הוגשה התביעה לתשלום דמי ביטול הזמנת אירוע חתונה אצל התובעת. ביום 9.7.12 ניתנה רשות להתגונן וההליך הועבר להידון בסדר דין מהיר. בהתאם לתקנה לתקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: 2. בתאריך 31.3.2011 הנתבע והגב' יוליאנה, עימה בה בברית הנישואין לאחר מכן, הזמינו מועד לאירוע באולם התובעת וזאת באמצעות הגב' עופרה, העובדת אצל התובעת מזה 25 שנה, המשמשת מנהלת המכירות של התובעת (להלן: "עופרה"). מועד החתונה המיוחל היה אמור להתקיים ביום 5.1.2012. הצדדים חתמו על חוזה והזמנה מס' 02305. מהחוזה וההזמנה עולה, כי בני הזוג הזמינו 300 מנות בעלות של 200 ₪ למנה, על הנתבע היה להפקיד 10,000 ₪ כמקדמה ולהפקיד שיק ביטחון על סך 50,000 ₪ במועד חתימת החוזה. אין חולק, כי בני הזוג לא הפקידו דבר במעמד חתימת החוזה ובכלל. במסגרת תנאי ההזמנה צויין, כי דמי ביטול ההזמנה עד 90 יום לפני האירוע יחייב את המזמין ב- 20% מערך ההזמנה. כמו כן, בהסכם נקבע, כי כל שינוי בהזמנה דורש מסמך בכתב. במהלך חודש יולי 2011, התובעת הפנתה מיוזמתה תקליטן לבני הזוג במטרה להציע את שירותיו לאירוע. לאחר פניית התקליטן, הנתבע יצר קשר טלפוני עם עופרה וטען, כי ביום 3.4.2011 הודיע לה טלפונית על ביטול ההזמנה. טענות הצדדים: 3. אליבא דגירסת התובעת, הזמנת האירוע (על סך 67,340 ₪, והכוללת: 300 מנות בעלות 200 ₪ למנה, שירותי תאורה והגברה בעלות של 4,000 ₪, תשלום אקו"ם בסך 180 ₪, שכר 20 מלצרים בסך 120 ₪ לכל מלצר ובסה"כ 2,400 ₪) - לא בוטלה בהתאם לתנאי ההסכם ובנסיבות שתוארו על ידי הנתבע. 4. התובעת הפנתה מיוזמתה תקליטן מתוך ידיעה שהאירוע תקף וקיים. רק לאחר מועד זה, נודע לתובעת לראשונה על ביטול ההזמנה, טענת הנתבע בדבר ביטול טלפוני להזמנה ו/או הצעה חדשה מצד התובעת הינה טענה בעלמא. לפיכך, בהתאם לתנאי ההסכם, הנתבע חייב בדמי ביטול בשווי 20% מערך האירוע, על סך 13,468 ₪. לאחר מספר ימים ממועד החתימה על החוזה, פנתה עופרה לנתבע וביקשה ממנו להסדיר את התשלום. הנתבע המשיך לתעתע בעובדי התובעת בהבטחות חוזרות ונשנות ועד ליום בו הועלתה לראשונה טענת הביטול. 5. אליבא דגירסת הנתבע, כפי שעולה מתצהירו, במהלך הפגישה שנערכה ביום 31.3.2011 בין בני הזוג ועופרה הדגיש הנתבע, כי עמידה בתקציב המחיר פר מנה שברשותו הינו שיקול מכריע בהחלטתם לאשר את העסקה. ביום א' 3.4.2011 בשעה 12:28, טרם עבר יום עסקים אחד מיום הפגישה בין הצדדים, יצרו בני הזוג קשר טלפוני עם עופרה לטלפון הנייד שלה והודיעו לה, כי לאחר בירור הגיעו לכלל הכרה, כי מספר האורחים באירוע יעמוד על כ- 200 אורחים בלבד. לאור מספר האורחים הצפוי החדש, עופרה השיבה, כי הצעת התובעת הקודמת מבוטלת, והצעתה החדשה עומדת על סך 215 ₪ למנה. בני הזוג לא הסכימו להצעה החדשה, עופרה ציינה בפני בני הזוג כי העסקה לא תוכל לצאת לפועל ונפרדה מהם בנימוס (הנתבע צירף דו"ח פירוט שיחות כראייה לקיום השיחה הטלפונית שארכה 2:53 דקות). בני הזוג לא שילמו את סכום המקדמה לידי נציג התובעת כמצויין בהזמנה, הדבר מעיד על היעדר גמירות דעתם להתקשר בהסכם. מיד לאחר שפנה התקליטן מטעם התובעת, יצר הנתבע קשר עם הגב' עופרה בכדי להעמידה על הטעות שנוצרה, ולהפתעתו, עופרה טענה, כי מעולם לא היה ביטול, עם זאת, הבטיחה לבדוק את המחלוקת עם הבעלים של התובעת ולעדכנו, אך לאחר מכן, גב' עופרה לא יצרה קשר עם הנתבע. ביום 2.8.2011, ניסיונות בני הזוג להשיג את עופרה לא צלחו ועל כן, בני הזוג שוחחו עם נציגת התובעת בשם שרון אשר ציינה, כי היא מוחקת את האירוע מיומן התובעת. לאחר מכן, בשיחה שהתקיימה בין בני הזוג לעופרה, ציינה עופרה, כי הנתבע חייב בדמי ביטול החוזה בסך 12,000 ₪. 6. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מנהלה, מר דב אייפנברג. בו ציינה, כי ביום 31/3/11 הגיעו בני הזוג לגן האירועים של התובעת ולאחר התרשמות מהגן הביעו את רצונם לערוך את אירוע חתונתם במקום. בהתאם לכך, נערך הסכם הזמנת אירוע על תנאיו השונים. לאחר מספר ימים, מאחר ובני הזוג לא הפקידו את שיק הביטחון והמקדמה בעבור האירוע, פנתה אליהם עופרה טלפונית וביקשה מהם להסדיר את התשלום ואת הפקדת שיק הביטחון. מנהל התובעת הצביע על תנאי בהסכם לפיו כל שינוי בהזמנה יהא תקף אך ורק בהסכמת הצדדים בכתב ומראש. לשיטתו, יש לפרש סעיף זה אף לעניין ביטול ההסכם. לראיות התובעת לא צורף תצהיר מטעם "עופרה". 7. בדיון מיום 28.5.13 שהתקיים במעמד הצדדים העידו בפני מנהל התובעת, הנתבע ואשתו. מנהל התובעת נחקר על תצהירו וציין בעדותו, כי לא היה נוכח במועד הפגישה בין בני הזוג לעופרה. מנהל התובעת אישר בעדותו, כי את העובדה - בדבר פנייתה הטלפונית של עופרה לנתבע מספר ימים לאחר מכן - שמע מעופרה (פרוט' בעמ' 8 שורה 28). עוד ציין, כי מלבד שיחת טלפון אחת עם הנתבע ביום 8.8.11 לא היה לו שיג ושיח עימו. באשר לנזקים הנטענים הפטיר, כי קיים לו יומן אירועים וכי לא התקיים ביום האירוע המיועד אירוע אחר תחתיו (פרוט' בעמ' 9 שורות 23) אך לא הציג את יומן האירועים. הנתבע נחקר על תצהירו וציין בעדותו, כי הוא חתם על טופס ההזמנה ואישר את השינויים הידניים שנעשו על גביו. כמו כן, הנתבע ציין, כי בשיחה שקיימה אישתו עם עופרה בוטל החוזה וכי בני הזוג האמינו לה ולא חשבו שצריך לעשות זאת בכתב. כמו כן, הנתבע העיד, כי מספר חשבון הבנק של התובעת נרשם בהזמנה זאת על מנת להפקיד את סכום המקדמה. הנתבע אישר כי ההסכם חייבם ומכך הם התקשרו לבטלו. אשת הנתבע העידה, כי התקשרה לעופרה לעדכן אותה אודות מספר המוזמנים שיעמוד על 200 במקום 300 שנרשם בהזמנה ובעקבות השיחה היא ביטלה את ההזמנה. כמו כן, העידה כי ההסכם היה תלוי למיטב הבנתה בהעברת המקדמה. דיון ומסקנות: 8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ששמעתי עדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. ולהלן יפורטו טעמיי. 