התובעים לא הסכימו לפנות את הדירה ועמדו על זכותם להפעלת האופציה. על רקע סכסוך זה הגישו הנתבעים תביעה לפינוי המושכר שהתבררה בבית משפט השלום בחיפה בת.א. 14038-07-11. תביעת הפינוי נדחתה, ברם בית המשפט הורה בפסק דינו על חידוש הערבות הבנקאית, לאחר שזו חולטה, להבטחת התחייבויות התובעים על פי הסכם השכירות/אופציה. 4. בתביעה שבפני, טוענים התובעים כי הנתבעים גרמו להם נזק במהלך השהיה בדירה. כך לטענת התובעת, הגב' אסיה גווין (להלן: "אסיה"), הדירה שלידה הושכרה לזוג וטרינרים לצורך מרפאה לחיות, דבר שגרם למטרד מתמשך של רעש וריחות רעים ואי נעימות על רקע היות אסיה חולת אסטמה, כמו גם נזק גוף שנגרם לה ע"י נשיכה של אחד הכלבים של הוטרינרים. בנוסף, טענו התובעים כי היו בדירה ליקויים שונים שלא תוקנו ו/או תוקנו באיחור גדול, דבר שגרם להם לאי נוחות וחוסר יכולת להשתמש במושכר. כך למשל הייתה בעיית אינסטלציה ודליפה מהביוב שגרמה, לפי הטענה, לשריפת המחשב של אסיה. לטענתה, שריפת המחשב גרמה לאיבוד מידע חשוב ולפגיעה קשה בעסקיה של התובעת (לא פורט בכתב התביעה מה טיב עסקיה). 5. התובעים טוענים כי דליפת מים לתוך הכניסה והסלון לא תוקנה חרף בקשתם, וכן כי הנתבעים לא נעתרו לדרישתם להתקין סורג בחלון בחניה, למרות שניסו לפרוץ לביתם מספר פעמים. בהקשר זה טוענת אסיה כי בשל אי התקנת הסורג, נאלצה בתה לעזוב את הבית ולגור בבית סבתה (אמא של אסיה). 6. התובעים טוענים כי הערבות הבנקאית בסך 7,600 ₪ חולטה ללא סיבה מוצדקת ויש להחזיר את סכום הערבות לתובעים בתוספת 380 ₪ עמלה שהתובעים נאלצו לשאת לצורך הוצאת ערבות חדשה. 7. לסיכום נזקיהם עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בסכומים שלהן: 2,500 ₪ בגין אי יכולת להשתמש במטבח במהלך חודש ימים (לא מצוין התאריך). 6,146 ₪ בגין סכומים שהתובעים טוענים שהוציאו בעצמם לצורך תיקון פגמים לאחר שאלו לא תוקנו ע"י הנתבעים. 6,580 ₪ החזר הוצאות משפטיות בגין הליך תביעת הפינוי. 2,300 ₪ בגין עובדת נקיון. 1,570 ₪ עבור רכישת מחשב חדש לאחר שהמחשב שהיה ברשותם נשרף. 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש כתוצאה מעזיבת הבת של אסיה את הבית ומעבר למגורים במקום אחר. 380 ₪ בגין עמלת ערבות חדשה. 7,600 ₪ בגין החזר שווי הערבות הראשונה. 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש כללית במהלך תקופת השכירות. סך הכל מסתכמת התביעה ב-42,756 ₪. 8. הנתבעים טוענים כי התובעים הפרו את הסכם השכירות במעשים שונים לאורך התקופה, לרבות חובות לארנונה ולחברת חשמל, יצירת מטרד לשכנים והטרדת הנתבעים חדשות לבקרים ובעלי מקצוע שונים שבאו ליתן פתרון לבעיות כאלה ואחרות, ולמעשה הנתבעים טוענים שהתביעה והטענות הומצאו רק על מנת להתחמק מחובותיהם. 