעת לראשונה במסגרת הסיכומים, ובדין טען לגביהם ב"כ הנתבע כי הם מהווים הרחבה ושינוי חזית. בסיכומיה, טענה התובעת שהנתבע הוא מסיג גבול ועליו הנטל להוכיח כי הוא מחזיק במקרקעין כדין. טענה זו לא עלתה בכתבי הטענות והנתבע לא נדרש להשיב לה מעולם. בכתב התביעה מציינת התובעת במפורש - יותר מפעם אחת - כי הטענה כלפי הנתבע מתבררת בגדרי כללי רשות שדות התעופה, וכי הוא נדרש לפנות את המטוס מהשדה מחמת שהמטוס חונה בשדה תוך הפרה של הכללים. 20. יתר על כן, התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ובדיון שהתקיים ביום 4/11/2012 תחמתי את גדרי הבירור הנדרש בתיק זה לעניין מוגבל ביותר, והוא ההשלכה הנודעת לתאונה הקשה שעבר המטוס, והרשות שניתנה לבעליו במועד התאונה, מר גילה, להשתמש בחנייה למטוס חדש, על ההרשאה שניתנה למטוס לחנות בשדה דרך קבע כבסיס האם של המטוס. (עמ' 8 ש' 8 - 11). לפיכך, לא רשאית התובעת להעלות בשלב הסיכומים טענות שלא עמדו בחזית המחלוקת בתיק. 21. האמור לעיל נכון גם לעניין טענה מפתיעה נוספת שנשמעה מפי ב"כ התובעת בסיכומיה, ולפיה לא הוכיח הנתבע שהשדה הוכר אי פעם כבסיס אם של המטוס. התובעת, בהיותה רשות ציבורית, מחויבת בחובת הגינות מוגברת, ובכלל זה באשר לאופן ניהול ההליכים המשפטיים. טענה חדשה זו של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה. ובמה דברים אמורים? - בפתח הדיון שהתקיים ביום 4/11/2012, נשאלה ב"כ התובעת על ידי בית המשפט לגבי עמדת התובעת באשר לטענת הנתבע בדבר קבלת רשות חנייה קבועה בשדה בהיותו בסיס האם של המטוס. ב"כ התובעת לא טענה שהשדה אינו בסיס האם של המטוס, אלא שקבלת אישור להשתמש בשדה כבסיס אם של המטוס אין פירושה מתן זכות לחניית לילה. משעה הוא שהשדה הוא בסיס האחזקה של המטוס. לשיטת התובעת, על מנת להשתמש בשדה לצורך חניית לילה יש לקבל אישור להשתמש בשדה כ"שדה הפעלה". אישור שכזה, גם אם ניתן בעבר, אינו ניתן להעברה מאדם לאדם, ועל כן השימוש שעושה הנתבע בשדה אינו כדין. (עמ' 1 ש' 15 - 25). גם בהמשך הדיון מתייחסת ב"כ התובעת לטענת הנתבע בדבר היות השדה בסיס אם של המטוס, ואינה כופרת בעובדה זו, אלא שלטענתה העברת הבעלות במטוס אינה כוללת העברת זכות חנייה, מכוח היות השדה בסיס האם של המטוס, ועל הרכוש לקבל אישור חנייה ממנהל השדה. (עמ' 6 ש' 31 - עמ' 7 ש' 1). הנה כי כן, שאלת היות השדה בסיס האם של המטוס כלל לא עמדה לדיון בתיק זה ולא הייתה שנויה במחלוקת, והתובעת אינה יכולה להעלותה יש מאין בסיכומיה, תוך שהיא טוענת כלפי הנתבע שלא הביא ראיות להוכחת טענה זו. למעלה מן הצורך אציין שבהעדר מחלוקת באשר לכך שלא ניתן להביא מטוס לארץ ולקבל עבורו תעודת רישום כלי טיס בישראל מבלי לקבוע לו בסיס אם, ובהסתמך על המסמכים שצורפו לראיות הצדדים (תעודת רישום משנת 2008 - נספח 4(א) לתצהיר הנתבע, מכתבים מחודש יוני 2007 - נספחים 10 - 12 לתצהירי התובעת) ועל העדויות שנשמעו, אני קובע שהשדה שימש למטוס "בסיס אם" מאז הובא המטוס לארץ על ידי מר גילה בשנת 2007. 