תביעה כספית בסדר דין מקוצר בגין שטר חוב על סך 300,000 ₪ שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע, עליו מופיעה, על פי הנטען, חתימת הנתבעת כערבה לשטר. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר במסגרתה טענה, כי החתימה על שטר החוב איננה חתימתה אלא מזויפת. הנתבעת טוענת, כי החתימה דומה לחתימתה אולם היא לא חתמה על השטר, היא לא הכירה את שטר החוב ולא ראתה אותו אלא לאחר שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. עוד טוענת, כי לא הכירה את התובעת אלא לאחר שבעלה (להלן: "המנוח") נפטר וכי התובעת ידעה שהשטר מזויף ועל כן לא הזכירה את שטר החוב כאשר נפגשה עמה בנוגע לחוב המנוח. הנתבעת טוענת, כי בשטר מופיעה שורה של אימות חתימה אולם לא נעשה אימות חתימה ואף לא צוין מתי נחתם שטר החוב או עבור מה הערבות. הנתבעת טוענת כי המנוח היה לקוח של התובעת וכי הוא נקלע למצב כלכלי קשה, עליו נודע לה רק בדיעבד. לטענתה, המנוח שם קץ לחייו ולאחר פטירתו החלו בעלי חוב, וביניהם התובעת, לדרוש כספם. לטענתה, מנהל התובעת הסביר לה, כי למנוח נותר חוב בסך של למעלה מ- 300,000 ₪ וכי יש בידיו שיקים שהמנוח נתן לו ושהיו של אמו של המנוח. לטענתה, בשיחה האמורה לא נטען, כי היא חתמה על ערבות למנוח אצל התובעת ותחת זאת הפניות אליה היו בשל היותה אשתו. הנתבעת טוענת, כי העניין הועבר לטיפול דודו של המנוח וכי אף לו נאמר, כי נמסרו לתובעת שיקים מחשבון אמו של המנוח ולא נאמר דבר באשר לערבות הנתבעת לחוב המנוח. עוד טוענת הנתבעת, כי היא לא הייתה מעורבת בעסקי המנוח וכי לא היה להם חשבון בנק משותף. לטענתה, מאחר והייתה מנותקת מהמנוח בענייני העבודה והכספים הרי שהוא נעזר באמו ולקח ממנה שיקים לצרכיו העסקיים. בהסכמת הצדדים נקבע, ביום 7.1.13, כי תינתן לנתבעת רשות להתגונן וכי התצהיר שצורף לבקשתה ישמש כתב הגנה בתובענה. הראיות מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר יעקב שמאי (להלן: "יעקב")- בעלים ומנהל בתובעת ושל הגב' ג'ומאנה חאמד (להלן "'ג'ומאנה")- ששימשה במועדים הרלוונטיים כמנהלת אדמיניסטרטיבית אצל התובעת. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. דיון ומסקנות כאמור, התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל שטר חוב עליו מופיעה, לכאורה, חתימת הנתבעת כערבה. הנתבעת הגישה התנגדות לשטר בטענה, כי לא חתמה על השטר האמור. הנה כי כן, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לשאלה, האם הנתבעת ערבה לחוב המנוח כלפי התובעת אם לאו. המחלוקת הינה סביב השאלה, האם הנתבעת חתמה על שטר החוב או שמא החתימה המופיעה על השטר איננה חתימתה. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, כפי שיפורט. התובעת טוענת, כי החתימה על שטר החוב הייתה דרושה לאחר שהמנוח מיצה את האובליגו שלו וכי היא הייתה מעוניינת בבטוחות. יעקב נשאל מה הייתה יתרת החוב של המנוח לפני פטירתו והשיב, כי בשלב מסוים הוא עצר את הכרטיס של המנוח ולא הסכים להמשיך למכור לו ללא בטוחות ממשיות. יעקב טען שהוא ביקש שיעבוד כלשהו או משהו ממשי וכי המנוח השיב שזה קשה לו. לטענתו, הם אמרו למנוח להביא מישהו שמשתכר משכורת קבועה שיחתום ערבות והמנוח הציע את אשתו אשר עבדה כעובדת מדינה. יעקב, טען כי בזכות חתימת הנתבעת, התובעת המשיכה לספק למנוח עוד חומרים והנתבעת ידעה על כך ועשתה זאת ביודעין (עמ' 7 ש' 22-27). נטען בפני יעקב שהוא מסודר ומחתים את לקוחותיו על בטחונות או ערבויות על מנת להבטיח את התשלום והוא השיב, כי הוא עושה כן כאשר צריך. הוא נשאל מתי יש צורך לעשות כן מבחינתו והשיב, כי אם אדם משלם במזומן או כרטיס אשראי אז אין צורך. יעקב נשאל עד איזה סכום הוא מוכן שיהיה ללקוח חוב ללא בטחונות והשיב, כי אין סכום כזה. לטענתו, יש לתובעת מדיניות ברורה לפיה כל אדם שמבקש לקנות בהקפה צריך לקחת ממנו בטחונות. יעקב הוסיף, כי יש לפעמים חריגות (עמ' 15 ש' 27-32, עמ' 16 ש' 1-2). יעקב נשאל מה היה האובליגו שנתן למנוח והשיב, כי האובליגו גדל וכי בהתחלה הוא היה 100,000, 150,000 ₪, אח"כ 200,000 ₪ ובשלב הזה כאשר חרג ביקשו ממנו בטחונות. יעקב נשאל, האם עד לאובליגו של 200,000 ₪ לא היו למנוח בטחונות והשיב, כי היו לו בטחונות שהיו סבירים לסכומים האלה וטען, כי מדובר בשיקים אישיים, שיק ביטחון אישי של המנוח (עמ' 16 ש' 3-8). יעקב נשאל האם שיק אישי הוא ביטחון מבחינתו והשיב בחיוב (עמ' 16 ש' 9-10). הוא נשאל מדוע הוא צריך שיק על סכום החוב כאשר האדם לא משלם ומה זה רלוונטי אם יש לו בכרטסת או בשיק 300,000 ₪ והשיב, כי בדיעבד זה נכון והוסיף, כי זה לא חף מטעויות (עמ' 16 ש' 