ההסכם בעל פה, בין הצדדים לתביעה דנן היה, שלאחר קיזוז עלויותיהם יקבל התובע 50% מסכום 2 השיקים האחרונים אותם נתנה סיגמא לנתבעת, לאחר פירעונם. כל אחד משני השיקים האחרונים היה בסכום של 80,500 ₪ ובסה"כ 161,000 ₪. בהתאם, מסרה הנתבעת לתובע את 2 השיקים נשוא תביעה זו, כאשר הוסכם שהם יפרעו רק לאחר פירעון 2 השיקים האחרונים שמסרה סיגמא לנתבעת. זו הסיבה שהשיקים שמסרה הנתבעת לתובע, ניתנו למועדי פירעון מאוחרים ב- 3 ימים מהשיקים שמסרה סיגמא לנתבעת. 3. סיגמא לא כיבדה את השיקים, שבגינם ניתנו לתובע 2 השיקים נשוא תביעה זו, והנתבעת פתחה נגדה תיק הוצל"פ. עד לקבלת הכספים מסיגמא, השיקים נשוא תביעה זו הינם על תנאי, שייפרעו השיקים שנתנה סיגמא וכחלק מהרווח הצפוי מסיגמא. משכך, לא ניתנה תמורה בעד השיקים נשוא תביעה זו, הנתבעת אינה חייבת לתובע דבר, ולכן ביטלה את השיקים שמסרה לתובע. בחקירתו הופנה שלומי צוברי לנספח ח' לתצהיר התובע, מסמך התחשבנות ביניהם מיום 14.12.11. הוא השיב, שמסמך זה נכתב טרם פרץ ביניהם הסכסוך בין הצדדים, וחשבונית המס בגין השיקים הונפקה על פי המלצת יועץ מס של התובע - בני גור, ואכן הנתבעת התקזזה על פי החשבונית מול רשויות המס. בעדותו אישר שלומי צוברי, שהתובע מימן סך 109,500 ₪ טרם שהגיעו האוהלים ארצה. לטענתו, רוב ההוצאות מומנו על ידי הנתבעת והוסכם שהתובע ישתתף בעלות של 30,000$. תמצית טענות התביעה 4. התובע הינו הבעלים של עסק בשם אולימפיה רשפון, העוסק במתן שירותים להקמת אוהלים. בין הצדדים לתביעה דנן התנהלו יחסים עסקיים שהפכו גם ליחסים חברתיים. התובע מעולם לא הסכים שהשיקים יכובדו בכפוף לפירעון שיקים שמסרה סיגמא לנתבעת. השיקים דווחו לרשויות המס על ידי הצדדים לתביעה דנן והתובע שילם בגינם מסים ומע"מ, כאשר בפועל, לא קיבל את סכום השיקים. לטענת התובע, שלומי צוברי, מנהל הנתבעת הונה אותו. הנתבעת מחזיקה כספים על חשבון עסקה עם סיגמא והתובע לא קיבל את חלקו, הנתבעת גם מחזיקה כספים, סחורה ומלאי בערכים גבוהים מאלה הנטענים על ידה. 5. לטענת התובע, שלומי צוברי נתן לסיגמא פתחון פה ועילות לביטול השיקים ובנוסף, הסתיר מהתובע את ההתנהלות החשבונאית בקשר לעסקה עם סיגמא והרוויח בעסקה בעוד שהתובע הפסיד כספים. שלומי צוברי בלבד, הוא שקבע את אופן תשלום התמורה על ידי סיגמא, את תנאי התשלום והבטחות של סיגמא בהסכם שנכרת עמה. למרות שהתמורה בגין עסקה זו הייתה אמורה להשתלם במזומן ולכל המאוחר עם הגעת האוהלים ארצה, צוברי הסכים לבקשת מנהל סיגמא ופרס אותה לתשלומים. צוברי גם הסתפק בערבות אישית של בעלי סיגמא לטובת הנתבעת בלבד. צוברי הסכים, מטעמים שאינם ידועים לתובע, שיתרת המע"מ בגין העסקה תשולם בשיק עם הגעת האוהל לנמל בישראל ונקבע, כי אם האוהלים לא יגיעו לישראל עד 15.11.11 יוחלף השיק בשיק נכון לתאריך הגעת האוהל. ואכן השיק הוחלף. 