שאלת החובה לשאת דמי התיווך, הגם שאין הסכם כתוב

שאלת החובה לשאת דמי התיווך, הגם שאין הסכם כתוב מובן, כי ככל שיקבע, כי התובע לא היה הגורם היעיל בעסקה ולכן הוא אינו זכאי לתשלום דמי התיווך, אזי גם אין מקום להכריע בשאלת תוכן ההסכמות בין התובע ובין הנתבעת, אם כי הנני סבורה, כי ההכרעה העובדתית בשתי השאלות כרוכה במידה רבה זו בזו. 6. אין מחלוקת, כי התקיימה שיחה מקדימה בין התובע ובין הנתבעת בעקבות התעניינותה של הנתבעת בדירה אותה פרסם התובע והחשיפה הראשונה של הנתבעת לדירה זו היתה באמצעות הפרסום שעשה התובע. הנתבעת אף אישרה בעדותה, כי הגם שהתעניינה בדירה בשכונת "נאות לון", שבה ממוקם רחוב פטנקין, הרי שבמסגרת חיפושיה אחר דירה "דילגה" על הפרסום שנעשה על ידי הנתבע באינטרנט, כיוון שהמחיר שדרש באותו פרסום היה גבוה מידי עבורה. גם הפניה אל התובע בגין הדירה האמורה נעשה תוך שהנתבעת מבררת תחילה אם נושא המחיר נתון למשא ומתן, כיוון שתקציבה של הנתבעת עבור רכישת הדירה היה מוגבל. 7. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לפרטים אחרים בשיחה, שאחד מהם הוא התחייבותה של הנתבעת לשלם את דמי התיווך לתובע. בשאלה זו, מצאתי מקום לקבוע, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו זו. עדותו של התובע בנקודה זו הינה עדות יחידה של בעל דין, אשר מבקש לסמוך ידיו על הסכמה בעל פה, בניגוד להוראות חוק המתווכים במקרקעין העומדת על דרישת הכתב בעסקאות תיווך, אם כי אציין, כי הערה אחרונה זו לא היוותה חלק משיקולי בהכרעה בשאלה האמורה, שכן התרשמתי, מעדויות המתווכים בתיק, כי הסכמים בין מתווכים נעשים כדבר שבשגרה בעל פה וייתכן ולעובדה זו היתה השלכה לו כפות המאזניים היו מעויינות והיה בהעדרו של הסכם בכתב כדי להטות את כפות המאזניים. 8. התובע מאשר בעדותו, כי מקובל לבצע שיתוף פעולה בין מתווכים שונים באשר למכירות של דירות, כאשר כל אחד מהצדדים לעסקה גובה את שכר הטרחה מאת לקוחו הוא. בשיחה המקדימה שהתקיימה בין מר רביד לבין התובע, ציין מר רביד לשיטת התובע, כי במקרה זה לא יפעלו הצדדים בדרך המקובלת של שיתוף פעולה בין מתווכים, אלא הנתבעת תופנה אל התובע כלקוחה שלו ואז תישא בתשלום שכר טרחתו, כאשר אף למר רביד אינטרס כספי, היות והתובע יעביר אליו חלק משכר הטרחה, מבלי שהנתבעת תדע. הנתבעת ומר רביד ציינו לעומת זאת בעדותם, כי סיכום הדברים היה, ששיתוף הפעולה יעשה בהתאם למקובל, דהיינו, הנתבעת הופנתה אל התובע כלקוחה של מר רביד ולכן התובע לא יהיה זכאי לגבות ממנה שכר טרחה. בתמיכה לטענותיהם אלו, טען מר רביד, כי שיתוף פעולה דומה נעשה בעבר ביחס למקורב אחר של מר רביד, שגם אז לא נגבה ממנו שכר טרחה על ידי התובע, בשל היותו לקוח של מר רביד וגם מר רביד לא גבה ממנו שכר טרחה בשל הקרבה בין השניים. כן טענה הנתבעת בתמיכה לטענה זו, כי השיחה שבין מר רביד ובין התובע נעשתה כשהיא נוכחת לצדו של מר רביד, כך שבוודאי, מר רביד לא יכול היה במסגרת אותה שיחה לנסות ולקבל ממנה שכר טרחה בעקיפין. 