לטענת המבקש, פנה לבני משפחה בבקשה לסייע לו בגיוס כספים לתשלום האגרה, אולם הסכום הנדרש אינו בהישג ידם של מי מהם, אשר כל אחד מהם מתקשה לפרנס את עצמו. אף חברים קרובים אינם מסוגלים, לטענת המבקש, להעמיד לרשותו מימון בתשלום האגרה. עוד הוסיף המבקש בתצהירו, כי פנה לבנק לקבלת הלוואה, אולם בשל הגבלה שהוטלה על חשבונו, בקשתו לקבלת הלוואה חסרת סיכוי וטען כי רעייתו אינה עובדת ואף היא אינה זכאית להלוואה. המבקש הצהיר אף כי אין לו ולרעייתו נכסים כגון בית, מקרקעין, רכב, או חסכונות כלשהם ומשכורתו נצרכת במלואה לשם שכירות, תשלומי מיסים והוצאות נוספות המפורטות בתצהירו. 5. על פי החלטה מיום 6.5.12 נדרש המבקש להשלים בקשתו ולהמציא תדפיסי חשבון בנק אליו מופקד שכרו, לששת החודשים האחרונים וכן תדפיס חשבון ו/או כרטיסי אשראי של המבקש או של המתגוררים עמו. בתצהירו המשלים הצהיר המבקש כי אין לו חשבון בנק פעיל בשל הגבלה שהוטלה על חשבונו וכי הוא נאלץ לקבל את המשכורת בצ'ק אותו הוא פודה על ידי הפקדה לחשבון של גיסתו. פנייתו אל הגיסה לשם הזמנת תדפיסי חשבון עו"ש נענתה בשלילה. המבקש הוסיף והצהיר כי אין לו או לרעייתו כרטיסי אשראי וילדיו קטינים אשר אינם מחזיקים חשבון בנק או כרטיסי אשראי. תגובת המשיבים לבקשה לפטור מאגרה 6. המשיבה 4 מתנגדת לבקשה בטענה כי המבקש מיוצג בהליך על ידי עו"ד פרטי ובהתאם להלכה הפסוקה ייצוג משפטי מהווה ראיה כבדת משקל לעניין יכולתו הכלכלית, בהעדר הסבר מניח את הדעת. כמו כן, המבקש לא הסביר מדוע רעייתו אינה עובדת על מנת לסייע בנטל פרנסת המשפחה ולא הוצגה על ידו אסמכתא לכך שנעשה ניסיון לגייס את האגרה מבני משפחה. אשר לסיכויי התביעה, טוענת המשיבה 4, כי אלו קלושים ובמסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת.א. 41197-09-11 נקבע כי דין תביעה דומה להידחות מהטעם של מעשה בית-דין. 7. המשיבים 1-3 מתנגדים אף הם לבקשה, בטענה שהמבקש לא הציג כל אסמכתא כי פנה לבנקים בהם ניהל או מנהל את חשבונותיו או כל מוסד פיננסי אחר וכי אין באפשרותו לקבל הלוואה בסכום הדרוש. המבקש אף לא הראה, לטענת המשיבים, העדר יכולת לגייס כספים מבני משפחתו ולא הציג פניות בכתב או תשובת בני משפחתו. המבקש נמנע מלציין כי המסמכים שצורפו על ידו מהווים כלל הנכסים אשר נמצאים ברשותו וכן נמנע מלהציג דו"ח פקדונות או להסביר דבר ייצוגו על ידי עורכי דין פרטיים. 8. אשר לסיכויי התביעה, טוענים המשיבים כי אלו קלושים ביותר ובמקביל להגשת הבקשה לפטור מאגרה עתרו בבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בי-דין, השתק עילה והשתק פלוגתא, נוכח פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בת"א בה.פ. 49293-07-10 ובית המשפט המחוזי בב"ש בת.א. 41197-09-11, שם נקבע במפורש כי הסכם השותפות עליו מבסס המבקש את תביעתו אינו אמיתי, ואף אם אמיתי הרי שהוא בטל ומבוטל. עוד נקבע כי המבקש "חסום מלהוסיף ולהטריד את הנתבעים בעניין זה ומלהוסיף ולפתוח את השאלה הזו בהליכים נוספים". תשובת המבקש 9. אשר לשכר טרחת עורך דינו, השיב המבקש כי זה מבוסס על הצלחה ורק במידה והמבקש יזכה בתביעתו, ידרש לשלם אחוזים מתוך התמורה. בנסיבות אלה שכה"ט אינו מעיד על יכולת לממן את אגרת ביהמ"ש. בכל הקשור לסיכויי התביעה, טען המבקש כי פסה"ד בעניינו נטענת טענת מעשה בי-דין, עוסק בסעד הצהרתי המחייב את המשיבים לפנות לבוררות ואין בינו ובין סיכויי התביעה הכספית ולא כלום. בית המשפט בשלב זה אינו נדרש להיכנס לעובי הקורה אלא אך לשאלה האם קיים סיכוי לכאורה להצלחת התובענה. 10. בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) יניב בוקר, ביום 11.2.13 נחקר המבקש על תצהירו. המבקש העיד כי תשלום דמי שכירות בסך 2,500 ₪ והשתתפות משרד השיכון בתשלום שכירות, בסך 1,550 ₪ הופסקו ותחת זאת הוא משלם כיום לחברת עמידר 200 ₪ בחודש דמי שכירות וכי "התפנה לי כמה מאות שקלים". 11. המבקש נחקר בנוגע ליכולת הכלכלית של אחיו, אשר יחד עם המבקש היה שותף לשלושה הליכים שונים שנוהלו בבתי משפט המחוזיים ואישר הדבר. לטענתו, ייצוגם המשפטי על ידי עורכי דין בהליכים המשפטיים, היה בהתאם להסכם שכ"ט המתנה תשלום שכה"ט בזכייה בתביעה והסכמי שכה"ט נעשו בעל פה, פרט להסכם שכ"ט אחד. עוד מסר המבקש בחקירתו כי את תשלום אגרות ביהמ"ש המחוזי, השליחים, צילומי מסמכים, דואר, נסיעות וכיוצ"ב, הוא שילם ולטענתו "זה לא הרבה כסף". 12. לשאלת ב"כ המשיבים בעניין פניית המבקש לקבלת הלוואות, השיב המבקש כי לא פנה בכתב לבנק מסויים שיתן לו הלוואה ועל השאלה האם יש באפשרותו להציג פניות בכתב אל קרובי משפחה, השיב "אני לא יודע". עת נשאל המבקש על הפקדות הכספים לחשבונה של אחות רעייתו, מסר כי כבר אינו מפקיד כספים לחשבונה אלא פורט את צ'ק השכר, למזומן. בסיום החקירה מסר המבקש כי הוא מוגבל באמצעים וכי הוא משלם מידי חודש 400 ₪. 13. בתום החקירה סיכמו הצדדים טענותיהם, אולם טרם מתן החלטה עתר המבקש בבקשה להתיר לו להגיש מסמכים הנוגעים להסכם שכר הטרחה שנכרת בינו לבין עורכי דינו, לעיון בית המשפט בלבד, ולאחר דחיית בקשתו עתר המבקש להגשת מסמכים והעברתם לצד שכנגד. בעקבות תגובת המשיבים לבקשה לצירוף המסמכים וצירוף תצהירו של אפרים שמואל, ביקש המבקש לחקור את המצהיר והתקיים דיון נוסף. במהלך הדיון הוצעה לצדדים הצעה והוסכם על ידם כי ככל שלא תתקבל הצעת בית המשפט, יסכמו טענותיהם בעמוד אחד. משלא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, סיכמו טענותיהם. דיון והכרעה 14. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה לפטור מתשלום האגרה, מהטעמים שיפורטו להלן. תקנה 14.(א), (ג), (ד) ו- (ה) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007, קובעת: "14. (א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה. ... (ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד. (ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה: (1) החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה; (2) הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל; (3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. (ה) קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג)". 