6. ביום 21.10.11 דרש שלומי צוברי מהתובע, להעביר 109,500 ₪ לחשבון הנתבעת, כדי לשלם את מלוא התמורה לספק הפולני, אשר מסרב לשחרר את האוהלים לארץ. סכום זה הועבר מאולימפיה רשפון וגם על הנתבעת היה לשלם סכום זהה. למרות בקשותיו, לא הוסבר לו מה נעשה עם סכום זה וכיצד הנתבעת שילמה לספק בפולין את מלוא תמורת האוהלים. שלומי צוברי סרב להיענות לבקשת התובע, ולדווח לו אודות העברת כספי העסקה. 7. לאחר דרישות חוזרות, נערכה פגישה בין הצדדים וביום 26.10.11 ערכה מנהלת החשבונות של הנתבעת -גב' עדנה - מסמך לא רשמי וללא אסמכתאות לתשלומים. מסמך זה העלה בלב התובע חשש לאי סדרים בכספיים שהעביר לעסקה. לטענת התובע, עדנה הודתה בפניו כי סדרי העברת הכספים בעסקה אינם ברורים לה. מניתוח המסמכים הקשורים לעסקה, כך התובע, עולה ששלומי צוברי הונה אותו. לגרסתו, סכום הרכישה הסופי של האוהלים מהספק הפולני היה 76,695$ שהם 279,169 ₪ ומסכום זה נוקו וקוזזו סכומים בגין פריטים שבוטלו ונכללו בהצעת המחיר המקורית. בנוסף, טוען התובע, כמשווקת בלעדית של האוהלים מהספק הפולני, קיבלה הנתבעת הנחה שלא גולתה לו. 8. התובע מפרט בתצהירו חישובים שונים לגבי התחשבנות בינו לבין הנתבעת ואת טענתו, כי שלומי צוברי נותר חייב לו סכומי כסף שונים. לטענתו, על שלומי צוברי לשפותו בסכומים שהפסיד בגובה תמורת השיקים שבחזקתו. טוען התובע, כי מעולם לא הסכים, שהשיקים יינתנו לו על תנאי ובכפוף לפירעון השיקים שמסרה סיגמא לנתבעת. טענה זו של הנתבעת נוגדת להתנהלות בין הצדדים וההתחשבנות ביניהם. אם כך היה הדבר, טוען התובע, הוא היה דורש בטוחות, כיוון שהנתבעת ניהלה את המו"מ עם סיגמא והשיקים נמשכו לפקודתה בתמורה לאוהלים שעל הקמתם היא הייתה אחראית. יתרה מכך, הנתבעת, באמצעות שלומי צוברי, קיבלה מהתובע חשבונית בגין שני השיקים, מה שעולה בקנה אחד עם דיווחי המס של הנתבעת אשר הצהירה לרשויות המס ששילמה לתובע 169,240 ₪. עד היום קיבל התובע מהנתבעת, בגין העסקה עם סיגמא סך 80,500 ₪. 9. על כל אלה, מוסיף התובע, כי ביטול השיקים על ידי הנתבעת, מהווה עילה לביטול השיקים שסיגמא מסרה לנתבעת, כיוון שבביטולם, מגלגלת הנתבעת לפתחו של התובע את אשמתה לשירות שהעניקה לסיגמא בהקמת האוהלים. לטענתו, הוא אף העיד לנתבעת על ליקויים ועניינים שדרשו את התייחסותה בהקמת האוהלים, אך צוברי התעלם מטענותיו. לא רק שהנתבעת אשמה במצב אליה נקלעה מול סיגמא, אלא שאין כל קשר בין השיקים שנמסרו על ידי סיגמא לנתבעת לבין השיקים נשוא תביעה זו. לטענת התובע, הנתבעת ושלומי