11-13). יעקב נשאל, האם האובליגו של המנוח היה 200,000 ₪ ואז נדלקה נורה אדומה והשיב, כי עוד לפני כן אולם הייתה לו היכרות עמוקה עם המנוח, אביו והנתבעת עמה נפגש כמה פעמים (עמ' 16 ש' 14-16). בהמשך נשאל מה עשה כאשר היה סכום של 180,000 ₪ ונדלקה אצלו נורה אדומה והשיב, כי גם בסכום של 150,000 ₪ וכי מעבר לזה לא פותחים אובליגו אולם כאמור היו בין הצדדים יחסים מיוחדים. הוא נשאל, האם בסכום של 200,000 ₪ ביקש ביטחונות והשיב, כי היו לו ביטחונות והוא ביקש עוד (עמ' 16 ש' 25-27, 31-32). בהמשך עדותו, יעקב נשאל, האם רצה בטחונות על מנת להמשיך וליתן למנוח סחורה והשיב, כי בכדי לאפשר לו לגדול באובליגו. בהמשך אישר, כי זה היה בשביל לספק לו סחורה (עמ' 20 ש' 8-11). נטען בפניו, כי לפני החתימה על שטר החוב, חובו של המנוח היה גבוה בהרבה מ- 200,000 ₪ וכי הוא לא ביקש ערבות בגלל האובליגו אלא בכדי להביא את הלקוח לחסל את החוב והוא שלל טענה זו (עמ' 21 ש' 7-10). בתצהירה טענה ג'ומאנה, כי לאחר שהאובליגו של המנוח הגיע למיצוי היא הסבה את תשומת ליבו של יעקב לצורך בצירוף בטחונות נוספים וטענה, כי בחלוף זמן קצר הוצעה אשתו של המנוח כערבה לכל החוב (ת/2 סעיפים 6 ו-7). בעדותה נשאלה מי הציע את הנתבעת כערבה והשיבה, כי היא ויעקב (עמ' 10 ש' 3-4). ג'ומאנה נשאלה מה היה האובליגו אליו הגיע המנוח כאשר הם ביקשו בטחונות והשיבה, כי עליה לרענן זיכרונה אולם הוא היה במינוס. לאחר עיון בכרטסת אמרה, כי היה ב- 180,000-190,000 וכי יש לעשות חישובים ולדייק. היא נשאלה האם המקסימום היה 200,000 ₪ והשיבה, כי בערך. לאור תשובתה האמורה נשאלה האם יכול להיות שזה היה 300,000 ₪ והשיבה בשלילה (עמ' 23 ש' 24-30). טענתם של יעקב וג'ומאנה באשר לנסיבות בהן נדרשה חתימתה של הנתבעת על שטר החוב אמינה וסבירה בעיניי. עסקינן בהתנהלות עסקית סבירה, הגיונית ומקובלת. עדותם באשר לחובו של המנוח, אשר בגינו נדרשה החתימה על שטר החוב, עולה בקנה אחד עם הכרטסת של המנוח אצל התובעת. סבירה והגיונית בעיניי עדותם לפיה בשלב מסוים מיצה המנוח את האולביגו והתובעת דרשה ביטחונות נוספים. כאמור לעיל, יעקב העיד שהמנוח הציע את אשתו כערבה וגו'מאנה טענה, כי היא ויעקב עשו כן. התרשמתי, כי אין בסתירה האמורה כדי לקעקע את גרסת התובעת לפיה הנתבעת חתמה על שטר החוב. אמינה בעיניי טענתם של יעקב וג'ומאנה לפיה בשל מיצוי האובליגו נדרש הנתבע לספק בטחונות ולא מן הנמנע, כי יעקב וג'ומאנה לא זוכרים בברור מי העלה את שם הנתבעת כערבה אפשרית. גם ההסבר מדוע נבחרה הנתבעת לשמש כערבה סביר בעיני. הנתבעת היא עובדת מדינה ומקבלת שכר קבוע ובנוסף אשתו של המנוח ועל כן סביר בהחלט שתשמש כערבה למנוח שמבקש להמשיך ולרכוש מוצרים מהתובעת לצרכי פרנסה. יעקב העיד שהם דיברו על בטחונות והמנוח אמר שאין לו בטחונות ואין מה לשעבד. לטענתו, הועלתה הצעה שהנתבעת שהינה עובדת מדינה, תחתום והתובעת הסתפקה בכך. יעקב העיד שהמנוח ביקש לקחת את הטופס להחתים את הנתבעת בבית והתובעת התנגדה לכך ולכן המנוח הביא את הנתבעת והיא חתמה בפניהם במשרד (עמ' 17 ש' 2-4). אף בעדותו במסגרת הבקשה להטלת העיקול העיד יעקב שהמנוח ביקש לקחת את הטופס ולהחתים את הנתבעת בבית משום שהיא אמא לילדים קטנים ועובדת. לטענתו, הוא התעקש שהחתימה תתבצע לפניו לפי הנהלים משום שאם המנוח ייקח את המסמך לא ניתן לדעת מה קורה. לטענתו, כאשר הם אמרו למנוח שהנתבעת צריכה להגיע ושהחתימה צריכה להתבצע אצלם אז הוא הביא אותה, כעבור כמה ימים (עמ' 6 ש' 30-32, עמ' 7 ש' 1-2). עדותו האמורה של יעקב סבירה ואמינה בעיניי. סביר, כי יעקב ידרוש, כי שטר החוב ייחתם בפניו כך שיהיה בידו לדעת בוודאות, כי הנתבעת היא זו אשר חתמה על שטר החוב. כאמור, עדות זו נתמכת בעדותה של גו'מאנה אשר העידה, כי נכחה במעמד החתימה. נטען בפני יעקב, כי מה שכתוב למעלה בשטר החוב כולל חתימה של עושה השטר כתוב בדיו שונה מזה שבו רשום שם הנתבעת והוא נשאל כיצד זה ייתכן. בתגובה טען, כי עורך הדין טוען, כי מדובר בדיו אחר. יעקב נשאל כיצד זה ייתכן אם פאני מילאה את כל המסמך והשיב, כי זה עניין אחר מי כתב ולא באיזה דיו. יעקב טען, כי הוא אינו רואה שהדיו שונה והעיד, כי ניתן לראות שמדובר בכתב אחר והוסיף, כי אם צריך לנחש אז הנתבעת כתבה את זה (עמ' 17 ש' 16-26). הנתבעת טוענת, כי שטר החוב כתוב בשני סוגי דיו. כאמור, הצדדים הגישו חוות דעת גרפולוגיות. אין מחלוקת, כי המומחית מטעם הנתבעת לא התייחסה לסוגיה האמורה. לא הוכח, כי בשטר החוב מופיעים שני סוגי דיו שונים. מעיון בשטר החוב עולה, כי קיימים בו שני כתבים כאשר באחד מצוינים פרטיו של המנוח ובשני פרטי הנתבעת. אין באמור לעיל בכדי