נטען כי ההצפה אירעה בשעה בעקבות שלולית שהייתה על הכביש כתוצאה ממי גשמים שלא התנקזו כראוי בעטיים של ליקויים במערכת הניקוז הוצף הרכב המבוטח (להלן: "התאונה"). 5. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכב המבוטח נזקים שהוערכו בחוות דעת שמאי מטעם התובעת ואשר צורפה לכתב התביעה. 6. במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 25.11.12 הגיעו עדי התובעת והנתבעת 1: נהג הרכב המבוטח, מר גזאלה לואי (להלן: "הנהג") תיאר בעדותו את נסיבות התאונה. על פי עדותו, עת שב הוא מעבודתו בשעות הערב המוקדמות ביום גשום במיוחד בכביש 60 בסמוך לתחנת הדלק הגיע לפקק תנועה כאשר כלי הרכב עברו באיטיות (פרוט' בעמ' 2 שורות 18-20) כאשר לפתע מנוע הרכב המבוטח נכבה מבלי יכולת להתניעו בשנית. הנהג ירד מהרכב והבחין בהצפה של מים. לטענתו, הוא לא הבחין בהצפה עובר לירידתו מהרכב זאת נוכח שעות החשיכה והיעדר תאורה במקום. לדבריו, ראה, כי גובה פני המים הינו כ- 20 ס"מ מעל פני הכביש. בחקירתו הנגדית אישר העד, כי לא הסתכל על פני הכביש בעת שנסע. כמו כן, ציין, כי אירוע ההצפה של הכביש במי גשמים אינו דבר יום ביומו. העד לא אישר, כי את מקום התאונה בתמונות שהוצגו לו בת/2. אחיו של הנהג, מר גזאלה סמר, העיד אודות נסיבות קרות התאונה. על פי עדותו, הוא נסע ברכב אחרי הרכב המבוטח כאשר הבחין בעצירתו של הרכב המבוטח. לדבריו, בשל גובה מפלס המים שעלו על גדותיהם, המים חדרו לרכב. כמו כן, העיד, כי במקום היו מכוניות נוספות שנתקעו כתוצאה מהצפת הכביש במי גשמים. בחקירתו הנגדית השיב העד, כי הרכב המבוטח הפסיק מפעולתו בעת שהיה בעמידה בפקק תנועה. גרסת הנתבעת 1: 7. הנתבעת 1 הכחישה מנגד את אחריותה לתאונה, וטענה שהאחריות רובצת לפתחו של נהג הרכב המבוטח בכך שנהג ברכב המבוטח ברשלנות. כמו כן, הנתבעת 1 ציינה, כי על פי חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2000 - הינה אחראית אך לתיעול מי הגשמים ושיטפונות ולא לניקיון השטח המוניציפאלי. מהבחינה העובדתית- מיד לאחר קרות האירוע צוות מטעמה הגיע למקום והבחין בשלולית בת סנטימטרים בודדים שנגרמה כתוצאה מסתימה חלקית של קולטני הניקוז. לשיטתה, מהבחינה המשפטית - עסקינן בשלולית מים שאינה עולה כדי מפגע של ממש שכן, מלבד רכב התובע לא קיבלה פניות בגין רכבים נוספים שנפגעו. סיבת הסתימה הינה לכלוך בדמות קרטונים ופיסות פלסטיק שהתנקזו באמצעות המים לקולטנים, נחסמו על ידי הקולטנים מחד והיוו מחסום מפני ניקוז המים מאידך. לטענת הנתבעת 1 אחריותה מוגבלת לתחזוקה השוטפת של מערכת הניקוז בלבד ולא לניקוי הפסולת שסתמה את הקולטנים שהינה באחריותה של הנתבעת 2. 8. במהלך הדיון מיום 25.11.13 העיד נציג הנתבעת 1, מר איסלאם סמדוקה, כי הינו מנהל עבודה של קבלן חיצוני בשם חברת רז מהנדסים, מטעם הנתבעת 2 וכי הוא טיפל באירוע נשוא תיק זה. לדבריו, קיבל קריאה מהמוקד של הנתבעת 2 ומסר זאת למפקחים שמעליו. העד אישר, כי הגיע למקום וראה שהכביש מוצף כאשר מפלס פני המים הינו בגובה 5-10 ס"מ. כמו כן, אישר, כי האירוע אירע בשעות הלילה ובמסגרת היותו כונן. באשר לסיבת ההצפה, ציין העד, כי ההצפה נגרמה כתוצאה מירידת כמות גדולה של גשם שירד באותה עת ומלכלוך שחסם את הקולטנים. העד לא ידע מה מקור הקרטונים או הלכלוך וטען, כי פעולת הניקיון השוטף אינה מתפקידה של הנתבעת 1, אלא, של הנתבעת 2. כמו כן, העד הדגיש, כי המקום מועד לפורענות הואיל ו- יש הרבה לכלוך באזור בו אירעה ההצפה ותמיד יש בעיית הצפה מהקרטונים והלכלוך, זה קורה