תביעה לסילוק יד ותביעה שכנגד על סך 100,000 ₪ פתח דבר 1. התובעת, בתעתיק שמה באנגלית - וילס מאוחד בע"מ (UNITED VILLAS LTD.), היא הבעלים הרשום של חלקה 185 בגוש 6762, בכתובת שכ' גבעת חולון 7, חולון. (נסח רישום צורף כנספח א' לכתב התביעה). על החלקה בנוי מבנה חד קומתי ובו שתי יחידות דיור. עניינה של תביעה זו ביחידה המערבית, שהיא במקורה דירה בת 3 חדרים (להלן: "הדירה")(ר' כתב תביעה סע' 1, וכן חוות דעת שמאי שצורפה כנספח י"ג לתצהיר הנתבעים). 2. הנתבעים 1 - 2 (להלן ג'יריאס וזהירה) הם בני זוג אשר מחזיקים בדירה ומתגוררים בה. לדברי הנתבעים ובא כוחם, הנתבע 3 הוא בנם של ג'יריאס וזהירה, והנתבעת 4 היא אשתו. הנתבעים 3 - 4 אינם מחזיקים בדירה. בת אחרת של הנתבעים 1 - 2 - יסמין - נשואה ומתגוררת ביחידה המזרחית יחד עם הדוד איברהים, אחיו של ג'יריאס. לעומת זאת, הבן אמיר מתגורר בדירה יחד עם הוריו, ג'יריאס וזהירה. (ר' דברי ב"כ הנתבעים בפרוט' עמ' 5 ש' 7 - 13, וכן חוות דעת שמאי, נספח י"ג לתצהיר הנתבעים סע' 3, ותצהיריהם של יוסף איברהים ויסמין מורד-אקווה). התביעה 3. התביעה מוגשת באמצעות בעליה ומנהלה של התובעת מר שמעון נגר ותפרח נגר (כך בכותרת כתב התביעה). הנתבעים מחזיקים בדירה ללא זכות חוקית. ביום 1/6/1974 חתמה התובעת עם הנתבעים על הסכם שכירות חופשית שהסתיים ביום 31/5/1975. מעולם לא חתמה התובעת עם הנתבעים הסכם מעבר לתקופה זו. למרות זאת, לא פינוי הנתבעים את הדירה, ואף הפסיקו לשלם דמי שכירות. הנתבעים אינם משלמים מסי ארנונה ומים, משנת 1974 ועד היום. הנתבעים עושים בנכס כבשלהם, מוסיפים חדרים ושוברים קירות. הנתבעים הוסיפו בנייה של מחסן נוסף וחדרים ללא רשות מהתובעת וללא היתר מהעירייה. כל אלה מהווים הפרה יסודית של חוזה השכירות ומזכים את התובעת בפינוי הנתבעים מהדירה לפי סע' 10 של חוזה השכירות. הנתבעים נדרשו לפנות את הדירה - בכתב ובעל פה - ובתגובה פנו אל מנהלי התובעת הגרים בסמיכות והחלו ממררים את חייהם עד שמנהלי התובעת נאלצו לפנות מהמקום את בני משפחתם מחשש לחייהם. התובעים מבקשים להורות על סילוק ידם של הנתבעים מהדירה. ההגנה והתביעה שכנגד 4. מר שמעון נגר אינו מוסמך לתבוע בשם החברה גם אם הוא בעל מניות בחברה. אין כל אסמכתא לכך ששמעון נגר הוא אורגן של החברה. הוא הדין לגבי תפרח נגר. קיים מעשה בי"ד בדבר העדר אפשרות של מר נגר להגיש תביעה נגד הנתבעים בפסק דין שניתן 19/3/1996 בת"א 28522/94. התביעה באותו תיק הוגשה במרמה על ידי מר נגר כשהוא מסתיר מבית המשפט את העובדה שהחברה מחוקה. עוד הצהיר מר נגר שקר באמרו שמדובר בשכירות חופשית בשעה שברור מן החוזה שמדובר בשכירות מוגנת לפי חוק הגנת הדייר. החברה התובעת היא חברה מפרת חוק. החברה לא שילמה אגרות משנת 2005 ולא הגישה דו"חות לרשם החברות משנת 1973. לביסוס טענות אלה מצרפים הנתבעים לכתב ההגנה תדפיס של רשם החברות מיום 26/3/2012 ממנו עולה כי החברה התובעת פעילה לאחר החייאת חברה מיום 13/101996, אך שמעון נגר אשר רשום כבעלים של 2/3 מהמניות אינו רשום כמנהל בחברה, וכי החברה לא הגישה דו"ח שנתי משנת 1973. (נספח ג' לכתב ההגנה). תביעה קודמת שהגישה התובעת בתיק תא"ח 17475-03-12 נמחקה ביום 1/5/2012 בהסכמת הצדדים, מחמת שהוגשה כתביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר חל עליו, בשעה שמדובר בשכירות מוגנת. הנתבעים הם דיירים מוגנים בדירה, על פי חוזה שכירות מיום 1/4/1970 (נספח א לכתב ההגנה), ובהתאם לסע' 19 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"). 5. למרות שהחברה התובעת נמחקה בשנת 1985 שילמו הנתבעים דמי שכירות כל השנים. תחילה שילמו הנתבעים את דמי השכירות לעו"ד דוד איזן, ולאחר מכן לעוה"ד מרדכי לנצ'נר וכרמלה חנוך (ר' קבלות נספח ב' לכתב ההגנה). לאחר שפנה ב"כ הנתבעים אל עו"ד לנצ'נר שימציא קבלות עבור דמי השכירות הוגשה התביעה בתיק 28522/94, ממנה התברר כי למר נגר ולעו"ד לנצ'נר אין כל אפשרות לפעול בשם החברה שנמחקה. לאחר החייאת החברה התובעת בשנת 1996 לא פעלה החברה ולא דרשה מהנתבעים תשלום של דמי השכירות. 6. הנתבעים מכחישים קיומה של בנייה שלא כדין במקום, וטוענים שמר נגר אינו מוסמך לדבר בשם עיריית חולון. בנוסף, ככל שמדובר בשירותים הרי שהתובעת מנועה מהעלאת כל טענה בעניין בנייה לאחר שלא ביצעה תיקונים במבנה ממועד השכרתו בשנת 1970. הנתבעים לא הפרו את חוזה השכירות אלא פעלו לתקן את המושכר בהיעדר נציגות של החברה או מנהליה. הנתבעים תיקנו את המושכר על חשבונם והתובעת חייבת להם 500,000 ₪. 7. התובעת אינה רשאית להעלות טענות בעניין הארנונה הואיל ונושא זה מצוי בהסדר בין הנתבעים ועיריית חולון. 8. הנתבעים 3 -4 כלל אינם מחזיקים בדירה. 9. הנתבעים 1 - 2 מבקשים לדחות את התביעה נגדם, ולחילופין הם מבקשים להעניק להם סעד מן הצדק בהתחשב במצבם הרפואי ובכך שהם מתקיימים מקצבת המוסד לביטוח לאומי. 10. הנתבעים 1 - 2 הגישו תביעה שכנגד נגד שמעון ותיפרח נגר, לתשלום סך של 100,000 ₪. לטענת התובעים שכנגד מעוולים נגדם שמעון ותיפרח נגר בעוולת הנגישה בהגישם תביעות פינוי חוזרות ונשנות בדרכי מירמה והטעייה, כשהם יודעים שאין הם רשאים לפעול בשם החברה התובעת. התובעים אומדים את נזקיהם בגין טרחה, הוצאות ועוגמת נפש על סך של 100,000 ₪. ההגנה שכנגד 11. יש לדחות את התביעה שכנגד הואיל ותביעת הפינוי הוגשה כדין. תביעות שהוגשו ונמחקו בעבר, נמחקו ולא נדחו, ואף זאת מנימוקים טכניים בלבד. שמעון ותפרח נגר הם בעלי רוב המניות בחברה התובעת ומי שמונה בפרוטוקולים של החברה להגיש בשמה את תביעת הפינוי. הסכם השכירות אשר צורף כנספח א' לכתב ההגנה של ג'יריאס וזהירה, מזוייף. ג'יריאס וזהירה הם נוכלים ולא דיירים מוגנים. שמעון נגר לא נקט כלפי ג'יריאס וזהירה בהפחדה ואיומים, ההיפך הוא הנכון. הם שנקטו כלפיו באלימות ובאיומים. ההליכים והראיות 12. תיק זה טופל תחילה על ידי כב' הש' עודד מאור, אשר הורה על מחיקת התביעה לפינוי מושכר שהגישה התובעת נגד הנתבעים בתיק תא"ח 17475-03-12. בחודש 9/2012 הועבר התיק לטיפולי. באותה שעה הייתה תלויה ועומדת בקשה שהגישו הנתבעים לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם. לאחר חילופי תגובות הוריתי למר נגר להפקיד התחייבות אישית להבטחת הוצאות הנתבעים במקרה שהתביעה תידחה. הוריתי גם לרשום הערה על זכויות התובעת במקרקעין להבטחת הוצאות הנתבעים במקרה שהתביעה תידחה. מר נגר הפקיד התחייבות אישית ונרשמה הערה על זכויות התובעת במקרקעין על פי החלטה מיום 28/10/2012. 13. בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 28/10/2013 נדונו טענות הנתבעים בדבר כשירותם של ה"ה שמעון ותפרח נגר לפעול בשם החברה. הואיל ונושא זה עובר כחוט השני לאורך כל כתבי הטענות של הנתבעים (כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד), הוריתי לתובעת, בסיום אותה ישיבה, להמציא את המסמכים הבאים: פרוטוקול אסיפה כללית של התובעת המעיד על מינויים של שמעון ותפרח נגר כמנהלים בחברה; ייפוי כוח חתום כדין על ידי התובעת לניהול ההליכים בתיק זה, בצרוף אישור עו"ד כי חתימת החברה על ייפוי הכוח מחייבת את החברה על פי מסמכיה; החלטה של האסיפה הכללית של החברה אשר מאשררת את הפעולות שנעשו בשמה בתיק זה עד כה; אישור המעיד על דיווח לרשם החברות בדבר מינוי מנהלים לחברה; אישור המעיד על תשלום חובות החברה לרשם החברות בגין אגרות. ביום 8/11/2012 הגישה התובעת לתיק בית המשפט את כל המסמכים המפורטים לעיל. 14. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שמעון נגר. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעים 1ו-3, ושל ה"ה יוסף איברהים ויסמין מורד-אקווה. לתצהירי הצדדים צורפו מסמכים שונים אליהם אתייחס במידת הצורך בהמשך. מר יוסף איברהים לא התייצב לדיון וב"כ הנתבעים משך את תצהירו מהתיק (עמ' 39 ש' 9). דיון אחרית דבר מראשיתו: 15. טענות הסף שעמדו לנתבעים בהליכים קודמים אינן יכולות לעמוד עוד. לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הנתבעים 1 - 2 מחזיקים בדירה מכוח זכויות הדיירות המוגנת של הנתבע 1, אך קמו נגדם מספר עילות פינוי. יחד עם זאת, אני רואה להעניק לנתבעים סעד מן הצדק בתנאים שאפרט. שוכנעתי כי הנתבעים 3 - 4 אינם מחזיקים בדירה ואינם מתגוררים בה. יחד עם זאת, אין לבוא חשבון עם התובעת שהגישה את תביעתה גם נגד נתבעים אלה, באשר על פי רישומי משרד הפנים כתובתם הרשומה של הנתבעים 3 - 4 עודה בדירה (נספח ד' לתצהיר נגר). אני רואה להבהיר כבר בשלב זה, שאני דוחה את כל טענות הנתבעים שנטענו בלשון חריפה כלפי מר נגר. אין שחר לטענות בדבר הגשת תצהיר שקר או פעולות של הטעייה ומרמה שנהג בהן מר נגר. הנכון הוא שמר נגר רכש את המניות בחברה כדת וכדין אך לא השכיל להעמיד את הפעילות בחברה על מכונה עד שנדרש לעשות כן במסגרת ההליכים בתיק זה. יש להצטער על כך שהדבר לא נעשה מוקדם יותר. התרשמותי היא שמר נגר לא השכיל לכלכל את ענייני ניהול החברה שבבעלותו בשום שכל, ולמרבה הצער לא נמצא מי שיעוץ לו עצה טובה בעניין זה. מנגד, הנתבעים זכו מן ההפקר ובהעדר פעילות מסודרת של החברה בעלת המושכר, עשו הנתבעים במושכר כבשלהם והחזיקו בו שנים ארוכות ללא תשלום דמי שכירות. עם מתן פסק דין זה יקיץ הקץ על התנהלות קלוקלת זו. אבהיר דבריי. הגשת התביעה באמצעות שמעון ותפרח נגר: 16. תחילה אני מבקש לסלק את טענות הסף של הנתבעים. במועד הגשת התביעה היה רשום מר שמעון נגר כבעלים של 2/3 מהמניות בחברה, אך מנהלי החברה הרשומים אצל רשם החברות היו ה"ה איתן זרי, יצחק איזן ואבא אידלזך. מנהלים אלה מונו על ידי מי שהיו בעלי המניות בחברה בעבר. נקל להבין שאם מר נגר היה ביום הפקת תדפיס רשם החברות (4/10/2011, נספח ב לכתב התביעה) הבעלים של 2/3 מהמניות הרגילות של החברה, ובאין לחברה סוג מניות נוסף, הרי שמר נגר היה מוסמך גם למנות לחברה מנהלים מטעמו ולהחליף את המנהלים הרשומים. דא עקא, דבר זה לא נעשה באופן מסודר עד לעריכת המסמכים האמורים לעיל, שהוגשו ביום 8/11/2012. אפס, בעלותו של מר נגר ב2/3 ממניות החברה כדת וכדין הוכחה להנחת דעתי. ואכן, בעלותו של שמעון נגר ב2/3 ממניות החברה משתקפת גם בתדפיסי רשם החברות שצורפו לכתבי הטענות ולתצהירי הצדדים. וזה מהלך הדברים - ביום 6/12/1993 רכשו שמעון ותפרח נגר את המניות שהיו למר אבא אידלזך בתובעת, דהיינו, שליש ממניות התובעת. (ר' ייפוי כוח בלתי חוזר והסכם, נספחים ו' וז/1 לכתב התביעה). העברת המניות אושרה בישיבת הנהלת החברה מיום 25/7/1996, והודעה על כך נשלחה לרשם החברות (נספח י' לכתב התביעה). למרות העברה זו נותר מר אבא אידלזך רשום כמנהל בחברה עד לאחרונה. במקביל לרכישת המניות של מר אבא אידלזך נעשתה החייאה של החברה בספרי רשם החברות על פי צו בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן בה"פ 357/96, לאחר תשלום חובות האגרות של החברה (נספח ט' לכתב התביעה). ביום 15/3/2001 רכש שמעון נגר שליש נוסף ממניות החברה מיורשי המנוח יצחק איזן ז"ל, תמורת 83,000 ש"ח. הצדדים חתמו על שטר העברת מניות והודעה על העברת המניות נתקבלה בידי רשם החברות (נספחים יא - טו לכתב התביעה). גם במקרה זה, למרות ההעברה האמורה נותר מר יצחק איזן ז"ל רשום כמנהל בחברה