לתמוך בטענת הנתבעת לפיה החתימה על השטר לא נעשתה במשרד התובעת. במסגרת הבקשה להטלת עיקול זמני נטען, כי הנתבעת חתמה על שטר החוב בנוכחות הבעלים של התובעת ושתיים מהעובדות שלו (סעיף 4 לבקשה). לשם תמיכה בבקשה הגיש יעקב תצהיר במסגרתו טען, שהנתבעת חתמה על שטר החוב בנוכחות הבעלים של התובעת (סעיף 58). בהמשך הגיש יעקב תצהיר עדות ראשית במסגרתו טען, כי הנתבעת חתמה על שטר החוב בנוכחותו, בנוכחות ג'ומאנה ופאני (ת/1 סעיף 8). בעדותו נשאל, האם הנתבעת חתמה על הערבות מולו והשיב בחיוב. יעקב טען שזה היה במשרד שלו וכי פאני מנהלת החשבונות וג'ומאנה היו עמו. עוד טען, כי היו עוד עובדים אשר ראו את הנתבעת חותמת על הערבות (עמ' 6 ש' 18-23). בתצהירה הראשון טענה ג'ומאנה, כי הנתבעת חתמה על שטר החוב בנוכחותה ובנוכחות יעקב (סעיף 5). במסגרת תצהירה השני הצהירה, כי הנתבעת חתמה על שטר החוב בנוכחותה, ובנוכחותם של יעקב ופאני (ת/2 סעיף 8). ג'ומאנה העידה, כי היא זוכרת שהנתבעת חתמה בפניה על השטר (עמ' 9 ש' 15). היא נשאלה היכן התבצעה החתימה ומי נכח והשיבה, כי זה היה במשרד של התובעת וכי נכחו היא, יעקב, פאני, עובדת נוספת והמנוח (עמ' 9 ש' 18-20). בהמשך נשאלה שוב מי נכח בפגישה והשיבה, כי הנתבעת, המנוח, היא, יעקב ופאני והוסיפה, כי היו עוד עובדים שהיו במרחב (עמ' 22 ש' 15-16). הנתבעת טוענת, כי יש שלוש או ארבע גרסאות באשר לזהות הנוכחים בעת החתימה על שטר החוב וסבורה, כי יש בכך בכדי ללמד, כי אין ממש בגרסת התובעת לפיה הנתבעת חתמה על שטר החוב. אינני מקבלת טענה זו. כאמור, כבר במסגרת הבקשה להטלת עיקול זמני טענה התובעת, כי הנתבעת חתמה על שטר החוב בנוכחות הבעלים של התובעת ושתי עובדות. אין מחלוקת, כי בתצהירו הראשון ציין יעקב, כי החתימה נעשתה בפניו ולא ציין, כי נכחו במקום שתי עובדות נוספות ורק בהמשך ציין, כי גם ג'ומאנה ופאני נכחו בעת החתימה. כמו כן, אין מחלוקת, כי בתצהירה הראשון ציינה ג'ומאנה, כי היא ויעקב נכחו במקום ורק בתצהיר עדותה הראשית ובעדותה ציינה, כי אף פאני נכחה בעת החתימה. עם זאת, מצאתי, כי אין בכך בכדי ללמד, כי אין ממש בגרסת התובעת. סבורני, כי במסגרת התצהיר אשר צורף לבקשה להטלת צו עיקול ביקשו יעקב וג'ומאנה להבהיר, כי הם יודעים מידיעה אישית שהנתבעת חתמה על שטר החוב ועל כן ציינו, כי החתימה נעשתה בפניהם ולא פירטו מי היו יתר הנוכחים. במסגרת תצהיר עדותם הראשית פירטו השניים את השתלשלות העניינים ופירטו מי נכח בפגישה. לא שוכנעתי, כי העובדה שבתצהיר הראשון לא פירטו המצהירים את זהותו של כל מי שנכח במקום בעת החתימה יש בה בכדי ללמד, כי גרסתם אינה נכונה. אין עסקינן בגרסאות סותרות אלא במצב בו חלק מהגרסאות הינן מפורטות יותר מאחרות. מצאתי, כי אין בכך בכדי ללמד, כי עדי התובעת אינם אמינים. ג'ומאנה נשאלה כיצד התרחשה חתימת הנתבעת על שטר החוב והשיבה, כי הנתבעת הגיעה עם המנוח וכי היא, יעקב ומנהלת החשבונות נכחו. היא טענה ששטר החוב הוצג לנתבעת וכאשר נשאלה מי הציג לה אותו השיבה, כי מנהלת החשבונות ישבה ולמיטב זיכרונה היא או מנהלת החשבונות הציגו לנתבעת את המסמך (עמ' 22 ש' 19-23). היא נשאלה, האם יעקב מילא את הפרטים ונתן לנתבעת לבדוק שתחתום בפניו והשיבה, כי מנהלת החשבונות מילאה את הפרטים לפי מה שהיא ביקשה ממנה על סמך הנתונים. ג'ומאנה הוסיפה, כי מנהלת החשבונות נכחה בזמן החתימה. היא נשאלה, האם פאני החתימה את הנתבעת והשיבה, כי פאני הייתה נוכחת וכי היא עצמה החתימה את הנתבעת. לטענתה, הם ישבו שם והנתבעת חתמה על המסמך. ג'ומאנה נשאלה האם היא החתימה את הנתבעת והשיבה, כי היא נכחה בעת החתימה. לטענתה, היא הביאה לנתבעת את המסמך עם הפרטים שמצוינים בו ואשר פאני כתבה והנתבעת חתמה על המסמך. ג'ומאנה נשאלה האם היא נתנה לנתבעת את המסמך בכדי שתחתום עליו והשיבה, כי היא לא זוכרת אם היא נתנה או שפאני עשתה כן אולם הם ישבו יחד. לאחר שנשאלה שוב, האם היא נתנה לנתבעת את המסמך בכדי שתחתום היא טענה שהיא או פאני עשו כן וטענה שהיא לא זוכרת אם היא החזיקה את המסמך והניחה אותו על השולחן או שהוא היה מונח (עמ' 22 ש' 24-32, עמ' 23 ש' 1-8). ג'ומאנה נשאלה, האם המנוח ישב ליד הנתבעת והשיבה, כי נכח במקום. היא נשאלה האם היה בחתימה או שדיבר עם יעקב בצד והשיבה, כי שלושתם נכחו וגם המנוח נכח בעת החתימה (עמ' 23 ש' 17-20). נטען בפניה, כי היא זוכרת ששלושתם ישבו אבל לא זוכרת מי החתים את הנתבעת ומי נתן לה לחתום והיא השיבה, כי דברים מהותיים כגון החתימה היא כן זוכרת. ג'ומאנה העידה, שהיא טיפלה והתנהלה מול הלקוח ואינה זוכרת האם ישב מאחוריה או בצד (עמ' 23 ש' 21-23). יעקב נשאל, האם הוא החתים את הנתבעת