כשיורד גשם חזק (פרוט' בעמ' 7 שורות 15-16) בנוסף, העד אישר, כי ההצפה אירעה במקום שנצפה בתמונות ב- ת/2. עוד ציין העד, כי כחודשיים לפני כן, ערכה הנתבעת 2 פעולת תחזוקה לקראת החורף אשר במסגרתה נפתחו הקולטנים ובוצעו פעולות ניקיון של תשתית הניקוז עצמה. כמו כן, העד הגיש את תוכנית הכנה לחורף במערכת הניקוז שהוגשה כ- נ/1. מעיון ב- נ/1 עולה, כי ביצוע הפעולות בקולטנים נשוא תיק זה התרחש ביום 20.9.11, קרי, כחודשיים לפני קרות האירוע. בחקירתו הנגדית אישר העד, כי מדובר במקום נמוך אליו המים נקווים. במקום לא הוצבו שלטי אזהרה מפני הצפת מים בתקופת החורף. כמו כן, העד ציין, כי במקום האירוע ישנה מערכת ניקוז שמתאימה להחיל את קיבולת המים היורדת בימות החורף וכי האירוע נגרם כתוצאה מליכלוך שחסם את יכולת הקליטה של הקולטנים. העד ציין עוד, כי הוא התריע בפני הנתבעת 2 מספר פעמים וכי ככל הידוע לו נתקבלה קריאה במוקד העירייה. העד אף אישר, כי רכבים נוספים נתקעו בשל הצפת המים. העד הפטיר, כי כל אירוע מתועד במחשב של הנתבעת 1. לדבריו, הנתבעת 1 עורכת בדיקה וניקוי בתחילת החורף ולאחר מכן, סיורים שוטפים מעת לעת. העד אישר, כי קיימת תאורה במקום של גדר ההפרדה. גרסת הנתבעת 2: 9. הנתבעת 2 הכחישה מנגד את אחריותה לתאונה, וטענה שהאחריות רובצת לפתחו של נהג הרכב המבוטח בכך שנהג ברכב המבוטח ברשלנות או לפתחה של הנתבעת 1. בדיון מיום 6.1.14 העיד נציג הנתבעת 2 , מר יצחק יהודה, בפני. לפי עדותו הוא לא הכיר את המקרה מידיעה אישית, בין היתר, בשל העובדה שהינו עובד במשמרת בוקר כאשר האירוע אירע בשעות הערב. עדותו אף לא נתמכה בדו"ח אירוע או בכל מסמך או ראייה אחרת מטעם הנתבעת 2 ומשכך, לא מצאתי ליתן לה כל משקל. דיון והכרעה: 10. באשר למקום האירוע, אומנם בתחילת עדותו של מר גזאלה, נהג התובעת, העד לא אישר את התמונות ב-ת/2 כתמונות המציגות את מקום האירוע ועלו תמיהות מסויימות בעניין זה נוכח היותו של כביש 60 כביש ארוך מאוד ובשים לב לכך שצילום התמונות על ידי חוקר התובעת לא בוצע בנוכחות הנהג ואולם, שני העדים הנוספים שהיו במקום האירוע אישרו את מקום האירוע כפי שנשקף מ- ת/2 יתרה מכך, נדמה, כי הנתבעות לא חלקו על כך בכתבי טענותיהם. משכך, סבורני, כי התובעת הוכיחה, כי הנזק אשר נגרם לרכבו נגרם במקום שתואר ב-ת/2 שהינו בשטח שיפוטה של הנתבעת 2. 11. באשר לסיבת קרות הנזק, התובעת טענה, כי הנזקים לרכב המבוטח נגרמו כתוצאה מהצפת הרכב עת עמד בכביש 60 במקום כפי שנשקף מהתמונות ב-ת/2 ב ממי גשמים שנקוו על גבי הכביש, זאת, בהיעדר ניקוז מספק שנגרם מלכלוך שסתם את הקולטנים ומנע זרימה חופשית של מי הגשם שנקוו על פני הכביש. סבורני, כי אף בעניין זה עלה בידי התובעת להוכיח טענותיה. זאת, על יסוד עדויות האחים גזאל ונציג הנתבעת 1 מר איסלאם סמדוקה עדויות שלא נסתרו. על יסוד עדויותיהם של אלה הנני מגיע לכלל מסקנה, כי ההצפה נבעה מחסימת הקולטנים ע"י קרטונים ויריעות פלסטיק. לכן בהיות רשת הקולטן חסומה, לא נוקזו מי הגשמים, וחסימה זו גרמה להצפת הכביש במי גשמים. עוד יצויין, כי נוכח העובדה, כי אף רכבים נוספים נפגעו באותו אופן כתוצאה מהצפה זו באותו מקום ובאותו מועד ניתן ללמוד, כי עסקינן במפגע של ממש ולא בשלולית זניחה ומשכך, הנני דוחה טענות הנתבעות בעניין זה. אחריות הנתבעות לנזק: 12. התובעת הצליחה, כאמור, להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי במועד האירוע ירדו מי גשמים אשר בהיעדר ניקוז מספק גרמו להצפתו של הכביש בו נסע הרכב המבוטח. הגשמים אשר ירדו והיו אמורים להתנקז לקולטנים, לא נוקזו וזאת משום שהקולטנים נחסמו מלכלוך. הנתבעות טענו, מאידך, כי הן דאגו לתחזוקת שוטפת של תשתיות הניקוז וכי הן פעלו באופן סביר ואף מעבר לכך. אין בידי לקבל טענות הנתבעות זאת מהנימוקים כדלקמן: מעיון בחקיקה עולה כי סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (ולהלן: "הפקודה") קובע: " בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט..." מעיון בהלכה הפסוקה ניתן ללמוד אודות אמות המידה הראויות שנקבעו לצורך הכרעה בשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים - נשוא תיק זה. ב- ע"א 2906/01 עיריית חיפה ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, נכתב כדלקמן: "הסמכות הסטטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקציה משמעותית לעניין סטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצדו בקיום חובותיו הסטטוטוריות תגרום נזק. משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום... חובה סטטוטורית זו יש בה כדי לשמש בסיס לחובת הזהירות הקמה ביחסים שבין הציבור ובין הרשות המקומית, כמי שהופקדה על פי דין לדאוג לרווחתו ולבטיחותו בתחום השיפוט שנמסר לאחריותה. על הקשר שבין חובות וכוחות סטטוטוריים ובין חובת הזהירות ברשלנות עמד השופט א' ברק ( כתוארו אז) בעניין עיריית חדרה , באומרו: הסמכויות הסטטוטוריות יוצרות תפקיד ציבורי ומעניקות מעמד של שליטה ופיקוח. כל אלה יוצרים תשתית עובדתית, אשר ממנה ניתן להסיק, כי הגוף השלטוני צריך לצפות, ששימוש או אי- שימוש רשלני בכוחותיו עשויים לגרום נזק מהמבנים המסוכנים לאנשים המצויים בקרבתם ( שם,766)." " אכן המידע, השליטה והפיקוח באשר לאיכותה ולמצבה של תשתית הניקוז העירונית מצויים בידי העירייה מתוקף סמכויותיה על פי דין. היא, אפוא, הגורם שבידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת צורכי הניקוז בשטח המצוי בתחום שיפוטה והיא מונעת הנזק היעילה ביותר. בשל כל אלה, יכולה וצריכה עירייה סבירה לצפות, כי התרשלות מצידה בביצוע הפעולות הנדרשות להקמה, לתחזוקה ולהתאמה של תשתית הניקוז העירונית, לרבות על דרך של מחדל, עלולה לגרום נזקים למבנים ולתושבים כתוצאה מהצפה." וכן ב- ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני-ברק: "כאשר מדובר בשימוש שוטף ורגיל במערכת הביוב על-ידי התושבים, אין לה לעירייה להלין אלא על עצמה בגין סתימת המערכת. העירייה היא האחראית, מכוח החוק, לתיפעולה, שמישותה ותקינותה של מערכת הביוב שבתחום שיפוטה, כמו גם לשמירת ניקיונם ועבירותם של הרחובות אשר בתחום זה" וכן ב-תא (ת"א) 17335/04 הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' עירית תל-אביב יפו "הנתבעת לא הביאה כל ראיות לענין הצעדים אותם נקטה כדי לתחזק את קולטני המים במקום הארוע, לענין הטיפול השוטף בתעלות הניקוז, או לכל פעולה אחרת שעשתה העיריה, שמטרתה למנוע מקרים כגון אלה. היא הסתפקה בטענה שהיתה כמות גשמים חריגה,וכדי להוכיח זאת, הפנתה לדוח של השירות המטאורולוגי ולעובדה שכל כך הרבה רחובות בעיר הוצפו. ואולם כאמור - הדוח המטאורולוגי, אשר כל שיש בו הוא נקיבה בכמות גשם, ללא כל מפתח מסביר או לוח השוואה, אינו מלמדני דבר. העובדה שכל כך הרבה רחובות הוצפו יכולה להתפרש בצורות שונות, וכשלעצמה - אין בה כדי להוכיח את טענת העיריה, שמדובר בכח עליון. לא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעת, כי באותו יום אירע "מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו, אף בזהירות סבירה" - כלשון ההגנה שבסעיף 64(1) לפקודה, והנטל להוכיח התקיימות ההגנה לא הורם. מכאן, אני מגיעה למסקנה הפוזיטיבית, שהנתבעת אכן התרשלה(ולפיכך גם אין צורך שאדון בשאלת היפוך נטל ההוכחה ובשאלת התקיימותם של תנאי סעיפים 38 או 41 לפקודה)." 