22. זאת ועוד, ב"כ התובעת, בסיכומיה בבקשת הרשות להגן טענה כי "אין חשיבות להיסטוריה של המטוס, האם הושבת בעבר ותוקן". לשיטתה, כאמור לעיל, היות השדה בסיס אם של המטוס, אין פירושו מיניה וביה רשות לחנות בשדה. רשות שכזו יש לקבל ממנהל השדה, והדבר לא נעשה בענייננו. בנוסף, עם העברת הבעלות במטוס פוקעת רשות החנייה שניתנה לבעל המטוס, ועל הבעלים החדש לקבל רשות מחודשת ממנהל השדה. בניגוד לעמדה זו של ב"כ התובעת החלטתי בסיום הדיון ליתן לנתבע רשות להתגונן - ולא לדחות את התביעה על הסף - דווקא בהתחשב בנסיבות המיוחדות של מקרה זה. וכך, בין היתר, נכתב בהחלטתי: "לו קיבלתי את עמדת התובעת, לפיה אין רלבנטיות לתאונה שעבר המטוס, כי אז אפשר ודין התביעה היה להידחות כבר עתה, מחמת הנימוקים בפסק דינה של כב' הש' אברהמי. לשון אחרת, אני מקבל את טענת הנתבע לפיה, משנקבע בסיס אם למטוס הרי שהרשאה זו, שמקורה ברשות התעופה האזרחית ולא ברשות שדות התעופה, כאמור בפסק דינה של הש' אברהמי, מוסיפה ומלווה את המטוס גם לאחר שהועברה הבעלות בו לאחר. דווקא מחמת הנסיבות המיוחדות שרלבנטיות למטוס זה, דהיינו התאונה שעבר ושבגינה ניתנה לבעל המטוס בשעתו רשות לייבא לארץ מטוס אחר, אפשר שההרשאה שניתנה למטוס נושא התביעה נפגעה. מכל מקום, את האמור לעיל, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי, יש לברר בראיות ולאפשר לצדדים לטעון את טענותיהם לגביו. זאת ועוד, ראוי לברר בראיות אם קמו לתובעת עילות נוספות לפינוי המטוס משדה התעופה בהרצליה, בגין הפרת כללי השימוש בשדה, ובהם אי תשלום האגרות במועד או השימוש שנעשה בהאנגר שהושכר למר ישפה. " (עמ' 8 ש' 4 - 15). אבקש להבהיר את האמור לעיל בעניין פסק דינה של כב' הש' אברהמי, ואשוב על עמדתי בעניין זה. 23. בבג"ץ 3128/11, יוסי כהן נ' מנהל שדה התעופה בהרצליה (7/3/2013), מזכיר בית המשפט העליון את ההכרעות הסותרות בפסקי הדין של כב' הש' אברהמי וכב' הש' מור, ואינו מכריע במחלוקת שביניהם. וכך מתאר כב' הש' הנדל מחלוקת זו: "בשולי הדברים יצוין כי במסגרת עתירה זו, קמה והזדקרה שאלת פרשנותם המדוייקת של מושגים שונים בדיני התעופה, כגון "בסיס אם", "אשרת הפעלה", והיכולת להעביר אישורים אלה בין בעל מטוס אחד למשנהו, או בין מטוס למטוס. מהחומר עולה כי דיונים בסוגיות אלה בערכאות אזרחיות הנביעו מפעם לפעם הכרעות שונות (וראו והשוו: תא"ק (שלום תל-אביב) 12377-06-10 רשות שדות התעופה נ' טי.אס.