והשיב בשלילה. הוא טען, כי ג'ומאנה עשתה כן (עמ' 6 ש' 24-25). יעקב אישר, כי ביום 16.9.10 הם מילאו את שטר החוב והנתבעת חתמה בפני פאני (עמ' 18 ש' 9-10). יעקב נשאל, האם הוא החתים את הנתבעת והשיב, כי כולם עשו כן וכי היא הייתה איתם ביחד. הוא העיד, כי גם הוא החתים אותה (עמ' 17 ש' 5-6). עוד העיד, כי הנתבעת ישבה בכיסא מול השולחן של פאני אשר מילאה את כל הטפסים ושמה לנתבעת את הטופס בפניה. לטענתו, הנתבעת חתמה מול פאני כאשר הוא, וג'ומאנה מסתובבים בחלל. יעקב נשאל האם פאני מילאה את המסמך והחתימה את הנתבעת והשיב בחיוב. הוא הוסיף, כי כולם היו שם (עמ' 17 ש' 11-15). לכאורה קיימות סתירות בעדויות גו'מאנה ויעקב באשר לשאלה מי החתים את הנתבעת על שטר החוב. עם זאת, מצאתי, כי אין מדובר הלכה למעשה בסתירות ובוודאי לא בסתירות היורדות לשורשו של עניין ואשר יש בהן בכדי לשלול את גרסת התובעת לפיה הנתבעת חתמה, במשרדיה, על שטר החוב. במסגרת עדותם שבו יעקב וג'ומאנה על טענתם, כי הם ופאני נכחו בעת שהנתבעת חתמה על שטר החוב. עדותו של יעקב, כי כולם החתימו את הנתבעת מקובלת עליי ואמינה בעיניי וסביר בעיניי, כי בנסיבות הנטענות כאשר כולם היו במקום בעת שהנתבעת חתמה על שטר החוב אין בידי יעקב וג'ומאנה לנקוב בבירור בזהותו של מי שהחתים את הנתבעת על שטר החוב. אף אם גו'מאנה אינה זוכרת האם היא או פאני מסרו לנתבעת את שטר החוב לחתימה אין בכך בכדי לשלול את אמינותה ואמינות גרסתה. אין בעובדה שהיא אינה זוכרת את הפרט האמור בכדי ללמד, כי אין ממש בטענתה לפיה היא זוכרת את הדברים המהותיים, כגון החתימה. העובדה מי מסר את הטופס לנתבעת לשם חתימה הינה שולית וסביר שלאחר חלוף זמן יתקשו המעורבים לזכור פרט זה במדויק אולם השתכנעתי, כי הם זוכרים שהנתבעת הגיעה אליהם וחתמה על שטר החוב בנוכחותם. יעקב נשאל, האם ביקש מהנתבעת העתק של תעודת הזהות של הנתבעת כאשר חתמה אצלם והשיב, כי אינו זוכר. הוא טען, כי הם מבקשים תעודת זהות מאנשים שאינם מכירים ואת הנתבעת הם מכירים כך שאין צורך בתעודת זהות (עמ' 20 ש' 5-7). יעקב נשאל, האם הכיר את הנתבעת לפני שחתמה על הערבות והשיב בחיוב (עמ' 16 ש' 17-18). בהמשך נטען בפניו, כי העיד שהכיר את הנתבעת לפני שחתמה על שטר החוב והוא נשאל היכן הכיר אותה והשיב, כי היא הייתה בעסק לפחות פעם-פעמיים, כי פגש אותה בביתה שנמצא מעל החנות ופעם במסעדה עם המנוח (עמ' 21 ש' 24-27). הנתבעת העידה, כי היא מכחישה שראתה את שטר החוב וכי החתימה עליו היא חתימתה. נטען בפניה שהיא טענה שהחתימה על השטר דומה מאוד לחתימתה והיא אישרה את האמור והוסיפה, כי זו לא חתימתה. היא נשאלה כיצד היא יודעת והשיבה, כי לא ראתה את המסמך עד שהיה צו עיקול וטענה, כי אף פעם לא הייתה בעסק של התובעת ואינה מכירה אותם (עמ' 24 ש' 16-24). היא טענה, כי את יעקב פגשה פעם אחת במסעדה בעכו ולאחר מכן ראתה אותו רק לאחר שהמנוח נפטר ואז הוא לא אמר דבר על הערבות (עמ' 24 ש' 26-28). אציין, כי בתצהירה טענה הנתבעת, כי לראשונה פגשה את יעקב לאחר מותו של המנוח (נ/1 סעיף 5). בהמשך עדותה נשאלה כמה פעמים פגשה את יעקב והשיבה, כי לפני שהמנוח נפטר פגשה אותה פעם אחת במסעדה. בהמשך טענה, כי פעם אחת הוא בא לחנות והמנוח ביקש שתכין להם קפה וזה היה המפגש השני אולם לא ראתה אותו מקרוב (עמ' 29 ש' 9-12). נטען בפני הנתבעת, כי יעקב טען שהיא הייתה בבית העסק של התובעת לפני כן והיא השיבה, כי גם זה לא נכון. הנתבעת טענה שפעם אחת עברה במקום משום שבעלה ביקש שתביא לו גלון צבע וטענה שלקחה אותו מבחוץ ואף פעם לא נכנסה לבית העסק של התובעת (עמ' 29 ש' 5-8). הנה כי כן, קיימת סתירה בעדות הנתבעת באשר להיכרותה עם יעקב טרם פטירת המנוח. הסתירה האמורה רלוונטית לאור טענת הנתבעת לפיה היא יודעת שלא חתמה על השטר מאחר ולא הייתה בעסק של התובעת ואינה מכירה אותם. הנתבעת נשאלה באשר לפגישתה עם יעקב לאחר פטירת המנוח והשיבה, כי אינה זוכרת באיזה יום זה היה וכי זה היה בערך שבוע וחצי לאחר פטירת המנוח. היא טענה שיעקב בא לנחם אותה ולא לדרוש חובות (עמ' 25 ש' 26-30). נטען בפניה, כי היא טענה שהיא לא זכרה דברים מאותה פגישה והשיבה, כי היא זוכרת וכי הם באו לנחם אותה. היא נשאלה מה היא זוכרת עוד מהפגישה והשיבה, כי אינה זוכרת המון וכי בסוף הם נפגשו ודיברו על החוב והיא אמרה להם שזה לא הזמן לדבר על זה (עמ' 26 ש' 9-13). במהלך עדותה במסגרת בקשת הרשות להתגונן נשאלה הנתבעת מי היה איתה בפגישה הראשונה בין התובעת לבינה והשיבה, כי פגישה הראשונה היו ג'ומאנה ויעקב והוסיפה שזה היה בביתה שבוע וחצי אחרי שהמנוח נפטר (עמ' 2 ש' 27-29). הנתבעת נשאלה האם היה עמה מישהו אחר והשיבה, כי