כל אחד מהנהגים טוען שהוא זה שחצה את הצומת באור ירוק ואלו הנהג השני חצה את הצומת באור אדום והוא זה שאשם בתאונה. תביעה זו המתנהלת בסדר דין מהיר, עניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 11/11/2011, בין רכב בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב המבוטח על ידי הנתבעת-1, בו נהג הנתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעים" ו- "נהג הנתבעים" בהתאמה). גרסת התביעה נהגת התובעת העידה, כי הייתה בנסיעה איטית, בשיירת רכבים, בנתיב הימני מבין שלושה נתיבים, חצתה את הצומת באור ירוק ופתאום ראתה רכב שחולף, פגעה ברכב בצד והוא התהפך. בהתאם לעדותה, היה רכב לפניה שהספיק לחצות את הצומת, רכב מאחוריה ורכב מהצד שלה. הנהגת העידה, כי נסעה במהירות של כ- 50 קמ"ש. כאשר נשאלה, איך רכבים אחרים לא נפגעו, השיבה, כי היא זוכרת שהייתה בצומת עם כלי רכב נוספים והיתה מוטרדת מי יכנס בה בצדדים. בחקירה נגדית השיבה, כי ראתה את רכב התובעת ממש כשבאה להיכנס לצומת, בלמה אבל לא הספיקה לתת לו לעבור. כאשר נשאלה אם יכול להיות שהתבלבלה ונכנסה לצומת כשהאור ברמזור היה כבר אדום, השיבה שלא נראה לה שכל כלי הרכב התבלבלו איתה ואם לא הייתה רואה אנשים נוספים מאחוריה אז אולי. אולם מיד לאחר מכן, שבה והשיבה, כי היא זוכרת שחצתה את הצומת בוודאות באור ירוק. מטעם התביעה העידה עדה נוספת שישבה ליד נהגת התובעת. העדה העידה, כי ישבה ליד נהגת התובעת נסעו באור ירוק ופתאום הגיח רכב לעברם והתאונה הייתה בלתי נמנעת. העדה סיפרה, כי הסכלה על הרמזור וראתה שהוא ירוק, היו 2-3 כלי רכב נוספים שחצו איתם את הצומת, והרכבים שהיו מאחור הספיקו לבלום. כאשר עומתה עם חקירתה במשטרה שם אמרה שהיא מאמינה שחצו את הכביש באור ירוק, השיבה, כי הסתכלו וראו. העדה חזרה על דבריה בחקירת המשטרה, כי ראתה את נהג הרכב השני, מתסכל עליהן והפתיע אותו שהן נכנסו לצומת והוא היסס. לדבריה, יכול להיות שאם היה ממשיך היה ניצל. ראיות הנתבעים הנתבע-2 העיד, כי יצא מהמושב הגיע לרמזור אדום, חיכה כמה שניות והאור התחלף לירוק. החל לנסוע, הגיע למרכז הכביש ואז הגיח הרכב וקרה מה שקרה - הוא נכנס בו מהצד. לדבריו, ראה את הרכב השני שבריר שניה לפני התאונה. הנהג זכר שעמדו בצומת מכוניות שביקשו לפנות שמאלה ולא זכר מאיפה הגיעו מכוניות כאשר הגיע לצומת. הנהג שלל מכל וכל אפשרות שטעה, השיב שהוא מכיר את המושב, את הצומת, יודע כמה היא מסוכנת ובוודאות נזהר. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת בוחן התנועה ג'ובני יצחק. בחוות דעתו סקר הבוחן את מתווה הרמזורים בצומת. בהתאם לתוכנית הרמזורים שצורפה לחוות הדעת, מדובר ברמזורים שפועלים בעיקרם על-פי דרישה ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות את סדר פעולת הרמזורים, שכן הדבר תלוי בדרישת כלי הרכב בצומת. נוכח גרסת נהגת רכב התובעת שחצתה את הצומת בנסיעה רציפה ולא ראתה את התחלת האור הירוק, קבע המומחה, שהאור הירוק בכיוון נסיעתה דלק זמן מה. נוכח גרסת נהג הנתבעים, כי המתין בצומת לחלוף האור האדום והעובדה שהרמזור בכיוון נסיעתו פועל רק עקב דרישה, הסיק המומחה שעמד בצומת לפחות 8 שניות, במהלכן האור הירוק בכיוון נסיעת נהגת התובעת התחלף לאדום על מנת לאפשר לו לעבור. המומחה הסיק בנסיבות אלה, כי הסבירות היא שהאור הירוק בכיוון נסיעת נהגת התובעת הסתיים, עד שהגיעה לצומת, ומכאן שחצתה את הצומת באדום. בעדותו עמד המומחה על דעתו והסביר, כי הרמזור בכיוון נסיעת רכב התובעת פועל בהתאם לגלאי האטה ועומס התנועה בין 8 ל- 31 שניות ואף יותר מ- 31 שניות אם אין דרישה בכיוונים אחרים בצומת. המומחה שב והסביר, כי הנחת העבודה שלו היא שהאור הירוק בכיוון נסיעת נהגת התובעת דלק זמן מה שכן גרסתה הייתה שלא ראתה את תחלופת האור הירוק, ומכאן שיתכן שבשל דרישת אור ירוק בכיוון נסיעת רכב הנתבעים התחלף האור הירוק בכיוון נסיעתה לאדום, היא לא הבחינה בכך וחצתה את הצומת באור אדום. חוות