15. בשים לב להוראות התקנה, יש לבחון קיומם של שני מבחנים מצטברים, האחד - יכולתו הכלכלית של המבקש לשאת בתשלום אגרת בית המשפט והשני - האם ההליך מגלה עילת תביעה הראויה להתברר בבית המשפט. נטל השכנוע כי מתקיימים תנאים אלה מוטל על המבקש, תוך שעליו להציג פרטים מלאים בנוגע למצבו הכלכלי. "בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי. לא בכדי מחייבות התקנות בעל דין המבקש פטור מאגרה ליתן פרטים על רכושו ועל הכנסתו בששת החדשים האחרונים ... בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להדחות מטעם זה בלבד..." (בש"א 128/89, ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא; רע"א 2392/91 מדינא יצחק נ' שרביב בע"מ ואח'). "על המבקש פטור מתשלום אגרה מוטל הנטל לפרוש לפני בית המשפט את מלוא התמונה בנוגע למצבו הכלכלי, לרבות, הצגת דפי חשבון בנק לתקופה של 6 חודשים עובר למועד הגשת הבקשה; תדפיסי כרטיס חיוב, ככל שישנו כרטיס חיוב, לתקופה כנ"ל; הצגת אסמכתאות מעודכנות אודות הכנסות והוצאות נטענות; פירוט רכושו... , ועוד. בנסיבות אלה, וגם אם קיבל המבקש פטור מתשלום אגרה בהליך אחר ... עובדה זו מהווה רק ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ואין די בכך, כדי להורות על הפטור המבוקש. על המבקש היה לפרוש לפני בית המשפט את מלוא התמונה הנדרשת, לצורך הוכחת מצבו הכלכלי הנטען" (ת.א. (ת"א)10-03-26841 ואן קול נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות); 16. על בית המשפט לבחון לעומק את מצבו הכלכלי של מבקש הפטור מתשלום האגרה. "... על בית המשפט הדן בבקשה למתן פטור מאגרה לבדוק היטב את יכולתו הכלכלית של בעל דין ... בחינת יכולתו הכלכלית של בעל דין לא מצויה רק בבחינה אופקית, אלא מצריכה היא הסתכלות עומק. לשון אחר, סבורני כי עיקרו של הכלל הקבוע בתקנות האגרות אינו בדבר קרוב המשפחה הפלוני אליו יש לפנות בסיוע לתשלום האגרה - כי אם בבדיקה היסודית שיש לבצע ביחס ליכולתו של בעל הדין לשלם..." . (רע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ; פורסם במאגרים משפטיים). 17. האפשרות לקבל פטור מאגרה, נועדה לאזן בין גבייה לגיטימית של תשלום עבור שירות שמעניקה המדינה ומניעת הטרדת המערכת בהליכי סרק, לבין זכות הגישה לערכאות שהינה זכות יסוד, גם של תובע חסר אמצעים. "הצבת מחסום דיוני בפני בעל דין, על דרך של דחיית בקשתו לפטור מתשלום אגרת בית המשפט, צריכה להיעשות בזהירות הראויה נוכח מעמדה של זכות הגישה לערכאות. ואולם, לא ניתן להתעלם ממצוות המחוקק אשר קבע מבחנים מפורשים לשם מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט, אשר רק בעטיים ניתן להיעתר לבקשה כגון דא, ואשר משקפים איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין ניצול לרעה של הליכי משפט ומפני הכבדה הנגרמת בעקבות נקיטת הליכי סרק [עוד ראו בהקשר זה: החלטתו של השופט א' רובינשטיין ברע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו (לא פורסם, 30.1.2007), סעיף ד(2); החלטתה של השופטת ע' ארבל ברע"א 2732/09 שפיר נ' ליסקר (לא פורסם, 14.12.2009), סעיף 5; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 871-870 (2009)]". (רע"א 2063/10 גבריאל לוי נ' אגן כימיקלים; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 ; ע"א 3115/93 ראובן יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נ (4) 549) פורסם במאגרים משפטיים). 