9. חוזה ניכרת בדרך של הצעה וקיבול וזאת בלשונו של סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן:"החוק"). במקרה דנן, מהעדויות שבאו בפני עולה, כי הצדדים ישבו אצל התובעת וסיכמו על מועד האירוע, מספר המנות ומחיר המנה, על עלות שירותים נוספים כמו מספר המלצרים ועלות כל מלצר והנתבע אף חתם על הזמנה. עם זאת, סבורני, כי אין בחתימת הנתבע על ההזמנה, כשלעצמה, כדי להסיק, כי נשתכלל הסכם מחייב, זאת, נוכח אי הפקדת סכום הפיקדון על ידו והתנהלות הצדדים כפי שיפורט להלן. 10. מהראיות שהוצגו על ידי הנתבע, עולה, כי ביום 3.4.2011 התקיימה שיחת טלפון בין בני הזוג לעופרה. הנתבע צירף פלט שיחות, ממנו ניתן ללמוד, כי אכן באותו יום בשעה 12:55 התקיימה שיחה טלפונית לנייד של עופרה שארכה 2:53 דקות. טענת התובעת שעל הנתבע היה להודיע לעופרה בכתב ולא בע"פ אינה נקייה מספקות, זאת, הואיל ועסקינן בפרשנות הסכם שכן, הדבר לא מצויין במפורש בהסכם. יתרה מכך, יש לבחון הטענה הנ"ל בנסיבות התנהגות והתנהלות הצדדים. לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית, כי ההסכם עליו חתום הנתבע נחתם עם גב' עופרה וכל הדין והדברים אף בסמוך לאחר מכן, התנהל מול עופרה וחרף זאת, בחרה התובעת שלא לזמנה והעמידה תחתיה את עדותו של מנהל התובעת, מר דב אייפנברג. מכאן, כי עסקינן בעדות שמועה. יתרה מכך, בישיבה מקדמית מיום 19/11/12 טען ב"כ התובעת, כי לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם גב' עופרה משום שלא הייתה בארץ וככל שייקבע מועד לדיון הוכחות התובעת תדאג לזמנה. חרף זאת, בסופו של יום, התובעת בחרה להימנע מלהביא עדותה. לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית טען מנהל התובעת כי לא זימן את עופרה לעדות "מאחר וסברתי שהסכם המכתב מחייב את התחייבויות הצדדים, וכל שינוי נעשה בלאו הכי בכתב". סבורני, כי טענה זו אינה יכולה להישמע מאחר ובנסיבות המקרה עסקינן במחלוקת עובדתית גרידא הנסובה סביב תוכן הדברים שנאמרו בין הצדדים בשיחת טלפון כאשר עופרה הינה צד לו ומהווה עד רלוונטי ואף מכריע, וכן עופרה הינה עובדת של התובעת מעל ל- 25 שנה וממשיכה לעבוד אצלה ועל פי עדות מנהל התובעת יש בסמכותה לחייב התובעת בכל הקשור להזמנות. התובעת לא הציגה כל מניעה לזמנה לעדות. "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4), 651, 654). כאמור, בהעדר הסבר מניח את הדעת להעדרה של נציגת התובעת יש משום חיזוק לגירסת