13. ומן הכלל אל הפרט- נוכח עדות נציג הנתבעת 1, כי עסקינן במקום המועד לפורענות בימות הגשמים מצופה היה כי הנתבעות יבצעו פעולות ניקיון ותחזוקה מוגברות תוך מתן התייחסות ספציפית למקום האירוע. שכן, על פי עדותו, עסקינן במספר הצפות המתרחשות במקום בכל עונת גשמים ובבעייה ידועה מראש. מאחר והנתבעות לא הניחו תשתית ראייתית מספקת בעניין זה להוכיח, כי דאגו לניקיון הסביר של מקום האירוע באותה עת, ובשים לב לכך, כי צפוי היה שכל הלכלוך יתנקזו למקום הנמוך ביותר, שכן מי הגשמים יסחפו אותם למקומות אלו, וגם היה צפוי שלכלוך זה יגרום לסתימת הקולטנים. בהקשר זה, אין בידי לקבל טענת הנתבעת 1 לחלוקת האחריות בין הנתבעות בינן לבין עצמן וסבורני, ראשית, כי חלוקה זו לא הוכחה כדבעי במישור העובדתי. יתרה מכך, אף במישור המשפטי סבורני, כי מהנסיבות שהובאו בפני יש לפרש "תחזוקה שוטפת" של מערכת הניזוק אף באשר לפסולת המצטברת בקולטנים. שכן, העובדות שהועלו בעדותו של נציג הנתבעת 1 בדמות ביצוע סיורים שוטפים וקיומו של צוות מטעם הנתבעת 1 הנמצא בכוננות מצביעות על נטילת אחריות לטיפול שוטף במערכת הניקוז. העובדה, כי צוות מטעם הנתבעת 1 חש באופן מידי למקום מלמדת על כך, כי חלק מאחריותה של הנתבעת 1 הינה פיקוח וניקוי הקולטנים באופן שוטף. אשר על כן, סבורני, שהנתבעות אחראיות ביחד ולחוד לסתימת הקולטנים, עקב מחדלן לדאוג לניקיון סביר של מקום האירוע בסביבת רכב התובע. 14. עוד יצויין, כי מהעדויות שבאו לפני עולה, כי במועד האירוע הנתבעות קיבלו קריאות ודיווחים וככל הנראה אלה תועדו על ידן. עם זאת, הנתבעות לא הציגו כל תיעוד הנוגע לאירוע נשוא התביעה. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לרעת הנמנע: ראה: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991. הנזק: 15. להוכחת הנזק שנגרם לרכב המבוטח הוגשה חוות דעת השמאי לוי חיים וכן תמונות הנזק שהוגשו כמוצג ת/1 . השמאי לא נחקר על חוות דעתו וזו לא נסתרה על ידי הנתבעות. מעיון בחוות דעת השמאי עולה, כי הרכב נבדק במוסך "בדאווי עיד" ביום 17.11.11 כיממה לאחר קרות האירוע. השמאי בדק את הרכב ואישר כי הנזקים שנגרמו באירוע הסבו לרכב המבוטח - נזקי אובדן גמור. השמאי העריך את ערך הרכב בניכוי שרידים בסך 15,183 ש"ח. 16. באשר לטענת הנתבעות לאשם תורם - לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו סבורני, כי יש להשית על נהג התובעת אשם תורם בשיעור 30%. עיון ב-ת/2 ובעדותו של נציג הנתבעת 1 מלמד, כי במקום קיימת תאורה בלילה. כמו כן, נהג התובעת העיד, כי עסקינן ביום גשום מאוד וסבורני, כי בנסיבות אלה היה עליו לנהוג בזהירות ולהימנע מלהכניס את רכבו לשלולית. עיון בשרידי הצפת המים כפי שעולה מ -ת/2 מלמד, כי מפלס המים עלה על גדות שפת המדרכה המצוייה בצד הדרך. משכך, היה על נהג התובעת כנהג זהיר וסביר להבחין בכך מבעוד מועד ולהימנע מלהיכנס לעומקה של השלולית. סוף דבר: 17. לאור האמור והמקובץ לעיל תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך של 11,670 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט (שכר עדים ואגרת בית משפט) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. נזקי מיםגשםנזקי גשםהצפהשלוליתכביש