צוברי, דחו את הצעתו לפעול יחדיו נגד סיגמא . התובע בעדותו אישר שהינו חתום, ביחד עם הנתבעת, על ההסכם עם סיגמא ושניהם היו אמורים לספק ולהתקין עבורה את האוהלים. לבקשתו, הוסכם בינו לבין שלומי צוברי, שהשיקים של סיגמא תמורת העסקה עמה, יימשכו לטובת הנתבעת, אך לא משיקולי מס, אלא, כך לטענתו, כיוון שאינו מצוי בהליכי יבוא ויצוא. גם התובע העיד, שההסכמות בינו לבין שלומי צוברי נעשו בעל פה (ע' 13 שורה 6-7 לפרוטוקול). דיון 10. במקביל לתביעה זו מתנהלות שתי תביעות הקשורות במישרין או בעקיפין לתביעה דנן. האחת בין אותם צדדים לתיק זה בת.א. 21197-08-12 בפני כב' השופטת ערקובי, בה הגישה הנתבעת דנן נגד התובע דנן תביעה כספית, מקבילה לטענות הקיזוז שנטענו בתביעה דנן, והנתבעת בחרה שלא לדון בה בפני. התביעה השנייה הינה בין הצדדים לתביעה דנן וסיגמא. שני הצדדים חתומים, כשותפים, על הסכם עם סיגמא לאספקת והתקנת אוהלים בתמורה לסך 460,000 ₪. בגין העסקה בין הצדדים לתביעה זו מצד אחד, וסיגמא, מצד שני, נתנה סיגמא לנתבעת ערבות אישית של הבעלים. שלומי צוברי העיד שסוכם בינו לבין התובע שהעסקה עם סיגמא תיחתם רק בכפוף לערבות אישית זו והתביעה נגד סיגמא מתבססת על שטר הערבות. לטענתו, התובע הוא שסרב להצטרף לתביעה שהנתבעת הגישה נגד סיגמא. 12. שני הצדדים העידו, כי ההתנהלות ביניהם הייתה, לפחות בענייני סיגמא, הייתה בדרך כלל, בעל פה ובלחיצת יד. התובע העיד: "ש. תאשר לי שכל ההסכמות בינך לבין הנתבעת בענין העסקה מול סיגמא אשד היו בעל פה? ת. אם היו הסכמות, הן נעשו בעל פה.(ע' 13 שורות 6-7 לפרוטוקול). לכן אין בהפניית התובע לפסקי דין שונים מהם, לטענתו, עולה שמנהל הנתבעת מנהל את ענייניו בכתב, כל קשר לעניינינו. אין גם לקבל את גרסת התובע (ס' 23 - 26 לסיכומיו) כי אם היה מדובר בשיקים על תנאי, תנאי זה היה מועלה בכתב. 13. בניגוד לטענת התובע (ס' 9 - 10, 28 לסיכומיו) ולפיה השיקים נמסרו לו לאחר משבר האמון שפרץ בינו לבין מנהל הנתבעת, העיד מנהל הנתבעת: ש. המסמך הזה נולד בגלל משבר אמון אתה אפילו מזכיר התחשבנות אישית "בין חברים", אז איך אתה מדבר על חברים ואמון, פיצלתם כוחות. איך לא רשמת "על תנאי"? ת. כאשר ישבנו על ההתחשבנות לא היה בינינו שום סכסוך. הנושא של התחשבנות אישית הוא בינינו כשנסענו ביחד לפולין וישבנו במסעדות ופאבים וזו ההתחשבנות. ההתחשבנות בוצעה לפני הסכסוך. ואם היה סכסוך או אי אמון, לא הייתי מעיז לתת לו שיקים כלשהם בסיום ההתחשבנות. ש. המסמך הזה נולד בגלל משבר אמון אתה אפילו מזכיר התחשבנות אישית "בין חברים", אז איך אתה מדבר על חברים ואמון, פיצלתם כוחות. איך לא רשמת "על תנאי"? ת. כאשר ישבנו על ההתחשבנות לא היה בינינו שום סכסוך. הנושא של התחשבנות אישית הוא בינינו כשנסענו ביחד לפולין וישבנו במסעדות ופאבים וזו ההתחשבנות. ההתחשבנות בוצעה לפני הסכסוך. ואם היה סכסוך או אי אמון, לא הייתי מעיז לתת לו שיקים כלשהם בסיום ההתחשבנות. (ע' 5 שורות 11 - 22 לפרוטוקול). 