הנתבע 1 פגע ברכבו שהיה בו נגרר ברכבם של התובעים ולקח אחריות מלאה על אחריותו לפגיעה זו. התובעים הפעילו את הפוליסה של המקיף ולמעשה התביעה היום בפניי היא תביעה של הפסדים, כאשר העיקרון המנחה הינו "החזרת מצב לקדמותו". בפתח הישיבה ובהמלצת ביהמ"ש, הגיעו הצדדים להסדר בין חב' הראל וביטוח ישיר, שקבלת התביעה תביא לחלוקת הנזק בחלקים שווים בין שתי חברות הביטוח, כאשר החיובים יהיו נפרדים ושונים ובנסיבות אלה, למעשה מתקבלת ההודעה לצד ג'. לאחר שמיעת סיכומי הצדדים בע"פ, להלן ראשי הנזק המוכרים על ידי לפיצוי: 1. אין חולק, כי עקב הפעלת פוליסת הביטוח המקיף נגרמו לתובעים הפסדים בדמות השתתפות עצמית בסך של 1,261 ₪ וערך קימום בשיעור של 159 ₪. מדובר בסך של 1,420 ₪, כאשר הסכום שישולם צמוד ונושא ריבית מיום 13.2.12 - מסמך ההפסדים, ועד התשלום המלא בפועל. 2. בכתב התביעה צויין, כי יש מחלוקת לגבי ירידת ערך וצויין שם 5% ירידת ערך. התברר שיש טעות והתובע ביקש לתקן את כתב התביעה. ירידת הערך נשוא הדו"ח הינה בשיעור של 0.5% ומדובר בסכום של 431 שהינו ירידת הערך שנגרם לרכב התובע. גם סכום זה נפסק לטובת התובעים, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום 13.2.12 ועד התשלום המלא בפועל. 3. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בשני ראשי הנזק הבאים: א. הראשון שביניהם הוא הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מחידוש הביטוח ולאור העובדה שהפסידו את מרכיב "העדר תביעות". לטענת התובעים הצגת הפוליסה בזמן התאונה והפוליסה המחודשת מלמדת על הפסד של 1,126 ₪, כאשר לטענתם מדובר בהפסד שיש להכפיל אותו פי שלושה, שכן מדובר בהפסד למשך 3 השנים הראשונות עם חידוש הביטוח. הנתבעים מצידם טענו כי יש לדחות רכיב זה בתביעתם של התובעים. ההסבר לכך היתה העובדה שהתובעים כשלו מלהוכיח שההפרשים בין שתי הפוליסות שהוצגו (פוליסה שהיתה בשנת 2011 עד 2012 ולאחר מכן פוליסה שהוצאה מ- 6/2012) נובע בגין אותה תאונה שמתבררת לפנינו. יכול להיות שפרמטרים נוספים נכנסו לתמונה וגרמו לייקור הביטוח ופרמטרים כאלה יכולים להיות הגברת סיכון, כמו למשל גיל הנהג או מצב בריאות או קיומו של נהג מורשה. יכול להיות גם פרמטרים הקשורים בחב' הביטוח עצמה, דהיינו שמדובר ברכב שנחשב גניב יותר. עוד הוסבר ע"י הצד השלישי, כי לא הוצגה כלל פוליסה חדשה משנת 2013, דבר שצריך לעמוד לחובתם של התובעים וכן כי התובעים קיבלו הנחה של 20%, כעולה מהפוליסה ולכן לא הוכח כי נגרם להם נזק בראש נזק זה. כאן המקום לומר, כי מדובר ברכב חדש שעלה על הכביש לפני מס' חודשים בודד וכי הספיק לנסוע לא מס' רב של קילומטרים. ספק בעיני אם נגרמה תאונה אחרת או אם היו נסיבות אחרות שמכוחם התייקר הביטוח, כפי שהוצג לי על פי הפוליסות בסכום של 1,126 ₪. ואולם, על מנת להסיר כל ספק, אני פוסק את הסכום של 1,126 ₪ כסכום מותנה ומורה לתובעים להמציא לנתבעת 2 וצד ג' אישור של חב' הביטוח המבטחת את רכבם בדבר הפסד של הסכום האמור, תנאי לקבלת סכום זה בפסק דין זה. דהיינו מדובר בסכום מותנה ואני מאפשר 30 יום לתובעים להמציא אישור שכזה. ביחס לשנתיים הבאות עם חידוש הפוליסה - התובעים יהיו זכאים מכוח פס"ד זה לקבל כל הפסד שייגרם להם בשנתיים הבאות עם חידוש הפוליסה, ואולם זאת אך ורק כנגד הצגת אותו אישור בשנה הרלוונטית המתייחס לכך שיש הפסד בין הפוליסה המקורית ובין הפוליסה החדשה, באופן שאפשר יהיה להבין כי הפסד הנחת העדר התביעות, לאור תאונה זו הוא שהיה הגורם לכך שנגרם נזק כזה לתובעים. ב. הוויכוח האחרון בין הצדדים נוגע לנושא של עוגמת נפש והוצאות משפט - בעניין זה טוענים התובעים כי יש לפצות אותם על אובדן ימי עבודה ובזבוז זמן וכן לאור הנסיבות, על עוגמת נפש בשיעור 5,000 ₪. הנתבעים מצידם טוענים, כי אין כל הצדקה לכך מכמה סיבות - ראשית, בימ"ש היושב בתיקי נזקי רכוש לרכב אינו פוסק עוגמת נפש וכן, כי מדובר בנתבע שלקח אחריות מלאה על הנזקים שגרם ולמעשה יכול היה לברוח מהמקום, שכן התובעים כלל לא היו בזמן הפגיעה ולא היתה פנייה מסודרת לחב' הביטוח ולנתבע לפיצוי הנזקים והתובעים בחרו להפעיל את הפוליסה שלהם מייד. על כך השיבו התובעים כי היו פניות בע"פ שכנראה לא נענו וכי היתה מחלוקת בין הצדדים. מחלוקת שלפחות מתוך כתבי הטענות ניתן להבין שהיתה מבוססת על גובה הנזק אותו טוען כי גרם הנתבע. בסופו של יום, פסיקתו של ביהמ"ש ברכיב זה מבוססת על פי שיקול דעתו ועל נתוני התיק. לא סברתי כי יש מקום לפסוק עוגמת נפש ובוודאי לא בסכום אותו ביקשו התובעים. אני מפצה את התובעים בסכום של 1,000 ₪ הוצאות משפט כסכום כולל ואני סבור שסכום זה משקף את התרשמותי ממה שראיתי. את הסכומים שנפסקו על פי פסה"ד, לרבות את הסכומים המותנים, ישלמו הנתבעים/צד ג' בחלקים שווים ונפרדים לב"כ התובעים, כל זאת בתוספת אגרת בימ"ש ראשונה ששולמה בסך של 365 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 850 ₪ + מע"מ. סכומים אלה ישלמו הנתבעים/צד ג' לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש, הן ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס להודעה לצד ג'. את כתבי הטענות שנתנה לי ב"כ התובעים ניתן להחזיר לה בדואר עם פסה"ד. פגיעת רכברכבנגררנזקי רכושנזק לרכב