דעת מומחה הנתבעים קיבלה חיזוק גם במסמכים שהגישה התובעת במצורף לכתב התביעה (שהינם חלק מן המסמכים המהווים ראיות בתיק, שכן מדובר בתובענה המתנהלת בסדר דין מהיר). התובעת הגישה מסמכים אודות התכתבות בינה ובין חברת הביטוח שלה, שהציעה לשלם את תביעת השיבוב שהגישה חברת הביטוח של רכב הנתבעים, שכן באה לידי מסקנה שקיימת סבירות שרכב התובעת הוא זה שחצה את הצומת באור אדום. בין היתר צורף מכתב מבוחן תנועה, דב גל, על פיו לאחר שבדקו את התיק ומצאו כי נהגת התובעת מסרה שנכנסה לצומת בנסיעה רצופה באור ירוק ונהג הנתבעים מסר שהמתין לתחלופת האור ברמזור ונוכח תכנית הרמזורים ממנה עולה כי האור הירוק עבור נהג הנתבעים מתקבל לאחר סיום האור הירוק של נהגת התובעת, לא נשללה האפשרות כי המבוטחת (דהיינו נהגת התובעת) נכנסה לצומת לאחר סיום האור הירוק שבכיוון נסיעתה. משכך, גם לא הוצאה חוות דעת בתיק. הנתבעת צרפה לכתבי הטענות גם חומר מתיק המשטרה. במשטרה, כל אחד מהצדדים חזר על גרסתו כי הוא זה שחצה את הצומת באור ירוק. נהגת התובעת מסרה, כי לאחר התאונה שאלה אם מישהו ראה שחצתה את הצומת בירוק וניגש אליה בחור ואמר שראה, אולם לא לקחה את פרטיו. כן מסרה כי חצה את הצומת רכב מצד ימין שלה, שנסע במקביל אליה. בהתאם להודעתה במשטרה, הבחינה באור הירוק ממש בכניסה לצומת, כאשר הבחינה ברכב השני נכנס לצומת. נהג הנתבעים העיד במשטרה, כי חצה את הצומת אור בירוק וכי פרט לרכב התובעת לא ראה רכבים נוספים חוצים את הצומת. תיק המשטרה נסגר מחוסר הוכחות, כאשר בדיקה העלתה שהמצלמות בצומת לא פעלו ובוחן המשטרה לא יכל לקבוע על פי המסמכים שהיו בפניו מי מכלי הרכב חצה את הצומת באור באדום. דיון והכרעה הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליה להוכיח את אופן התרחשות התאונה ולשכנע, כי גירסת הנהגת מטעמה עדיפה על גרסת נהג הנתבעים. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, הגיונן הפנימי וקביעת משקלן הראייתי. בחנתי את עדותם של שני הנהגים, כל אחד מהם נראה אדם נורמטיבי, שלבטח לא חצה את הצומת באור אדום במכוון. נהגת התובעת נסעה ברכב עם בתה התינוקת ואין לי ספק שלו הייתה מבחינה באור אדום לא הייתה חוצה את הצומת. נהג הנתבעים, שגר במקום, יודע לבטח כי אור ירוק בכיוון נסיעתו מחייב המתנה ברמזור והוא אכן המתין להתחלפות האור בכיוון נסיעתו ורק אז נכנס לצומת, מכאן שאין הגיון בכך שנכנס לצומת באור אדום, מה גם שלפי גרסת נהגת התובעת, הצומת הייתה שוקקת כלי רכב ובנסיבות כאלה שב גובר חוסר ההגיון בחציית צומת באור אדום מצד נהג הנתבעים. בתיק הובאה עמדתם של שני מומחים האחד דווקא מטעם חברת הביטוח של נהגת התובעת, לפיה בנסיבות כאלה הסבירות לטעות היא דווקא מצד נהגת התובעת. התובעת לא הביאה כל ראיה נוספת אובייקטיבית מלבד עדות הנהגת מטעמה המאפשרת לקבוע מה ארע בתאונה ואף לא העמידה חוות דעת מומחה למול חוות דעת הנתבעים, כפי שראוי היה לעשות. אכן הובאה עדות של מי שישבה לצד הנהגת ברכב, אך מעדותה של זו במשטרה עולה, כי סמוך לאחר התאונה לא הייתה מסוגלת להעיד בוודאות שחצו את הצומת באור ירוק והשיבה, כי היא "מאמינה" שהן חצו את הצומת באור ירוק. קשה גם לקבל את עדות נהגת התובעת, כי חצתה את הצומת במהירות של 50 קמ"ש. מדובר בדרך בן עירונית ודווקא משום עדותה, כי היו כלי רכב נוספים בצומת שנסעו במקביל אליה, סביר שנסעה במהירות המקובלת בכביש מעין זה. יתכן שכמה שניות של חוסר תשומת לב הביאו לכך שחצתה את הצומת לאחר שהתחלף האור הירוק בכיוון נסיעתה, על פי מכלול הראיות שהובאו נראה שדווקא קביעה כזו סבירה יותר מגירסת התובעת. מבלי לקבוע מסמרות בכך, שכן אין צורך, שעה שהנטל על התובעת, נקל לקבוע, כי במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח, כי התאונה ארעה באשמו של נהג הנתבעים ומשכך דינה של התביעה להדחות. התובעת תשא בהוצאות שכר העדים כפי שנפסקו ושכ"ט עו"ד הנתבעים בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת