הנתבע טוען כי אין לחייבו בסכום ההמחאה שכן לאחר ששוחרר הרכב ממוסכו של התובע התברר לו, שעה שביקש למכור את הרכב לצד ג' ונערכה לרכב בדיקה, כי אחד החלקים אותם אמור היה התובע להחליף באחר בעקבות התאונה לא הוחלף כאמור, וכי בהתאמה פחת שווי הרכב ונאלץ על כן למכרו במחיר מוזל בשל כך. לשיטת הנתבע, כאשר פנה אל התובע בעניין זה הסכים האחרון להשיב לו את כספו, ואולם תחת השבת הכספים פעל להגשת השטר לביצוע. התובע טען כי אין דברים בגו, כי החליף גם החליף את ה"גשר" נשוא הטענות, וכי טענות הנתבע בהקשר זה הועלו רק לאחר שחלפו חודשים ארוכים ממועד הוצאת הרכב ממוסכו, ולאחר שחולל השטר נשוא תיק זה. הנתבע, במסגרת כתבי טענותיו ותצהיריו, טען כי גילה שה"גשר" ברכב לא הוחלף באחר כ- 10 ימים לאחר שהוצא הרכב מן המוסך, בשעה שביקש למכור אותו לצד ג' (להלן: "הגילוי"). עוד טען כי בעקבות הגילוי פנה כאמור, ובתיווכו של מי שהמליץ עבורו על התובע, אל התובע עצמו, וזה הציע לתקן ולהחליף את ה"גשר", ולבסוף הסכימו השניים כי התובע ישיב לו את כספו בגין ה"גשר" האמור. המחלוקת שבין הצדדים נסובה אם כן סביב שתי שאלות - האחת, האמנם לא הוחלף ה"גשר" במועד תיקון הרכב על ידי התובע, והשניה, ככל שיש ממש בטענת הנתבע בדבר אי החלפת הגשר - האם הסכימו הצדדים כי התובע ישיב לנתבע כספים בגין אי החלפת הגשר כאמור. השאלות האמורות שזורות זו בזו, ומחייבות בנוסף בחינה של טענה עובדתית נוספת המצויה לכאורה בסתירה בין הצדדים הניצים כאן והיא - מהו מועד ה"גילוי". לשאלה זו חשיבות בין היתר לבחינת הגיונה הפנימי של טענת כשלון התמורה. כללי - בטרם אוסיף ואפרט כאן את עדויות הצדדים וטענותיהם אציין כי משמדובר בתביעה שטרית, הרי שהגם שהצדדים הם צדדים קרובים לשטר (וטענות בדבר הפרת ההסכם או כל חלק שבו בין צדדים אלה יכולה להישמע כטענת הגנה כאן), הרי שהנטל להוכיח את הטענות רובץ במקרה דנן דווקא על הנתבע, שכן התובע נהנה מהחזקות הקבועות בפקודת השטרות, וביניהן החזקה כי נתן תמורה מלאה בעד השטר, כי קיבל את השטר לידיו כדין וכי הוא כאוחז בו זכאי להיפרע את סכומו. עוד ראוי לציין כי בעוד בסיכומיו טוען הנתבע לכשלון תמורה מלא, הרי שבמסגרת חקירתו התייחס לשווי הגשר האמור והעיד כי ערכו נמוך מסכום השטר, ועל כן עניין לנו בטענת כשלון תמורה חלקי, בנוסף בפי הנתבע טענות בדבר זכותו לקזז את הנזקים שנגרמו לו לשיטתו בשל תיקון הגשר תחת החלפתו, נזק שנגרם לו לטענתו בדמות ירידת ערך הרכב והפסד במכירתו. הואיל ועיסקת המכר הינה עיסקה נפרדת לעיסקת תיקון הרכב שנערכה בין הצדדים כאן, הרי שבנוסף, נדרש הנתבע להראות כי מדובר בנזק (ההפסד) המהווה סכום קצוב, ועל כן הוא ניתן לקיזוז במקרה דנן. כבר בשלב זה אציין כי לאחר שבחנתי את החומר שלפניי נחה דעתי כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו כמפורט כאן, וכי על כן דין הגנתו להידחות, ואבהיר - העדים וניתוח העדויות - התובע העיד בתיק בעצמו, ובנוסף ביקש להעיד את השמאי אשר ערך את השומה לרכב במהלך תיקונו (להלן: מר מלכה). הנתבע העיד אף הוא בעצמו וביקש להעיד כאן את אחיו, בעליו של הרכב, אביחי (להלן: אביחי) וכן את מי שתיווך בין הצדדים, והיה לשיטתו עד לשיחות שנערכו בין הצדדים בקשר עם ה"גשר" התקול, מר קובי כהן (להלן: קובי). התובע העיד ביחס לנסיבות הסכסוך, ולאחר ששמעתי את דבריו התרשמתי כי אלו סבירים, הגיוניים, מתיישבים עם העובדות העולות מנספחי תצהירו (חווה"ד של מר מלכה, והחשבונית המעידה על רכישת החלק שבמחלוקת) ובהתאמה כי ניתן להסתמך על דבריו. אציין כי לא מצאתי בעובדה שהתובע לא ציין בתצהירו את העובדה כי הנתבע פנה אליו באמצעות קובי, חברו, בטענות לעניין הגשר כחמישה חודשים לאחר שהוצא הרכב מן המוסך, כפי שעלה מחקירתו הנגדית, משום תמיכה בגרסת הנתבע, ואף לא כסתירה לטענותיו בתצהירו, ראשית בשים לב לכך שהדברים הועלו מפי התובע עם ראשית חקירתו, וללא כל קשר לשאלות שכוונו אליו על ידי ב"כ הנתבע, משל ביקש להשלים התמונה לפני ביהמ"ש, ולמנוע מסירת מידע חלקי, מיוזמתו, ומעבר לכך משום שאין בכך כדי להעיד על נכונות הטענה בדבר שיקום הגשר תחת החלפתו, וממילא אין בכך כדי לתמוך בגירסת הנתבע כי אם היפוכו של דבר. הדברים האמורים מלמדים לכאורה על כך שהטענות הועלו לאחר שחלף מועד הפרעון של השטר נשוא התביעה, וכדי לתמוך בגירסת התובע לפיה אין דברים בגו', וכל הטענות שהועלו מפי הנתבע בעניין לא הועלו אלא כדי לחמוק מביצוע התשלום. בוודאי שאין בהעדר האזכור של אותם דברים בתצהיר כדי להוות סתירה לעדותו, במהלכה ניכר כי עשה כמיטב יכולתו להעיד אמת ולהשלים את התמונה עד תום. דברים אלו יפים אף לעניין הסכמות הצדדים להפחתת ההשתתפות העצמית, שממילא אף לא היתה במרכז המחלוקת שבין הצדדים כאן, ואין בה כדי להעלות או להוריד בעניין זה. מר מלכה נחקר אף הוא ביחס לחוות הדעת, ובמהלך עדותו הבהיר את הנקודות הנוגעות להחלפת ה"גשר", לרבות מועדי צילום התמונות, תכולתן של התמונות (כאשר נדרש להבהיר מהו כל חלק בתמונות וכיצד ניתן לזהות בתמונה את החלקים שבמחלוקת), וכן הבהיר את הטעון הבהרה בנוגע לנהלי העבודה אותם הוא מקיים ובנוגע לאופן התיעוד. בסה"כ הותיר מר מלכה רושם מהימן על ביהמ"ש וניכר היה כי ניתן להסתמך על חוות דעתו בכל הנוגע לבחירת החלקים שבהם יעשה שימוש באופן כללי ובמקרה זה במפורש, ובנוגע למועדים בהם יכול היה להבחין בשימוש שנעשה בכל חלק. יובהר כי השמאי לא התיימר לומר כי נכח במוסך של התובע לאורך כל שעות התיקון ברכב, והתמונות שצירף מדברות בעד עצמן ביחס למועדים בהם נכח במוסך בקשר עם תיקון הרכב נשוא המחלוקת