9. לטענתם, התובעים ידעו היטב כי לנתבעים דירה נוספת בבניין העומדת להשכרה. הנכס הושכר לוטרינר, ברם הושכר למטרת מגורים בלבד, ולמיטב ידיעת הנתבעים כלל לא נוהלה מרפאה במקום, למעט טיפול במקרי חירום. לא זו אף זו, גם אם היו משכירים את הנכס למטרת הקמת מרפאה, לא היה בכך משום הפרת ההסכם עם התובעים. מיותר לציין כי ככל שארעה נשיכה של כלב, האחריות היא על בעליו ואין בכך משום הפרת הסכם השכירות. 10. אין חולק כי לוח החשמל המשרת את שתי הדירות שבבעלות הנתבעים, היה ממוקם בדירה המוחזקת ע"י התובעים. הנתבעים טוענים כי אסיה נהגה "להעניש" את השכנים כל אימת שסברה שמי מהם מקים רעש, או שמדירתו עולה ריח לא נעים, באופן שגרמה לניתוק החשמל בדירה השניה בכל סיטואציה כאמור, והשימה עצמה כנעדרת מהבית על מנת לא לפתוח להם את הדלת ולהרים את הפקקים. 11. לטענת הנתבעים, כל פניות התובעים בעניין הליקויים נבדקו, נשלחו אנשי מקצוע שזכו, במקרה הטוב, ליחס משפיל וחוסר שיתוף פעולה, ובמקרה הפחות טוב אף ננקטה נגדם אלימות פיזית מצד התובעים. 12. לעניין הרטיבות - הנתבעים מסבירים כי המבואה של הנכס אינה מקורה. עם זאת, הם לא חסכו מאמצים ושלחו שלוש פעמים חברת אינסטלציה לאחר תיאום מראש עם התובעים, ברם אסיה לא אפשרה את הבדיקה. הם אף מוסיפים כי לימים נמצאו סמרטוטים שהוחדרו לצנרת ניקוז המים על מנת לגרום להצפה מכוונת. מכל מקום, לטענת כל ליקוי שהיה, ככל שהיה, טופל בזמן אמת במהירות המיידית ותוקן, ומוכחש כל נסיון לטעון לחוסר יכולת להשתמש במטבח או בכל חלק אחר של הדירה. 13. ארוע שריפת המחשב מוכחש וממילא מוכחש הקשר הסיבתי בין רכישת מחשב לבין נזק כלשהו. מובן שגם גובה הנזק מוכחש. 14. לעניין החלון ודרישה לסורג - מבהירים הנתבעים כי החלון אינו פתח כניסה לדירה בכלל, אלא לחצר/חניון, כך שאין בהתקנת סורג משום הגנה כלשהי באשר הדירה נמצאת ממילא בקומת קרקע וכדי להכנס אליה צריך לפרוץ בכל מקרה. מכל מקום, הם מעולם לא התחייבו להתקין סורג, ולהיפך קיימת חובה לשמור על החלון פתוח בשל הוראות בטיחות אש. 15. לעניין חילוט הערבות - התובעים צברו חובות לא משולמים בגין חשמל ומים שהגיעו נכון לנובמבר 2011 לסך 7,550 ₪ ולכן קמה לנתבעים הזכות לחלט את הערבות. 16. הנתבעים מבקשים, אפוא, לדחות את התביעה. 17. בתביעה שכנגד מעלים התובעים שכנגד טענות בדבר אי שמירה על מצב הדירה, הטרדת השכנים והתובעים שכנגד חדשות לבקרים ומניעת כניסה לדירה מהתובעים שכנגד/בעלי הדירה, עד כדי הכורח להזמין את משטרת ישראל שנאלצה ביום 5.4.11 לפרוץ לדירה לאחר שאסיה סרבה לאפשר להכנס, יחד עם חשמלאי כדי לבצע תיקון בדירה. בנוסף, הגישו הנתבעים שכנגד תלונות סרק נגד התובעים שכנגד לגורמים שונים במטרה אחת ויחידה - להשפילם, לטרטרם ולפגוע בשמם הטוב. כך הזמינו מפקח ממשרד הבריאות בטענה כי בנכס חומרים מסוכנים, הגישו תלונה בעירית חיפה על פיצול הדירה שלא כדין, הזמינו פקח מהעיריה בטענה כי בנכס עסק לממכר מזון ללא רשיון, הזמינו נציג שרותי כבאות בטענה לבטיחות לקויה ועוד. 18. התובעים שכנגד עותרים לחייב את הנתבעים שכנגד בפיצויים שלהלן: 20,000 ₪ בגין אובדן 11 ימי עבודה - בעניין זה טוענים התובעים שכנגד כי ימי העבודה מתומחרים במחיר גבוה, הואיל והתובע שכנגד הינו רופא מומחה באורטופדיה והתובעת מהנדסת, ושניהם נאלצו לבטל את זמנם היקר מחמת התעמרות אסיה בהם, בשכנים ובבעלי המקצוע, דבר שהצריך הגעתם המיותרת לדירה חדשות לבקרים. 10,000 ₪ תשלום לבעלי מקצוע בגין תיקונים שלא לצורך. 650 ₪ תיקון דלת כניסה שבורה. 8,000 ₪ תשלום שנאלצו להוציא עבור ייעוץ משפטי בגין תלונות השווא. 9,000 ₪ בגין הצורך לפצות את משפחת כרמי (השכנים) לאור התעמרות אסיה בהם והכורח לעזוב את המושכר. 50,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע ללא הוכחת נזק. 19. מאחר ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר הועמד סכום התביעה שכנגד על סך 75,000 ₪. דיון והכרעה 20. מטעם התובעים הוגש תצהיר אסיה (ת/1). במקור הוגש גם תצהיר של התובע, ברם הוא לא התייצב לבית המשפט ובהסכמת התובעים הוצא תצהירו מהתיק ואינו מהווה ראיה. 21. מטעם הנתבעים/תובעים שכנגד הוגש תצהירה של הנתבעת שכנגד 1 (נ/6+נ/7), גב' ענבל קרפ (להלן: "ענבל"); תצהירו של מר דן אלון (נ/5), קבלן שיפוצים שהתבקש לפתוח סתימה ב-2010 ותיקונים נוספים ב-2011; תצהירו של מר שי שרף (נ/4); תצהיר החשמלאי, מר אסף ספיר (נ/3); תצהיר השכנה שגרה בדירה לפני הוטרינרים, גב' גלית שקד (נ/2); תצהיר ד"ר ברק כרמי (נ/1); 22. בתצהירו של ד"ר כרמי מעיד האחרון כי לא הייתה בדירה מרפאה וטרינרית. הוא מתאר מסכת הטרדות לפיה מדי פעם הוזמנו לדירתו פקחים בשל תלונות אסיה ומעולם לא נמצאה מרפאה בבית. לטענתו, בעבר הייתה לו מרפאה בדירה קודמת אותה שכר, ברם בצוק העיתים ולאחר שעבר לדירה שבבעלות הנתבעים, המיר את הפעילות לביקורי בית במקום תפעול מרפאה, ולכן לא הייתה מרפאה בדירה, אלא לעיתים רחוקות במקרי חרום נדירים. לטענתו, לא נגרם שום מטרד לתובעים. אסיה אף הגדילה והגישה נגדו בקשה למניעת הטרדה מאיימת בבית משפט שלום בחיפה, ברם בית המשפט קבע שהוא לא מהווה כל איום. בתאריך 27.3.11 הגישה אסיה תלונה למשרד הבריאות ולפיקוח הוטרינרי של עירית חיפה בטענה כי ננשכה ע"י הכלב שלו. לאחר שתלונתה נבדקה ולאחר סיורים שבוצעו ע"י השרות הוטרינרי, לא נמצא כלב מסתובב חופשי כטענת אסיה (וראה מכתב עירית חיפה בעניין זה מיום 19.5.11). כמו כן, צורפה תעודת חדר מיון מיום 28.8.11 שם נכתב כי לא נמצאו אצל אסיה כל סימני נשיכה. ביום 18.4.11 הזמינה אסיה פקח מטעם עירית חיפה, אגף הפיקוח, בטענה כי קיים בדירת משפחת כרמי עסק לממכר מזון. תלונות סרק אחרות נגעו לכך כי משפחת כרמי מאחסנת, לכאורה, תכשירים להדברת טפילים לבעלי חיים. ד"ר כרמי מסביר כי החזיק בדירתו ציוד סטרילי ותרופות באריזות סגורות, שאין בהם כל מטרד של ריח או מטרד אחר שיש בו נזק בריאותי כלשהו. ד"ר כרמי אף מעיד כי אסיה נהגה לחסום את החניה הפרטית שלו, מה שהיווה מקור לחיכוכים רבים. על פי עדותו, בשל כל ההטרדות הללו ועוגמת הנפש ממנה סבל במהלך השהייה במושכר, קיבל ד"ר כרמי זיכוי והנחה בשכר הדירה על סך 9,000 ₪. 23. מתצהירה של גב' גלית שקד, עולה כי היא גרה במשך תקופה של חצי שנה, מיולי 2010 ועד פברואר 2011 בדירה שלאחר מכן גר בה ד"ר כרמי ומשפחתו. גב' שקד מתארת התנהלות לפיה באופן "תמוה" הפקק של החשמל היה נופל כל אימת שילדיה היו מרעישים. כשפנתה לאסיה על מנת לבדוק את פשר הפסקת החשמל, הואיל ולוח החשמל היה בדירתה, לא פתחה אסיה את הדלת והשימה עצמה כלא נמצאת בבית, הגם שהייתה בבית, כפי שנוכחה גב' שקד לדעת. באותם מקרים נאלצה גב' שקד לפנות לענבל בטלפון, וזו נאלצה להגיע לדירה פיזית ולפתוח את הדירה בה החזיקה אסיה. בחקירתה הנגדית מסרה גב' שקד שמקרה זה חזר על עצמו 6 או 7 פעמים במשך החצי שנה בה התגוררה בשכנות לאסיה (ראה עמ' 6 לפר' ש' 24-33). היא אף מעידה כי באחת הפעמים נותרה עם משפחתה ללא חשמל למספר שעות עד שאסיה הואילה להסכים להרים לה את הפקק. גם היא מציינת כי התובעים חסמו את החניה שלה והיא לא יכלה לצאת לעבודה. היא התקשרה לאסיה עשרות פעמים על מנת שזו תזיז את הרכב, אך אסיה לא ענתה לטלפון במפגיע, למרות שהייתה בבית. 24. דן אלון מעיד כי התבקש באוקטובר 2010 ע"י ענבל לפתוח סתימה בחדר אמבטיה ולהחליף מנעולים למספר דלתות בדירה שהושכרה לתובעים. בנוסף, במהלך חודש מרץ 2011 הוא נשלח שוב ע"י ענבל לבצע תיקונים לליקויים נטענים ע"י השוכרת/אסיה. בעת שהגיע לדירה, הציגה בפניו השוכרת שלל דרישות לשינויים מבניים בדירה לצרכיה האישיים ומבלי שקיבל הוראה מענבל לבצעם. לטענתו, לא הבחין באותה פעם בכל הצפה. דרישות אסיה באותו ביקור היו להוסיף בריחים לחלונות ודלתות הדירה, להתקין סורג בחלון של החניון להתקין לוחות פח על שערי הברזל המפרידים בין הדירה לבין דירת השכן, להתקין גגון בכניסה לדירה כדי שמי גשמים שירדו לא יתנקזו ברחבת הכניסה. משהועלו דרישות אלה, פנה לענבל וזו אישרה התקנת לוח פח על שערי הברזל על חשבונה. ב-30.6.11 התבקש להגיע שוב לדירה על מנת לבצע תיקון בדלת הדירה, וטיפול בבעיית הצפה לה טענה אסיה. כאשר הוא שוחח עם אסיה בטלפון על מנת לתאם מועד הגעה, הודיעה לו אסיה כי אם הוא לא מגיע להתקין גגון, אזי שלא יגיע בכלל. 25. מר שרף העיד בתצהירו כי במהלך חודשים יולי-אוגוסט 2010, ביצע שיפוצים שונים בדירה שהושכרה לתובעים. על פי עדותו התנהגה אליו אסיה בצורה בלתי הולמת, עוינת ובוטה. כשעה מתחילת עבודתו ובאופן בלתי צפוי וללא כל הסבר הגיוני, דרשה ממנו להסתלק מהדירה באופן מיידי. על פי עדותו, הוא היה המום מהתנהגותה ובלית ברירה עזב את הדירה כאשר הציוד היקר עימו הגיע נותר שם בניגוד לרצונו. בסמוך לאחר מכן חזר לדירה על מנת לקחת את הציוד