תאונת דרכים בכיכר אשר לא מסומנים בה נתיבי נסיעה: לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 30/11/11, בין רכב המבוטח על ידי התובעת, לבין גרר בו נהג הנתבע 1, שהינו בבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הגרר"). התאונה ארעה במעגל תנועה, בו ישנו נתיב נסיעה רחב, אשר לא מסומנים בו נתיבי נסיעה. נהג התובעת, שנהג ברכב פרטי, העיד, כי הגיע למעגל התנועה וראה את רכב הגרר עומד במעגל התנועה בצד השמאלי של הנתיב. נהג התובעת הבין שרכב הגרר עומד מסיבה כלשהי ואינו מתכוון להמשיך בנסיעה ולפיכך עבר מצידו הימני ובשעה שהיה מקביל אליו נהג הגרר שבר ימינה חזק וגרר אותו מספר שניות, עד כדי איבוד שליטה על הרכב. נהג התובעת טען, כי להערכתו הגרר המתין שלא יהיו כלי רכב על מנת שיוכל לשבור ימינה ולהיכנס, בניגוד לכיוון הנסיעה שלו, לתוך מגרש חניה הנמצא במקום, זאת תוך ביצוע עבירת תנועה חמורה. בחקירה הנגדית חזר נהג התובעת והסביר שהוא עצמו לא עמד בכיכר, אלא נסע במקביל לרכב הגרר מצידו הימני, שכן ראה שהרכב עומד. הנתבע שנהג בגרר התייחס לתמונות מאירות העיניים שהציגה הנתבעת בנוגע למקום התאונה והסביר, כי אכן עמד במעגל התנועה במטרה להיכנס לחניון, כאשר פניו היו לגרור רכב שנמצא שם. לדבריו, מלפניו היו מכוניות והתנועה עמדה ולכן לא יכל להמשיך בנסיעה, העד הוסיף בהמשך עדותו שבכניסה לחניון היה עומס וכשהעומס התפנה והתנועה החלה לזרום היה צריך לנסוע שמאלה במעגל התנועה ואז ימינה לחניון. לדבריו, לא ראה כלל את רכב התובעת שכן אין לו שדה ראיה לצד הימני. כאשר נשאל בחקירה הנגדית, כמה זמן עמד במעגל התנועה, השיב אולי דקה שתיים, אולי פחות מדקה, זאת משום הייתה תנועה לפניו לכן לא יכל להתקדם. הנתבע הסכים, כי בזמן התאונה הרכב היה במקביל אליו, אולם טען שאסור לנסוע במקום במקביל שני כלי רכב וכן הגלגלים של רכב התובעת היו על אי התנועה. כאשר נשאל אם אותת, השיב שלא היה צריך לאותת שכן עוד לא פנה ימינה. כאשר נשאל עם איזה חלק של הרכב פגע בו רכב התובעת, השיב הנתבע, כי הוא זה שפגע ברכב התובעת. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את העדויות של הנהגים וביחוד את מבנה מעגל התנועה, רוחב נתיב הנסיעה, היציאות, מיקום החניון ומכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על נהג הגרר. מתמונות המקום שהוצגו, עולה, כי מדובר במעגל תנועה בעל נתיב נסיעה רחב, ואף כי אין המדובר בשני נתיבי נסיעה מסומנים ומוגדרים, שני כלי רכב יכולים לעבור במקביל במעגל התנועה, כשאחד צמוד לצד השמאלי והאחר עובר בצד הימני. מעדות שני הנהגים עולה, כי רכב הגרר עמד במעגל התנועה. נהג הגרר העיד, כי עמד דקה שתיים בשל כלי רכב שעמדו לפניו, אך עדות זו אינה סבירה, מאחר שהיה כבר במעגל התנועה ולכלי הרכב במעגל התנועה יש זכות הקדימה ממילא התנועה במעגל התנועה עצמה זורמת וכלי רכב אינם צפויים לעמוד במעגל התנועה עצמו. העובדה שנהג התובעת היה יכול להמשיך בנסיעה