הנתבע. למעשה, מבחינה ראייתית, מלבד ההסכם וההזמנה שהוצגו על ידה, התובעת לא הציגה כל ראייה נגדית שיש בה כדי לסתור טענת הנתבע. משכך הם פני הדברים, אני סבור, כי יש להעדיף את טענת הנתבע על טענת התובעת, זאת, על אף שההודעה הייתה בע"פ. אוסיף ואציין, כי לא נעלמה מעיני סתירה מסויימת בעדויות הנתבע ואשתו ומסקנתי זו אינה משתנה על אף שאני סבור, כי קיימת אי התאמה בין טענות בני הזוג בעניין מטרת השיחה השנייה שהייתה באותו יום בשעה 18:38 ונמשכה 0:22 דקות, הנתבע טען, כי "רצינו לוודא שהאירוע אכן בוטל, זה היה ניסיון אחרון לנסות לדבר איתה היא לא ענתה...", ומנגד טענה ליליאנה "רציתי להודות לה על הטרחה" (שורות 6-7 עמ' 15 לפרוטוקול). סבורני, כי נוכח חלוף הזמן אין באי דיוק זה משום ערעור גירסתם העיקרית. 11. יתרה מכך, אין חולק, כי לא שולמה המקדמה בעת החתימה על ההזמנה ואף לא לאחר מכן. אומנם מנהל התובעת ציין בתצהירו, כי מספר ימים לאחר מכן גב' עופרה התקשרה לנתבע על מנת לברר העניין אולם, אף בעניין זה לא ניתן לקבל עדותו זו בהיותה עדות שמועה. התובעת עצמה לא עמדה בתנאי ההסכם ולא דרשה תשלום מיידי של המקדמה ובכך גילתה דעתה כי בעת ביטול ההזמנה סמוך לאחר מועד פגישתם הסתיימה למעשה ההתקשרות בין הצדדים. לו התובעת הייתה עומדת על קיומו של ההסכם, כפי טענתה בתצהיר מנהל התובעת, הרי שניתן היה לצפות לאחת משתיים, אי חתימה על חוזה ההזמנה מלכתחילה ולחילופין, שיגור מכתב או פנייה מסודרת בדרישה לתשלום המקדמה מיד בסמוך לאחר מכן. בעניין זה, אין בידי לקבל טענת מנהל התובעת בעדותו, לפיה, אי תשלום המקדמה לא בהכרח מבטל את ההסכם. סבורני, כי אי תשלום דמי המקדמה והפקדת שיק הביטחון על ידי המזמין ומאידך אי עמידת הצד שכנגד על תשלומה תומך בגירסת הנתבע, מעיד, כי הצדדים ראו באלה מעין תנאי מתלה שלא התקיים, כזה התומך בגירסת הנתבע, כי הוסכם על ביטולה של ההזמנה וזאת ללא תשלום דמי הביטול. 12. יתרה מכך, עדותו של מנהל התובעת לא נתמכה באסמכתאות כלשהן בדבר נזקי הסתמכות, וכן, לא צורף יומן האירועים של התובעת נכון למועד האירוע הגם והיה ניתן להציגו בנקל. 13. נוכח האמור לעיל, הנני מקבל את גירסת הנתבע, לפיה, הזמנה בוטלה כיום עסקים אחד לאחר שנחתם. בשולי הדברים אוסיף, כי בנסיבות אלה סבורני, כי חל אף הרציונאל העומד ביסוד סעיף 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א 2010. בנוסף, לא הוכח כל נזק הסתמכות שנגרם לתובעת בגין ביטול ההזמנה שהייתה צפויה להתקיים כשמונה חודשים לאחר מכן. משקבעתי, כי ההזמנה בוטלה ביום 3.4.11 הרי שלתובעת היה די זמן להעמיד אירוע אחר תחתיו. 14. סוף דבר- דין התביעה להידחות. הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 3,500 ₪. אירועים (תביעות)נישואין / חתונה