18. מהנתונים שהוצגו לפני עולה, כי המבקש עובד ומשתכר שכר ממוצע של 10,334 ₪ ברוטו ולאחר ניכויים (ביניהם החזר הלוואה בסך 500 ₪), עומד שכרו על סך של 8,500 ₪ נטו. כמו כן, משולמת למבקש קצבת ילדים בסך של 929 ₪. הוצאות המבקש אשר פורטו בתצהירו, מסתכמות בכ- 7,720 ₪, כולל תשלום שכר דירה לעמידר בסך 200 ₪ (לאחר הפחתת שכר הדירה אותו הפסיק המבקש לשלם, כעולה מחקירתו). לא לכל ההוצאות המוצהרות צירף המבקש אסמכתאות, (כגון הוצאות הלבשה בסך 1,500 ₪ והוצאות מזון בסך 4,500 ₪), וחלקן הינן על פי הערכת המבקש. אשת המבקש אינה עובדת ולא הוסבר מדוע. 19. מתגובת המשיבים וחקירת המבקש עולה, כי המבקש נקט בהליכים משפטיים נוספים כנגד המבקשים ונשא בכל העלויות הכרוכות בניהול ההליכים (לרבות אגרות, שליחים, דואר, צילומים, כריכות, נסיעות, תקשורת וכיוצ"ב). על אף תשובת המבקש בחקירתו ולפיה אין מדובר בהרבה כסף, לא נתמכה זו באסמכתאות המלמדות על עלויות ניהול ההליכים ומשעסקינן בתביעות שהוגשו לבתי המשפט המחוזיים, ניתן לשער עלותם של אלה ולכל הפחות את שיעור האגרה ששולמה במסגרתם. 20. בקשת המבקש חסרה אף פירוט בדבר המאמצים שעשה על מנת למצוא מקורות למימון תשלום האגרה ולא הונחה תשתית ראייתית מספקת לעניין העדר יכולת לגייס את סכום האגרה. טענות המבקש ולפיהן פנה לבני משפחה לשם סיוע בתשלום האגרה, לא נתמכו בתצהיר מטעם בני המשפחה ובדומה לזה טענתו כי פנה לבנק לשם קבלת הלוואה, לא נתמכה באסמכתא המלמדת על דחיית בקשה שלו או של רעייתו כאמור. "המבקש טען באופן כללי כי נסיונותיו לגייס את האגרה והערבון מגורמים אחרים העלו חרס, אך אין די בכך. 'המבקש פטור מאגרה חייב להוכיח בטרם יזכה בפטור, שעשה נסיונות למצוא את כל אפשרויותיו לגייס כספים ממקורות אחרים'. (ראה בש"א 220/88 שרייר נ' נקש ואח', תק-על 88(3), 156). וכן: 'על המבקש פטור מתשלום אגרה לשכנע את בית המשפט כי עשה נסיון כן ואמיתי להסתייע בתמיכתם של קרוביו בטרם בקש להזדקק לקופה הציבורית." (בש"א (חי') 15633/06 מהלא נ' מהלא; בש"א 1088/08 חיימוב נ' חיימוב; בש"א 9823/02 (מחוזי ב"ש) א'א' נ' היועמ"ש; בש"א 2404/03 חולות 2000 ניקוי חול וצביעה נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים משפטיים). 21. יתרה מזאת חקירת המבקש העלתה כי אחיו, עימו פועל המבקש בשיתוף פעולה בניהול ההליכים המשפטיים, מחזיק ברכב ועובד בעבודה קבועה. לשאלה אם אחיו מחזיק מבנה תעשייתי גדול בקרית גת, השיב המבקש כי אינו יודע. נוכח ההלכה הפסוקה, ולפיה על המבקש להוכיח כי עשה כל שביכולתו לשם גיוס סכום האגרה מכל גורם אפשרי וכי פנה לבני משפחתו ואלה סירבו לממן את האגרה, היה על המבקש לפרט פירוט נוסף בעניין פנייתו לבני משפחה, זהותם, מועדים, המניעים לסירוב וכן לצרף מסמכים בדבר מצבם הכלכלי של בני המשפחה בהם ניסה להסתייע ולכל הפחות לצרף תצהיר מטעמם. 