תביעה בעקבות הצפות חוזרות ונשנות שהתרחשו בדירה בעטיה של צנרת הביוב המשותפת 2. לטענת התובעת, כפי שעולה מכתב התביעה, התובעת הינה הבעלים של דירה ברחוב יהודה ליאו פיקרד 14 בשכונת הר-חומה בירושלים הידועה כגוש 29935 חלקה 61 תת חלקה 40 (להלן:"הדירה"). הנתבע הינו ועד הבית של הבניין המשותף בו נמצאת דירה התובעת. הבניין מונה 9 בעלי דירות. 3. התובעת רכשה את הדירה ביום 7.12.2003. החל משנת 2004 סבלה התובעת מהצפות חוזרות ונשנות מצנרת הביוב המשותפת. בתחילה לא נודע מקור ההצפות ורק לאחר מכן, אנשי מקצוע יעצו לתובעת כי הדבר נעוץ הן בצנרת לקויה של הבניין והן בשל שימוש לא ראוי של בעלי הדירות עת משליכים הם פסולת שאינה מתכלה דבר הגורם לסתימת הצנרת ולהצפות בדירתה. התובעת פנתה ביום 1.5.06 לחברת "נוה גד בנין ופיתוח בע"מ" אשר דחתה את פנייתה בטענה, כי ההצפות נגרמו כתוצאה מאחזקה שוטפת. משכך, התובעת פנתה לאגודה לתרבות הדיור ששלחה מומחה מטעמה שהמליץ לבצע צילום בצנרת. ביום 17.11.10 הגיע מומחה לביצוע צילום צנרת. המומחה צילם את הצנרת וקבע, כי מקור הבעיה נעוץ בצנרת המשותפת. התובעת לא זכתה לשיתוף פעולה מהנתבע ואזיי החליטה שלא לשלם את מיסי ועד הבית וכן, פעלה לערב את היועץ המשפטי של האגודה לתרבות הדיור שסיכם במכתבו לועד הבית מיום 28.3.11 כדלקמן: "ועד הבית חייב לגשת לפתרון יסודי של הבעיה, במימון כל בעלי הדירות בבניין, בלי קשר לחובת הועד לטפל מיידית במצב זכותו גם לאחר התיקון לשקול אפשרות הגשת תביעה משפטית נגד הקבלן..הדיירת הגב' סיגלית אביב, הסובלת מהצפות אינה צריכה ואינה יכולה להמתין לתוצאות תביעה משפטית נגד הקבלן. עד כמה שהדבר נוגע לצנרת שהיא רכוש משותף חובת הועד לגשת לתיקונה המיידי". 4. נזקי התובעת הינם כדלקמן: 4.1 תשלום לאינסטלטור " אדיר אינסטלציה" ע"ס 2,552 ₪ מיום 6.3.11 4.2 תשלום חברת ניקיון "כרמל" ע"ס 1,165 ₪ ביום 16.4.06. 4.3 תשלום לחברת ניקיון "פוליש אביב" ע"ס 2,200 ₪ מיום 17.3.11 4.4 תשלום לאינסטלטור בסך 200 ₪ 4.5 תשלום עבודות ניקיון 3,500 ₪. 4.6 נזקי הצפה על פי חוות דעת השמאי בסך 9,150 ₪ ושכ"ט השמאי בסך 1,160 ₪ . 4.7 ציוד שנהרס בגין ההצפות, היעדרות מעבודה ועוגמת נפש. 5. הנתבע טוען מנגד בכתב ההגנה שהוגש על ידו, כי אינו הגורם האחראי לנזקיה, אלא, החברת הקבלנית שבנתה את הבניין שכן, לשיטתו ההצפות לא נגרמו מתחזוקה שוטפת אלא ממבנה לקוי. התובעת מזה תקופה אינה משלמת את מיסי ועד הבית. לאורך השנים הנתבע בא לקראת התובעת וניסה לסייע לה בפתרון הבעיה תוך שהינו מממן את התיקונים ולבסוף אף פתר הנתבע בפועל ובמימונו הבלעדי את הבעיה הנדונה בצנרת הביוב במהלך שנת 2011. עוד טוען הנתבע, כי המסמך הראשון שהוגש על תלונת התובעת להצפה הינו בשנת 2006. הנתבע מודה בכתב ההגנה, כי התובעת פנתה אליו 7 פעמים במהלך התקופה הנ"ל בתלונה על הצפות בדירתה. לטענת הנתבע בשנת 2008 שילם עבור שתי קבלות שהוצגו על ידי התובעת סך של 1,235 ₪. כמו כן, בשנת 2009 שילם לה סך של 450 ₪ ובשנת 2010 שילם סך נוסף של 400 ₪. הנתבע מימן אף את צילום הצינור בסך 1,624 ₪. הנתבע מכחיש את נזקי התובעת כפי שפורטו בסעיף 4 לעיל. 6. בישיבת שמיעת ראיות שהתקיימה בפני ביום 23.5.13 שבו הצדדים על טענותיהם. דיון ומסקנות: 7. סעיף 10 לתקנון המוסכם קובע, כי הוראות התקנון המצוי יחולו על הבית המשותף ככל שלאלו לא שונו במפורש בתקנון המוסכם. לפיכך, חל בענייננו סעיף 3(א) לתקנון המצוי לחוק המקרקעין, התשכ"ט -1969, הקובע כדלקמן: "בעל דירה זכאי לדרוש מנציגות שתבצע כל תיקון בבית או ברכוש המשותף, שאי ביצועו עלול לפגוע בדירתו או בערכה". בעניין זה נפסק בע"א (י-ם) 179/84, ליקה ברטה רוס נ' נציגות הבית המשותף מרחוב לייב יפה 1 ו-27 דיירים ואח' (פורסם בפדאור), כדלקמן: " הדרך הנכונה בה על דייר ללכת היא פנייה לנציגות בדרישה שיתוקנו הפגמים. ומה אם מסרבת הנציגות שלא בצדק לבצע את התיקונים? הדרך המקובלת והנכונה היא לפנות לבית המשפט בתביעה לאכוף על הנציגות לבצע את חובתה. גם מבחינת הדייר זוהי הפרוצדורה המועדפת מאחר שבדרך זו מבטיח עצמו הדייר מפני האפשרות שלאחר שיוציא ממון רב על תיקונים , יחליט בית המשפט מטעם זה או אחר כי לא ניתן להחזיר לו את הוצאותיו, או שלא מגיע לו להחזר על הסכום אלא חלקו בלבד, ואילו אם יפנה תחילה לבית המשפט ואם תביעתו צודקת, תחוייב הנציגות לתקן על חשבונה את הטעון תיקון ובעל הדירה לא יצטרך להשקיע כספו בתיקונים ולהמתין עד שביהמ"ש יחייב את הנציגות להחזיר לו את כספו. השאלה בענייננו היא מה הדין אם לא פעל הדייר בדרך זו... אכן דייר המתקן בעצמו ועל חשבונו את הרכוש המשותף, ומבקש אח"כ החזר הוצאותיו, הינו בגדר "המוציא מחברו" ועליו נטל הראיה והוא יהא חייב להוכיח שהיה פגם ברכוש המשותף..". אומנם, התובעת לא פעלה להגשת כתב תביעה בהתאם למתווה האמור ואולם, לא מצאתי לזקוף זאת לחובתה, למעט, בשאלת בחינת שיעורי הנזקים הנטענים כפי שיפורט להלן. 8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בעדויות הצדדים בפניי ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה, זאת, בהתאם לקביעות כדלקמן: 9. באשר לשאלת האחריות, אין חולק, כי דירת התובעת הוצפה במהלך התקופה הרלבנטית מספר לא מועט של פעמים כתוצאה מליקוי בצנרת הביוב המשותפת. הנתבע מודה בכתב ההגנה לפחות בשבעה מקרים שבו פנתה התובעת באופן רישמי בתלונה בגין ההצפות. כמו כן, אין חולק, כי רק במהלך שנת 2011 נפתרה הבעייה לאחר שהן התובעת והן הנתבע טיפלו בזימון איש מקצוע לצורך תיקון הליקוי. מעיון בראיות שהוגשו ולא נסתרו עולה, כי בשלהי שנת 2010 ובמהלך שנת 2011 פנתה התובעת לועד, לחברה הקבלנית ולאגודה לתרבות הדיור פעמים רבות ורק לאחר ביצוע פעולות מאומצות על ידה בסופו של יום הבעייה נפתרה במשותף עם הנתבע. הגירסה הראשונה של התובעת בעניין המחלוקת בתיק דנא הועלתה במכתבה מיום 1/5/06 לחברת נווה גד. מגרסה זו עולה, לכאורה, כי ביום 8.4.06 התרחשה ההצפה הראשונה. התובעת מתארת במכתב שתי הצפות שהתרחשו במהלך חודש אפריל זאת מבלי לציין כי הבעייה התגלתה קודם לכן. יש להניח והיה ניתן לצפות, כי לו בעיית ההצפות הייתה משנת 2004 כטענת התובעת היה הדבר בא לידי ביטוי במכתבה. יש בכך לתמוך בגירסת הנתבע, כי הבעייה החלה בשנת 2006. לאחר חלופת מכתבים ענפה בין הצדדים והאגודה לתרבות הדיור, ביום 23.5.11 התקיימה פגישה במשרדי האגודה הדיור בנוכחות הצדדים ועורך דין ברוך גבעתי, היועץ המשפטי. לישיבה התקיים פרוטוקול בו ניתן ייעוץ לצדדים, כדלקמן: "כל הנזקים לדירה כלשהי הנגרמים מצנרת או ביוב שהם רכוש משותף חובת התיקונים על כל בעלי הדירות בבניין באמצעות ועד הבית. מומלץ לכנס אסיפה כללית להעלות את הנשוא לדיון ולהחליט על פיצוי הגב' אביב על מלוא הוצאותיה שנגרמו שלא באשמתה.... זכותו של הוועד לאחר שישלם לגב' אביב את נזקה לתבוע את חברת נווה גד ולהעמיד את העניין למבחן משפטי". נוכח כל האמור לעיל, נדמה כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי ועד הבית אחראי לכל ההצפות שנגרמו בדירת התובעת וכך אני קובע. אוסיף ואומר, כי בנסיבות תיק זה ועד הבית התרשל רשלנות חמורה ובלתי סבירה כלפי התובעת, שעה, שלא מיהר לתקן הליקוי בצנרת, ככל הנראה, כפי שעולה אף מדברי נציג הנתבע, משיקולים כלכליים, והותיר את התובעת בפני שוקת שבורה. ודוק', מהתמונות שהוצגו לבית המשפט ולו בגין הצפה אחת ניכר, כי עסקינן בהצפה של מי ביוב הכוללים צואה ושתן, הצפה רחבת היקף בחלקים נרחבים של הדירה. לא סביר בעיני שוועד הבית המתין לא פחות מ-7 אירועים במהלך השנים עד שפתר את הבעייה. 10. עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה, איפוא, בשיעור הנזקים. א. לטענת התובעת היא הוציאה סך של 2,552 ₪ ל"אדיר" אינסטלטור ביום 16.3.11 וצירפה לכך קבלה. הנתבע טוען, כי התובעת לא טרחה לפנות קודם לכך לנתבע לצורך ביצוע התיקון הנדון ועשתה דין לעצמה עת הזמינה אינסטלטור שעשה טעות מקצועית אשר בגינה דרש תשלום מופרז ובלתי סביר. אין בידי לקבל טענות הנתבע בעניין זה. טענותיו נטענות כחוכמה לאחר מעשה. אין לצפות מהתובעת כדיירת סבירה בבניין בו ועד הבית אינו מתפקד בצורה נאותה ולאחר שפנתה אליו במשך השנים מספר לא מועט של פעמים בתלונות באשר לאי תיקון הליקוי בצנרת הביוב ולא נעשה דבר הרי שהתובעת היתה זכאית לפעול באופן עצמאי לצורך הקטנת