מימין, מעלה גם היא, כי לא היה עומס תנועה במעגל התנועה עצמו שחייב עמידת כלי הרכב, אלא העומס היה כפי שגם טען נהג הגרר בגירסתו השניה בכניסה לחניון. מהעובדה שרכב התובעת הצליח להיכנס מימינו של הגרר, ניתן לקבוע, כי הגרר עמד בצדו השמאלי של הנתיב, תוך שהוא מותיר מרווח לכלי רכב לעבור מימינו. נהג הגרר היה צריך לצפות, כי שעה שהוא עומד בצורה זו, ינסו כלי רכב להמשיך בנסיעתם בצד הימני של הנתיב. אם כוונתו הייתה לפנות ימינה, כפי שטען הרי שהיה עליו להיות בצד הימני של הנתיב, או למצער במרכזו של הנתיב, דבר שהיה מונע כניסת כלי רכב מימינו. ההמתנה של נהג הגרר על מעגל התנועה עצמו, בצדו השמאלי, כדי שיוכל להיכנס לחניון הנמצא בצד ימין, אינה סבירה ויצרה סיכון שהתממש. מעדויות שני הנהגים, עולה, כי התאונה ארעה עת נהג הגרר נסע ופנה ימינה וזאת מבלי לאותת (כפי שהעיד הוא עצמו). אמנם נהג הגרר טען בעדותו, כי התאונה ארעה עוד טרם החל את הפניה, אולם נקל לקבוע, כי אם לא היה פונה והיה ממשיך בנסיעה בהתאם למתווה מעגל התנועה לא הייתה אמורה להתרחש תאונה. נהג התובעת העיד, שרכב הגרר פגע בו וגרר אותו, מה שמתיישב עם סטיה של רכב הגרר ולא רק חיכוך עקב התקרבות כלי רכב זה לזה. עדותו של נהג התובעת, כי התאונה ארעה שעה שנהג הגרר סטה ימינה, מהימנה בעיני, מתיישבת עם העובדות ועם הנזקים שנגרמו לכלי הרכב וגם עם עדותו של נהג הגרר שהוא זה שפגע ברכב התובעת. העולה מן המקובץ, באופן בו עמד נהג הגרר במעגל התנועה בצדו השמאלי, בלא כל איתות, שיכל להזהיר את הנהגים המגיעים אחריו בדבר כוונתו להתחיל בנסיעה ולפנות ימינה, התחלתו בנסיעה מבלי לאותת ופנייתו ימינה, מטילים עליו את עיקר האחריות לתאונה. יחד עם זאת, לנהג התובעת, בנסיבות העניין אשם תורם להתרחשות התאונה. ספק אם ניתן היה להסיק מעמידת הגרר בצמוד לצד השמאלי במעגל התנועה, אף כאשר נותר מקום לעבור מימינו, כי מדובר ברכב חונה, שאינו צפוי להמשיך בנסיעה ומכאן כי ניתן לעקוף אותו בבטחה, במיוחד כאשר נהג התובעת לא יכל היה לראות מה מצב התנועה מלפני נהג הגרר. נהג התובעת עצמו התייחס לעמידה של מספר שניות, כך שאם היה משהה את ההחלטה לעבור מצד ימין יכול והתאונה הייתה נמנעת. הדברים הם קל וחומר, שעה שאף שמדובר בנתיב נסיעה רחב במעגל התנועה, ככל הנראה על מנת לאפשר רחבת סיבוב מספקת, לא מסומנים נתיבים, כך שלא מדובר במצב בו קיימת הפרדה ברורה בין נתיבי הנסיעה ובתכנון ברור של שני נתיבי נסיעה. מהתמונות שהוצגו עולה, כי אמנם יכולים לעבור שני כלי רכב, אך זאת בצפיפות, במיוחד שאחד מהם הוא גרר. יתירה מזו, נהג התובעת היה אמור לקחת בחשבון שרכב הגרר לא יוכל להבחין ברכב הנוסע מימינו, עקב שטח "מת" בצד הימני של הגרר. נהג התובעת העיד שנהג בנסיעה רצופה, תוך שהוא עוקף את המשאית מצידה הימני, מונח שהוא עצמו השתמש בו במכתבו לחברת הביטוח, אף שבעדותו דייק ואמר שנסע בנתיב הנסיעה הימני, כך שלא מדובר בעקיפה. בנסיבות הארוע, יתכן שלו היה נהג רכב