איי טורבין סאפורט אינטרנשיונל בע"מ (30.9.2012); תא"ק (שלום תל אביב) 12471-06-10 רשות שדות התעופה נ' שרון (6.3.2011)). כך או אחרת, שומה על מחלוקת פרשנית זו שתוכרע במסלול המתאים." פסק הדין בעניין טורבין הוא פסק דינה של הש' אברהמי. פסק הדין בעניין שרון הוא פסק דינו של השופט מור (ליתר דיוק, מדובר בהחלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן). בשני המקרים דן בית המשפט בהשלכה הנודעת להעברת בעלות במטוס על זכות החניה בשדה התעופה, כשהוא נדרש להגדרות של המונחים "בסיס אם" ו"שדה הפעלה" שבכללים, והיחס שבין מונחים אלה לסמכויות מנהל השדה. 24. הש' מור קובע שההרשאה לחנייה בשדה ניתנה לבעל המטוס ולא למטוס, ועל כן עם העברת הבעלות במטוס מיד ליד, פוקעת הרשאת החנייה שניתנה ועל הבעלים החדש לפנות למנהל השדה ולקבל את הסכמתו לחניית המטוס בשדה. בהתאם לכך, במקרה שלפניו קיבל הש' מור את התביעה והורה על פינוי המטוס מהשדה. התובעת מבקשת להסתמך על החלטה זו ובהתאם לכך לקבוע שהיה על הנתבע לקבל רשות להחנות את המטוס בשדה, ומשלא עשה כן עליו לפנות את המטוס מהשדה בהתאם להוראות מנהל השדה. 25. בפסק דין ארוך ומנומק קובעת הש' אברהמי, בין היתר, את הקביעות הבאות: קביעת בסיס אם נעשית על ידי רת"א, רשות התעופה האזרחית (לשעבר "מינהל התעופה האזרחית"). קביעה זו אינה בסמכות רש"ת, רשות שדות התעופה, הגם שמלכתחילה יש לקבל את אישור מנהל השדה השייך לרש"ת. (סע' 44 לפסק הדין). אין אפשרות מעשית לייבא מטוס לישראל מבלי לקבל מבעוד מועד אישור של רת"א לבסיס אם. (סע' 45 לפסק הדין). הסטטוס של בסיס אם ניתן למטוס ולא לבעל המטוס, והוא בתוקף כל עוד לא בוטל או שונה על ידי רת"א. (סע' 66 לפסק הדין). לפיכך, העברת הבעלות במטוס אינה מאיינת את מקום בסיס האם שלו. קיום אישור של בסיס אם די בו כדי להקנות למטוס זכות חנייה. (סע' 32 לפסק הדין). כאשר עובר להגשת התביעה עמדה על כנה ההרשאה של בסיס אם, אשר מגלמת את זכות החנייה בשדה, אין מקום להורות על פינויו של המטוס מהשדה. (סע' 107 - 108 לפסק הדין). על יסוד כל אלה, והנמקות נוספות דחתה הש' אברהמי את תביעת הפינוי שנדונה לפניה. הנתבע מבקש להסתמך על פסק דינה של הש' אברהמי. 26. במחלוקת שבין השופטים הנכבדים, אני רואה לצדד בעמדתה של כב' הש' אברהמי, מן הנימוקים המפורטים בפסק דינה. איני רואה צורך לחזור בפירוט על נימוקים אלה. כללו של דבר - רת"א היא שקובעת את בסיס האם של המטוס והיא שמוסמכת לשלול מהמטוס את כשירותו (ראה עדותו של מר אלישע פרי, מנהל השדה הקודם, עמ' 23 ש' 20) ואת בסיס האם שלו. כל עוד לא נעשה הדבר, קביעת בסיס האם בעינה עומדת ועמה זכות החניה הגלומה בה. ודוק: "בסיס אם" מוגדר בסע' 15א של הכללים כ"שדה תעופה שבו כלי הטיס חונה דרך קבע". איני יודע כיצד ניתן לטעון שזכות החנייה אינה שלובה בהגדרת השדה כבסיס האם של המטוס, מקום בו כל מהותו של בסיס האם מוגדרת בהקשר של מקום החנייה שלו. עוד זאת, העברת הבעלות במטוס מיד ליד אינה פוגעת בהגדרת בסיס האם של המטוס, באשר קביעה זו צמודה למטוס ולא לבעליו. 