14. סכום שני השיקים, נשוא תביעה זו ואשר נמסרו לתובע בחודש דצמבר 2011, הינו מחצית סכום שני השיקים שסיגמא לא כיבדה והיא נותרה חייבת את סכומם, ומועד פירעון כל אחד מהשיקים, הינו 3 ימים לאחר מועד פירעון כל אחד מהשיקים שסיגמא מסרה לנתבעת. (עדות התובע ע' 13 שורות 11- 14). לטענת התובע לא היה זה בהסכמתו, כיוון שלגרסתו, שלומי צוברי, הוא שהכתיב את כל התנאים כולל מועדי השיקים. עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעת שדובר בשיקים שניתנו "גב אל גב" לתשלום שהיא הייתה אמורה להיפרע מהשיקים שמסרה סיגמא. דהיינו, פירעון השיקים נשוא תביעה זו, היה מותנה בפירעון השיקים שמסרה סיגמא לנתבעת. התובע, כשותף לעסקה, היה מודע להתנהלות התשלומים מול סיגמא. 15. יתרה מכך, התובע לא הגיב למכתב ב"כ הנתבעת מיום 8.2.12 (נספח ה' לתצהיר הנתבעת) בו מפרטת הנתבעת שהשיקים שמחזיק התובע היו מותנים. בנוסף, במכתבו של התובע אל הנתבעת מיום 20.1.12 (נספח ג' לתצהיר הנתבעת), הוא תומך מפורשות בגרסת הנתבעת, כאשר הוא כותב: "...אתה מחזיק בצ'ק על סך 80,500 ₪ ע"ש טרופיקאנה שלטענתך הוחזר ע"י המושך, ואשר חציו שייך לי מתוקף הסכם בינינו לבין "סיגמא אשד בע"מ ואתה מסרב לפנות יחד להוצאה לפועל ולשתף אותי במחצית מערכו". בנוסף ובעיקר, נספח ט' לתצהיר התובע, החשבונית שהנפיק בגין השיקים ביום 19.12.11, הינה בגין "50% רווח בעיסקת סיגמא "גאיה" גן אירועים נס ציונה". דהיינו, מדובר באחד השיקים שנתנה סיגמא לנתבעת, והתובע כותב מפורשות שמגיע לו מחצית מהשיק. 16. התובע סתר עצמו בגרסתו, עבור מה ניתנו לו השיקים נשוא תביעה זו, וכך העיד: ש. מפנה לסע' 89.6 לתצהירך אתה טוען שהשיקים האלה כוללים בתוכם את סכום ההפרש הנטען בין השלדה שמצויה אצלך לבין האוהל המצוי אצל הנתבעת. אז מה גרסתך הסופית? ת. אבקש להבהיר, אולי הניסוח מעורפל. השלדה שטוענים לגביה אני טוען שהשווי שנמצא אצל הנתבעת גדול מהשווי הנמצא אצלי. לזה אין קשר לענין שני השיקים. ש. כלומר, מה שכתוב בסעיף זה אינו נכון? ת. הוא לא - לא נכון. הניסוח לא די ברור וכרגע הבהרתי. ש. מתי נמסרו לך השיקים נשוא התביעה? האם נכון שהם נמסרו ב-27/12/11? ת. אני לא זוכר כרגע את התאריך. אני יוצא מנקודת הנחה שהתאריך שאתה אומר נכון. עד אותו שלב החזקתי בידי שתי המחאות שוות ערך של הלקוח המשותף, קרי סיגמא אשד. זה לא קשור לשאלה. הם היו בתמורה לשני שיקים שהחזקתי של סיגמא אשד. כשנתבקשתי להחזיר לנתבעת את השיקים ביקשתי בתמורה את שני השיקים שבשאלה. ש. איפה זה כתוב בתצהירך? ת. לא כתוב. (ע' 13 שורות 18 - עד 31 לפרוטוקול). 