ואסיה סירבה לפתוח לו את הדלת באופן שנאלץ להזעיק את ענבל ורק לאחר שזו הגיעה ובנוכחותה, הושב לו הציוד היקר. 26. ענבל מתארת מסכת הטרדות קפריזיות שלא ניתנות להסבר רציונלי. על פי עדותה, אסיה נהגה לדרוש כל מיני תיקוני ליקויים ביחס לליקויים שכלל לא היו קיימים, לטרטר אותם ולדרוש דרישות מוזרות, לזמן בעלי מקצוע ואז להעדר מהבית או לא לאפשר לבעלי מקצוע לבצע תיקון. היא דאגה להוציא דיבתם של התובעים שכנגד רעה ויחד עם כל האמור התעקשה באופן תמוה לממש את האופציה לחצי שנת מגורים נוספת. 27. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והעדויות, דין התביעה העיקרית להדחות ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה. 28. אציין כבר עתה כי התרשמתי שהתביעה העיקרית היא תביעת סרק קנטרנית ונולדה כל כולה תוך העלאת טענות שאין בהן ממש, רק כדי להמשיך להציק לנתבעים ולהתעמר בהם, כפי שנהגו התובעים ובעיקר אסיה במהלך תקופת השכירות, כפי שיפורט להלן. 29. תקופת השכירות המקורית הסתיימה ביום 30.7.11. התובעים מלינים על שרשרת ליקויים ומטרדים קשים שהמאיסו עליהם את חייהם ואף גרמו לנזקים בריאותיים ונשאלת השאלה אם זה המצב לאמיתו, מדוע התעקשו התובעים לממש את האופציה ולהמשיך להתגורר בדירה מסכנת בריאות שכזו. התעקשותם, חרף דרישת הנתבעים שיפנו את הדירה בשל הסכסוכים, ואף הצורך להתדיין בעניין זה בבית המשפט, מעידה על אי רצינות טענות המטרדים והסכנות הבריאותיות כפי שניסתה אסיה לתאר בתביעתה ועל העדר תום לב שלה. התעקשותם של התובעים להשאר במושכר מלמדת כי היה להם טוב ונוח בדירה ואם היה ליקוי מקומי כזה או אחר, הדבר לא הפריע או לא הפריע ברמה חמורה. ממצא זה שומט את הרציונאל שבבסיס התביעה העיקרית, וראה בעניין זה את שאלת בית המשפט עמ' 17 ש' 32-33 ותשובת אסיה עמ' 18 ש' 1-7 המדברת בעד עצמה, וכל המוסיף גורע. 30. בניגוד לעדויות מטעם הנתבעים שכולם אנשים נורמטיביים ושלחלקם הגדול אין עניין בתוצאות המשפט והעידו על ההטרדות האובססיביות מצד אסיה, ושהיו מהימנות בעיני, עדותה של אסיה הייתה בעייתית, היו בה סתירות והיא מהווה עדות יחידה של בעל דין מעוניין, ולא מצאתי להסתפק בה ולבסס עליה ממצאים. כך להמחשה קטנה, אסיה טענה בכתב התביעה כי דליפה מסוימת מהביוב גרמה לשריפת המחשב, דבר שגרם לפגיעה קשה בעסקיה, והנה בחקירה נגדית מתברר שהיא כלל לא עובדת, בין כשכירה או בין כעצמאית בעסק כלשהו, אלא שלטענתה היא עסוקה מזה זמן בכתיבת עבודה אקדמית, ונשאלת השאלה על איזה פגיעה קשה בעסקים היא מלינה. 31. אשר לרכיבי התביעה העיקרית - התובעים טוענים כי לא יכלו להשתמש במטבח במשך חודש ימים בשל בעיית אינסטלציה. הטענה לא הוכחה, הן במישור עצם הליקוי שלא הוברר והן בשאלה מתי ארע הדבר, וממילא לא ברור מאין נזרק לחלל האוויר הסכום של 2,500 ₪. התובעים לא הגישו חוו"ד ביחס לליקוי כלשהו וגם אין ראיה כי בזמן אמת הלינו התובעים על בעיה שלא קיבלה מענה מהנתבעים. לא זו אף זו, בתמונה שהגישו התובעים, המבקשת לתמוך בטענה לפיה לא ניתן היה לעשות שום שימוש במטבח, ניתן להבחין כי על הכיריים יש סירים ומתחת אחד מהם אפילו דולקת אש, כך שגם בטענה זו כשלו התובעים - הן בהרמת הנטל והן במישור המהימנות הכולל. 32. אשר לדרישה לקניית מחשב חדש - לא הוכח קשר סיבתי בחוות דעת בין נזק למחשב לבין איזשהו ליקוי של ניקוז או הצפה. הראיה היחידה בעניין זה היא קניית מחשב. לא ברור מה קרה למחשב הקודם, מדוע הוא התקלקל, מתי הוא נרכש, באיזה עלות, ולכן אסיה לא הוכיחה כי המחשב התקלקל מחמת ליקוי שבאחריות הנתבעים, וממילא לא הוכח גובה הנזק. 33. גם הטענה בדבר נזקים בסך 6,146 ₪ בגין תיקון פגמים לא הוכחה בחוות דעת ולא הוכחה בכל דרך אחרת להנחת דעתי. 34. אשר לעובדת הנקיון - לא רק שלא הובאה אותה עוזרת ולא רק שלא הוכחה נחיצות של נקיון מיוחד, ולא רק שלא נדרשה הוצאה כזאת בזמן אמת מהנתבעים, אלא שהוברר בחקירתה של אסיה כי היא ממילא מחזיקה עוזרת בית באופן קבוע, כך שגם רכיב זה לא הוכח. 35. באשר לערבות הבנקאית - הוכח להנחת דעתי כי זו הופעלה בשל חובות שצברו התובעים שלא שולמו על ידם. כך הוכח שהתובעת הפרה את הסכם השכירות, שכן בסעיף 20 הוסכם שהתובעים ימציאו שיקים לפקודת חברת חשמל ועירית חיפה לכיסוי חשבונות חשמל וארנונה, ברם הם לא עשו כן ולא שילמו, ולכן לא הייתה ברירה אלא לחלט את הערבות ולשלם במקומם. התובעים לא סתרו את מסמכי חברת חשמל ואת העובדה כי גובה החוב היה כגובה הערבות הבנקאית, ולכן הייתה הצדקה לפרוע את הערבות ואין כל הצדקה להחזיר את הסכום. בפסק דינו של בית המשפט בעניין הפינוי, קבע בית המשפט כי על התובעים למסור ערבות בנקאית חדשה. מובן כי הצורך למסור ערבות חדשה כולל עמלה לצורך הוצאתה, חלה על התובעים, ולכן אין כל צידוק שבדין או בהגיון להחזיר לתובעים את הסך של 380 ₪. 36. גם בעניין הסורגים, נחה דעתי כי הנתבעים לא התחייבו מעולם להתקין סורג, ובעניין זה ולמעלה מן הצורך, אני מקבלת את עדות ענבל לפיה כלל לא מדובר בחלון שנכנס לתוך הדירה, אלא בחלון המוביל לחניון/חצר שמכל מקום לא ניתן, מטעמי בטיחות אש, להתקין בו סורג. הטענה לפיה בתה של אסיה עזבה את הבית בשל הפחד, לא הוכחה בכל דרך, לא הוכחה עוגמת נפש ולא הפסד כספי אחר. הבת לא הובאה לעדות ומכל מקום, כפי שכתבתי, לא קמה כל חובה על הנתבעים להתקין סורג על חשבונם, ולכן יש לדחות את הדרישה לפיצוי ברכיב זה. 37. באשר לדרישה להחזר הוצאות משפטיות, הרי שמדובר בהוצאות שהיו קשורות להליכים המשפטיים בתביעה הפינוי. כב' הש' וגנר שנתן את פסק הדין שם, לא מצא לפסוק הוצאות, ולכן אין גם לחייב בהליך זה את ההוצאות שאם היה מקום להטלתן, היו צריכות להיות מוטלות באותו הליך. 38. מאליו מובן כי מי שגרם עוגמת נפש היה הצד של התובעים ששם לו למטרה למרר את החיים לנתבעים ולדיירים האחרים בבניין ולא להיפך, ולכן יש לדחות את העתירה לחיוב הנתבעים בסכום כלשהו ברכיב זה. 39. לפיכך, דין התביעה העיקרית להדחות. אשר לתביעה שכנגד, זו הוכחה ברכיבים מסוימים. 