עד לאחרונה. עינינו הרואות כי מר שמעון נגר רכש 2/3 ממניות החברה כדת וכדין. עם עריכת אספה כללית בה עודכן מינוי המנהלים בחברה (ואגב כך, העביר מר נגר 1/3 מהמניות בחברה על שם תפרח נגר), ומתן דיווח לרשם החברות על מינוי המנהלים שמעון נגר ותפרח נגר, והסדרת נושא החתימה בשם החברה, תוך מתן ייפוי כוח לב"כ התובעת לנהל תביעה זו ואשרור הפעולות שנעשו בשם החברה לצורך פינוי הנתבעים - תוקנו הפגמים שהצדיקו את מחיקת התביעה שהוגשה בשנת 1994, ועמדו בעכרי התובעת גם בפתח ההליכים בתיק שבכותרת. עתה, מר שמעון נגר פועל בשם החברה כדת וכדין ואין כל מניעה או פגם בניהול תביעת פינוי זו נגד הנתבעים בשם החברה. אדרבה, שנים ארוכות נעשה שימוש בנכס יקר ערך של התובעת ללא פיקוח וללא ניהול הולם. 17. אין ממש בטענות הנתבעים בדבר מעשה בי דין בכל הנוגע לכשירותו של מר נגר לתבוע בשם התובעת. ראשית, העדר כשירות בשנת 1994 אינו מעיד על העדר כשירות כיום. שנית, התביעה משנת 1994 נמחקה ולא נדחתה. שלישית, הנכס שבו מחזיקים הנתבעים הוא נכס בבעלות התובעת, ומשהוסדר אופן פעילות התובעת וניהולה יהיה זה בלתי סביר ובלתי צודק לאפשר לנתבעים להמשיך ליהנות מן ההפקר ולנהוג בנכס התובעת מנהג בעלים. עם דחיית טענות הסף של הנתבעים כלפי תביעת הפינוי נשמטת הקרקע גם תחת התביעה שכנגד. מר נגר אינו מעוול כלפי הנתבעים בעוולת נגישה. הנתבעים הם שעושים שימוש ברכוש השייך לחברה שבבעלותו של מר נגר, מבלי לשלם תשלום כלשהו ותוך הפרה של הסכם השכירות. ועתה לגופם של דברים - הנתבעים כדיירים מוגנים: 18. כשם שהנתבעים הטיחו במר שמעון נגר דברים קשים בדבר מרמה והטעייה, שלא בדין ושלא בצדק, כך הרשתה לעצמה התובעת לייחס לנתבעים זיוף של הסכם השכירות מבלי להציג ולו ראשית ראייה בדבר הזיוף הנטען. טוב היו עושים הצדדים - ולפחות באי כוח הצדדים - לו היו ממתנים את התבטאויותיהם אהדדי. התובעים טוענים כי ההסכם היחיד שנחתם עם הנתבעים בעניין הדירה הוא הסכם מיום 1/6/1974 אשר צורף לכתב התביעה. לפי הסכם זה הושכר דירה בת 3 חדרים לאדם בשם ויקטור נמר ולנתבע 1 גם יחד, כשבשולי החוזה הסטנדרטי הוסיפו הצדדים שעל פי ההסכמה בין השוכר ישתמש ויקטור נמר בחדר הגדול ואילו הנתבע 1 ישתמש בשני החדרים הקטנים. דמי השכירות נקבעו לסך של "35 ל"י לחודש מראש." (נספח ד' לכתב התביעה, נספח ט(2) לתצהיר נגר). לעומתם טוענים הנתבעים כי עוד קודם להסכם המצורף לכתב התביעה נכרת הסכם בין התובעת ובין ויקטור נמר והנתבע 1. מדובר בהסכם שנחתם בשנת 1970 וקובע תקופת שכירות שתחילתה ביום 1/4/1970 וסופה ביום 31/3/1971, תמורת 15 ל"י לחודש. בראש ההסכם הוספו המלים "דמי מפתח". חלוקת השימוש במושכר נקבע בשולי ההסכם ולפיה החדר הגדול יהיה בשימוש של הנתבע ואילו מר ויקטור נמר ישתמש בשני החדרים הקטנים (הפוך מן ההסכם שהציגו התובעים) (נספח א/1 לתצהיר נגר). על הסכם זה טענה התובעת כי זויף, וכי המילים דמי מפתח הוספו בדיעבד על ידי ג'יריאס. אני דוחה את טענות התובעת בעניין זה. על נסיבות כריתת חוזה השכירות בשנת 1970 העיד ג'יריאס: "אני השוכר מכיוון שעשיתי חוזה עם אייזן ואידילזק בעלי החברה, שהכתובת שלהם יהודה הלוי 39 בתל אביב, שנת 70, והתגוררתי שם ושילמתי להם על הבית הזה 3,000 לירות כדמי מפתח. אז כל חודש היה צריך לשלם 15 לירות ושילמתי להם עוד 6 חודשים למפרע. " (עמ' 31 ש' 1) "הנה הדף. זה החוזה לפני 43 שנה." (עמ' 31 ש' 18) "ש. אני רואה שני דברים בולטים בחוזה, אחד שכתוב "דמי שכירות 15 לירות לחודש" וכל החוזה הוא בהדפסה, ופתאום אני רואה שכתוב בעט "דמי מפתח" בכתב יד דפוס. אתה כותב דפוס? ת. באותו יום שחתמתי את החוזה איתם עם אידלזק שאלתי אותו מה עם קבלה הוא אמר לי בסדר, תצא בחוץ, הם לקחו