17. לתובע מספר גרסאות לתמורה שנתן בעד השיקים, האחת (ס' 51 לתצהירו) שהנתבעת "יצאה מרווחת" מהעסקה עם סיגמא והתובע מופסד, ולכן, על הנתבעת לשפותץו בגובה תמורת השיקים נשוא תביעה זו. השניה, (ס' 89.6 לתצהירו) שהנתבעת חייבת לו לפחות 10,959$ שהם כ- 40,000 ₪ וסכום זה נתבע במסגרת תובענה זו להשבה, על דרך התמורה הנקובה בשיקים שניתנו לו ע"י הנתבעת. השלישית (ס' 39 לסיכומיו) שתמורת השיקים מעוגנת באופן עצמאי, בעצם הבאת עסקת סיגמא אשד ע"י התובע והתמורה היחידה של הנתבעת הייתה צריכה לנבוע מביצוע העבודה כדבעי. 18. שלומי צוברי העיד כי השיקים ניתנו לתובע טרם שידע שסיגמא לא תכבד את השיקים שהיא מסרה בגין העסקה: ש. מפנה לשורה ששית שם ומצטט. כלומר, ב-11/1 אתה יודע שהשיקים יכובדו? ת. לכל אורך הדרך עד שלא חולל השיק, הייתי בדעה שהשיקים של סיגמא אשד יכובדו. ש. אז איך במצב הזה יכול להיות שנתת שיקים על תנאי? ת. אני נתתי את השיקים ב-27/12, זה הרבה לפני. השיקים ניתנו מראש מעותדים בתנאי ו-3 ימים לאחר פרעון השיקים של סיגמא אשד. (ע' 11 שורות 25 - 29 לפרוטוקול). 19. לכן, אין לקבל את טענת התובע (ס' 35 סיכומיו), כי אם השיקים היו על תנאי לא היה אמור להירשם בהם תאריך הפירעון. הצדדים סברו שסיגמא תפרע את השיקים, ולכן ניתנו השיקים נשוא תביעה זו, למועדי פירעון מאוחרים בימים ספורים ממועד הפירעון של השיקים שמסרה סיגמא. איני מקבלת את גרסת התובע, שהעובדה שהשיקים נמסרו לו, במקביל למועדים לפירעון של השיקים שמסרה סיגמא, נובעת מכך, ששלומי צוברי הכתיב את התנאים. 20. אמנם שלומי צוברי העיד, כי הייתה עדה להעמדת התנאי לפירעון השיקים: ש. האם נתת הודעה כתובה לתובע? ת. לא. היתה לי לחיצת יד של התובע שלא יפקיד את השיקים כל עוד סיגמא לא תכבד את. (ע' 12 שורות 6-7 לפרוטוקול), אך לא מצא לנכון להעיד עדה זו. בנוסף, אין חולק, כי התובע הנפיק חשבונית בגין השיקים נשוא התביעה והנתבעת התקזזה בחשבונית זו, כהוצאה, מול רשויות המס. (עדות שלומי צוברי ע' 6 שורות 1-2 לפרוטוקול). נטל הראיה מונח לכתפי הנתבע. למרות שתי עובדות אלה, מכלל העובדות כפי שפורטו בפסק דיני, והראיות והעדויות שהובאו בפני עולה, כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה, מעל הנדרש והוכיחה שהשיקים ניתנו לתובע, בתנאי ובכפוף, לפירעון השיקים שנמסרו לה על ידי סיגמא. לאור המפורט אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות שכר טרחה בסך 8,000 ₪. חוזהשיקיםחוזה בעל פהקיזוזבעל פה