40. הוכח בעדויות כל עדי הנתבעים כי אסיה טפלה עליהם האשמות שווא, לא אפשרה לבעלי המלאכה לבצע עבודתם, התעמרה בשכנה גב' שקד ואח"כ בשכן ד"ר כרמי באופן שנהגה להוריד את הפקקים ולגרום להם להפסקת חשמל ככל שעלה על דעתה ובהתאם למצבי רוחה, ובאופן שנאלצו להזעיק פעמים רבות את הנתבעים כדי להחזיר את החשמל ולהמשיך את שגרת חייהם. אין ספק כי התנהלות זו גרמה להוצאות יתרות, בזבוז זמן ועוגמת נפש יתרה. לאחר ששקלתי רכיב זה, מצאתי להעמיד את הפיצוי הראוי בגין עוגמת הנפש ואובדן ימי עבודה על סך כולל גלובאלי של 10,000 ₪. 41. התובעים שכנגד הרימו את הנטל להוכיח את התיקון בסך 650 ₪ של דלת הכניסה שנפגעה ושבה נשאו. אין מדובר בבלאי סביר ולכן יש להשית את עלות התיקון על התובעים שיצרו את הליקוי. 42. אשר לייעוץ המשפטי - שוכנעתי כי בשל ההטרדות החוזרות ותלונות השווא לרשויות השונות, נאלצו התובעים שכנגד לשכור שרותי עורכי דין. אין בידי לאשר את מלוא הסכום המבוקש, שכן חלק ממנו מהווה סכום ששולם לעורכי דין בתביעת הפינוי. מתוך הסכום שהתבקש, הוכח שמי שטיפל בתלונות השווא נשוא תיק זה הוא עורך דין ברנט ועורך דין אפרים מגיד. לעורך דין ברנט שולם סך 2,000 ₪ ולעורך דין מגיד שולם סך 1,825 ₪ ולכן אני קובעת כי על הנתבעים שכנגד לשפות את התובעים שכנגד בהוצאות משפטיות בסך 3,825 ₪. 43. העדות של ענבל ושל ד"ר כרמי לפיה בגין התעמרות אסיה הוא זכה לפיצוי בסך 9,000 ₪ כהנחה בשכר דירה, הייתה מהימנה בעיני. אכן התנהלותה של אסיה גרמה לעוגמת נפש וחוסר יכולת ליהנות מהמושכר, ומוצדק לחייב את הנתבעים שכנגד באותו סכום שעליו ויתרו התובעים שכנגד לשוכר כרמי. 44. אשר לעילת לשון הרע - נראה כי מרכיביה לא הוכחו, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית ולמעשה הסכומים שמתבקשים חופפים את עוגמת הנפש שבגינה מצאתי להיעתר ולהעניק פיצוי. שאר הסכומים המבוקשים לא הוכחו להנחת דעתי. 45. סך הסכומים הראויים לפיצוי בתביעה שכנגד מצטברים, אפוא, לסכום של 23,475 ₪. 46. אשר על כן, אני דוחה את התביעה העיקרית ומקבלת את התביעה שכנגד באופן שאני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך 23,475 ₪. הנתבעים שכנגד ישאו בשכ"ט עו"ד בגין התביעה שכנגד ובגין התביעה העיקרית שנדחתה בסך כולל של 9,000 ₪. יובהר כי שכר טרחת עו"ד שהושת, נפסק לאחר שעיינתי בהסכם שכר הטרחה בתיק זה ואני סבורה כי ראוי ומוצדק במקרה הקשה הזה להשית הוצאות ריאליות. בנוסף, ישפו הנתבעים שכנגד את התובעים שכנגד באגרה ששולמה בתביעה שכנגד לפי קבלות שתומצאנה וישפו אותם בשכר העדים כפי שנפסק בישיבה מיום 18.12.13 בסך נוסף של 1,200 ₪. אופציהמקרקעיןשכירות