פרשנות הסכם רכישת מניות הצדדים והעובדות הצריכות לתביעה 1. התובעת 1 (להלן: "איריס") הינה אשת עסקים האוחזת בכל מניותיה המונפקות של התובעת 2 (להלן: "איירי"), אשר הינה חברה פרטית. עובר ליום 11/8/11 אחזו התובעות בכל מניותיה של הנתבעת 2 (להלן: "יואב סולריה"). הנתבעת 1 (להלן: "אדרי-אל") הינה חברה פרטית העוסקת בתחום האנרגיה הסולארית, והינה חברת בת של חברת אדרי-אל נכסים בע"מ, ח.פ. 513910091. יואב סולריה הינה חברה פרטית העוסקת אף היא בתחום האנרגיה הסולארית, אשר הייתה כאמור בבעלותן של התובעות עד ליום 11/8/11, מועד בו נרכשו כל מניותיה על-ידי אדרי-אל. העתק הסכם מכירת המניות מיום 11/8/11 צורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן: "הסכם רכישת המניות"). בהתאם לסעיף 7 להסכם רכישת המניות, יואב סולריה ערבה כלפי התובעות למילוי כל התחייבותיה של אדרי-אל ביחס לכלל התשלומים המגיעים לתובעות בקשר להסכם רכישת המניות. ביחד עם החתימה על הסכם רכישת המניות, נחתם הסכם נוסף בין יואב סולריה מחד לבין איירי מאידך, הסכם המכונה "הסכם קבלנות", והכל כפי שיפורט להלן. 2. ביום 12/5/11, עוד בטרם חתימת הסכם רכישת המניות והסכם הקבלנות, בעת שהתובעות היו בעלות המניות ביואב סולריה, זכתה זו האחרונה במכרז מס' 23/2010 (להלן: "המכרז") של המועצה המקומית גדרה (להלן: "המועצה המקומית") להקמת מערכות פוטו וולטאיות על גבי גגות מבני המועצה המקומית. בעקבות זכייתה של יואב סולריה במכרז, חתמו המועצה המקומית ויואב סולריה על הסכם המסדיר את יחסיהן בקשר למכרז (להלן: "ההסכם עם המועצה"). אין מחלוקת בין הצדדים כי לשם ההתמודדות במכרז, העמידה יואב סולריה ערבות בנקאית של בנק לאומי (להלן: "בנק לאומי") בסך של 350,000 ₪ (להלן: "הערבות") נכון ליום העמדת הערבות, לטובת המועצה המקומית ולהבטחת קיום התחייבויתיה במכרז. כנגד העמדת הערבות שיעבדה יואב סולריה לטובת הבנק פיקדון המצוי בחשבונה בסך של 250,000 ₪ שמקורו בכספי איריס (להלן: "הפיקדון"). בנוסף, חתומה איריס על ערבות אישית לטובת הבנק להבטחת חובות יואב סולריה כלפי הבנק, לרבות לעניין פירעון סכום הערבות במקרה בו הערבות תחולט. 3. בתאריך 11/8/11 נחתם כאמור בין הצדדים הסכם רכישת המניות. במסגרת הסכם רכישת המניות הייתה התייחסות לנושא הערבות והפיקדון שהופקד במסגרת מכרז גדרה. בסייפת סעיף 2.20 להסכם רכישת המניות, לאחר תיאור המצב העובדתי בדבר הפקדת הפיקדון, נאמר: "כספי הפיקדון הועמדו על-ידי בעלי המניות (איריס ואיירי, ח.פ) והם זכאים לקבל את כספי הפיקדון במלואם עם החלפת ערבות גדרה בערבות ביצוע על-ידי הרוכש והכל כמבואר בסעיף 3.1.7 להלן". בסעיף 3.1.7 נאמר: "הרוכש (אדרי-אל, ח.פ) מודע לכך כי בעלי המניות העמידו בשם החברה (יואב סולריה, ח.פ) את ערבות גדרה. הרוכש מתחייב כי יעמיד לטובת עיריית גדרה ערבות ביצוע בקשר למכרז גדרה (כהגדרתו בחוזה הקבלן) בהתאם לתנאי מכרז גדרה וישיב לידי בעלי המניות את הערבות כאמור לעיל, באופן מיידי עם המצאת ערבות הביצוע לעיריית גדרה ובאותו מועד מתחייב הרוכש באופן בלתי חוזר להעביר לידי בעלי המניות את הפיקדון בסך 250,000 ₪ שהועמד על ידי בעלי המניות או מי מהם לטובת החברה בקשר לערבות גדרה בהעברת כספי הפיקדון או בשיק מזומן. ככל שלאחר חתימת חוזה זה, ערבות גדרה תחולט עקב אי העמדת ערבות הביצוע במועדה, מתחייב הרוכש לשפות את בעלי המניות ולהעביר לידיהם שיק מזומן או את סכום ערבות גדרה במלואו וזאת תוך 3 ימי עסקים ממועד חילוט ערבות גדרה". 4. ביום 20/9/11 פנתה המועצה המקומית ליואב סולריה בדרישה כי תעמיד את ערבות הביצוע בסך של 1,250,000 ₪ בהתאם להוראות המכרז והסכם ההתקשרות ביניהן, ראו נספח ו' לתצהיר גל הרינג, המצהיר מטעם התובעות (להלן: "הרינג"). הרינג טוען כי פנה בעל פה ובמסרונים לנציגי הנתבעות על מנת שיעמידו את ערבות הביצוע, כמתחייב מכוח ההסכמים שנחתמו, אך ערבות זו לא הועמדה. ביום 14/2/12, קרוב לשלושה חודשים לאחר דרישת המועצה המקומת להעמדת ערבות הביצוע, פנתה יואב סולריה למועצה המקומית בבקשה לבטל את השתתפותה במכרז, ראו נספח ז' לתצהיר הרינג. 5. לאחר משלוח מכתב הביטול מטעם יואב סולריה, פנו שוב התובעות לאדרי-אל בדרישה כי זו האחרונה תמלא אחר התחייבויותיה. לטענת התובעות, כל פניותיה בעניין זה נענו בתירוצים מתירוצים שונים והנתבעות נמנעו מלקיים את התחייבויותיהן החוזיות ולהשיב לתובעות את הפיקדון. העתק ההתכתבויות בין ב"כ התובעות לב"כ אדרי-אל צורפו כנספח ח' לתצהיר הרינג. ביום 13/5/12 הגישה המועצה המקומית בקשה לחילוט הערבות. העתק הבקשה צורף כנספח ט' לתצהיר הרינג. 6. ביום 24/5/12 חילטה המועצה המקומית את ערבות הביצוע, והבנק מימש את כספי הפיקדון בסך 251,195 ₪. דף תנועות בחשבון המעיד על מועד חילוט הערבות ומימוש הפיקדון צורף כנספח י' לתצהיר הרינג. ביום 27/9/12 השיבה המועצה המקומית גדרה לתובעות סך של 265,958 ₪, מתוך כספי הערבות. לנוכח ההתפתחויות הנ"ל, ולנוכח סירובן של הנתבעות להשיב לידי את התובעות את יתרת סכום הערבות, הגישו התובעות את התביעה שבפניי במסגרתה תובעות הן את ההפרש שלא הוחזר, העומד על 97,792 ₪, וכן סכום נוסף של 50,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו להן לשמן הטוב ולמוניטין אותו צברו. סך הכל הועמדה התביעה על סך של 147,792 ₪. 7. יש לציין כי במהלך ההליך הגישו התובעות בקשה לפיצול סעדים שנדחתה, ראו החלטתי מיום 30/7/13. בעקבות דחיית הבקשה לפיצול סעדים הגישו התובעות בקשה לתיקון כתב תביעה במסגרתה ביקשו לתבוע גם את הפיצוי המוסכם הנזכר בסעיף 5.7 להסכם הקבלנות, הנוקב בסכום יומי של 5,000 ₪ כפיצוי לכל יום שחולף מבלי שהועמדה ערבות הביצוע. דחיתי גם בקשה זו, מהטעמים המפורטים בהחלטתי מיום 23/10/13. כך, עומדת התביעה שבפניי על הסכום שנתבע מלכתחילה. טענות התובעות 8. התובעות טוענות כי במסגרת הסכם רכישת המניות הצהירה אדרי-אל כי היא בדקה היטב, בין בעצמה ובין באמצעות יועצים מקצועיים, את מלוא מסמכי המכרז (ראה סעיף 3.1.1 להסכם רכישת המניות). התובעות טוענות כי אדרי -אל ידעה עוד בטרם חתימת הסכם זה שהתובעות העמידו בטחונות לשם קבלת הערבות הבנקאית, אשר נדרשה לצורך השתתפותה של יואב סולריה במכרז, ולפיכך התחייבה אדרי-אל בסעיף 3.1.7 להסכם רכישת המניות באופן בלתי חוזר להשיב בטחונות אלו, במידה ויוחלטו. התובעות מוסיפות וטוענות שמטעמי נוחות הוסכם כי בטחונות אלו לא יוחלפו על-ידי אדרי-אל עד למועד העמדת ערבות הביצוע למכרז, שכן בהתאם לתנאי המכרז ערבות הביצוע הייתה אמורה להיות מועמדת בסמוך למועד חתימת הסכם רכישת המניות. 9. התובעות טוענות שאדרי-אל, אשר הצהירה במסגרת סעיפים 2.20 ו-3.1.7 להסכם רכישת המניות כי היא מודעת לכך שהתובעות העמידו בעבור יואב סולריה את הפיקדון ואת הביטחונות לשם העמדת הערבות, הכירה בזכותן לקבל את מלוא כספי הפיקדון. לשיטת התובעות אדרי-אל התחייבה להעמיד לטובת המועצה המקומית ערבות ביצוע בקשר למכרז וזאת עם החתימה על הסכם רכישת המניות, ובכל מקרה לא יאוחר מיום 20/9/11, הוא המועד בו פנתה המועצה בדרישה להפקיד את ערבות הביצוע. על אף שאדרי-אל התחייבה לשפות את התובעות תוך שלושה ימי עסקים במקרה בו תחולט ערבות המכרז, נמנעה היא לעשות כן עד למועד הגשת כתב התביעה על אף שקיבלה מכתב התראה בנושא ועל אף שחלף המועד לשיפוי התובעות. לעניין אחריותה של יואב סולריה מפנות התובעות לסעיף 7 להסכם רכישת המניות שם נקבע כי יואב סולריה "תהא ערבה לכל ומלוא ההתחייבויות הרוכש (אדרי-אל) בקשר לכל התשלומים המגיעים לבעלי המניות (התובעות) בקשר לחוזה זה". מכאן שיואב סולריה חבה אף היא חבה בשיפוי הובעות בעקבות חילוט הערבות. 10. במישור המשפטי טוענות התובעות שבמעשיהן האמורים לעיל הפרו הנתבעות את הסכם רכישת המניות ופעלו בחוסר תום לב בקיומו, בכך שנמנעו מלהעמיד את ערבות הביצוע בהתאם לתנאי המכרז ולהשיב לתובעות את כספי הפיקדון, תוך שהן מניחות את הסיכון הכרוך בהפרת החוזה על-ידן כלפי המועצה המקומית גדרה לפתחן של התובעות, וזאת בניגוד להתחייבויותיהן החוזיות. עוד נטען כי התנהלות הנתבעות עולות כדי התרשלות ועשיית עושר ולא במשפט שכן הנ"ל נהנו, שלא כדין, מהבטוחות שהועמדו על-ידי התובעות, וזאת לתקופה ארוכה החורגת מהוראות הסכם רכישת המניות המפורשות. 11. בסיכומים אשר הוגשו על ידי התובעות, לאחר שמיעת העדים (הרינג מטעם התובעות; אריאל פשין ואיתן מוטעי מטעם הנתבעות) טענו הן כי סעיף 3.1.7 הינו ברור ומפורש ותומך בגרסתן לפיה יש להשיב את סכום הערבות שחולטה במלואה. התובעות טוענות כי אין כל מקום להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, לאור הלשון המפורשת של החוזה, אך גם אם נעשה זאת נווכח לדעת כי הצדדים ידעו והתכוונו מראש שאדרי-אל תשיב את כספי הערבות בכל מקרה, אם וככל שזו תחולט. התובעות טוענות כי פרשנות זו מקיימת את התכלית המסחרית של החוזה, שאחרת לא היה כל היגיון בחתימה על הסכם רכישת המניות. לחילופין טוענות התובעות כי במקרה של ספק יש לפרש את החוזה כנגד המנסחות, הן הנתבעות. 12. התובעות שוללות את הסתמכות הנתבעות על לשונו של סעיף 4.1.3 להסכם רכישת המניות, ככזה הפוטר אותן, כביכול, מהשבת כספי הפיקדון (הסעיף ופרשנות הנתבעות לו יובאו להלן). לטענת התובעות סעיף זה מאפשר לאדרי-אל, אם וככל שתעריף רשות החשמל יורד מהסך של 1.20 ₪ ל-1 קילוואט, לקבל את ההחלטה שלא לבנות את המתקן באמצעות איירי, הא ותו לא. לטענת התובעות אין כל השלכה לאמור בסעיף זה על ההתחייבות המפורשת הנקבוה בסעיף 3.1.7 להסכם רכישת המניות, להשבת כספי הפיקדון. לחלופין טוענות התובעות שהנתבעות כלל לא הוכיחו שמחירי רשות החשמל ירדו בתקופה הרלוונטית לחובה להעמיד את ערבות הביצוע מתחת לסך של 1.20 ₪, ולפיכך וגם אם יש תחולה לאמור בסעיף זה, הרי עובדתית תרחיש זה לא אירע. 13. התובעות הודפות את טענות הנתבעות בכל הנוגע לדרישת הפיצוי המוסכם - לשיטת הנתבעות, המנעות התובעות מלתבוע את הפיצוי היומי הנקוב בסכם רכישת המניות בעקבות אי העמדת ערבות הביצוע במועדה מלמד על כך שהתובעות ידעו שאין כל חובה כזו, מקום שמחיר רשות החשמל פוחת. התובעות טוענות שהדבר נבע אך ורק בשל מחדל של יועץ משפטי, ומיד שנודע על זכות זו הוגשו הבקשות לפיצול סעדים ולתיקון כתב התביעה. לבסוף טוענות התובעות שעל פי עדויות אנשי הנתבעות, אדרי-אל מנוהלת על ידי אדם אחד, מר גבי אדרי (להלן: "אדרי"), ובלשונו של העד מוטעי : ""One man show (פרו' עמ' 35 שו' 9). אדרי הוא זה שהוביל את המגעים עם התובעות; הוא זה שהיה שותף לניסוח ההסכמים; הוא זה שקיבל את ההחלטה שלא להעמיד את ערבות הביצוע. משהחליטו הנתבעות שלא להביאו לעדות, יש להפעיל את החזקה הקובעת שעדות אדרי הייתה פועלת לרעת הנתבעות. טענות הנתבעות 14. הנתבעות טוענות שהתביעה דנא הינה ניסיון חסר תום לב מצד התובעות לשנות בדיעבד את מהות ההסכמות שבין הצדדים ואת המהות הכלכלית של העסקה שבה מדובר, במטרה להתעשר שלא כדין על חשבונן. לשיטת הנתבעות ההתקשרות שבין הצדדים מורכבת למעשה מהסכם רכישת המניות ומהסכם הקבלנות, שמשום מה לא צורף על-ידי התובעות לכתב התביעה. 15. לטענת הנתבעות, כפי שניתן להיווכח מעיון בשני ההסכמים האמורים, ההתקשרות בין הצדדים נסבה למעשה על רכישה (על-ידי אדרי-אל מידי התובעות) של פרויקטים עתידיים (למעט אחד קיים) של מתקנים פוטו-וולטאיים לייצור חשמל באמצעות אנרגיה סולארית (סעיפים 2.1.4-2.15 להסכם רכישת המניות וסעיף 5.6 להסכם הקבלנות). החשמל המיוצר באמצעות מתקנים אלו נמכר לחברת החשמל בתעריפים הנקבעים על-ידי רשות החשמל. 16. מכלל הפרויקטים שבהם דובר היו גם שלושה מכרזים: במגדל העמק - 11 מתקנים מאושרים (לרבות תעריף) שמאז הוקמו וחוברו לרשת החשמל; במגדל העמק - 9 מתקנים לפני הקמה; בגדרה - 11 מתקנים לפני הקמה. 17. הפרויקטים שייכים ליואב סולריה שהייתה בתחילה בבעלות התובעות וכעת הינה בבעלות אדרי-אל. בכל מקרה, מי שאמור היה לבצע את מלאכת הקמת הפרויקטים שטרם אושרו והוקמו (במקרה שאדרי-אל תחליט על הקמת הפרויקטים), היו התובעות עצמן, כמפורט בהסכם הקבלנות. הנתבעות מדגישות כי בבסיס הסכמתה של אדרי-אל לרכוש את הפרויקטים העתידיים מידי התובעות עומדים התעריפים של התשלום שחברת החשמל מחוייבת לשלם בגין החשמל המופק. תעריפים אלה הם שקובעים את כדאיות הקמת הפרויקטים. 18. בהתאם לכך, אבן הראשה של העסקה שבין הצדדים סבה סביב שאלת גובה התעריף שיאושר עבור הפרויקטים שטרם אושרו על-ידי חברת החשמל. בהסכם הרכישה קבעו הצדדים כי במקרה שהתעריף שיאושר יירד מתחת לרף מסוים, תהיה אדרי-אל פטורה כליל מביצוע ורכישת הפרויקטים וממילא התובעות לא יקבלו את תמורת העסקה, הן על-פי הסכם הרכישה והן על-פי הסכם הקבלנות, ראו סעיף 4.1.3 להסכם רכישת המניות: "מוסכם כי ככל שמכל סיבה שהיא בקשר לאיזה מהמתקנים הפוטו-וולטאיים קבעה רשות החשמל את תעריף הרכישה על סך נמוך מ-1.20 ₪ ל-1 קילוואט, הרוכש (אדרי-אל) רשאי על פי שיקול דעתו הבלעדי להורות לאיירי שלא לבנות את המתקן ...". 19. מכאן שבין הצדדים הוסכם בבירור כי תשלום התמורה ורכישת הפרויקטים על-ידי אדרי-אל כרוכה במישרין בשאלת עצם ביצועם של הפרויקטים העתידיים - קרי, הוצאתם אל הפועל. הסכם הרכישה קובע כי במקרה של אי הקמת המתקנים (על-פי בחירתה של אדרי-אל), לא תשולם לתובעות כל תמורה שהיא בגינם (ראה סעיף 4.1 להסכם הרכישה וכן סעיף 3.1.9.1 להסכם הרכישה). 20. הנתבעות מפרטות שבעוד שלגבי הפרויקט הראשון שאושר ובוצע מאז במגדל העמק (שהתעריף לגביו אושר עוד לפני החתימה על הסכם הרכישה) שילמה אדרי-אל את מלוא התמורה החוזית לתובעות, בסכום של קרוב ל-7 מיליון ₪ (עבור 11 מערכות קיימות ופעילות), הרי שלגבי הפרויקטים העתידיים (לרבות הפרויקט נשוא תביעה זו) סיכמו הצדדים כי הרכישה וממילא התשלום לתובעות יהיו מותנים בהחלטת הנתבעות בדבר עצם ביצוע הפרויקטים, אשר תהיה מותנית כאמור בתעריף החשמל שיאושר. 21. לשיטת הנתבעות,בסופו של דבר התברר כי מה שהצדדים חששו מפניו אכן אירע. התעריף שקבעה רשות החשמל ירד לסך של 90 אג' בלבד ל-1 קילוואט, קרי - תעריף שבינו הנתבעות פטורות על-פי המוסכם מביצוע הפרויקט נשוא המכרז ונשיאה בתשלומים בגינו. בנסיבות אלה, אדרי-אל מימשה את זכותה שלא לבצע את הפרויקטים האמורים, לרבות זה נשוא המכרז בענייננו, הודיעה על כך לתובעות וממילא לא חויבה לשאת בתשלום כספי כלשהו בגינם ועל כך אין כל מחלוקת. התובעות לא קיבלו דבר וחצי דבר עבור הפרויקטים העתידיים, אלא כאמור, רק עבור הפרויקט שאושר והוקם מאז במגדל העמק. 22. הנתבעות טוענות שאין לתת יד לניסיון התובעות להחריג את כל סוגיית ערבות המכרז מבסיס ההסכמות הנ"ל שבין הצדדים ובאופן זה לחייב את הנתבעות לשאת בעלויות של התובעות במסגרת המכרז, למרות שהנתבעות מימשו את זכותן שלא לבצע את הפרויקטים הללו מלכתחילה. לטענת הנתבעות ניסיון זה עומד בסתירה לתכלית הבסיסית של העסקה וההתקשרות שבין הצדדים ומבקש לשנות בדיעבד את מאזן הנטלים והסיכונים שכל צד נטל על עצמו במסגרת ההתקשרות האמורה. 23. מוסיפות הנתבעות וטוענות שעניין הערבות איננו שונה ואיננו נבדל כהוא זה מכל מהותו של ההסכם שבין הצדדים, כפי שתוארה לעיל. הואיל והתובעות הן אלה שהעמידו את ערבות המכרז עוד בטרם ההתקשרות עם אדרי-אל, הוסכם בין הצדדים כי במקרה של ביצוע הפרויקטים על-ידי הנתבעות, הן תיטולנה על עצמן גם את נושא הערבות ותפטורנה את התובעות מן הצורך לשאת ב"ערבות המכרז" אשר בשלב ביצוע העבודות אמורה הייתה להיות מומרת ב"ערבות ביצוע". אולם, בוודאי ובוודאי שלא הייתה כל כוונה או הסכמה לגרוע בעניין זה מזכותן של הנתבעות שלא לבצע את הפרויקטים במקרה של הפחתת תעריף החשמל מתחת לרף שנקבע. על כן, במקרה של מימוש זכות הנתבעות שלא לבצע את הפרויקטים, הן לא היו חייבות לבצע דבר וחצי דבר לשם הוצאת הפרויקטים אל הפועל, לרבות לא הייתה מוטלת עליהן כל חובה להעמיד את ערבות הביצוע במסגרת המכרז. חיוב כזה חותר תחת אושיות היסוד של ההסכמה הבסיסית בדבר הפטר הנתבעות מלממש את שני הפרויקטים האמורים. 24. לתמיכה בפרשנותן את מערכת ההסכמים מפנות הנתבעות ללשון ההסכמים וטוענות כי אם הייתה נכונה פרשנות התובעות, מדוע לא נקבע במפורש שהערבות תושב "בכל מקרה וללא תנאים מיוחדים"? תחת זאת נקבע שהערבות תושב רק עם הפקדת ערבות ביצוע, רוצה לומר - שאם אין כל חובה להפקיד את ערבות הביצוע, אין חובה להשיב את הערבות. עוד תוהות הנתבעות מדוע לא פעלו התובעות להחלפת הבטחונות שניתנו להבטחת הערבות: בעניין זה טוענות הנתבעות שהערבות שניתנה היתה של יואב סולריה ולא היה מקום לשנותה. אולם איש לא מנע מהתובעות לדרוש את החלפת הערבויות והבטחונות האישיים לאותה בטוחה, מיד עם החתימה על הסכם רכישת המניות. העובדה שהתובעות נמנעו מלעשות כן מלמדת על כך שהכירו במצב בו, בסופו של יום, שאם תעריף החשמל ירד והנתבעות תקבלנה החלטה עסקית שלא להקים את המתקנים, מימוש הערבות יעשה על חשבונן של התובעות. 25. עוד טוענות הנתבעות שהעובדה שהתובעות לא דרשו במסגרת תביעתן את הפיצוי המוסכם הנזכר בשסעיף 5.7 להסכם המניות מלמדת על כך שגם הן הבינו שבסיטואציה שנוצרה אין על הנתבעות כל חובת תשלום. הנתבעות הודפות את הטענה בדבר אי העדת אדרי בהליך זה, לטענתן העדים שהעדיו, פשין ומוטעי, ביחד עם עורכי הדין של הנתבעות הם אלו שניסחו את ההסכמים והם אלו שבקיאים בעובדות המקרה. כמו כן דוחות הנתבעות את הטענה בדבר פרשנות כנגד המנסח, שכן לשיטתן התובעות היו מיוצגות על ידי עורכי דין בעת ניסוח ההסכמים, על כל המשתמע מכך. ההכרעה השאלה העיקרית שבמחלוקת וההלכה הנוגעת לעניין 26. עניין לנו בפרשנות חוזה - בעוד שהתובעות מפנות בעיקר לסעיף 3.1.7 להסכם רכישת המניות וטוענות כי מכוחו על הנתבעות להשיב את מלוא סכום הערבות אשר חולטה על ידי עיריית גדרה, הן על פי לשון סעיף זה וסעיפים אחרים בהסכם והן על פי תכלית ההסכמים ואומד דעתם של הצדדים; אזי הנתבעות משליכות את יהבם על סעיף 4.1.3 לאותו הסכם ממש וטוענות אף הן כי על פי לשון החוזה, רוחו ותכליתו, אין מקום להורות על השבת הערבות מקום בו ניצלו הנתבעות את האופציה שעמדה להן שלא להקים את המתקן. 27. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, על פי התיקון משנת תשע"א, נקבע: "25. פירוש של חוזה (תיקונים: התשמ"א, התשע"א) (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. (ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו...". 28. ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ פס' 26-28 לפס' דינו של השופט ריבלין (26.2.2012) בוארו תכלית תיקון סעיף 25(א) לחוק החוזים והאופן שלפיו יש לפעול בפרשנות חוזים לאחר התיקון, זאת בזיקה להלכה שקדמה לתיקון כקבוע בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995) ובדנ"א 2485/95 אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל (4.7.1995), וכך נקבע שם: "חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית - ניתנת לסתירה - שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה - עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית... כללו של דבר, גם התכלית האובייקטיבית של התיקון תומכת בפירוש המאמץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בעניין אפרופים ועוצבה בעניין מגדלי הירקות, תוך עיגון החזקה הפרשנית בדבר פשט הלשון. רק כך מושג האיזון הראוי בין רצון הצדדים לבין השאיפה לוודאות משפטית... המחוקק, כפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק המתוקנת, ומן הפרוטוקולים של דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא ביקש לבטל איזון זה, ולבכר את אחד הערכים על-פני השני; אלא, ביקש הוא, תחת זאת, אך לחדד ולהבהיר, כי עיקרון הוודאות המשפטית מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות". 29. ראו גם ת"א (מרכז) 5276-07-10 פיית' ואח' נ' רובינשטיין ואח' [26/12/2013] (פורסם במאגרים), מפי כב' השופטת עובדיה, שם נזכרה ההלכה המעודכנת כמפורט לעיל והמקורות הבאים: דנ"א 1797/12 ליסטר נ' פרידנברג (16.8.2012); ע"א 7434/10 קיבוץ מגל נ' מינהל מקרקעי ישראל - מחוז חיפה (21.10.2012); ע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר (26.2.2012); ת"א (ת"א) 1040/08 אברהם רובינשטיין חברה קבלנית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פס' 24 לפסק דינו של השופט ד"ר בנימיני (19.8.2013); ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום (6.6.2013); מאמרו של פרופ' מיגל דויטש "אפרופים וחקיקת "אנטי-אפרופים": תובנות נוספות" שערי משפט ו 101 (2013), מהם עולה כי הלכת אפרופים לא בוטלה בתיקון לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. 30. מכאן, שעל מנת לתת את הפרשנות להסכם שבפנינו עלינו לבחון מהי "המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב". מקום בו הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון ועשויה להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית, נתחקה אחר אומד דעתם המשותף של הצדדים בעת כריתת ההסכם; זאת נעשה לאחר שנעמוד על תכלית ההסכם, מטרתו ומהותו; הסדריו ומבנהו; נפנה לחוזים אחרים הקיימים בין הצדדים ו/או הנוהגים בתחום; לנסיבות החיצוניות להסכם לפני ואחרי חתימת ההסכם; להיגיון הכלכלי-מסחרי הטמון בו. זה המקום להזכיר כלל פרשני נוסף הקובע כדלקמן: "חוזה הוא פעולה משפטית דו-צדדית, ועל-כן יש להתחשב במטרה או בתכלית שהן משותפות לצדדים, כלומר באותה מטרה או באותה תכלית, שסביר להניח כי הצדדים, כאנשים סבירים, היו נוקטים בנסיבות העניין..." (ע"א 554/83 [2], בעמ' 305). הרעיון המרכזי הגלום בגישה זאת הוא, שיש להימנע מפירוש הסכם כך שיוביל להטלת התחייבות בלתי סבירה על אחד הצדדים. יש לבחון את התכלית העסקית והכלכלית של ההסכם, ועל פיה יש לפרש את הוראותיו". ראו ע"א 270/86 רגובי ואח' נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (1990), פד"י מ"ה (1) 620, בעמ' 632 ודברי כב' השופט עמית בע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נ' קרן קיימת לישראל (2009). וממהלכה ליישומה 31. סבורני כי יישום כל המבחנים אשר נסקרו לעיל מוביל להעדפת פרשנות התובעות להסכמים על פי פרשנות הנתבעות. סבורתני כי לשון ההסכמים תומכת בפרשנות התובעות; סבורתני כי פרשנות התובעות היא המתיישבת עם תכלית ההסכם וההיגיון המסחרי הטמון בו; סבורתני כי לכך התכוונו הצדדים בעת כריתת ההסכמים; סבורתני כי גם האירועים שאירעו לאחר חתימת ההסכמים מלמדים על כך שהנתבעות ידעו גם ידעו שמחובתן להעמיד ערבות ביצוע למכרז גדרה ולחילופין כי עליהן להשיב את סכום הערבות שחולטה לתובעות. לחילופין, וגם אם היה מקום לקבל את פרשנות הנתבעות (וזו אינה דעתי), אזי סוברת אני כי הנתבעות לא הוכיחו את התקיימותם של התנאים הפוטרים אותן מהעמדת ערבות ביצוע במועד בו אמורה הייתה להימסר לעיריית גדרה, ולפיכך בכל מקרה יש לקבוע כי על הנתבעות להשיב לתובעות את סכום הערבות במלואה. אפרט ממצאי אלו. 32. בהסכם רכישת המניות קיימים שני סעיפים המתייחסים במפורש לערבות גדרה: סעיף 2.20 וסעיף 3.1.7.סעיף 3.1.7 נוקב בלשון מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים, לפיה אדרי-אל מתחייבת לשפות את התובעות בכל מקרה בו תחולט הערבות "עקב אי העמדת הערבות במועדה". לא יכולה להיות מחלוקת שהמועד להעמדת ערבות גדרה חל לכל המאוחר ביום 20/9/11, ראו דרישת המועצה מקומית, נספח ו' לתצהיר הרינג. אין מחלוקת שבמועד זה לא הועמדה הערבות וגם לא במועד מאוחר לכך, למרות פניות מפורשות של הרינג בעניין, ראו המסרונים אשר הוגשו וסומנו ת/2. 33. לדידי, גם אם אדרי-אל החליטה שלא להעמיד את הערבות בשל חוסר כדאיות כלכלית, עדיין אין בכך כדי לפטור אותה מהשבת כספי הערבות לתובעות. סעיף 4.1.3 עליו מפנה אדרי-אל אינו יכול לסייע בידה. סעיף זה דן במפורש אך ורק בפטור הניתן לאדרי-אל מלמסור לאיירי את בניית מתקן כלשהו במידה ותעריף הרכישה אשר נקבע ע"י רשות החשמל יורד מ - 1.20 ₪, הא ותו לא! לא נאמר באותו סעיף כי במקרה כזה ניתן פטור מהשבת סכום הערבות, כשהחובה לכך כבר נקבעה באותו הסכם ממש, בפרק הקודם! רוצה לומר, בהסכם רכישת המניות קיים הסדר ספציפי ומיוחד הנוגע להשבת כספי הערבות. הסדר זה אינו כפוף ל"פטור" שניתן במסגרת סעיף 4.1.3 בקשר עם מסירת מתקנים לביצוע. ההיפך הוא הנכון, דווקא משום שהצדדים כן צפו אפשרות שבנייתם של מתקנים מסוימים לא תצא אל הפועל, אולם לא סייגו זאת בנוגע להשבת הערבות, מלמדת על כך שהצדדים לקחו בחשבון שערבות גדרה תושב לתובעות בכל מקרה, בין אם תוקם המערכת בגדרה בין אם לאו. 34. סבורתני כי פרשנות זו, העולה מהפשט של לשון ההסכם, מתיישבת עם תכליתו ועם ההיגיון המסחרי שלו. שני הצדדים למעשה הסכימו כי בעת החתימה על ההסכמים, דובר על מערכות עתידיות, ראו פשין בעמ' 21 שו' 10: "התשלום העתידי היה עבור פרוייקטים שיתפקדו בעתיד, כן". בעת החתימה על הסכם רכישת המניות, טרם היה ידוע מהם הפרוייקטים שיצאו אל הפועל, והיה ברור לשני הצדדים שתמורת המניות תושפע ממספר המערכות העובדות, ראו אישורו של הרינג בעמ' 11 שו' 6 ופשין בעמ' 21 שו' 4. לא זו אף זו, שני הצדדים העריכו בעת חתימת ההסכם שהפרוייקטים כולם יצאו אל הפועל. באותה עת התעריף עמד על סכום של כ - 1.51 ₪ לקילווואט, על כך ניתן ללמוד מלשון סעיפים 4.1.1 ו - 4.1.2 להסכם רכישת המניות. אמנם מי מהצדדים לא הביא ראייה ישירה לתעריף בעת כריתת ההסכם ובמועדים המאוחרים לכך, אולם ניתן להסיק זאת מעצם איזכור התעריף בהסכם. 35. בנוסף, דברי פשין בעדותו מחזקים מסקנה זו: " הסיפור הוא כזה. אתה צריך לשאול את מי שאתה מייצג אותו, לא אותי. מה שקרה בסיפור הזה זה שאף אחד לא צפה שהתעריפים ירדו. אנחנו באנו וראינו חברה של 34 מערכות, גל הרינג נראה חברה שעושה חבילה יפה, כולנו היינו שמחים שהכל ימשיך כמו שצריך, אנחנו נבנה על 34 מערכות ואף אחד לא צפה את זה. אנחנו באיזשהו שלב חשנו שעלול לקרות משהו והכנסנו את הסעיף של החרגת השקל אם התעריף יורד מתחת ל-1.20 ₪ אנחנו למעשה פטורים מהמשך קיום העסקה. לצערה הרב של אדרי אל זה מה שקרה. היינו מאוד שמחים שזה לא יקרה, אבל אנחנו רואים את ההיגיון מאחורי העסקה מבחינתנו" (פרו' עמ' 22 שו' 20-26). 36. מדברים אלו עולה כי בעת שנחתם הסכם רכישת המניות תעריף רשות החשמל היה גבוה מ - 1.20 ₪; מרגע שנחתם הסכם רכישת המניות הבעלות ביואב סולריה, שהיא הזוכה במכרז, עברה בלעדית לידי אדרי - אל (פשין בעמ' 23 שו' 4); התובעות איבדו כל שליטה לגבי הפרוייקטים העתידיים; אדרי-אל היא זו שאמורה הייתה לקבל את ההחלטה אם פרוייקט מסויים רווחי עבורה אם לאו; כל זאת כאשר הכספים שבסכנה הם כספי התובעות! אין כל היגיון מסחרי בעסקה שכזו, ומשכך סיכמו הצדדים במפורש בסעיף 3.1.7 שכספי הערבות יושבו בכל מקרה בו לא מועמדת במועד ערבות הביצוע (ולצורך העניין, גם אם אי העמדת הערבות נובעת משיקול עסקי של אדרי-אל). כל פרשנות אחרת תוביל למסקנה שהתובעות איבדו כל שליטה על כספן; שהן הסכימו מראש לממן את האופציה שהייתה נתונה לאדרי-אל באופן בלעדי; ושתיאורטית התובעות היו יכולות להפסיד בעסקה זו, אם שווי המערכות הפועלות לא היה עולה על 350,000 ₪. פרשנות שכזו מנוגדת כל היגיון מסחרי. איני סוברת שהתובעות היו חותמות על מערכת ההסכמים לו היו יודעות שקיים סיכון מבחינתן לאבד סכום שכזה, כאשר אין להן כל יכולת להשפיע על החלטת אדרי-אל אם להעמיד את הערבות אם לאו. 37. ואמנם, העדים נשאלו לגבי ההיגיון המסחרי של העסקה. תשובתו של הרינג שכנעה אותי בכנותה ואמינותה: "אני חוזר על מה שאמרתי בתצהיר. אני רק רוצה להבהיר מה זה טעמי נוחות? יכולנו לכאורה אולי לשכנע את העירייה ולהחליף את הערבויות. אבל זה אסור להם לעשות או לפחות לא ידענו שמותר להם לעשות. וגם הוסכם והייתי בטוח שהם יחזירו לי את זה. אני אענה עוד פעם, אני חייב לענות. אני שילמתי 260,000 ₪ כדי להוציא בעל מניות ואז להפסיד 300,000 ₪ מהערבויות? זה נראה לך הגיוני?" (עמ' 13 שו' 4-8). גם תשובתו של פשין היתה כנה בעייני, עת הודה למעשה כי הצדדים לא לקחו בחשבון אפשרות שמכרז גדרה לא יצא אל הפועל (פרו' עמ' 22 שו' 20-26). בהמשך הודה פשין שהכסף שבסכנה: "כרגע לא שלנו" (עמ' 27 שו' 5). תשובתו של מוטעי היתה קיצונית יותר: "כי ככה הבנו את זה, שזה ההימור שלו כדי להביא את הפרוייקט" (עמ' 36 שו' 11). איני סוברת שלשון ההסכמים מצביעה על "הימור" שלקחו התובעות בעניין הערבות, ההיפך הוא הנכון, הן דאגו לכלול סעיף מפורש המתייחס להחזר הערבות ושיפוי במידה ולא מועמדת ערבות הביצוע במועדה. 