9. לבד מכך שניתן הסבר על ידי הנתבעים לכך שגרסת התובע אינה אפשרית בשל נוכחות הנתבעת לצד מעסיקה בזמן השיחה, הנני סבורה, כי גם מבחינת הסבירות גרסתה של הנתבעת הגיונית יותר. הנתבעת בחרה להקדים לפנייתה אל התובע שיחה של מעסיקה עם התובע. לא שמענו מפי הצדדים, כי במהלך שיחה זו ביקשה הנתבעת לקנות לעצמה טובת הנאה כלשהי מאת התובע, בצורה של הנחה או כדומה. לפיכך, אין הסבר של ממש לצורך של הנתבעת באותה שיחה מקדימה של המעסיק. הנתבעת, כמי שעוסקת בתיווך, יכולה לערוך בעצמה את הבירורים המתאימים בנוגע לדירה עם מתווך אחר. על פניו, שיחת הטלפון של רביד עם הנתבע נועדה להבהיר את נושא שכר הטרחה, שכן, כאשר הנתבעת מקדימה שיחה של מעסיקה, מטרתה של השיחה הינה להבהיר, כי הופנתה אל התובע באמצעות מתווך ולכן, במסגרת המקובל בשיתוף פעולה, אותו מתווך הוא זה שגובה ממנה את שכרה והתובע לא יהיה זכאי לשכר במקרה זה. 10. בנוסף, הנתבעת מודעת היטב להסכמי שיתוף הפעולה בין מתווכים ואף לא נשאה בתשלום שכר טרחתו של מעסיקה בעת שמכרה את דירתה ולכן, מבחינתה, סביר שתבקש ממעסיקה להקדים שיחה כאמור, על מנת שיובהר, כי הופנתה אל התובע על ידי מתווך אחר ולכן היא אינה צריכה לשאת בשכרו ואותו ניסיון ל"הונות" את הנתבעת בכך שיגבה ממנה שכר על ידי התובע וחלקו יועבר לנתבע הינו ניסיון שאינו מתאים למי שמכיר את כלל המשחק. 11. בנוסף, מצאתי מקום לציין, כי נתתי אמון בגרסתו של מר רביד. לא נראה סביר בעיניי, כי מר רביד, אשר ניסה על פי הנטען להרוויח מעובדת משרדו, יהפוך עורו וישנה גרסתו כלפי התובע, שעה שאין לו כל אינטרס בכך. לפי גרסת התובע, אף הבטיח מר רביד לבדוק את נושא תשלום שכר הטרחה של הנתבעת לאחר המקרה ובדיקה שכזו, בוודאי שהיתה מביאה לעימות בינו ובין העובדת שלו ביחס לעובדות ובוודאי לא היתה מעמידה אותו במצב שבו יסטה מהאמת בבית המשפט אל מול קולגה שלו, תוך פגיעה בפרנסת הקולגה ובפרנסתו הוא בעקיפין. מר רביד אף אישר בעדותו דברים שנאמרו על ידי התובע, כי יהנה מרווח כלשהו מהשכר שיגבה על ידי התובע, ודווקא אישורו לעניין שנאמר על ידי התובע, אך תוך הסבר, כי מדובר בשכר אותו יגבה התובע מלקוחו, מלמד, כי אינו מכחיש דברים שנאמרו בשיחה, אך מעמידם על דיוקם. 