כאן. התרשמתי מעדותו כי ראה במו עיניו כי החלקים החדשים שנרכשו לצורך ביצוע התיקון ברכב, הרלוונטיים לענייננו, אמנם הותקנו על גבי הרכב, והיו מותקנים על גביו לפחות עד השלב בו צולמו תמונות 54 ו- 55 לחווה"ד (קרי לפני התקנת המגן). אביחי העיד על עצמו כי כלל אינו בקיא בעובדות הרלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים, כי לא שמע מעולם את התובע מתחייב להשיב לנתבע כספים וכי למעשה לא היה מעורה בשום חלק בהתנהלות הכספית שבין התובע לנתבע. למעשה ניכר מעדותו של אביחי כי הוא אינו בקיא בטענות הנתבע, ונדמה היה כי הוא אינו מוכן למסור פרטים לעניין מועד בדיקת הרכב, מועד "הגילוי", ומועד קיום השיחה בעניין למול הנתבע, שמא חלילה יפול בלשונו. עדותו הותירה תחושה כי הלה מנסה להדיר רגליו מן הסכסוך, כי הוא אינו מעוניין לקחת חלק בתמיכה בטענות הנתבע, ובהתאמה כי הוא מתחמק משאלות אותן נשאל בקשר עם העובדות הרלוונטיות לעניינו, ואולי לא בכדי. כך, בין היתר, בחר אביחי לציין כי כלל לא קרא את תצהירו, ואין הוא יודע מה נאמר בו, כי אין ממש בטענה כי התובע הבטיח לו ולנתבע להחזיר כספים (כפי שצוין שם), ובתשובה לשאלה האם הבדיקה נעשתה 10 ימים לאחר יציאת הרכב מן המוסך השיב: "עשרה ימים? (העד משתהה) לא יודע, למה אתה חושב שזה עשרה ימים". כאשר הבהיר לו ב"כ התובע כי כך כתב בתצהירו השיב "אם עשרה ימים, אז בסדר, נגיד, בסדר". נראה אם כן כי עדותו של אביחי לא זו בלבד שאין בה כדי לתמוך בגירסתו של הנתבע בנוגע למועד הבדיקה, לתוצאותיה, ובוודאי להסכמות שנערכו בין הצדדים כאן בקשר עם השבת/ קיזוז כספים, אלא שזו אף מחלישה אותה. נדמה היה כי אביחי מבקש להמנע מהפללה עצמית ומעדות שאינה עדות אמת, וכי על כן בחר לטשטש את העובדות ולהעיד עדות שהיא מעורפלת. קובי, מי שלכאורה יצר את הקשר הראשוני בין הצדדים כאן, ומי שלכאורה המליץ על התובע באזני הנתבע, והביא ליצירת ההתקשרות ביניהם, ואף היה עד, לשיטת הנתבע, להבטחות התובע להשיב כספים בשל מצב ה"גשר", לא התייצב להעיד כאן, ותצהירו נמחק מן התיק. אציין כי הנתבע טען שבמוסכו של קובי נערכה ביקורת פתע של מכבי אש וכי על כן נבצר מקובי להתייצב לדיון, ולכן לא מצאתי לנכון לזקוף לחובתו את החזקה לפיה לא הובא קובי להחקר על תצהירו על מנת שלא יחזור בו מן האמור שם ויעיד היפוכם של דברים, אך לא ניתן להתעלם מן העובדה שעד מרכזי מצד הנתבע לא הובא לעדות כאן ולא התאפשר לביהמ"ש, בשל כך, לקבל עדות חיצונית נוספת בנוגע למועד ה"גילוי" ובנוגע להתחייבויות התובע בהקשר זה, ככל שהיו קיימות. הנתבע עצמו נחקר על תצהירו ומחקירתו עלה כי במועד בדיקת הרכב (בדיקה שנעשתה כך מתברר במגרש מכוניות ולא במכון בדיקה, בניגוד לאופן שבו השתמעו הדברים במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות) לא