22. אשר למימון ייצוגו המשפטי, לכתחילה לא נדרש המבקש לשאלת יכולת מימון ייצוגו ועשה זאת בתשובתו לתגובת המשיבים. בחקירתו טען כי סיכם עם באי כוחו על תשלום שכר טרחה בכפוף לזכייתו בהליך וכי "הכל היה בדיבור, בעל פה. גם הסיכום על שכר הטרחה היה בעל פה". לאחר החקירה הגיש ב"כ המבקש תצהיר מטעמו ולפיו לאור מצבו הכלכלי של המבקש, סוכם ביניהם כי תשלום שכר הטרחה יהיה מבוסס על הצלחתו בתיק. עוד צירף המבקש הסכם שכר טרחה בינו לבין עורך דינו בהליך זה ובין עורך דין בן חיים, המושתת אף הוא על סיכויי הצלחה. לא הוצגו על ידי המבקש הסכמי שכר טרחה עם עורכי הדין דמול ופרנקל אשר ייצגו את המבקש בהליך קודם, או תצהיר מטעמם. (בש"א (ח"י) 15633/06 מהלא נ' מהלא; ע"א (ת"א) 7530-03-11 צורי טייב פדהצור נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ; פורסם במאגרים משפטיים). 23. לאור האמור לעיל, אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו לצורך הוכחת מצבו הכלכלי והעדר יכולתו לשלם את האגרה או חלק ממנה. במצב דברים זה, אין הכרח להידרש לשאלה האם כתב התביעה מגלה עילת תביעה הראויה להתברר בביהמ"ש. 24. למעלה מן הצורך אומר כי בחינת עילת התביעה לכאורה, בענייננו, מעלה חשש כי עסקינן בעילה קלושה שסיכויי הצלחתה נמוכים, משהסכום הנתבע בסך 1,889,108 ₪ נדרש טרם המצאת חשבוניות ונובע בעיקרו מהערכת המבקש, ובעיקר נוכח ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים, קודם להגשת תביעה זו כפי שיפורט בתמצית להלן. טרם הגשת התביעה נשוא הבקשה, בעקבות הכחשת המשיבים את חתימתם על ההסכם מיום 15.10.01 והתנגדותם לתוקף מסמך זה ולעצם קיום תניית הבוררות המצויה בו, התנהלו בין הצדדים הליכים בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע (ה.פ. 6076/08), בביהמ"ש המחוזי בתל אביב (ה.פ. 49293-07-10) ובביהמ"ש המחוזי בבאר שבע (ת"א 41197-09-11). א. במסגרת ה.פ. 6076/08, נדחתה עתירת חב' "חן הדרום בע"מ" (חליפתו של המבקש אשר היה אחד מבין מגישי התצהירים מטעמה), לאשר החלטות הבורר שניתנו ע"י כב' הרב אבוחצירה בנוגע למכרז לביצוע פינוי אשפה. ב. במסגרת ה.פ. 4923-07-10, אשר הוגשה ע"י המשיבים כנגד המבקש ואחרים, עתרו המשיבים לאכוף הליך בוררות בפני עורכי דין, בהתאם להסכם מיום 28.8.05 וכן עתרו לבטל כל הליך שננקט ע"י המבקש ואחרים בפני כב' הרב אבוחצירה. בהחלטת ביהמ"ש מיום 24.1.11, נדונה שאלת תוקפו של ההסכם מיום 15.10.01, המהווה יסוד לתביעה בענייננו ונקבע כי "...לאור העובדה שאין בידי המשיבים אפשרות להציג את ההסכם המקורי, והחתימות ע"ג המסמך אינן נראות כחתימות מקוריות כלל ועיקר, אלא כצילום, אין בפני כל ראיה כי ההסכם נחתם ביום 15.10.01, או בכל מועד אחר, על ידי הצדדים. משלא הוכח קיומו של ההסכם, אין למעשה צורך להידרש לתנאיו, לרבות תניית הבוררות שתתקיים בפני הרב אבוחצירה, ואין יסוד לטענה, כי הצדדים קשורים בעבותות לתניה זו". עוד נקבע בהחלטת ביהמ"ש, כי אף אם ההסכם מיום 15.10.01 נחתם כדת וכדין, ההסכם מיום 28.8.05 מבטל כל הסכם קודם ולפיכך בטל ועבר מן האולם ההסכם מיום 15.10.01, לרבות תניית הבוררות בפני הרב אבוחצירה שנכללה בו. בקשה מאוחרת יותר להעמדת המסמך לבדיקת מומחה, נדחתה. ג. הליך שלישי