אינה זוכרת. בהמשך טענה, כי בפגישה הראשונה לא ובפגישה השנייה יכול להיות שבאסם היה. הנתבעת נשאלה מתי הייתה הפגישה השנייה והשיבה, כי אינה זוכרת (עמ' 2 ש' 30-32, עמ' 3 ש' 1). היא נשאלה, האם אינה זוכרת מה היה בפגישה הראשונה והשיבה, כי הוא בא לנחם אותה (עמ' 3 ש' 2-3). בעת עדותה, הנתבעת נשאלה מי נכח בפגישה והשיבה, כי בפגישה הראשונה לא נכח אף אחד והוסיפה, כי היו כמה פגישות שלוש או ארבע פגישות. עוד טענה, כי היא לא זוכרת אם בסאם היה בפגישה הראשונה או השנייה. הנתבעת טענה, כי אינה זוכרת האם נכח בפגישה הראשונה וכי נכח בפגישה השנייה (עמ' 26 ש' 17-24). נטען בפניה, כי בעדותה ביום 7.1.13 העידה, כי אף אחד, מלבד יעקב וג'ומאנה, לא נכח בפגישה הראשונה. בתגובה טענה, כי אמרה שאולי בפגישה הראשונה או בשנייה נכח באסם (עמ' 26 ש' 25-27). אין ממש בטענה זו של הנתבעת אשר נשאלה האם היה עמה מישהו בפגישה הראשונה ולאחר שהשיבה, כי אינה זוכרת טענה, כי בפגישה הראשונה לא וכי אולי בפגישה השנייה נכח באסם. הנתבעת נשאלה, האם היא זוכרת את הפגישה השנייה בברור ובמקום להשיב טענה, כי היו כמה פגישות. היא נשאלה בשנית, האם זוכרת את הפגישה השנייה בברור והשיבה, כי הייתה פגישה עם בסאם, יעקב וג'ומאנה והם דיברו על הסדר החובות ובסאם אמר להם שזה לא הזמן ונדרש עוד חודש כדי לדעת מה המצב הכלכלי של החנות. לטענתה, יעקב וג'ומאנה סיכמו לשבת עם בסאם לדבר על החוב וכך היה (עמ' 26 ש' 28-32, עמ' 27 ש' 1-2). הנתבעת נשאלה שוב, האם זוכרת את הפגישה השנייה ונשאלה מה קרה בה. היא השיבה, כי היא זוכרת אולם לא את כל הפרטים. הנתבעת טענה שיעקב וג'ומאנה נכחו וכי אינה זוכרת באיזו פגישה בסאם היה. לטענתה, הם באו לבית מספר פעמים (עמ' 27 ש' 3-6). בתצהירה טענה התובעת, כי שבוע וחצי לאחר פטירת המנוח נפגשה עם יעקב שהסביר לה, כי למנוח יש חוב כלפיו בסך של מעל 300,000 ₪ (נ/1 סעיף 6). עוד טענה, כי לאחר הישיבה האמורה יעקב החל להתקשר אליה וביקש, כי תבוא למשרדו בכדי להגיע להסדר בנוגע לתשלום החוב והיא טענה, כי הלכה לפגישה האמורה (נ/1 סעיפים 7-8). הנתבעת הוסיפה, כי למיטב ידיעתה מספר ימים לאחר מכן נפגשו יעקב ובאסם בבית קפה בנצרת עילית (נ/1 סעיף 9). הנה כי כן, מתצהיר הנתבעת עולה, כי נערכו שלוש פגישות כאשר היא נכחה בשתיים מהן- האחת בביתה בסמוך לאחר פטירת המנוח והשנייה במשרדה של התובעת. נטען בפני הנתבעת, כי בתצהיר עדות ראשית סיפרה שהייתה פגישה אחת אצלה, פגישה שנייה בעסק ופגישה שלישית בבית קפה. בתגובה טענה הנתבעת, כי בבית העסק היא לא נפגשה איתם וכי הם נפגשו עם בסאם ולא איתה. היא נשאלה האם לא הלכה לעסק והשיבה, כי לא הלכה לעסק אלא אחרי כמה פגישות. הנתבעת הוסיפה, כי בפגישה האחרונה היא הלכה לעסק. הנתבעת הופנתה לסעיף 8 לתצהירה והשיבה, כי הלכה (עמ' 27 ש' 15-21). לא עלה בידי הנתבעת להסביר את הסתירה האמורה באשר לשאלה האם הלכה לעסק של התובעת אם לאו. הנתבעת נשאלה מדוע ציינה בתצהיר רק פגישה אחת והשיבה, כי כל הזמן טענה שהיא נפגשה איתם כמה פעמים ובבית העסק של התובעת רק פעם אחת. היא טענה, כי בבית שלה היו שתי פגישות ובבית של חמותה פגישה אחת. הנתבעת התבקשה לאשר, כי אין בתצהיר זכר ליותר מפגישה אחת והשיבה, כי אינה מוצאת (עמ' 27 ש' 25-31). הנה כי כן, בתצהירה טענה התובעת, כי בינה לבין יעקב וגו'מאנה נערכה פגישה אחת בביתה ופגישה אחת בעסק של התובעת. מעדותה עולה, כי לפגישה בבית העסק של התובעת קדמו מספר פגישות בביתה ואף בבית של חמותה. לא עלה בידה להסביר מדוע הפירוט האמור לא הופיע בתצהירה. נטען בפני יעקב, כי בכל פגישותיו עם הנתבעת לאחר פטירת המנוח הוא לא אמר לה דבר לגבי קיומה של הערבות והוא שלל טענה זו (עמ' 8 ש' 10-11). הנתבעת נשאלה בנוגע לפגישה בבית העסק של התובע ונשאלה מדוע הגיעה למשרד התובעת בעקבות שיחתו של יעקב. היא השיבה, כי היא הייתה חייבת לקחת את הדברים לידיים והוא היה מאד נחמד וביקש את החובות של המנוח. הנתבעת טענה, כי היא לא אומרת שהמנוח לא חב לתובעת אלא שהיא לא חתמה על הערבות. לטענתה, היא הלכה לעסק של התובעת בכדי לדעת מה אפשר לעשות (עמ' 27 ש' 32, עמ' 28 ש' 1-4). הנתבעת העידה, שהיא הלכה ליעקב משום הוא ביקש כל הזמן את החוב שלו והיא לא ידעה מה הוא רוצה. לטענתה, היא ידעה שהוא רוצה כסף והלכה מבחינה מוסרית אולם לא הייתה ערבה (עמ' 28 ש' 10-12). הנתבעת העידה, כי בעסק של התובעת היא פגשה את ג'ומאנה ויעקב (עמ' 28 ש' 26-27). היא ישבה לדבר עם יעקב וג'ומאנה ירדה והביאה כוס קפה. לטענתה, היא ויעקב דיברו על דברים אישיים והוא סיפר לה על חייו בכדי לחזק אותה והם לא דיברו על חובות או כסף (עמ' 28 ש' 