12. עוד אצין בהקשר זה, כי התנהגות הצדדים עצמה מלמדת, כי התובע טרם גמר אומר בדעתו להתקשר עם הנתבעת בהסכם תיווך ודווקא העובדה שלפיה לא יהיה זכאי לקבל ממנה שכר מחזקת עובדה זו. התובע מסר לטענתו פרטים מלאים של הנכס ואילו הנתבעת מציינת, כי לא נמסרו פרטים מלאים בנוגע אליו. לא סביר בעיניי, כי התובע ימסור את כתובת הנכס, שכן, אם עשה כן, יכול היה להניח, כי הנתבעת תוכל בנקל למצוא את בעליו של הנכס ולהתקשר עמו ישירות. התובע מאשר, כי הימנעותו מלמסור פרטים מלאים בנוגע לנכס נעשתה מטעמי זהירות ואמרתו המאוחרת יותר: "אם יש כתובת מדוייקת אפשר להשיג את הטלפון ב- 144 לדפוק בדלת." בוודאי שאינה מתיישבת עם זהירות זאת. התובע למעשה, לאחר שהנתבע לא חזר אליו לאחר שיחת הטלפון אותה יצר עמו בסמוך לאחר שהנתבעת שוחחה עמו טלפונית, ולאחר שיחה טלפונית נוספת עם אשת הנתבע, זנח למעשה את הטיפול בעניינה של הנתבעת, כאשר הקשר עם הנתבע נוצר רק מספר ימים לאחר מכן, ודווקא שותפו של התובע הוא זה שיצר (ללא כל קושי) קשר עם הנתבע ולא התובע עצמו, אשר לא נתן הסבר לכך שזנח למעשה את הטיפול בעניינה של הנתבעת. 13. לאור האמור, מצאתי מקום לקבוע, כי לא נכרת בין הנתבעת ובין התובע הסכם לקבלת שירותי תיווך על ידי התובע. 14. מסקנה זו, יש בה כדי לפטור את הנתבעת מתשלום שכר טרחת התובע, אך אין בה בהכרח כדי לפטור את הנתבע מתשלום, שכן, אם התובע היה הגורם היעיל להתקשרות בין הנתבעים, חייב הנתבע לשאת בתשלום שכר טרחתו של התובע. 15. גם בנקודה זו, עדותו של הנתבע אינה מעלה ואינה מורידה, שכן, כאמור, אין מחלוקת, כי הנתבע אמנם לא ידע בעת שהנתבעת פנתה אליו, כי היא שוחחה עם התובע בנוגע לדירתו וככל שהדבר תלוי בתובע, הנתבעת הגיעה אליו לאחר שראתה באתר "יד 2" את המודעה אותה פרסם. 16. בנקודה זו, מצאתי מקום ליתן אמון מלא בגרסת הנתבעים בנוגע לשאלה כיצד הגיעה הנתבעת לנתבע. שניהם העידו, כי הנתבעת יצרה עם הנתבע קשר טלפוני לאחר שראתה את המודעה אותה פרסם התובע באתר האינטרנט, גרסה זו הגיונית וסבירה בעיניי, ואין מחלוקת, כי הנתבעת אמנם ידעה, כי הנתבע פרסם מודעה באתר האינטרנט ולנתבע עצמו בוודאי לא יכולה להיות ידיעה של ממש כיצד הגיעה אליו הנתבעת. כאשר אין מחלוקת, כי הנתבע לא ידע, כי הנתבעת שוחחה עם התובע, לא נראה סביר בעיני, לאור קביעתי, כי הנתבעת אינה מחוייבת בתשלום דמי תיווך, כי לאחר שהתובע יגלה, כי הצדדים התקשרו בהסכם, אלה יטכסו עצה על מנת להונות את התובע. 17. אותה קביעה, כי הנתבעת אינה מחוייבת בתשלום שכר טרחת התובע, אף מביאה אותי למסקנה, כי יש לקבל את עמדת הנתבעת לפיה ההתקשרות עם הנתבע איננה קשורה להתקשרות עם התובע. הנתבעת העידה, כי לאחר שיחת הטלפון עם התובע, היא המשיכה לחפש דירות נוספות גם בכוחות עצמה ולא המתינה עד אשר התובע יצור עמה קשר נוסף. הנתבעת הבחינה בדרך אקראי בדירת הנתבע ויצרה עמו קשר. בית המשפט אף הקשה עניין ושאל האם עצם השיחה עם התובע הביאה את הנתבעת להתעניין בדירה שבה לא התעניינה קודם והאם שיחה זו גרמה לה להתקשר עם הנתבע, הנתבעת השיבה לתשובה זו בשלילה. 