נזקיה. ב. לטענת התובעת נאלצה לשלם לחברת ניקיון "כרמל" סך של 1,165 ₪ ביום 16.4.06. הנתבע לא הכחיש סכום זה. ג. לטענת התובעת נאלצה לשלם לחברת ניקיון "פוליש אביב" סך של 2,200 ₪ ביום 17.3.11 הנני מאשר ההוצאה הנ"ל מהנימוקים שפורטו בסעיף 10 א' לעיל. ד. באשר לטענת התובעת להוצאות נוספות בגין עבודות ניקיון ומשלא הוצגה קבלה - אינני מאשר הטענה, זאת, בהעדר הוכחה. ה. נזקי הצפה למבנה- בסך 9,150 ₪. התובעת צירפה חוות דעת השמאי אמנון חסון שבדק את הדירה ביום 31/8/11. מעיון בחוות הדעת עולה, לכאורה, כי למבנה הדירה ולתכולתה נגרמו נזקים בהיקף של 9,150 ₪ בעקבות ההצפות שפקדו את דירת התובעת. אין בידי לקבל חוות דעת השמאי, זאת, הואיל ולא נערכה בגין אירוע ספציפי, אלא, נערכה כבדיקה כללית אודות נזקי מים שנגרמו בדירת התובעת. הואיל והתובעת דרה בדירה משנת 2004, קרי, למעלה משמונה שנים, הרי שקיים ניתוק קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין מסקנותיו לבין האירועים הנטענים בכתב התביעה. ו. היעדרות מעבודה- התובעת טענה, כי נאלצה להישאר בבית ולנקות את הדירה. אין בידי לקבל טענה זו. על ניזוק החובה להקטין את נזקו לא מצאתי ומכל מקום התובעת לא הצליחה לטעמי להוכיח רכיב זה כדבעי שכן, התובעת לא ציינה את הימים הספציפיים בהם אירעו ההצפות ולא מצאתי קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין תלושי השכר לאירועים הנטענים. ז. עוגמת נפש- אין ספק, כי לתובעת נגרמה עוגמת נפש לא מועטה מאירוע ההצפות הנ"ל ואולם, לא ניתן לטעמי להפריז בפיצוי ברכיב זה זאת הואיל האירועים שהתרחשו בדירתה של התובעת הגם והינם אירועים לא נעימים הינם חלק בלתי נפרד מניסיון החיים ואינם מתרחשים בכוונת מכוון ובשים לב, כי בתחילה הן התובעת והן הנתבע לא ידעו אל נכון את הסיבה להתרחשותם וסברו כי מדובר בסתימות רגילות. משכך, הנני פוסק ברכיב זה סך של 3,600 ₪. 11. כמו כן, סבורני, כי לא ניתן להשית את מלוא האחריות לנזקי התובעת על הנתבע וכי גם לתובעת קיים אשם תורם מסויים בגרימת נזקיה. התובעת פנתה בשנת 2006 לחברת נווה גד ואולם, מלבד פנייה אחת לא פעלה למצות את זכויותיה כפי שעשתה בעת הגשת התביעה דנן. כמו כן, לא הוברר מדוע זה רק בשנת 2010 החלה התובעת לפעול בשקידה יתרה מול האגודה לתרבות הדיור וועד הבית בשעה שסבלה מאירועים מסוג זה בממוצע של פעם בשנה. משכך, ראיתי להשית עליה רשלנות תורמת בשיעור של 25%. מסכום זה יש להפחית אף סך של 1,235 ₪ ששולמו לתובעת על ידי הנתבע. 12. סוף דבר- הנני מחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,902 ₪. הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 3,500 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת תוך 30 יום. נזקי מיםהצפהביוב