31-32, עמ' 29 ש' 1-2). נטען בפניה, כי יעקב שנתן לה את כל התמיכה טוען שהיא חתמה בפניו על השטר והיא טענה שזה לא נכון (עמ' 29 ש' 3-4). הנתבעת נשאלה מדוע לא התקשרה לבאסם במעמד הישיבה עם יעקב והשיבה שהישיבה עם יעקב לא הייתה על חובות אלא מעין העצמה והוא היה נחמד מאד ולא הזכירו את החובות. הנתבעת נשאלה, האם כלל לא הזכירו את החובות והשיבה בשלילה. היא טענה שהדבר העיקרי היה להעצים אותה. הנתבעת שבה וטענה שיעקב העצים אותה באותה פגישה (עמ' 29 ש' 20-24). בתצהירה טענה הנתבעת, כי שבוע לאחר פגישתה הראשונה עם יעקב לאחר פטירת המנוח הוא החל להתקשר אליה וביקש שתגיע למשרדו בכדי להסדיר את חובו של המנוח (נ/1 סעיף 7). לטענתה, בעקבות שיחותיו הרבות של יעקב והלחץ שהפעיל עליה לסור למשרדו בכדי להסדיר את חובו של המנוח, היא הגיעה למשרדו (נ/1 סעיף 8). עוד טענה הנתבעת בתצהירה, כי בפגישה עם יעקב היא אמרה לו שהיא לא הייתה מעורבת בעסק של המנוח, כי לא ידוע לה על החוב ועל מה הוא מבוסס וכי דודיו של המנוח קיבלו אחריות לבדוק את הנושא ולסיים את הדברים. לטענתה, הוסכם שהיא תדבר עם באסם אשר ייפגש עם יעקב (נ/1 סעיף 9). האמור בסעיף 9 לתצהיר הנתבעת אינו עולה בקנה אחד עם טענתה לפיה במסגרת פגישתה עם יעקב במשרדו הם לא שוחחו על החובות. אוסיף ואומר, כי טענתה לפיה השיחה לא הייתה על החובות אלא מעין שיחת העצמה אינה אמינה ומהימנה בעיניי כלל וכלל. כאמור, בתצהירה טענה הנתבעת, כי יעקב התקשר אליה פעמים רבות טרם הפגישה והפעיל עליה לחץ שתגיע למשרדו בכדי להסדיר את חובו של המנוח. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותה לפיה כאשר הגיעה למשרדו של יעקב הם כלל לא שוחחו על החוב ותחת זאת השיחה נועדה אך ורק בכדי להעצימה. התרשמתי, כי הנתבעת ביקשה להעיד, כי נושא החובות כלל לא עלה בשיחה בכדי לתמוך בטענתה לפיה לא הייתה ערבה לחובות המנוח וכי הפנייה אליה הייתה רק בשל היותה אשתו. לא עלה בידה להסביר את הסתירה בין עדותה ותצהירה באשר לתוכן השיחה במשרדו של יעקב. כאמור, טענתה כי נושא החובות כלל לא עלה אינה אמינה בעיניי בנסיבות. בתצהירה טענה הנתבעת, כי בפגישה הראשונה בינה לבין יעקב לאחר פטירת המנוח סיפר לה יעקב, כי למנוח חוב כלפיו בסך של למעלה מ- 300,000 ₪ (נ/1 סעיף 5). הנתבעת העידה, כי כאשר הלכה לפגישה עם יעקב היא לא ידעה מה מצב החנות או מה גובה החוב. לאור עדותה האמורה נטען בפניה, כי בתצהירה ציינה שיעקב כבר אמר לה שהמנוח חייב 300,000 ₪ לפחות. הנתבעת אישרה את האמור וטענה, כי בערך 300,000 ₪. הנתבעת נשאלה, האם היא מאשרת שהיא משנה גרסה והשיבה, כי היא אומרת שלא ידעה כלום על החנות (עמ' 28 ש' 13-20). לא עלה בידי הנתבעת להסביר את הסתירה האמורה. הנתבעת ביקשה ליצור מצג לפיו הלכה לפגישה מבלי שידעה את גובה החוב וכי בפגישה כלל לא דיברו על החוב. שתי הטענות האמורות אינן אמינות בעיניי. סבורני, כי הנתבעת ביקשה ליצור את המצג האמור לשם תמיכה בטענתה לפיה התובעת לא פנתה אליה בנוגע לחוב בשל היותה ערבה לו אלא מאחר והיא אשתו של המנוח ובטענה, כי מבחינה מוסרית עליה להשיב את חובו. בתצהירה טענה הנתבעת, כי באסם ויעקב נפגשו בבית קפה וכי לאחר הפגישה באסם אמר לה שהם הגיעו להסדר בנוגע לשיקים המשוכים מהחשבון של חמותה וכי במסגרת הפגישה לא נאמר לבאסם שהיא ערבה למנוח (נ/1 סעיף 9). בעדותה נשאלה, האם הלכה איתם לבית הקפה והשיבה בשלילה. הנתבעת נשאלה מאיפה היא יודעת שהם היו בבית קפה והשיבה, כי בסאם היה אצלה בבית ואמר לה שיעקב התקשר ושהם קבעו להיפגש ב"מנטה". הנתבעת נשאלה מדוע לא הזמינה את באסם לעדות והשיבה, כי אינם ביחסים טובים עכשיו. היא טענה שאינה ביחסים טובים עם משפחתו של המנוח (עמ' 29 ש' 27-32, עמ' 30 ש' 1-3). הנה כי כן, אין בידי הנתבעת להעיד מידיעה אישית באשר לפגישה האמורה. אין בידה להעיד האם הפגישה האמורה נערכה ומה נאמר. אין מחלוקת שהנתבעת לא נכחה בפגישה ואין בידה להעיד באשר להסכמות אשר התגבשו לכאורה בין יעקב לבאסם או באשר לשאלה, האם הטענה שהיא ערבה לחובות המנוח עלתה אם לאו. יעקב נשאל מדוע לא חתם על שטר החוב והשיב, כי זו לא עבודה שלו. הוא העיד, כי ג'ומאנה ופאני עוסקות בדרך כלל בשטרי חוב וכי הוא היה מעורב במקרה הרלוונטי משום שהמנוח היה חבר (עמ' 21 ש' 11-15). יעקב נשאל מדוע מי שערך את שטר החוב לא חתם עליו והשיב, כי אולי זה לא רלוונטי (עמ' 21 ש' 16-18). הוא נשאל האם לא מצא לנכון לוודא חתימה כאשר הוא מחתים מישהו על 300,000 ₪ והשיב בשלילה. יעקב טען, כי אם היה חושב שזה רלוונטי ואם היה שקרן היה ממלא את זה לפני שהגיש את זה לבית המשפט אולם לא עשה כן משום שהוא אומר את האמת (עמ' 