את הכסף, הם התחלקו בכסף 3,000 לירות ועל החוזה, אחרי שהדפיסו והכל הם רשמו שם "דמי מפתח", נתנו לי, אמרו לי הנה רשום פה, תיקח, תלך. ש. כלומר, את המילה "דמי מפתח" הם רשמו במקום קבלה? ת. הם רשמו את זה במקום קבלה. ש. כן או לא? ת. אני לא יודע אם רשמו במקום קבלה או לא, במקום קבלה, הם רשמו שאני אהיה שקט שיש בחוזה "דמי מפתח". שילמתי 3,000 לירות והם רשמו שם דמי מפתח, אמרו לי תצא החוצה תבוא תיקח את החוזה. ש. אז זה לא היה במקום קבלה? ת. אני לא יודע אם הם שלחו קבלה או לא שלחו קבלה. הם אף פעם לא שלחו קבלות, אני שילמתי כסף והם לא נתנו קבלות. יש לי רק את ההפקדות בבנק. ש. מי מהאנשים שאתם חתמת על החוזה, שאתה זוכר שחתמת אתם, רשם את המילים "דמי מפתח", ראית? ת. אני לא ראיתי כי הם לא רצו, אני ישבתי בחוץ. הם לקחו את הכסף, התחלקו עם הכסף, אמרו תחכה כמה זמן ואני ישבתי בחוץ. אני לא ראיתי מי חתם. " (עמ' 31 ש' 24 - עמ' 32 ש' 12). 19. שמעון נגר אינו יכול לסתור את עדותו של ג'יריאס באשר לנסיבות כריתת החוזה. אין כל ראייה העומדת בסתירה לעדותו של ג'יריאס. לעומת זאת, מכתבו של עו"ד יצחק איזן - שהיה מבעלי החברה וממנהליה, כפי שראינו לעיל - מחזק את גרסת הנתבעים באשר למעמדם כדיירים מוגנים בדירה. במכתב שאינו נושא תאריך אך על פי תוכנו נכתב בשנת 1973 כותב עו"ד יצחק איזן לויקטור נמר ולג'יריס אליאס, בין היתר, כך: "הריני להודיעכם בזה כי בהתאם לחוק הגנת הדייר, תקנות בדבר דמי שכירות בדירות, עליכם להוסיף 25% לדמי השכירות ששלמתם עד כה, החל מ-1 באוגוסט 1973 ואילך". (נספח ב' לתצהיר ג'יריאס). ממכתב זה שנשלח לכתובת גבעת חולון 7 בחולון (כתובת הדירה) ראייה לכך שכבר בשנת 1973 החזיקו נמר וג'יריאס כשוכרים בדירה, וכי החזיקו בדירה כדיירים מוגנים. נמצא, אפוא, כי החוזה משנת 1974 - בין אם נחתם על ידי ג'יריאס ובין אם לאו - אינו החוזה הראשון והמקורי, ולבטח אינו החוזה היחיד שנכרת בין התובעת ובין הנתבע. הנתבע מחזיק בדירה כדייר מוגן כבר משנת 1970. אפשר שהחוזה בשנת 1974 נכרת אגב ההסכמה בין נמר ובין ג'יריאס להחליף את השימוש בחדרים כך שנמר ישתמש בחדר הגדול וג'יריאס בשני החדרים האחרים. איני נדרש כלל לשאלה כיצד עושים היום הנתבעים שימוש בכל חדרי המושכר. שאלה זו לא התעוררה בכתבי הטענות והיא אינה חלק מחזית המחלוקת בתיק זה. המחלוקת הייתה בשאלת הדיירות המוגנת, ובעניין זה נמצא כי הנתבע 1 הוא דייר מוגן בדירה. למעלה מן הצורך אציין שעל פי הסכם השכירות המצורף לכתב התביעה - הסכם 1974 - נמר וגי'ריאס יחד שוכרים את כל 3 חדרי הדירה. חלוקת השימוש שנקבעה בשולי ההסכם נפתחת במילים "השוכרים הסכימו ביניהם...". אין בכך כדי לגרוע מזכויות הנתבע 1 כשוכר בכל חדרי הדירה. לסיכום פרק זה - הנתבע 1 הוא דייר מוגן בדירה ומכוח זכויותיו כדייר מוגן מחזיקים הנתבעים בדירה. עתה, יש לבדוק אם הפרו הנתבעים את הסכם השכירות או את הרואות חוק הגנת הדייר, באופן שקמה נגדם עילת פינוי. הפרות המקימות עילת פינוי: 20. סע' 10 לחוזה השכירות - ובעניין זה אין הבדל בין החוזה משנת 1970 שהוצג על ידי הנתבעים לחוזה משנת 1974 שהוצג על ידי התובעת, באשר שניהם חוזי שכירות סטנדרטיים - קובע כי אם יפר השוכר תנאי מתנאי החוזה, ובמיוחד אם לא ישלם בזמן תשלום שהוא חייב בו על פי החוזה, רשאי המשכיר לתבוע את פינוי המושכר באופן מידי. גם סע' 1 של חוזה השכירות קובע כי אי קיום תנאי מתנאי החוזה מעניק למשכיר זכות לתבוע פינוי. סע' 2 של החוזה קובע את חובת השוכר לשלם דמי שכירות הנקובים בראש החוזה. סע' 6 של החוזה קובע את התחייבות השוכר שלא לשנות את מבנה המושכר ולא להוסיף לו כל מבנה שהוא. 21. סע' 131 לחוק הגנת הדייר קובע את עילות הפינוי. לפי סע' 