התקיים בין הצדדים בת"א 41197-09-11. בתביעה אשר הוגשה ע"י המבקש כנגד המשיבים, עתר המבקש למתן פסק דין הצהרתי אשר יקבע כי הסכם שותפות מיום 15.10.01 הינו אמיתי וכי חתימתו של המשיב 1 על ההסכם, אינה מזויפת. בפסק דינו מיום 29.1.12 דחה ביהמ"ש את התביעה מחמת מעשה בית דין בציינו את החלטות בתי המשפט לעיל וחזרתו על הקביעה ולפיה אמיתות המסמך לא הוכחה. עוד נקבע באותו פסק דין כי "... בית המשפט שם ראה את התובע כאן כקשור בתביעה חלוטה שלפיה אמיתות המסמך לא הוכחה" וכי התובע "חסום מלהוסיף ולהטריד את הנתבעים ומלהוסיף ולפתוח את השאלה הזו בהליכים נוספים". 25. נוכח קביעות בתי המשפט בהחלטות המפורטות לעיל ומשנקבע כממצא פוזיטיבי, כי המבקש כשל מלהוכיח את אמיתות המסמך עליו מושתתת תביעתו הנוכחית, הרי שעל פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כבר בשלב מקדמי זה כי סיכויי התביעה קלושים וגם מטעם זה אין לפטור את המבקש מתשלום האגרה. 26. סוף דבר, הבקשה לפטור מתשלום אגרת בית המשפט, נדחית. יחד עם זאת בהתחשב בזכות הגישה לערכאות אשר הינה זכות יסוד, אתיר תשלום האגרה בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, הראשון ישולם עד ליום 1.6.14, השני עד ליום 1.7.14 והשלישי עד ליום 1.8.14. לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות בגין בקשה זאת. בקשת המבקשים 1-3 להפקדת ערובה 27. בפתח בקשתם, מציינים המבקשים כי טרם הגשת התובענה נשוא ענייננו, ניהלו המבקשים מספר הליכים משפטיים עם המשיב - כפי שפורט לעיל במסגרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה. לטענת המבקשים, במסגרת ההליכים הנ"ל נדחו כלל טענותיו של המשיב ושותפיו, והוא חוייב בתשלום הוצאות משפט של המבקשים בסך כולל של 35,000 ₪, אותם מתחמק המשיב מלשלם על אף שננקטים כנגדו הליכי הוצאה לפועל והמשיב אף אינו משלם את צו התשלומים שנקבע לו בתיקים אלה. 28. לטענת המבקשים, המשיב אינו מתעתד לפרוע חיובים פסוקים כלפיהם ואין אף לקבל טענה מצידו כי חיוב בהפקדת ערובה תמנע זכותו לגשת לערכאות משפטיות, שכן עד היום נוהלו הליכים משפטיים מקיפים שבסופם נדחו כל טענות המשיב. בשים לב לחוסר תום ליבו של המשיב אשר הסתיר מביהמ"ש את פסקי הדין שניתנו, לסיכוייה הקלושים של תביעתו ואי תשלום הוצאות שנפסקו כנגדו בהליכים אחרים, עותרים המבקשים להורות למשיב להפקיד בקופת ביהמ"ש ערובה לתשלום הוצאותיהם, ככל שתיפסקנה. תגובת המשיב 29. לטענת המשיב כל ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, היו הליכים הצהרתיים בלבד, אשר רובם ככולם נוגעים להליכי בוררות ולזהות הבורר ואין בינם לבין התביעה הכספית הנוכחית, דבר. החלטות בתי המשפט המחוזיים הנוגעות להסכם שבין הצדדים משנת 2001 נוגעות להעתקו של ההסכם ולא להסכם המקורי אשר מצוי כיום בידי המשיב ואשר לא היה בידיו במועד הדיון בערכאות הקודמות, דבר המשנה, לטענת המשיב, את התמונה באופן קיצוני ביחס לתביעות קודמות. אף הסעדים שנתבקשו בתביעות הקודמות, אינם דומים לתביעה הנוכחית ולפיכך הקביעות שנקבעו אינן רלוונטיות, שכן שאלת אמיתות ההסכם המקורי מעולם לא עמדה על הפרק. אשר למצבו