נכח במקום, ולמד על הדברים מפי אחיו, אביחי. עוד העיד כי אביחי והוא לקחו את הרכב למוסך של קובי, חברם, וזה הזמין למקום את התובע על מנת שיבחן את הטענות שהועלו מפי המוכרים ממגרש הרכבים, ואז התנהל דין ודברים ביניהם בסיומו הוסכם כי התובע יפחית את שווי החלק שלא הוחלף (הגשר) וישיב הכספים ששולמו ביתר. לשיטתו הדברים אירעו בנוכחות כל המפורטים מעלה, וזאת כעשרה ימים בלבד לאחר הוצאת הרכב מהתיקון אצל התובע. עוד הוסיף וטען כי בנוכחותו פנה התובע לשמאי, מר מלכה, במטרה לזמנו לבחון את הטענה כדי שתיבחן בקשתו להשיב לו כספים. התרשמתי מאופן העדתו של הנתבע כי הלה מתחמק ממענה לשאלה מדוע ציין בתצהירו כי סיכום זה סוכם בין הצדדים בטרם הגיע מועד הפירעון של השטר נשוא התובענה, שעה שלמעשה באותו מועד נטען (כ- 10 ימים לאחר הוצאת הרכב מן המוסך) כלל לא החזיק התובע בשיק נשוא התיק, שיק שנמסר לידיו רק במועד מאוחר בהרבה - כחודשיים לאחר שהוצא הרכב מן המוסך; כפי שגם לא יכול היה לספק תשובה הגיונית מדוע על אף סיכום זה מסר בידי התובע שיקים במלוא סכום התיקון (בניכוי ההשתתפות העצמית לגביה אין מחלוקת), או מדוע פרע את השיק הראשון, על אף העובדה שהתובע לא השיב לידיו כספים, ובחר לבטל רק את השיק השני מבין השלושה, שסכומו יש לציין גבוה לאין שיעור מן הסכום בו הוא אומד את שווי החלק שלשיטתו לא הוחלף (ר' עמ' 16 לפרוט' מול שורות 14-21). דיון ומסקנות - למעשה גירסת הנתבע ביחס למועד ה"גילוי" וביחס להסכמות שבין הצדדים בסוגיה אינה הגיונית ואינה סבירה, שהרי לו היה ממש בטענתו לעניין סיכום בין הצדדים בנוגע להשבת כספים ששולמו ביתר בגין רכיב שלא הוחלף, 10 ימים בלבד לאחר שחרור הרכב מן המוסך - חזקה שלא היה מוסר מלכתחילה את השיקים הפרושים כחודש ומחצה לאחר מכן, שיקים שנועדו להחליף את השיק הראשון, מבלי לערוך כבר אז את ההתחשבנות, ומקל וחומר שלא היה מכבד את השיק הראשון במועד פרעונו (כחודש נוסף מאוחר יותר), ועל כן נדמה כי לא במקרה בחר הנתבע שלא "להבין את השאלה" בהקשר זה ולהתחמק ממתן מענה ברור לשאלות שהופנו אליו באותו הקשר. אוסיף ואציין כי שאלת מועד הגילוי יכולה היתה לבוא על פתרונה בקלות יחסית לו טרח הנתבע להמציא את הסכם המכר שלשיטתו נערך במועד ביצוע עיסקת הטרייד-אין, הסכם אשר היה משקף לשיטתו אף את ירידת הערך שחלה ברכב בשל אי תיקונו כראוי על ידי התובע כדבריו, ואשר מעדות הנתבע ואביחי נערך בכתב, אלא שהסכם זה לא הוגש לתיק, וכלל הוא כי בעל דין הנמנע מלהביא ראיה המצויה בשליטתו מוחזק כמי שלו הביאה - היתה זו פועלת לחובתו דווקא. בהתאמה, אני קובעת כי אין לקבל גירסת הנתבע בנוגע למועד ה"גילוי" וכי יש להעדיף את גירסת התובע ולפיה מדובר בטענה שהועלתה לראשונה רק בחלוף כ- 5 חודשים ממועד ביצוע