131(1) לחוק אי המשכת תשלום דמי שכירות מצד השוכר, דהיינו הפסקת תשלום דמי השכירות לאורך זמן, מהווה עילת פינוי. לפי סע' 131(2) לחוק הפרת תנאי מתנאי החוזה אשר על פי החוזה מקימה לבעל הבית את הזכות לתבוע פינוי תהיה עילת פינוי. לפי סע' 131(3) לחוק אם גרם הדייר נזק ניכר למושכר במעשה זדון, קמה נגדו עילת פינוי. שינוי ניכר שביצע הדייר במושכר במכוון, יתפרש על פי הפסיקה כגרימת נזק למושכר במעשה זדון. לפי סע 131(5) לחוק דייר שדרכו להרגיז או להטריד את בעל הבית שהא שכנו - קמה נגדו עילת פינוי. אני סבור שכל עילות הפינוי המנויות לעיל התקיימו בנתבעים. 22. חרף האמור בכתב ההגנה, כאילו משלמים הנתבעים דמי שכירות לאורך כל השנים, אין חולק כי מן השנים 1994 - 1996, לכל המאוחר, ועד היום, לא משלמים הנתבעים דמי שכירות. ג'יריאס הודה בכך בחקירתו ואף נימק את אי התשלום בכך ש"אין חברה בינתיים, אין בעלים, מ-94 אין בעלים". (עמ' 35 ש' 1); "אני שילמתי עד 94, 96. היה משפט, נגמר. אני לא משלם כי אין למי לשלם. אין למי לשלם". (עמ' 36 ש' 28). אינני מקבל את טענת הנתבעים לפיה משנת 1994 לא היה למי לשלם. מר נגר היה מבעלי החברה כבר בשנת 1993 והפך לבעל המניות העיקרי בחברה בשנת 2001. לא הייתה כל מניעה לשלם לו את דמי השכירות. התחמקות הנתבעים מתשלום דמי השכירות לאורך עשרות שנים בטענה ש"אין למי לשלם", אינה מתקבלת על הדעת. לכל הפחות, היה על הנתבעים להפקיד את דמי השכירות ולהודיע למר נגר שעם הסדרת ניהול החברה יעבירו לידיה את דמי השכירות. גם בתקופה בה מתנהלים ההליכים בתיק זה, וגם לאחר שהוצגו כל המסמכים המעידים על כשירותו של מר נגר לתבוע בשם החברה, לא טרחו הנתבעים לשלם את דמי השכירות או להפקידם בקופת בית המשפט. אינני מקבל את עדות הנתבע לפיה לאורך כל השנים לא דרש מר נגר את תשלום דמי השכירות. אני מעדיף בעניין זה את עדותו של מר נגר. מר נגר חזר בחקירתו, שוב ושוב על פניות מצדו אל הנתבע בעניין דמי השכירות ועל תגובתו המזלזלת והמאיימת של הנתבע כלפיו. להלן דוגמאות לתשובות שהשיב מר נגר לשאלות בעניין דמי השכירות: "אני פניתי אליו והוא איים עליי בע"פ והגשתי תביעת פינוי ב 1993. מיררו לי את החיים כל השנים. יש אלוהים למעלה והוא עד למעלה. הגעתי למצב שאני עזבתי את ביתי שאני בניתי אותו ושיפצתי אותו ואני אראה לך תמונות, שברו לי תריסים וזרקו עליי אבנים ולא יכולתי לחיות ואם אתה תראה את הבית כל הזיעה שלי ואני יצאתי... מה אגיד לך ויש אלוהים למעלה יום הדין יבוא והוא ישלם להם.. " (עמ' 17 ש' 8) "...אחרי שהגשתי פינוי בשנת 1973 (טעות סופר. צ"ל 1993. י"ק), אמרתי לו "מה עם הכסף של השכירות" הוא אומר לי "יאללה עוף מכאן" ואמרתי לו שהגשתי תביעת פינוי. הוא לא רצה לשלם לי שכירות. אני משכיר את הדירה שעזבתי שם והשכרתי בסך 500 דולר. " (עמ' 18 ש' 19) "אני ואבא אידלזק הבאתי אותו לשטח הוא מכר לי את המניות. אמרתי לו תכנס ותראה מה הולך בדירה והם מאיימים עליי כל הזמן. האישה הזאת שרה רדפה אחרי אבא אידלזק ויעידו השמיים והארץ, רדפה אחריו והוא אמר לי שהוא פוחד להגיע לשם. אני פניתי לג'ריס בע"פ ואמרתי לו מה עם השכירות. הוא איים עליי ואמר לי עוף מכאן. הוא אמר שאני יהרוג אותך. בנוסף לזה הגשתי תביעת פינוי לא היתה לי ברירה." (עמ' 19 ש' 9). "ניגשתי אליהם בעל פה ואיימו עליי והגשתי תביעת פינוי האם אתה רוצה שיהרגו אותי, ברחתי מהבית שלי מווילה ברחתי. אני מאחל לך שכנים כאלה.. מיררו לי את החיים אתה לא יודע.." (עמ' 21 ש' 5). הוכח, להנחת דעתי, שהנתבעים אינם משלמים דמי שכירות לאורך שנים רבות, ללא כל הצדקה, וכי איימו על מר נגר אשר גר בשעתו בסמיכות מקום והטרידו אותו עד שנאלץ לעקור למקום מגורים אחר. אי תשלום דמי השכירות לאורך