טוענים כי פיטרה את הגננת והמשיכה להפעיל את הגן בהעדר גננת מוסמכת בכך הפרה התובעת, לטענת הנתבעים, את תנאי רישיון משרד החינוך להפעלת גן פרטי. הנתבעים טוענים כי מתחילת אותה שנת לימודים הבחינו כי התובעת נקטה בצעדים לצמצום הוצאות העסק וכך הפחיתה בכמות האוכל המוגשת לילידים, נמנעה מתחזוקה הכרחית של מבנה הגן וכך נגרמו נזילות מים לתוך כיתות הלימוד וכשלים במערכת החשמל וכן נמנעה התובעת מגיוס גננת מחליפה לימים בהם שהתה הגננת הקבועה ביום חופשי שבועי. לטענת הנתבעים, הם פנו אל התובעת על מנת שתתקן את המחדלים הללו אך ללא הועיל ולכן הודיעו לתובעת ביחד עם הורי 22 ילדים נוספים בגן כי הם מפסיקים את ההתקשרות עמה ב 24/2/12. לטענת הנתבעים, התובעת השיבה להם את השיקים אותם מסרו לה עבור כל שנת הלימודים פרט לשיק עבור שכר לימוד חודש מרץ 2012. כל אחד מן הנתבעים הורה על ביטול השיק אשר מסר לתובעת וזו כאמור ביקשה לבצעו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. לטענת הנתבעים, יש לדחות תביעת התובעת ואין לאפשר לה פירעונם של השיקים נשוא התובענה וזאת מחמת הנימוקים אשר פורטו לעיל. דיון : לאחר חילולו של שטר, רשאי הנושה האוחז בו לתבוע את הצד הקרוב לו מכוח השטר או על פי עסקת היסוד. הפסיקה כבר עמדה על כך כי לתובע בהתאם לעילה השטרית יתרונות שונים ונושה יעדיף בדרך כלל לתבוע על פיה. התובעת אשר בפני, אכן ביכרה את העילה השטרית אף שלטענתה עומדת לה בהתאם לעסקת היסוד עילה חוזית כנגד כל אחד מן הנתבעים. התובעת הציגה בפני בית המשפט את ההסכם בין הצדדים (נספח 3 לת/1), עליו חתומה הנתבעת 1 והקובע בס. 6 ב להסכם כי היה וההורה יחליט להוציא את ילדו מהגן של התובעת במהלכה של שנת הלימודים ועוד בטרם סיום ההסכם, או יפר את ההסכם בדרך אחרת, הוא מתחייב לשלם לתובעת שכר לימוד של חודש נוסף המהווה פיצוי סביר ומוסכם על הצדדים. מכוחו של סעיף זה בהסכם בין הצדדים, ביקשה התובעת לפרוע את השטר אותו מסרה בידיה הנתבעת 1 עבור חודש 3/12 מאחר והנתבעת 1 הוציאה את בנה מגן התובעת החל מ24/2/12. הנתבעת 1 הודתה בפה מלא כי אכן חתמה על ההסכם ההתקשרות הכולל בחובו את הפיצוי עבור סיום ההתקשרות ע"ס חודש שכר לימוד "ש. קיבלת את הזכות להפסיק את ההתקשרות ועבור זה היית צריכה לשלם? ת. כן" (ראה עמ' 14 שורות 22 עד עמ' 5 שורה 1). הנה כי כן, רשאית הייתה התובעת לקבל מידי הנתבעת 1 פירעונו של השטר נשוא התובענה. אשר לנתבע 2, הציגה התובעת הסכם חתום בידי אשת הנתבע 2 (נספח 2 לת/1) התקף לשלש השנים הקודמות לשנה בה עזבו ילדי הנתבע 2 את גן התובעת. הנתבע 2 הסביר כי בשנת 2012, סירב לחתום עם התובעת על הסכם התקשרות, היות ועלה בליבו חשש כי התובעת תפטר את הגננת במהלך שנת הלימודים ואת המידע הזה קיבל מפי הגננת עצמה. על אף האמור, הוסיף הנתבע 2 לנהוג בהתאם לתנאיו של הסכם ההתקשרות בין הצדדים מהשנים הקודמות. הוא הוסיף לשלם את שכר הלימוד אשר דרשה התובעת והוסיף לשלוח את ילדיו אל גנה של התובעת. יתרה מזו אף מפני תובענה זו הוא מתגונן בטענה כי התובעת לא מילאה אחר חיוביה בהתאם להסכם בין הצדדים, כך שלא ניתן "לאחוז בחבל משני קצותיו". מחד, לטעון כי אין הסכם בין הצדדים וכי תנית הפיצוי בגין הפסקת ההתקשרות אינה חלה על הנתבע 2 ומאידך לטעון כי קיים אף קיים הסכם בין הצדדים מכוחו הייתה התובעת מחויבת כלפי הנתבעים וילדיהם לתנאים שונים. הנתבע 2 השיב כאשר נשאל לגבי תניית הפיצוי הנקובה בס. 6ב להסכם בין הצדדים "ש. אתה יודע שחתמת על זה שיש לך זכות להוציא את הילדים באמצע השנה ללא חובת הנמקה? ת. בוודאי ש. ידעת שיש לך חובה לשלם אם אתה מוציא לפני הזמן ? ת. כן. באותה שנה לא חתמתי" (ראה עמ' 19 שורות 30-32 לפרוטוקול, עמ' 20 שורות 1-2 לפרוטוקול). איני מקבלת התנערותו המיתממת של הנתבע 2 מחובותיו על פי ההסכם ואני קובעת על בסיסה של עדותו בפני, כי אף בין צדדים אלו נכרת הסכם בשנה הרלבנטית, הכולל בחובו תניית פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות על בסיסה רשאית הייתה התובעת לקבל מן הנתבע 2 חודש שכר לימוד נוסף ולפיכך הייתה התובעת רשאית, כאשר הוציא הנתבע 2 את ילדיו מגן התובעת באמצע שנת הלימודים, לקבל אף מידי הנתבע 2 פירעונו של השטר נשוא התובענה. הנתבעים הציגו טענות הגנה הנסמכות הן על עילת התביעה השטרית והן על העילה החוזית. אלא שמשביכרה התובעת את העילה השטרית ונקטה בהליכי הוצאה לפועל כנגדם, עומדות לרשותה בעילה זו חזקות ראייתיות שונות ובכללן חזקת התמורה בהתאם להוראות ס. 29(א) לפקודת השטרות. מכוח חזקה זו כאשר הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה עובדתית כגון השאלה האם פטורים הנתבעים מלשלם את השטרות מסיבה כלשהיא, על הנתבע השטרי להוכיח את גרסתו. זאת לעומת תביעה בהתאם לעסקת היסוד בה חל הכלל הרגיל המטיל את חובת ההוכחה על התובע. הנתבעים טענו לפטור מחמת כישלון תמורה מלא וטענו כי ילדיהם כלל לא למדו בגן בחודש 3/12. כפי שהובהר לעיל, דינה של טענה זו דחייה, שכן לתובעת תנית פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות, בהסכם בין הצדדים לפיה ככל שהנתבעים יוציאו ילדיהם מגן התובעת באמצע שנת הלימודים, היא זכאית לשכר לימוד בגין חודש נוסף. הנתבעים העלו טענות באשר למילוי התחייבויותיה של התובעת כלפיהם כגון ניהול הגן בלא גננת מוסמכת בניגוד לכללי רישיון משרד החינוך, אי מתן אוכל בצורה מספקת לילדים ותחזוקה בלתי נאותה של מבנה הגן ובכלל זאת אי תיקון נזילות ומערכת חשמל בלתי תקינה. עיינתי עיין היטב בכל הראיות אשר הציגו הצדדים שבפני. מכלל הראיות אשר פרשה התובעת בפני, עולה תמונה עגומה במיוחד של תובעת, אשר שמה מבטחה בגננת אותה הכשירה לתפקידה וזו בחרה לעזוב את הגן בו הוכשרה וצברה בו ניסיון ולפתוח גן מתחרה, ממש בסמוך לעזיבתה. אין בכוונתי לקבוע מסמרות לעניין יחסי העבודה בין מנהלת התובעת - הגב' שמחה מזון לבין אותה הגננת - אינה בונזיאק, שכן אין זה עניין הנדון בפני בית משפט זה, ברם מעדות הנתבע 2 אשר העיד כי שמע מפיה של אותה הגננת כי יתכן ותפוטר במהלכה של שנת הלימודים (ראה עמ' 19 שורה 23 לפרוטוקול) נראה כי הגננת תכננה עזיבתה מסיבה כזו או אחרת וכי הורי הילדים, בין אם באופן חלקי ובין אם באופן מלא שותפו בו במגמתיות. כעולה מן העדויות, פתחה אותה גננת בחודש 3/12 או בסמוך לכך גן מתחרה ועוד יצוין כי מן העדויות עלה ש 90% מילדי גן התובעת עזבו אותו בו ביום וקשה להלום מצב בו הורי הילדים יעשו כן, בלא שיובטח להם סידור הולם. התובעת מאידך העידה בפני, כי נעשה פרסום על מנת למצוא גננת מחליפה וכי התובעת אף הייתה ערוכה ונכונה להעביר גננת מוסמכת משכבת גיל אחת לזו בה למדו ילדי הנתבעים, על מנת שלא ימצאו בלא גננת. מנהלת התובעת, הגב' מזון הינה מורה מוסמכת בכירה לגיל הרך וכפי שזו העידה בפני, הגן מהווה בבת עינה והעסק עליו עיקר גאוותה. נקל לשער כי לא הייתה מסתכנת באיבוד מוניטין של שנים, תוך הפרה מתמשכת של כללי רישיון משרד החינוך וכי עשתה לצורך פתרון הבעיה. תמליל השיחה בינה לבין הורי הילדים, כפי שהוצג דווקא בראיות הנתבעים, מעיד כי הגב' מזון עשתה על מנת לברר את עמדת ההורים לבעיות אשר התעוררו בגן ולנסות למצוא להן פתרון. אשר לטענה לעניין אי מתן מזון מספיק ותחזוקת מבנה לקויה - מעדויות הנתבעים עולה כי לטענתם המדובר בבעיות אשר לא צצו בן לילה ותמוה בעיני, כיצד הורים מבכרים להותיר ילדיהם בתנאים כה לקויים, לטענתם, במשך תקופה ארוכה למדי בת כמחצית השנה. לתמיהה זו יש להוסיף את העובדה כי הנתבעים לא נקטו בסעד הקנוי להם על פי דין של תביעה כנגד התובעת בגין הפרתו הנטענת של ההסכם , אלא העלו טענותיהם אלו כטענות הגנה בלבד לתביעה השטרית של התובעת. כאשר נשאלה הנתבעת 1 על אודות תמיהה זו היא משיבה ""ש. למה המשכת להשאיר את ילדך בגן ולא הוצאת אותו? ת. אצל ילדים לא כל יום דומה ליום אחר. בהתחלה חשבתי איך יכול להיות שגן עם מוניטין כזה לא יתן לילד לאכול ..." כאשר בית המשפט שואל את הנתבעת 1 ישירות האם לא חשבה לדווח למנהלת התובעת היא עונה שלא פגשה אותה בגן, כי פקדה את הגן בשעות בהן הגננת לא נמצאת. "ש. לא חשבת להתקשר לשמחה טלפונית? לידע אותה שקורה משהו בגן ? ת. לא. ביום שישי זה היום היחיד שפגשתי אותה והיא הייתה אומרת שהכול בסדר"(ראה עמ' 15 שורות 22-23 לפרוטוקול). גם לאחר אסיפת ההורים בה העלו הורים אחרים ולא הנתבעים, את הטענה בדבר ליקויים בגן, הנתבעת 1 הותירה את ילדה בגן של התובעת "איך את מסכימה להמתין עוד מספר שבועות כשהבן שלך נמצא בגן שהוא חוסר רעב, הגן במצב תברואתי לקוי ואת ממשיכה להשאיר אותו שם? ת. גב' מזון הבטיחה לתקן את הליקויים, לשפר את המצב עם המזון ולהמציא גננת מוסמכת לגן. אני ממשיכה כי אני עובדת וצריכה מסגרת לילד שלי. אם בעלת הגן, שיש לה מוניטין רב שנים מבטיחה לשנות את זה, אני מאמינה לה"(ראה עמ' 17 שורות 1-6 לפרוטוקול). בכל הכבוד לנתבעת 1, לו אכן היו ליקויים כה חמורים אשר הצריכו הוצאת הילדים מן הגן באמצע שנת הלימודים, בטוחני כי לא הייתה מסתפקת בתשובת מנהלת התובעת כי "הכול בסדר" וכי הייתה עושה מעשה עוד קודם לכן ואף תובעת סעדיה בפני הערכאה או הרשות המתאימה. הנתבעת 1 לא עשתה דבר מכל זאת ולפיכך לא שוכנעתי באמיתות טענותיה אלו שלא נתמכו בדבר, פרט לעדותה שלה ועדותו של הנתבע 2. את טענות הנתבע 2 לעניין הליקויים יש מתחילה לקבל בהסתייגות אל נוכח העובדה כי תחילה טען הנתבע 2 שאין לו הסכם מחייב עם התובעת ולפיכך לא ברור באילו התחייבויות הוא מבקש כי תעמוד כלפיו. עם זאת ומשקבעתי כי בין הצדדים היה הסכם מחייב מכוחן של שנים עברו והתנהלותם אף בשנת הלימודים נשוא המחלוקת, לא מצאתי בעדותו של הנתבע 2 סימוכין להפרות הנטענות בידי התובעת. הנתבע 2 הסביר, כי ילדיו עברו לגן של הגננת אינה שבועיים לאחר שעזבו את גנה של התובעת לטענתו "לא הייתה לנו ברירה אלא להעביר את הילדים כי כל החברים שלהם היו שם" (ראה עמ' 20 שורות 17-18 לפרוטוקול). הנה כי כן לא רעב בגן ואף לא מבנה תחזוקה לקוי, הובילו את הנתבע 2 לעזוב את גנה של התובעת כי אם עזיבת יתר הילדים בגן וחששו של הנתבע 2 כי יוותרו בלא חבריהם. כאשר נשאל הנתבע 2 מדוע זה הועברו ילדיו לגן של אותה גננת אשר תחת השגחתה הורעבו, לטענתו, ילדיו ולא תוקנו ליקויים במבנה. הנתבע 2 טען כי זו בעלת הגן שיש לתלות בה את האשמה אך באותה נשימה הסביר כי אשתו אשר עבדה כגננת בגן אחר ונתקלה בתופעות דומות עזבה את מקום עבודתה. מאליה עולה התמיהה, מדוע אם כן, כאשר נתקלו הנתבע 2 ורעייתו באותן תופעות אצל ילדיהם שלהם, הסכינו עמן לאורך פרק זמן ארוך יחסית בן למעלה ממחצית השנה. אין זאת אלא, כי הליקויים עליהם הצביעו הנתבעים ומכוחם ביקשו לפטור אותם מתשלום תניית הפיצוי בגין הפסקת התקשרות, לא היו הסיבה לאותה הפסקת התקשרות ובהעדר אסמכתא של ממש לקיומם פרט לעדויותיהם המגמתיות של בעלי הדין בצירוף הסיבה האמתית לעזיבה אשר עלתה מעדותו של הנתבע 2, יש לדחות טענתם זו של הנתבעים. מן האמור לעיל עולה כי הנתבעים אשר הנטל על שכמם בתביעה שטרית להוכיח טענותיהם, כלל לא הוכיחו כישלון תמורה מלא כנטען ולמעשה הודו בפה מלא בחיוביהם הנובעים מן ההסכם בין הצדדים, לשלם לתובעת פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות בסך חודש שכר לימוד נוסף. טענותיהם של הנתבעים בדבר העדר גננת מוסמכת וליקויים בהתנהלות הגן ובמבנהו, מעבר לכך כי לא נתמכו כלל באסמכתא של ממש פרט לעדויותיהם המגמתיות של הנתבעים ונדחו על ידי, לא היה כלל מקום להעלותם בתביעה שבפני ועצם העובדה כי בגין טענות אלו לא מיצו הנתבעים סעדיהם בפורום המתאים ולא הוגשה מעולם על אף חומרת הטענות כל תביעה או תלונה מטעמם בפני הרשויות המוסמכות, מעידה על מידת הרצינות שמייחסים הנתבעים עצמם לטענותיהם. סוף דבר, התביעה מתקבלת במלואה והתובעת רשאית לחזור ולפעול לפירעונם של השיקים נשוא התובענה בתיק הוצאה לפועל מס' 0217123-12-7 וכן 02-21179-12-9. הליכים כנגד הנתבעים במסגרת אותם תיקי הוצאה לפועל, ישופעלו. הנתבעים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך 1000 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך 3000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. קטיניםפיטוריםגננות (גן ילדים)