העסקה, ובד בבד עם ביטול ההמחאה נשוא התיק. גם הטענה כי התובע לא החליף את הגשר בחדש במועד ביצוע התיקונים ברכב אינה סבירה בעיניי, וזאת במיוחד בשים לב לכך שעדותו של השמאי נמצאה אמינה בעיני ביהמ"ש, והלה הסביר היטב כי צילם את הרכב במהלך הטיפול בו במוסך במועדים שונים, וכי בחלק מהצילומים ניתן להתרשם כי החלקים החדשים הותקנו כנדרש ברכב נשוא המחלוקת. טענה זו מתיישבת אף עם עדותו של התובע בעניין, שלמעשה לא נסתרה, ועם החשבונית שצורפה על ידי התובע ומעידה לכאורה על רכישת החלקים הרלוונטיים עובר לביצוע התיקונים. התיאוריה שביקש הנתבע להעלות לפיה לאחר התקנת החלפים החדשים, ולאחר השלמת הכנת חוות הדעת והתמונות לשם הכנתה, אמנם החליף התובע את הגשר החדש בגשר הישן אינה סבירה בעיניי ואינה מתיישבת עם השכל הישר, שכן יש בכך משום עבודה כפולה לתובע, וממילא חזקה שלו פעל כך, היה מתקן את הגשר מיד עם תלונתו הראשונה של הנתבע בעניין, והיה מונע חשיפת טענות מעין אלו כנגדו לפני ביהמ"ש. לפיכך אני סבורה כי מדובר בטענה שהיא מוגזמת, אבסורדית ובלתי סבירה. כך גם לעניין הטענה כי בין התובע למר מלכה קנוניה אשר הביאה לכך שמר מלכה יעיד עדות שקר הן במסגרת עדותו לפני ביהמ"ש כאן, והן במסגרת חוות הדעת שהוגשה מטעמו לחברת הביטוח. יובהר כי בעקבות חוות הדעת - עליה חולק כעת הנתבע בטענות בדבר היותה בדותה שאין לסמוך עליה ועל עורכה, קיבל הנתבע תשלום מלא מאת חברת הביטוח, ולא שמעתי מפיו כי פנה אל חברת הביטוח, הודיעהּ כי זכה בהחזר הוצאות עבור גשר חדש שלא בדין, וביקש להשיב לה את חלקהּ באותה הוצאה. יצויין כי הנתבע לא ביקש לצרף חוות דעת של מומחה מטעמו אשר תעיד כי החלק נבדק ונמצא כחלק שתוקן בעבר, ו/או דו"ח בדיקה של מכון מורשה לביצוע בדיקות, שיתמוך בגירסה לפיה מדובר בחלק מתוקן, וזאת אף שלכאורה מצוי היה הרכב ברשותו במועד ה"גילוי" ויכול היה על נקלה להביאו לבדיקה כאמור. למעשה, נדמה כי אף לא היה מתקשה לברר היכן מצוי הרכב לאחר מעשה, וכאשר לשיטתו התנער התובע מחובתו להשיב לידיו כספים, והכל כדי להביא לפני ביהמ"ש חוות דעת כאמור, ועם זאת לא עשה כן. למעשה, הטענה כולה מבוססת, כך מתברר, על "חוות דעת" של מוכרים במגרש רכבים, בו ביקש אביחי לבצע עיסקת טרייד-אין, מי שממילא מוחזקים כמי שהם בעלי אינטרס מובהק להוריד ממחיר הרכב המוצע להם - ואלו כלל לא נחקרו כאן; וכן על השערתו של הנתבע (אשר העיד על עצמו כי אינו מבין בדבר), כי ככל שיש ממש בטענתם - הרי שמדובר במחדל של התובע. אציין כי התובע לא הכחיש כי התבקש על ידי הנתבע, אביחי וקובי, לסור למוסכו של קובי לבחון את הטענה, וכי אכן נדמה היה כי ה"גשר" התעקם ויש צורך בתיקונו/ החלפתו, אלא שזה הסביר כי הדבר ארע כאמור כחמישה חודשים לאחר השלמת התיקונים, וכי אין הוא יודע לומר מה