27. המשמעות הנודעת לקביעות אלה על העניין העומד לדיון היא שהעברת הבעלות במטוס מידי מר גילה, לידי מבטחי המטוס, ולאחר מכן לידי הנתבע, לא גרעה ממעמד השדה כבסיס האם של המטוס. מי שהיה מוסמך לשנות את הגדרת בסיס האם של המטוס, מכל סיבה שהיא ובכלל זה מחמת הנזק החמור שנגרם למטוס היא רת"א. איש לא פנה אל רת"א על מנת לגרוע את רישוי המטוס ככלי טיס, או על מנת לשלול את מעמד השדה כבסיס האם שלו. עמדתו של מר גילה, ועמדתה של עו"ד אגולסקי, לפיהן המטוס הועבר לנתבע ללא זכויות החניה, אינה מעלה ואינה מורידה. במישור העובדתי, גרסת הנתבע לפיה לא נאמר לו שהוא רוכש מטוס ללא זכויות חניה, הוכחה כנכונה. עו"ד אגולסקי מודה בחקירתה כי בעת המכירה לא אמרה לנתבע במפורש שהוא רוכש את המטוס ללא זכויות חניה (עמ' 9 ש' 23, ושוב בעמ' 10 ש' 14). במישור העקרוני, כפי שראינו לעיל, מעמד השדה כבסיס האם של המטוס, וזכות החניה בשדה הגלומה במעמד זה, דבקים במטוס עצמו והם אינם רכוש של בעל המטוס. כל עוד מוגדר המטוס ככלי טיס על ידי רת"א, ורשום ככזה, לא יכול בעל המטוס להעביר את הזכויות במטוס במנותק משיוכו לבסיס האם. ממילא, לא יכול בעל המטוס לשייר בידו את זכויות החנייה של המטוס. לפיכך, גם לו היו המוכרים מתיימרים למכור לנתבע את המטוס ללא זכויות חניה, לא היה לכך כל תוקף מחייב. בכך שגו מר גילה ועו"ד אגולסקי, ובכך שגה גם מנהל השדה. בנסיבות אלה, לטעמי, בדין טען הנתבע כי הוראות מנהל השדה על פינוי המטוס מהשדה ניתנו שלא כדין. 28. התובעת מבקשת לחזק את עמדתה בהסתמך על הוראות הפמ"ת (פרסום מידע תעופתי), להן יש תוקף משפטי מחייב, בפרק הדן בשדה התעופה בהרצליה, שם נאמר כי חנייה לפרק זמן העולה על שעה טעונה אישור מוקדם של מנהל השדה (סע' 15(א)(2)). דא עקא, הפתיח של סעיף זה מחזק דווקא את עמדת הנתבע, וזו לשונו: "חניית כלי טיס... אשר לא קיבל אישור לחניית קבע...". עינינו הרואות שהוראות סעיף זה מתייחסות לכלי טיס אשר לא קיבל אישור לחניית קבע בלבד. ואיזהו כלי טיס אשר יש לו אישר לחניית קבע? - הרי זה כלי טיס שהשדה משמש לו בסיס אם, שהוא, כזכור, "שדה תעופה שבו כלי הטיס חונה דרך קבע" (סעיף 15א לכללים). 29. הש' אברהמי דנה בפסק דינה במקרים בהם עשוי מנהל השדה להיות מוסמך לשלול את זכות החנייה של מטוס בשדה חרף היות השדה בסיס אם של המטוס. אחד המקרים בהם דנה ההש' אברהמי הוא מקרה בו מונח המטוס כגרוטאה בשדה ונשלל כושר הטיס שלו. (סע' 112 - 113 לפסק הדין). בסעיפים אלה נדרשת הש' אברהמי לפסק דין אחר של הש' מור (תא"ק 11424-06-10, רשות שדות התעופה נ' מעוף האנפה בע"מ (1/5/2011). להלן: "הלכת מעוף האנפה"), שם קבע הש' מור כי מנהל השדה מוסמך להורות על פינוי מטוס שאין לו כושר טיסה מן השדה, אך זאת לאחר שניתנה לבעל המטוס שהות