21 ש' 19-21). אמנם אין חתימה על שטר החוב אולם העדים מטעם התובעת אשר העידו לפניי אישרו, כי הנתבעת היא זו אשר חתמה על שטר החוב. העדר חתימה מטעם התובעת על שטר החוב אין בה בכדי ללמד האם הנתבעת חתמה על שטר החוב אם לאו. לפיכך, אין באמור בכדי להועיל לנתבעת אשר הגנתה מתבססת על טענתה לפיה לא חתמה על שטר החוב. ג'ומאנה נשאלה האם הסבירה לנתבעת על מה היא חותמת והשיבה, כי סביר להניח שהם הסבירו לה את מהות המסמך. בהמשך טענה, כי היא זוכרת שהיה דין ודברים עם הסבר וכי הוסבר לנתבעת והיא קראה את המסמך וחתמה עליו. ג'ומאנה טענה שהנתבעת מספיק מלומדת בכדי לדעת על מה היא חותמת. היא נשאלה מי הסביר לנתבעת והשיבה, כי אינה זוכרת (עמ' 23 ש' 11-16). כאמור לעיל, הנתבעת לא טענה שהיא חתמה על שטר החוב מבלי שהוסבר לה על מה היא חותמת ותחת זאת טענתה של הנתבעת הינה, כי החתימה על שטר החוב אינה חתימתה. בנסיבות אלו, אין בשאלה האם משמעות המסמך הוסברה לנתבעת ובעובדה שג'ומאנה לא זכרה מי הסביר לנתבעת על מה היא חותמת בכדי להועיל לנתבעת ולתמוך בטענתה לפיה החתימה המופיעה על שטר החוב איננה חתימתה. יעקב נשאל, האם לאחר החתימה, החוב של המנוח תפח עם הזמן והשיב, כי לאחר החתימה על שטר החוב המנוח היה בתקופה של צמיחה והיקפי העבודה שלו גדלו כל הזמן והתובעת הגדירה לו אובליגו חדש של 350,000 ₪ (עמ' 7 ש' 29-31). הוא נשאל, האם היו חריגות מהאובליגו והשיב, כי היו אולם הם היו ביחסים טובים ולא עשו עניין מכל אלף ₪ (עמ' 7 ש' 32, עמ' 8 ש' 1). יעקב נשאל, האם שלח לנתבעת התראה בגין החוב והשיב, כי לא היה צורך לעשות כן היות והיא ידעה על האובליגו ומה היקפי החובות. עוד טען, כי בעת החתימה הנתבעת הייתה מודעת להיקף החובות. יעקב אף נשאל, האם התקשר אליה אחרי החתימה והשיב, כי אינו עושה כן (עמ' 8 ש' 2-6). אין בעדות יעקב בעניין זה בכדי לתמוך בטענת הנתבעת לפיה לא חתמה על שטר החוב. העובדה שהתובעת בחרה שלא לפנות לנתבעת ולא ביקשה לממש את שטר החוב בסמוך לאחר החתימה עליו, ולאחר שחובו של המנוח תפח והייתה חריגה מהאובליגו, אין בה בכדי ללמד שהנתבעת לא חתמה על שטר החוב. בסעיף 28 לתצהירה ביקשה הנתבעת שהתובעת תפרט מתי בדיוק חתמה על שטר החוב וטענה, כי התובעת לא עושה כן מאחר והיא יודעת שיהיה בידה להביא מסמכים אותנטיים באשר למעשיה באותו יום. בעדותו יעקב נשאל מתי הנתבעת חתמה על שטר החוב והשיב, כי אינו יכול לומר שעה מדויקת. הוא נשאל האם מדובר בבוקר או צהרים והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 18 ש' 11-14). בהמשך, יעקב נשאל בשנית האם במעמד החתימה היה חשוך ובאיזו שעה זה היה והשיב, כי אינו זוכר. הוא נשאל עד איזו שעה פאני עובדת והשיב, כי לפני שחלתה עבדה משרה מלאה וסביר להניח שעבדה עד 16:00 או 17:00. יעקב נשאל באשר לשעות העבודה של גו'מאנה והשיב, כי היא עובדת מהפתיחה ועד לסגירה וכי אינה מזכירה אלא סמנכ"לית (עמ' 18 ש' 19, 25-31, עמ' 19 ש' 1-2). נטען בפניו, כי הוא תיאר במדויק את מעמד החתימה והוא נשאל כיצד אינו זוכר האם זה היה בבוקר או בצהריים והוא השיב, כי לפעמים זה ככה בחיים. עוד נטען בפניו, כי הוא בוחר בתשובות עמומות וכלליות משום שייתכן שהנתבעת יכולה להביא לו מסמך שיפריך את טענתו לגבי השעות והוא שלל טענה זו (עמ' 19 ש' 3-8). ג'ומאנה נשאלה באיזו שעה בערך הייתה החתימה על שטר החוב והשיבה, כי אינה זוכרת שעה וכי זה היה במשך שעות העבודה. היא נשאלה האם זה היה בבוקר או בערב ושבה על טענתה לפיה אינה זוכרת וכי זה היה במשך שעות העבודה (עמ' 22 ש' 8-14). עדותם של יעקב וג'ומאנה לפיה הם אינם זוכרים את השעה בה נחתם שטר החוב או אם זה היה בשעות הבוקר או הערב סבירה והגיונית בעיניי. לא שוכנעתי, כי השניים ביקשו למסור תשובה עמומה בעניין זה בכדי למנוע מהנתבעת לסתור את גרסתם. הצדדים הגישו חוות דעת גרפולוגיות לשם הוכחת טענתם בשאלה, האם החתימה המופיעה על שטר החוב היא חתימת הנתבעת אם לאו. בחוות הדעת מטעם הנתבעת נקבע, כי בסבירות גבוהה ביותר שהחתימה בשטר החוב אינה חתימת הנתבעת. מנגד, בחוות הדעת מטעם התובעת נקבע, כי ניתן להסיק באופן ברור וחד משמעי שהנתבעת היא זו אשר חתמה על שטר החוב נשוא התובענה. חוות הדעת אשר הגישה התובעת הייתה מקיפה ומקצועית ומצאתי אותה עדיפה בעיניי על חוות הדעת אשר הגישה הנתבעת. בחוות הדעת מטעם התובעת ישנה התייחסות מקיפה לטענות העולות בחוות הדעת מטעם הנתבעת. האמור בחוות הדעת מטעם התובעת סביר ומהימן בעיניי. ההלכה היא, כי בית המשפט רשאי להיזקק לעדויות מומחים בעניינים שבהם דרושים ידע והתמצאות מדעיים או טכניים. באשר לגרפולוגיה נקבע בפסיקה, כי מקצוע זה הגיע לדרגת