ארע ברכב במהלך תקופה ממושכת זו, והוסיף וטען כי לא התנגד לבצע תיקון ברכב על מנת לסייע לנתבע ולאחיו בהליך המכירה של הרכב, אולם אלו לא סרו לביצוע התיקון במוסכו. דווקא עדותו זו יש בה לטעמי כדי ללמד כי התובע לא ביקש לסלף את האמת בעדותו לפני ביהמ"ש, לא ביקש להעיד עדות שקר כאן ועשה כמיטב יכולתו להיצמד אל העובדות כהוויתן, וכאמור, למעשה אף הקדים ותרם את המידע האמור מיוזמתו מבלי שנשאל על כך באופן ישיר על ידי ב"כ הנתבע במסגרת החקירה הנגדית. בכך, למעשה, ביקש התובע מיוזמתו לחשוף ולהוסיף פרטים שלא נזכרו בתצהירו, על מנת להעמיד לפני ביהמ"ש תמונה מלאה של הארועים, כפי שנתפשו על ידו. התובע הסביר כי הסכים לסייע כדי שהנתבע ואחיו ישארו לקוחות מרוצים, וכי הבהיר להם כי אינו אחראי לדבר. בנוסף הסביר במסגרת תצהירו כי הנתבע הגיע עם הרכב למוסכו כדי לטפל בבעיה הקיימת בו רק לאחר שחלף מועד הפרעון של השטר השלישי (אשר נפרע), אף שכבר לאחר חילול השטר השני העלה טענות בעניין קיומה של בעיה כלשהי ברכב. לטענתו, אז, כאשר הגיע הנתבע וביקש לבצע תיקון, אישר חובתו לשלם את סכום השיק שחולל (נשוא תיק זה), אלא שלשיטתו ביקש למכור תחילה את הרכב כדי שיוכל לעמוד בתשלום. לכך יש להוסיף את העובדה שאף לו היה מקום לקבוע כי הגשר אמנם היה גשר "עקום" במועד ביצוע עיסקת הטרייד-אין, הרי שכאמור משמדובר במועד המאוחר בכ- 5 חודשים ממועד שחרור הרכב מן המוסך, הרי שהנטל להראות כי מדובר במצב שהיה קיים כבר במועד שחרור הרכב מן המוסך וכי אין מדובר באירוע שארע בזמן שחלף לאחר שחרור הרכב כאמור מוטל על הנתבע - וזה לא הרימו, שכן לא הביא כל ראיה להוכחתו. מכל האמור, אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי התובע לא מילא את חלקו בעסקת היסוד במלואה, ולא החליף את הגשר שנפגע בגשר חדש. מעבר לצורך אציין כי הנתבע אף לא הרים את הנטל להראות כי התובע הסכים להפחית ממחיר העסקה את מחיר הגשר, ואף לא הציג כל עדות בנוגע לשיעור עלותו של הגשר האמור או לשיעור ההפחתה במחיר הרכב בשל אותה תקלה (בדמות ההסכם שנערך בקשר עם עסקת הטרייד-אין). בהתאמה, לא הראה הנתבע כי זכאי היה לקזז את מלוא סכום השיק נשוא תיק זה, ככל שהיה ממש בטענה בדבר אי החלפת הגשר (טענה שכאמור לא הוכחה כאן), ואף לא בכל חלק ממנו, ולפיכך אני רואה לנכון לדחות אף טענתו זו. סיכום - מכל האמור - אני מקבלת את התובענה השטרית, ודוחה את טענות ההגנה שהעלה הנתבע. ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יחודשו אם כן לגביית מלוא החוב שם, ובנוסף אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובע בגין כלל ההליכים כאן, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 5,000 ₪. סכום ההוצאות יתווסף לחוב בתיק ההוצאה לפועל. מוסךרכבתאונת דרכים