התובעת נוקט את הזהירות המתחייבת, אם בעצירה לאחר הכניסה לכיכר על מנת לוודא שהגרר אינו ממשיך בנסיעה ואף בצפירה לנהג הגרר על מנת שיבחין בקיומו של רכבו, היה בידו למנוע את התאונה או להקטין את תוצאותיה. בנסיבות אלה, אני קובעת כי קיים לו אשם תורם בשיעור של 20% להתרחשות התאונה. שיעור הנזק התובעת הגישה חוו"ד שמאי ומסמכים נוספים לפיהם, שילמה בהתאם לחבותה על פי הפוליסה סך 10,721 ₪ וכן נשאה בעלות שכ"ט שמאי. ב"כ הנתבעים טענה, כי התובעת לא צרפה לכתב התביעה, טופס אישור הפסדים, עבר ביטוחי של הרכב, מקוריות של הרכב ומסמך שניתן יהא להעריך על פיו של שווי הרכב. כן טענה כי לא צורפה חשבונית שהרכב תוקן, וכן כי התמונות צולמו על ידי שמאי אחר, כאשר נטען שזה לצורך מתן חוות דעת נגדית. ב"כ התובעת הציגה במהלך הדיון, את חשבוניות התיקון והוכח, כי הרכב אכן תוקן בהתאם לחוות דעת השמאי. אשר לטענות האחרות, חוות דעת השמאי מהווה עדות מומחה. הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי ולא הציגו חוות דעת נגדית, משכך, חוות דעת השמאי לא נסתרה. בנסיבות התביעה דנן לא נדרש להמציא טופס הפסדים, שכן אין מדובר בתביעה של המבוטח. לו רצו הנתבעים לברר את העבר הביטוחי של הרכב היה עליהם לדרוש זאת מן התובעת וככל שלא היו נענים ניתן היה להיעזר בבית המשפט. מכל מקום בהתאם לפוליסת הביטוח שצורפה לתביעה, המבוטח זכה בהנחת העדר תביעות, כאשר בשלוש השנים האחרונות לא היו תביעות בגין תאונות שעבר הרכב. בנסיבות אלה, איני רואה להתערב בהערכת השמאי. מה גם שההלכה היא, שהתובעת צרפה לכתב התביעה הוראות תשלום למבוטח, ומשכך, חלה ההלכה כי אמנם סבירות גובה הנזק, עומדת לבחינה ולבדיקה, גם כשעסקינן בתביעת שיבוב, אך בעניין זה עומדת הנחה, כי התובעת שיפתה את מבוטחה כדין ובסבירות, (ראה ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ ואח' פ"ד נ(4) 567), כן נפסק כי בהעדר טענה לקנוניה או חוסר תום לב, בפעולתה של חברת ביטוח, אין לדרוש יותר מאשר סבירות, באשר להכרה בקיום כיסוי ביטוחי, גם אם שנוי הוא במחלוקת, שכן: "מן המפורסמות הוא, כי אין מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן" (שם בעמ' 569). בית המשפט חזר ופסק, אין לדרוש יותר מאשר סבירות לקיום כיסוי ביטוחו וסבירות הסכום ששולם, שכן אין זה מדרכן של חברות הביטוח להעניק מתנות למבוטחיהם. במקרה דנן, התובעת הכירה בנזקים ופיצתה את המבוטח, מדובר בחוות דעת שמאי סבירה, לא צריך יותר מכך. בעקבות התאונה, על פי תנאי הפוליסה וחוות דעת השמאי שילמה התובעת למבוטח סך של 10,721 ₪ ביום 19/2/12, כן נשאה בתשלום שכ"ט שמאי בסך של 400 ₪. הנתבעים ישלמו איפוא לתובעת 80% מהסכום ששילמה התובעת (11,121X80%) = 8,897 ₪, בתוספת הצמדה מיום 19/2/12, שכר העד כפי שנפסק, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט בסכום של 1,250 ₪. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. כיכר (מעגל תנועה)תאונת דרכים