זמן, כולל בתקופה בה מתנהלים ההליכים בתיק זה, מקימה נגד הנתבעים עילת פינוי לפי סע' 131(1) לחוק, ולפי סע' 131(2) לחוק. הטרדתו העקבית של מר נגר, כל אימת שביקש לגבות דמי שכירות והזכיר את זכויותיו במושכר, מקימה נגד הנתבעים עילת פינוי לפי סע' 131(5) לחוק. 23. נגד הנתבעים קמה עילת פינוי גם לפי סע' 131(3) לחוק, יחד עם סע' 131(2) לחוק, בגין בנייה במושכר וסביבו תוך גרימת נזק למושכר במעשה זדון - כמשמעות מונח זה בחוק - והפרה של הסכם השכירות. לתצהיר נגר צורפו מסמכים של עיריית חולון המעידים על בנייה שלא כדין שנעשתה במושכר בשנים בהם מחזיקים הנתבעים במושכר. במכתב מיום 13/1/1988 נאמר שבביקורת שנערכה בחצרו של ג'יריאס נמצא מחסן שהוקם ללא רישיון (נספח ה/1 לתצהיר נגר). בדו"ח ביקורת מיום 14/11/2010 נאמר שעל פי תכנית היתר הבנייה אמו רלהיות בשטח בית מגורים ששטחו כ-70 מ"ר. "בפועל קיימות בחלקה תוספות בנייה סביב המבנה המקורי. שטחן של כלל החריגות בחלקה - מעל 150 מ"ר." (נספח ה/2 לתצהיר נגר). ראיות אלה המעידות על ביצוע עבודות בנייה שלא כדין במושכר ובקרבתו מקבלות חיזוק מחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים. הנתבעים הציגו חוות דעת מומחה מטעמם על מנת להוכיח את עלות השיפוצים שביצעו הנתבעים במושכר ואלה שנדרש לבצעם בעתיד. המומחה מציין כי המושכר חולק על ידי מחיצה שמעבר לה מתגורר עמיר - בנם של הנתבעים גי'ריאס וזהירה (עמ' 3 סע' 4.3). עוד מציין המומחה במסגרת התחשיבים את העבודות הבאות שבוצעו במושכר על ידי הנתבעים: צנרת אספקת מים, ארון חשמל, מיזוג אוויר, ריצוף וחיפוי חדר רחצה, הרכבת אסלה וכיור, ארונות מטבח. (עמ' 5 פרק 5.5). כל אלה בוצעו על ידי הנתבעים מבלי ליטול רשות כלשהי מן התובעת או מנציגיה. כל אלה, לדברי המומחה מפי ב"כ הנתבעים, בוצעו משנת 2006 ואילך. (עמ' 28 ש' 4). הנתבע עצמו, אף הוא מעיד כי ביצע במושכר שיפוצים כפי יכולתו (עמ' 35 ש' 15). לא סבורים היו הנתבעים שעומדת להם עילה שבדין לדרוש ביצוע שיפוצים במושכר היה עליהם לפנות לבית הדין לשכירות בעניין זה. כזאת, לא נעשה ותחת זו נטלו הנתבעים את החוק לידיהם ועשו במושכר ככל העולה על רוחם. הנה כי כן, הוכח להנחת דעתי שהנתבעים ביצעו במושכר עבודות בנייה ושינויים אשר עולים כדי גרימת נזק למושכר במעשה זדון, וקמה נגדם עילת פינוי לפי סע' 131(3) לחוק הגנת הדייר. הנתבעים הפרו גם את התחייבותם לפי סע' 6 של חוזה השכירות שלא לעשות שינויים במושכר, ובכך קמה נגדם עילת פינוי לפי סעיפים 1 ו-10 של חוזה השכירות, ובהתאם לכך גם לפי סע' 131(2) לחוק הגנת הדייר. סעד מן הצדק: 24. מקורו של הסעד מן הצדק בסע' 132 לחוק הגנת הדייר, אשר מורה כי "על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת פסק דין של פינוי אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק לתתו". קולומוסים רבים נשתברו בפסיקה על פרשנותו של סעיף זה. כללו של דבר, לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב ביותר ביישומו של סעיף זה. מצד אחד, לא יינתן הסעד כדבר שבשגרה, לבל יקלו הדיירים ראש בהפרת חוזה השכירות. מצד שני, שומה על בית המשפט לשקול היטב את חומרת ההפרות שהקימו את עילת הפינוי אל מול חומרת התוצאה שבפינוי הדיירים מן המושכר. (ר' בעניין זה דוד בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר 163 ואילך (מהדורה שניה, 2005)). 