הכלכלי, טוען המשיב כי יש בו כדי להביא לדחיית הבקשה. תשובת המבקשים 30. לטענת המבקשים המשיב מודה שלא שילם ואינו מתכוון לשלם את הוצאות המשפט שנפסקו כנגדו ואף כיום אינו עושה דבר כדי להסדיר את חובותיו בתיקי ההוצאה לפועל בהתנהגותו, פוגע הלכה למעשה בזכויותיהם החוקתיות של המבקשים. חיובו להפקיד ערובה לא ינעל שערי ביהמ"ש כנגד המשיב, אשר מרבה להשתתף בהליכים בעניינם של הצדדים ואין להעדיף את זכותו להגיש תביעה, על זכות המבקשים להבטיח את סיכוייהם להיפרע בגין הוצאותיהם. לטענתם, באם תידחה התביעה קיים חשש ממשי שהמשיב לא ישלם את ההוצאות ומתקיימות הנסיבות למתן צו על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. דיון והכרעה 31. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת: " (א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. (ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות". 32. תקנה זו נועדה בעיקרה למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, בפרט מקום בו עולה כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים. "החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד - מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו. עקרונות אלה יפים גם למצבים שבהם הנתבעת היא המדינה, המייצגת לענין זה את הציבור הרחב. על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל". (רע"א 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל מנהלת ההגירה/ משטרת ישראל, פורסם במאגרים משפטיים). 33. לטענת המשיב וכפי שהעיד, מצבו הכלכלי קשה והלכה הינה שאין לחסום דרכו של תובע חסר אמצעים כלכליים רק בשל עוניו. (ר' 5104/10 אליהו בן דוד נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל ושב"ס, פורסם במאגרים משפטיים). יחד עם זאת יש להתחשב במצבו הכלכלי של המשיב ובאפשרות המבקשים לגבות את הוצאותיהם, אם תידחה התביעה. 34. המשיב נחקר בדיון שהתקיים ביום 11.2.13 ואישר שלא שילם ולו שקל אחד בתיקי ההוצאה לפועל אשר נפתחו לגביית ההוצאות שנפסקו כנגדו בהליכים משפטיים אחרים שהתנהלו בין הצדדים ונדמה כי קיימת בעיה בגביית ההוצאות. אף בחינת סיכויי התביעה, כמפורט לעיל במסגרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה, מלמדת כי סיכויי התביעה קלושים וספק אם יהא בהצגת ההסכם המקורי משנת 2001, כטענת המשיב, כדי להועיל או לשפר את סיכויי התביעה והכל נוכח החלטות בתי המשפט המחוזיים ולפיהם לא הוכח קיומו של ההסכם ואף אם זה קיים, הרי שההסכם מיום 28.8.05 מבטל הסכם קודם. 35. באיזון בין זכות הגישה לערכאות העומדת למשיב ובין הצורך בהקניית בטחון למבקשים לגביית הוצאותיהם ככל שתידחה התובענה ויפסקו לזכותם הוצאות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בסכום אשר יאפשר לו לנהל את ההליך ולא יחסום את דרכו. לפיכך אני מורה למשיב להפקיד בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית, תוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו, את הסך של 5,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות המבקשים 1-3 יחד. אגרת בית משפטאגרה