לטענת ב"כ התובע, עת נסע התובע בנתיב נסיעתו, לפתע יצא רכב הנתבעת מחנייה ופגע ברכבו. גרסתו של עה/1 להתרחשות קרות התאונה אינה סבירה, שכן אם הייתה נכונה ורכב התובע היה עוקף אותו, ומשתפשף ברכבו היינו צריכים לראות נזק מחלקו האחורי של רכב הנתבעת ועד לחלקו הקידמי. לשיטתו, תמונות הנזק תומכות בגרסת התובע. באשר לנזקים העתידיים מבקשים שהנתבעת תישא בהם, ולחילופין מבקש להתיר לתובע לפצל את הסעד הספיציפי של הפסד הנחת העדר תביעות. לטענת ב"כ הנתבעת, עה/1 נסע ישר בנתיב נסיעתו, האט עקב רכב צד ג' שנעצר לפניו, והתובע עקף אותו משמאל, בצמוד לו ופגע בדופן שמאל של רכב הנתבעת. לטענתו, לפי מוקדי הנזק בכלי הרכב גרסתו של התובע אינה נכונה. דיון והכרעה: השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן - מי אחראי לקרות התאונה - האם עה/1 יצא לעבר רכב התובע, ופגע בו, אם לאו. כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של עה/1. התובע העיד כי מדובר בכביש דו-סיטרי, שנסע בנתיב נסיעתו, ואמר (עמ' 1): "... פתאום מישהו מצד ימין נכנס בי, והעיף אותי, הוא יצא מצד ימין מהחנייה". כמו כן, השיב התובע בחקירתו הנגדית כי לא הבחין ברכב הנתבעת קודם לתאונה. כאשר נשאל לגבי גרסתו של עה/1, שלל גרסה זו מכל וכל. מנגד, העיד עה/1 כי נסע במקום נשוא התאונה, שלפניו עמד גי'פ, ובהמשך ציין כי בעצם הג'יפ לא היה במצב של עמידה, אלא נסע, וציין כי היה קרוב לחנייה מימין הדרך. ואמר (עמ' 2): "... גם אני האטתי אחרי הג'יפ ... ולפתע חלף רכב מאחוריי, ודפק לי את המראה ואת הדלת האחורית, ובעיקר הקדמית והמראה". וישאל השואל - אם אכן גרסה זו נכונה, היינו מצפים לראות את המראה נשברת או מתעקמת "החוצה". אולם, עיננו הרואות כי מראת רכב הנתבעת השתפשפה בחלק החיצוני של המראה. עה/1 הסביר כי המראה נפלה, אך לא נתן מענה הולם לשפשוף במראה בחלק החיצוני. יתרה מכך, ניתן לראות פגיעה לכל אורך צד ימין ברכב התובע, ואין פגיעה כלל במראת הרכב בצד ימין. ולטעמי, הדבר מאשש את גרסתו של התובע. לא זו אף זו, לא ניתן לראות פגיעה בחלק האחורי של רכב הנתבעת, אז ישאל שוב השואל - הכיצד התובע עקף את רכב הנתבעת מבלי לפגוע בחלק האחורי, ופגע אך בדלת. למעלה מכך, ב"כ התובע הציג תמונה מהמקום נשוא התאונה, בו ניתן היה לראות כביש דו-סיטרי, אשר משני צידי הדרך חונים רכבים. עה/1 הכחיש את מיקום התאונה כפי שהוצגה בפניו, אולם בטופס הודעתו שרטט את מצב הרכבים, ועושה הרושם כי הרכב שעצר לפניו הפריע לו בהמשך נסיעתו ישר, והדבר מסביר את התרחשות קרות התאונה. לטעמי, עדויות הנהגים והראיות שהובאו בפני מצביעות על כך שגרסתו של התובע מסתברת יותר מאשר גרסתו של עה/1. השתכנעתי כי התובע נסע בנתיב נסיעתו "ישר", מבלי שעשה פעולה של עקיפה, ו- עה/1 הוא זה שהפתיע אותו וגרם לתאונה. בשולי הדברים אעיר, בכתב ההגנה נכתב כי הרכב שהיה לפני רכב הנתבעת ביקש להיכנס לחניה בצד הדרך בנסיעה לאחור, עה/1 בעדותו סיפר כי הרכב היה במצב של עמידה ולאחר מכן תיקן את עדותו ואמר כי "הוא נסע", ואילו בטופס הודעתו אמר כי הרכב שלפני עמד. לאור האמור והמפורט לעיל העדפתי את גרסתו של התובע על פני גרסתו של עה/1. משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על עה/1, עתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובע. התובע תמך את נזקיו באמצעות אישור הפסדים מטעם חברת הביטוח. הפסד הנחת תביעות הוכח באמצעות אישור הפסדים מטעם חברת הביטוח מיום 3.6.12 על סך של 1,313. באשר לפוליסות העתידיות הנני להתיר לתובע לפצל את הסעד הזה. סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל תשלם הנתבעת לתובע סך של 4,454 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, ואגרת בית משפט ששולמה. שכר בטלת עד כפי שנפסק במהלך הדיון, הוצאות התובע בסך של 300 ₪, ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,800 ₪. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים. רכבתאונת דרכיםחניה