מדע שימושי (ע"פ 352/71 - אברהם טל נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(2), 107, ע"א 5293/90 - בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240). ברי, כי אין בכך בכדי להעביר את ההכרעה באשר לאמיתות החתימה לידיו של הגרפולוג. לבית המשפט נתונה הסמכות להחליט האם לתת אמון בחוות הדעת ואיזה משקל ראוי לייחס לה תוך שקלולה עם יתר הראיות. האמור בחוות הדעת מטעם התובעת מקובל עליי ועולה בקנה אחד אף עם התרשמותי האישית לאחר עיון בחתימה על שטר החוב ובדוגמאות החתימה. קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של יעקב וג'ומאנה אשר הותירו עליי רושם אמין ולפיהן הנתבעת חתמה לפניהם על שטר החוב. באשר לחתימת הנתבעת אציין עוד, כי במהלך הדיון ביום 7.1.13 העידה הנתבעת, כי היא חתמה על מספר מסמכים שהוצגו לה. היא נשאלה, האם היא יכולה לעמוד על ההבדל בין החתימה שלה על התצהיר לבין החתימה שלה על ייפוי הכוח והשיבה, כי לפעמים היא חותמת בשם שלה ולפעמים בשם הנעורים שלה. היא הוסיפה, כי היא אף פעם לא שמה לב איך היא חותמת בדיוק אולם היא מאשרת שהכול החתימות שלה (עמ' 1 ש' 24, עמ' 2 ש' 1-18). הנתבעת נשאלה, האם לטענתה היא חותמת בכמה חתימות ולא באחת והשיבה בחיוב (עמ' 2 ש' 19-20). על כתפי התובעת מוטל הנטל להוכיח, כי הנתבעת חייבת כלפיה בהיות ערבה לפי שטר החוב בו עסקינן. מצאתי, כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל האמור ולהוכיח, כי הנתבעת חתמה על שטר החוב. עדויותיהם של יעקב וג'ומאנה באשר לנסיבות בהן התבקשה החתימה על שטר החוב וכן עדויותיהם באשר לחתימת הנתבעת על שטר החוב בפניהם הותירו עליי רושם אמין ומהימן. יש לציין, כי ג'ומאנה העידה, שהיא הפסיקה לעבוד אצל התובעת ביוני 2013 (עמ' 24 ש' 2). מכאן, שהיא אינה בעלת עניין אישי בתוצאות התובענה. כאמור, יעקב וגו'מאנה העידו, כי הם ופאני נכחו בעת שהנתבעת חתמה על שטר החוב. פאני לא זומנה להעיד. יעקב העיד, כי פאני עובדת אצלו. הוא נשאל מדוע לא זימן אותה לעדות והשיב, כי לא סבר שצריך לעשות כן והוסיף, כי היא אחרי שבץ מוחי. נטען בפניו, כי בהליך הקודם הוא הזכיר בתצהיר שהיא נכחה והוא השיב, כי נכחו עוד שישה עובדים. לטענתו, יש שיקול כלכלי וכי כאשר הוא מגיע לדיון העסק מושבת וכי מילא ששני עובדים לא יגיעו אבל שלושה זה נזק גדול. יעקב שאל מדוע להביא עוד אדם ולהפריע לו (עמ' 17 ש' 27-32, עמ' 18 ש' 1-4). אמנם התובעת לא זימנה לעדות את פאני על אף הטענה לפיה נכחה בעת חתימת הנתבעת ולמרות עדויותיהם של יעקב וג'ומאנה לפיהן היא הייתה זו אשר מילאה את שטר החוב והחתימה את הנתבעת. ההלכה היא, כי צד הנמנע מלזמן עד אשר בידו, לכאורה, לסייע לו הרי שהדבר פועל לרעתו. עם זאת, במקרה בו עסקינן מצאתי, כי אין בעובדה שפאני לא העידה בכדי לשלול את טענת התובעת לפיה הנתבעת חתמה על שטר החוב. כאמור, שניים מהנוכחים בעת החתימה העידו בפניי ואחת מהם, כאמור, אינה בעלת עניין אישי בתוצאות התובענה. יתרה מזאת, מהעדויות עולה, כי יעקב, ג'ומאנה ופאני נכחו שלושתם בעת החתימה. לא התרשמתי, כי מעמדה של פאני בעת החתימה היה שונה בשל הטענה, כי היא זו שמילאה את שטר החוב והחתימה את הנתבעת. מצאתי, כי העובדה שפאני לא זומנה לעדות אינה פועלת לרעת התובעת ובכל מקרה אין בה בכדי ללמד שאין ממש בגרסת התובעת לפיה הנתבעת חתמה על שטר החוב. הנה כי כן, עדויותיהם של יעקב וגו'מאנה באשר לנסיבות בהן דרשה התובעת את שטר החוב אמינות ומהימנות בעיניי. כן אמינה בעיני עדותו של יעקב לפיה הוא דרש שהנתבעת תחתום בנוכחותו ועדותם של יעקב וגו'מאנה לפיה נכחו בעת החתימה על שטר החוב. עדויותיהם אף נתמכות בחוות הדעת הגרפולוגית שהגישה התובעת. לנתבעת היה אינטרס אישי בחתימה על שטר החוב, כך שהתובעת תמשיך לספק סחורה למנוח, לו הייתה נשואה באותה עת. עדות הנתבעת לא הותירה עליי רושם אמין ומצאתי, כי נתגלו בה סתירות היורדות לשורשו של עניין. לאור כל האמור לעיל, מצאתי, כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל להוכיח, כי הנתבעת חתמה על שטר החוב נשוא התובענה. כאמור לעיל, הנתבעת אינה מכחישה את הטענה לפיה היה למנוח חוב לתובעת. כמו כן, במסגרת תצהירה אשר שימש כתב הגנתה לא העלתה טענות באשר לגובה החוב. לפיכך, נעתרת לתובענה ומורה על דחיית ההתנגדות לביצוע שטר. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם בהתאם לשטר החוב נשוא התובענה עליו חתמה הנתבעת כערבה. אני מחייבת את הנתבעת בסכום כולל בגין הוצאות משפט, לרבות עלות חוות הדעת ושכר טירחת עו"ד בסך 25,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. סדר דין מקוצרשטרשטר חובחוב