38. כפי שכבר קבעתי לעיל, יש לפרש את המונח "במועדה" לכל המאוחר בחודש ספטמבר 2011, עת באה דרישה שכזו מצד המועצה המקומית. מדברי עדי ההגנה בעצמם (ראו סעיף 20 לתצהיר פשין; סעיף 11 לתצהיר מוטעי; נספח 3 לתצהיר פשין), התעריף ירד מתחת לרף הקבוע בהסכם רק בחודש מרץ 2012. כלומר, התנאי החוזי הקבוע בסעיף 4.1.3 לא היה קיים עת היה צורך להעמיד את ערבות הביצוע. בעניין זה מוסיפות הנתבעות טענה ולפיה במשך חצי שנה שממועד חתימת ההסכם ועד לחודש מרץ 2012 כלל לא היו מכסות ולכן לא ניתן היה להתקדם (פשין בעמ' 24 שו' 3-7). גם אם טענה זו נכונה עובדתית, ולא הובאה בפניי כל ראיה אובייקטיבית לכך, אזי שוב מנסות הנתבעות לקרוא להסכם רכישת המניות תנאי שאינו נזכר בו במפורש, והוא תנאי קיומן של מכסות או "אישור PV" (דברי מוטעי בעמ' 36 שו' 30)- תנאי שכזה אינו נזכר בהסכם רכישת המניות והיה על הנתבעות להעמיד את הערבות לכל המאוחר בחודש ספטמבר 2011, אז טרם ירד המחיר מתחת לרף שנקבע. לפיכך, וגם אם אקבל את פרשנות הנתבעות להסכם, אזי לא התקיים התנאי אשר פטר את אדרי-אל מלהעמיד את ערבות הביצוע ואי העמדתה במועדה מהווה משום הפרת הסכם. 39. גם אם נבחן את התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, ניווכח לדעת כי התנהגות זו תומכת בפרשנות התובעות. הנתבעות היו מודעות לחובתן להעמיד את הערבות, שאחרת מדוע במענה לפניות הרינג במסרונים לא השיבו הן חד משמעית שלא קמה עליהן כל חובה להעמיד את הערבות הנדרשת (ראו ת/2) ופרטו הן בפניו את מצב הטיפול? ומדוע החלו לטפל בהנפקת הערבות, ראו דבריו המתחמקים של מוטעי, עמ' 34 שו' 10-20? ומדוע היועצת המשפטית של אדרי-אל היא זו שפנתה למועצה המקומית ודרשה את השבת הערבות, אם הסיכון הוא בכל מקרה של התובעות? 40. איני סוברת שהעובדה שהתובעות לא החליפו את הבטוחה במועד חתימת הסכם רכישת המניות מלמדת על כך שידעו הן שהסיכון במימושה רובץ לפתחן. הרינג נשאל בעניין זה והשיב : "וגם הוסכם והייתי בטוח שהם יחזירו לי את זה" (עמ' 13 שו' 6). כלומר, התובעות סברו שסעיף 3.1.7 מגן על זכויותיהן להשבת הערבות ולפיכך ניתן הסבר מניח את הדעת והגיוני לאי החלפת הביטחונות. 41. כמו כן איני סוברת שיש לזקוף לחובת התובעות את העובדה שלא תבעו הן את הפיצוי המוסכם ו/או ללמוד מכך שידעו הן שאין על אדרי-אל כל חובה להעמיד את ערבות הביצוע. סבורני כי דווקא הימנעות התובעות מלתבוע את הפיצוי המוסכם מלמדת על כך שהתובעות הפנימו את הוראות ההסכמים והיו נכונות לפעול על פיהן: התובעות הבינו כי במצב שנוצר אין הן יכולות לאכוף על הנתבעות מלבצע את הפרויקטים והן אינן זכאיות לתמורה עבור המניות ו/או לתמורה עבור ביצוע המתקנים. עם זאת, על פי הבנתן את ההסכמים, גם במקרה שכזה יש להשיב את כספי הערבות, וזו הייתה דרישתן היחידה. אמנם בכתב התביעה התווספה דרישה לפיצוי בסך של 50,000 ₪ עבור פגיעה במוניטין, אולם פגיעה שכזו לא הוכחה, לא כל שכן שיעורה, לכן אין להיענות לדרישה זו. 42. ולבסוף, סבורתני כי אכן יש לזקוף לחובת הנתבעות את הימנעותן מלהביא את אדרי לחקירה. מדברי עדי הנתבעת בעצמם בעת הדיון, כמו גם מהמסרונים ת/2, עולה שאדרי הוא הרוח החיה בחברה, המוציא והמביא : "כולם יודעים שגבי אדרי זה ONE MAN SHOW" (מוטעי בעמ' 35 שו' 9, ראו גם דבריי פשין בעמ' 27 שו' 13-17). מוטעי הודה שחיכה לאישור של גבי על מנת לפעול (עמ' 36 שו' 30-32). כשנשאל מוטעי על ידי בית המשפט מדוע הוא לא הובא לעדות השיב תשובה שלא הניחה את דעתי: "כי הוא מדבר בדברים בהרבה יותר גבוה, ובדבר כזה פשוט שאנשים מבינים שאם יש פרויקט משלמים" (עמ' 35 שו' 11-12). אם אכן אדרי הוא זה שקיבל את ההחלטה אם להוציא את הפרוייקט אל הפועל ולהעמיד את ערבות הביצוע, היה מתכבד אדרי ומופיע בפני בית המשפט על מנת להסביר את שיקוליו ואת הבנתו את ההסכם והמשא ומתן שקדם לו, בו נטל חלק (פשין בעמ' 27 שו' 28). סוף דבר 43. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובעות סך של 97,792 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום חילוט הערבות ועד השבתו בפועל לידי התובעות. בנוסף תשלמנה התובעות הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪. כל הסכומים הללו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. על העיקול הזמני שהוטל תחול הוראת סעיף 381 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. חוזהפרשנות חוזהדיני חברותפרשנותמניות