18. הנני סבורה, כי ייתכן, כי הנתבעת אמנם בחרה להתקשר בנוגע לדירת הנתבע בעקבות אותה שיחה עם התובע (גם אם בתת מודע), לאחר שידעה כי ברחוב פטנקין ניתן להתפשר בנוגע למחיר, אלא שאיני סבורה, כי ידיעה זו הינה ידיעה לפיה מדובר בדירה עליה שוחחה עם התובע ותוכנה של השיחה עם התובע, שיש בה כדי להשפיע על מהלכיו העקיפים של אדם ואף על הילך רוחו, אינה ניתנת להגדרה כ"גורם היעיל", שהביא לרכישת הדירה. הנתבעת ידעה, כי בהתאם לפרסום שנעשה על ידי התובע, דירת הנתבע הינה בלעדית אצל התובע, כך שאין לה כל אינטרס להתקשר ישירות עם הנתבע, אשר הוא מבחינתו, שעה שמדובר בדירה שבבלעדיות, ישלם דמי תווך בכל מקרה. בוודאי שאין לנתבעת בנסיבות אלו כל אינטרס לחפש דווקא את הדירה הזו, שלגביה כבר פנתה פעם אחת. בעל דירה כזאת מטבע הדברים גם לא יפרסם את הדירה בעצמו. 19. התובע מצדו אף לא הפריך את הטענה לפיה הנתבעת סברה, כי מדובר בדירה שהיא בבלעדיות, בהתאם לפרסום שפרסם התובע (ודווקא העובדה שלשיטת התובע מדובר בדירה אשר נמצאת בראש רשימת הפרסומים מטעמו יש בה כדי לשכנע, כי אמנם הושקעו בה מירב מאמצי הפרסום, כדירה שבבלעדיות). 20. לפיכך, הנני סבורה, כי יש לקבל את גרסת הנתבעת, כי אמנם ראתה פרסום נוסף של הדירה, בעת שהמשיכה במאמצי החיפוש. הנתבעת אשר בתחילה שללה את הדירה, בשל מחירה הגבוה, ייתכן ובשל השיחה עם התובע החליטה לנסות מזלה בנוגע לדירה נוספת ברחוב פטנקין, כאשר גם שם יכול להיות וניתן יהיה להתפשר בנוגע למחיר, שעה שבסופו של יום מדובר בדירה באותו רחוב וזו הפעם בחרה ליצור קשר טלפוני עם בעליה של הדירה ביחס לפרסום. 21. מכל מקום, יש לזכור, כי נטל ההוכחה רובץ על התובע. התובע, אשר לא מסר את פרטיו המלאים של הנכס ולא הביא כל ראיה לפיה הנתבעת לא התקשרה עם הנתבע באופן אקראי ואף לאור ההסברים שניתנו על ידי הנתבעת לא שכנע, כי האפשרות לפיה הנתבעת תיצור קשר עם הנתבע במכוון גבוהה יותר מהאפשרות, כי זו תיצור עמו קשר אקראי, לא הרים למעשה את נטל ההוכחה ולא הוכיח, כי הוא הגורם היעיל בהתקשרות החוזית שבין הנתבעים ובין עצמם ולכן לא הרים את נטל להוכיח גם את חובת הנתבע לשלם לו את דמי התיווך. 22. היות שכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה. לאור מסקנתי, אין עוד צורך לדון בשאלות נוספות שבמחלוקת בין הצדדים. התובע ישא בהוצאות הנתבעים וכן בשכר טרחת בא כוחם בשיעור של 9,000 ₪. תיווךחוזה