סבירה לתקן את המטוס ולהציג תעודת כושר טיסה. השהות שקבע הש' מור עמדה על 8 חודשים במקרה שלפניו. הש' אברהמי מצדדת בתוצאה אליה הגיע הש' מור בעניין זה. 30. אף אני סבור שהמנהל מוסמך לשלול את זכות החנייה ממטוס שאינו כשיר לטוס, גם כאשר מדובר בזכות חנייה בבסיס באם של המטוס. שדה התעופה נועד לשרת מטוסים שמישים ופעילים לשמש כמגרש גרוטאות. לטעמי, מימוש סמכות זו של מנהל השדה צריכה להיעשות בתיאום עם רת"א, ולאחר פנייה לרת"א על מנת שתשלול את רישום המטוס ככלי טיס ואת רישום השדה כבסיס אם של המטוס. רק לאחר ביצוע שני אלה רשאי המנהל לדרוש את סילוק המטוס מהשדה. אפס, בענייננו, לא מצאנו כי מנהל השדה קישר בדרך כלשהי את פינוי המטוס מהשדה עם שאלת כשירותו של המטוס. לא מצאנו בהתכתבות שבין מנהל השדה ובין המעורבים השונים (מר גילה, עו"ד אגולסקי, הנתבע), דרישה של מנהל השדה להשמיש את המטוס ולהציג לו תעודת כושר טיסה, כתנאי להמשך שהיית המטוס בשדה. ולא בכדי לא מצאנו דרישה מעין זו, שהרי עמדת התובעת היא שעצם העברת הבעלות במטוס מאפשרת למנהל לשלול את זכות החנייה של המטוס בשדה, ולא היא. 31. בתקופה הסמוכה לאחר התאונה בה נפגע המטוס, ולאורך שנת 2010, לא מצאנו שמנהל השדה פעל בנחישות לסילוק המטוס מהשדה, למעט איזכור הנושא במכתבים בודדים ששלח למר גילה ולמבטחי המטוס. אדרבה, בתצהירו מאשר מנהל השדה כי נעתר לבקשת מבטחי המטוס להותיר את המטוס בשדה עד למכירתו (סע' 23 לתצהיר). הרקע להסכמה זו הובהר על ידי עו"ד אגולסקי אשר העידה כי הביאה לידיעת מנהל השדה שבכוונת המבטחים לתבוע את רש"ת (כאחראית לתאונה בה נפגע המטוס) בגין נזקי התאונה ובכלל זה העלויות הכרוכות בפינוי המטוס מהשדה ושמירתו עד למכירתו, "וזה אכן הוריד את הלחץ מהכיוון של מנהל השדה". (עמ' 8 ש' 25 - עמ' 9 ש' 2). רק בסמוך לפני רכישת המטוס על ידי הנתבע הורה המנהל לעו"ד אגולסקי להדגיש באוזני רוכש המטוס כי עליו לפנותו מהשדה בתוך 24 שעות מהרכישה. דא עקא, דרישה זו אינה מוצדקת שהרי היה על מנהל השדה ליתן לרוכש המטוס שהות סבירה להשיב לו את כושר הטיסה. 32. הנתבע רכש את המטוס ביום 6/1/2011 בכוונה להשיב לו את כושר הטיסה. הנתבע פעל בעניין זה בשקידה, כפי שמלמדים נספחים 6 - 12 לתצהיר הנתבע, וביום 16/8/2011 הייתה ברשותו תעודת כושר טיסה (נספח 11 לתצהיר הנתבע). במועד הגשת התביעה - 16/5/2012 - היה המטוס בעל כושר טיסה, כשהשדה משמש לו בסיס אם כפי שהיה מאז הובא המטוס לארץ ולא שונה מעולם. בנסיבות אלה לא הייתה כל הצדקה להגשת התביעה לסילוק המטוס מהשדה. משנשמטה עילת הפינוי העיקרית אני סבור שאין ממש גם ביתר עילות הפינוי הנטענות. 