25. בענייננו אל מול חומרת ההפרות הכרוכות באי תשלום דמי שכירות לאורך שנים ארוכות, התנכלות נמשכת לבעל החברה התובעת, וביצוע שנויים במושכר, ראוי להביא בחשבון את השיקולים הבאים: א. הנתבעים הם בני זוג מבוגרים, גמלאים וחולים, המתקיימים מקצבת המוסד לביטוח לאומי; ב. אין לנתבעים מקום מגורים אחר, ופינויים מן המושכר פירושו השלכתם לרחוב; ג. הנתבע שילם דמי מפתח עם כניסתו למושכר; ד. החברה בעלת הנכס לא ניהלה את ענייניה כהלכה עד לאחרונה ונוצר חוסר בהירות באשר לנציג המוסמך לטפל במושכר מטעם התובעת; ה. לא הובאו ראיות מספיקות כדי לקבוע כמה שנים חלפו מאז ביצעו הנתבעים את ההפרות שעניינן תוספות בנייה סביב המושכר, ואם ניתן להשיב את המצב לקדמותו. בהינתן כל אלה החלטתי שלא לפנות את הנתבעים מהמושכר, אם ימלאו הנתבעים אחר התנאים שאקבע ויש בהם כדי לפצות את התובעת על ההפרות שמניתי לעיל. 26. ואלה התנאים: א. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 45,000 ₪ בתוך כ-45 יום מהיום; בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את דמי השכירות שלא שולמו לאורך השנים ועד לחודש מרץ 2014, וכן פיצויים לתובעת בגין ההפרות, והוצאות משפט. ב. הנתבעים ישלמו לתובעת דמי שכירות על פי הסכום הנקוב בחוזה השכירות מיום 1/6/1974, דהיינו 35 ל"י לחודש - עבור כל חודש מראש, כשסכום זה משוערך ומעודכן להיום לפי הוראות כל דין בעניין דמי שכירות בדירות לפי חוק הגנת הדייר. דמי השכירות השוטפים ישולמו על ידי הנתבעים החל מחודש אפריל 2014 בכל 1 לחודש. ג. הנתבעים ינהגו כבוד במר שמעון נגר כבעלים ומנהל בחברה התובעת, יעבירו לידיו את התשלומים האמורים במלואם ובמועדם, ויאפשרו לו לבקר במושכר בתיאום מראש ולעשות בו את כל שזכאית התובעת לעשות במושכר כבעלת הבית. סוף דבר 27. התביעה לפינוי הנתבעים מהדירה מתקבלת, אך הפינוי לא יבוצע אם ימלאו הנתבעים אחר התנאים שקבעתי. לעומת זאת, התביעה שכנגד - נדחית. דחיתי את טענת התובעת לפיה מחזיקים הנתבעים בדירה ללא זכות שבדין, וקבעתי כי הנתבעים 1 - 2 מחזיקים בדירה מכוח זכות הדיירות המוגנת של הנתבע 1. יחד עם זאת, מצאתי כי קמו מספר עילות לפינוי הנתבעים מהדירה, לפי חוק הגנת הדייר ולפי הוראות חוזה השכירות. עילות הפינוי הן: אי תשלום דמי שכירות לאורך שנים, לרבות בעת ניהול המשפט; ביצוע שינויים רבים וניכרים במושכר; והתנכלות נמשכת למר שמעון נגר - נציג התובעת, שהיה שכן של הנתבעים. חרף כל אלה ראיתי להעניק לנתבעים סעד מן הצדק. 28. אשר על כן, יפנו הנתבעים את הדירה וימסרו את החזקה בה לתובעת כשהדירה פנויה מכל אדם וריקה מכל חפץ ששייך לנתבעים. הפינוי יבוצע לא יאוחר מיום 30/4/2014 בשעה 13:00. כמו כן, ישלמו הנתבעים 1 - 2 לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. 29. למרות האמור לעיל, יבוטל צו הפינוי ויעוכב, אם ימלאו הנתבעים 1 - 2 אחר התנאים הבאים וכל עוד יעמדו הנתבעים בתנאים אלה במלואם ובמועדם. אלה התנאים: א. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 45,000 ₪ עד ליום 17/3/2014 בשעה 13:00. (סכום זה כולל את סכום ההוצאות שנפסק לעיל). ב. הנתבעים ישלמו לתובעת דמי שכירות על פי הסכום הנקוב בחוזה השכירות מיום 1/6/1974, דהיינו 35 ל"י לחודש - עבור כל חודש מראש, כשסכום זה משוערך ומעודכן להיום לפי הוראות כל דין בעניין דמי שכירות בדירות לפי חוק הגנת הדייר. דמי השכירות השוטפים ישולמו על ידי הנתבעים החל מחודש אפריל 2014 בכל 1 לחודש. ג. הנתבעים ינהגו כבוד במר שמעון נגר כבעלים ומנהל בחברה התובעת, יעבירו לידיו את התשלומים האמורים במלואם ובמועדם, ויאפשרו לו לבקר במושכר בתיאום מראש ולעשות בו את כל שזכאית התובעת לעשות במושכר כבעלת הבית. 30. ההתחייבות שחתם עליה מר נגר להבטחת הוצאות הנתבעים במקרה שהתביעה תידחה - מבוטלת. אני מורה לרשם המקרקעין למחוק את ההערה בדבר צו מניעה, שנרשמה אצל רשם המקרקעין ביום 27/11/2012, על הבעלות של התובעת בגוש 6762 חלקה 185, לטובת בית משפט השלום בתל אביב, לפי שטר 27128/12/1. תביעה שכנגדסילוק יד