33. התובעת טוענת להפרת הכללים על ידי הנתבע בכך ששכר מיושפה את ההאנגר בשכירות משנה. הנתבע העיד כי יושפה היה אף הוא שותף בבעלות על המטוס (נספח 2 לתצהיר הנתבע) וכי לא שילם ליושפה דבר עבור השימוש בהאנגר. לא מצאתי סיבה שלא לקבל את עדות הנתבע בעניין זה. מעבר לכך, אלמלא נתקל הנתבע בדרישות פינוי שאינן מוצדקות מצד מנהל השדה, לא היה הנתבע נדרש כלל לפתרונות חנייה אחרים בגבולות השדה. ראוי לציין שכיום, במועד מתן פסק הדין, ההאנגר אינו מוחזק עוד על ידי יושפה וגם המטוס אינו חונה בו אלא בחנייה חיצונית בשדה. 34. אשר לטענה בדבר אי תשלום אגרת החניה, הנתבע הסביר כי סבור היה שהוא פטור מתשלום אגרת חנייה מחמת השימוש שהוא עושה בהאנגר המוחזק על ידי יושפה. ככל הנראה, טעה הנתבע בעניין זה והיה עליו לשלם את אגרת החניה ללא קשר למיקום בו חונה המטוס בשדה. ברם, בסופו של דבר, שילם הנתבע את התשלומים שהושתו עליו עוד בטרם הגיעה התביעה לידיו. (עמ' 4 ש' 30, וכן קבלה נספח 22 לתצהיר הנתבע). הקבלה מלמדת שהתשלום שולם ביום 20/5/2012 בשעה 14:29, והנתבע העיד שהתביעה אשר הוגשה ביום 16/5/2012 נמסרה לו ביום 20/5/2012 בערב (לאחר ביצוע התשלום). לא ראיתי סיבה שלא לקבל את עדות הנתבע בעניין זה. מכל מקום, לו היה מנהל השדה נוהג בנתבע כדין וקוצב לו זמן סביר להשבת כושר הטיס של המטוס מבלי לדרוש את פינוי המטוס מהשדה (בהתאם להלכת מעוף האנפה), סביר להניח שהמחלוקת בעניין אגרת החניה לא הייתה באה לעולם כלל. סוף דבר 35. הנתבע רכש את המטוס על מנת להשמיש אותו ולהשיב לו את כושר הטיסה (ולפיכך, אין כל חשיבות לשאלה אם רכש מטוס או שרידי מטוס). במועד הגשת התביעה - 16 חודשים לאחר רכישת המטוס - היה המטוס בעל תעודת כושר טיסה של רת"א, מזה כ-9 חודשים. כשרכש הנתבע את המטוס היה המטוס רשום בישראל ככלי טיס, ורישומו ככזה לא נגרע על ידי רת"א. גם רישומו של השדה כבסיס האם של המטוס, לא נגרע על ידי רת"א, שהיא הרשות היחידה בישראל המוסמכת על פי דין לגרוע את רישום כלי הטיס ("מספר הזנב") או את רישום בסיס האם שלו. רישום השדה כבסיס אם, דהיינו השדה בו חונה המטוס דרך קבע, נקבע על ידי רת"א בסמוך לפני הבאת המטוס לארץ. זכות החנייה בבסיס האם שלובה בהגדרתו של השדה ככזה. הפעולות בהן נקט מנהל השדה מול מר גילה ומול עו"ד אגולסקי בכוונה לשלול את זכות החניה מהמטוס, תוך מתן זכות חניה למטוס חלופי שרכש מר גילה, בטעות יסודן. היה על מנהל השדה לפנות לרת"א על מנת שתשלול את רישום המטוס ככלי טיס ואת רישום השדה כבסיס האם של המטוס, ולאחר מכן רשאי היה לדרוש את סילוק המטוס מהשדה. כל אלה לא נעשו. התביעה, במועד הגשתה, היא תביעה לסלק מהשדה מטוס בעל תעודת כושר טיסה אשר השדה משמש לו בסיס אם, בו גלומה זכות החניה של המטוס. תביעה שכזו אינה מוצדקת ועל כן היא נדחית. 36. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 11,800 ₪. התשלום ישולם עד ליום 15/1/14, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. תעופהרשות שדות התעופה