כללי: 1. התובע, יליד 12/4/1987, רווק, נפגע בתאונת דרכים בהיותו נוסע ברכב. 2. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה, הגיש התובע את תביעתו דנן, נגד נהג הרכב (נתבע מס' 1) וכן כנגד חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב, ביטוח חובה, במועד בו אירעה התאונה (נתבעת מס' 2). 3. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבות הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה. עיקר המחלוקת נסובה סביב גובה הנזק. 4. כאמור, ביום 16/9/05 עת נסע התובע ברכב הנ"ל, אירעה תאונת דרכים, לאחר שהרכב בו נסע סטה מהכביש, התהפך וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה"). 5. ממקום התאונה פונה התובע, באמצעות אמבולנס, לבית חולים קפלן, ראה לעניין זה מוצג ת/3. 6. בתעודת חדר המיון וסיכום המחלה (ת/4) צוין, כי נפצע בתאונת דרכים, התקבל עם חבלות ראש וגפיים ומתלונן על כאבי בטן. עוד צוין, כי בקבלתו נמצא בהכרה, מתלונן על כאבים בראש, בטן וגפיים. עוד נרשם, כי צילום חזה ואגן תקין וסי.טי ראש, לא הדגים דימום תוך גולגולתי. 7. לתובע בוצע סי.טי בטן הדגים קרע בלבלב עם נוזל סביבו. לאור הממצא שהתגלה, הוחלט על התערבות כירורגית בהרדמה כללית. בוצע אקספלורציה של המטומה, ניקוז אזור הקרע ותפירת הגדם הפרוקסימלי של לבלב וג'ג'ונוסטומיה. 8. כמו כן, אובחן התובע כסובל מפגיעות שונות בחלקי גופו, בכתף וברגל ימין עם חוסר עור וכתוצאה מכך בוצע הטריה פצעים בכתף וברגל ימין ובהמשך, בוצע לו שתל עור בכתף ימין. 9. התובע שוחרר לביתו ביום 9/10/05, בתום 23 ימי אשפוז, עם המלצות למעקב רופא מטפל, קבלת תרופות נגד כאב לפי צורך, שתייה מרובה וכן נקבעו לו מעקב במחלקה כירורגית ביום 12/10/05 וכן מעקב בפני רופא פלסטיקאי ביום 16/10/05. 10. עם שחרורו ועוד באותו יום, חזר התובע לבית חולים קפלן, לאור התגברות כאבים בבטן עליונה, אושפז לאור תלונותיו לצורך השגחה ובמהלך האשפוז השתפר מצבו. כמו כן, הוצא נקז אחד והוצאה הג'ג'ונוסטומיה ובאותה הזדמנות, בוצעה ביקורת לשתל העור בכתף הימנית, אשר נמצא תקין ועל כן, שוחרר לביתו ביום 16/10/05, בתום 7 ימי אשפוז. מפנה למוצג ת/4. 11. ביום 8/11/05 ובשל כאבים בבטן ימנית עליונה, יציאת הנקז ממקומו, פנה לבית חולים קפלן ושם הוחלט על אשפוזו. במהלך אשפוזו הוכנס נקז חדש, עבר צילום סי.טי אשר הדגים קרע בלבלב עם נוזל בכמות קטנה בסמוך אליו, עיבוי דופן הבטן עם מרכיב נוזלי, באזור כניסת הנקז, שקצהו באזור הקרע. התובע שוחרר בתום 2 ימי אשפוז, שוחרר לביתו עם נקז והמשך טיפול ומעקב רופא מטפל. 12. לאחר שהתובע שוחרר, היה במעקב רפואי ממושך במסגרת קופת חולים וכן במרכז רפואי קפלן. בעניין זה די להפנות לת/5, ביקורת ביום 23.11.05, בה לאחר בדיקתו הגופנית מתברר בטן רכה, ללא רגישות וללא ממצא מישוש והומלץ לו על המשך מעקב רפואי. כמו כן, ביקורת נוספת ביום 30.11.05 במרכז רפואי קפלן, ביום 30.1.06, וכן ביום 22.2.06, אשר מלמד על קיומם מידי פעם של כאבי בטן. 13. התובע המשיך להיות מטופל באופן אינטנסיבי בשנת 2006, בין היתר בשל קיומם של כאבי בטן וכן כאבים באזור הצלקות. התובע, לאחר תקופת ההחלמה, החל בלימודים אקדמיים בחו"ל, דבר אשר מסביר את העדר התיעוד הרפואי בתיקו הרפואי בארץ בעניין המשך הטיפול הרפואי והתלונות במישור זה. הנכות הרפואית: 14. תיק זה התחיל בגלגולו הראשון בבית משפט השלום בעכו, במסגרת ת.א. 3226/06. בית משפט השלום בעכו מינה את פרופ' קראוס כמומחה מטעם בית המשפט. 15. פרופ' קראוס, שנתמנה על ידי בית המשפט, בדק את התובע ביום 28/7/08. במהלך הבדיקה הבחין המומחה בקיומם של צלקות לא מכערות בראש, בבטן צלקת לא מכערת, אמצעית באורך של כ- 15 ס"מ, ללא בקע בצלקת ובברך ימין צלקת וסימני נטילת שתל עור מירך ימין. 16. תחילה ולאחר הבדיקה, הוציא מתחת ידו פרופ' קראוס חוות דעת מיום 16/8/08. על פי חוות דעת זו, קבע המומחה כי: "סובל לעתים ממחושים בבטן, מספר צלקות בעור כשהצלקות בכתף ימין באזור השתלת העור היא מכערת במיוחד". לאור מסקנה זו, קבע כי הוא מעריך את נכותו בתחום הפלסטי בשיעור של 10%, לפי סעיף 75 (1)(ב) בשל צלקת מכערת בכתף וצלקות נוספות בבטן ובברך וכן קבע לתובע 1% נכות, לפי סעיף 14 (1)(א) עקב מצב לאחר ניתוח בטן עם הפרעות קלות. המומחה הוסיף כי אין לתובע מגבלות תפקודיות משמעותיות כיום. בעקבות שאלות שהופנו על ידי ב"כ התובע, כתב המומחה חוות דעת נוספת ביום 29/11/08, במסגרתה אין שינוי בפרקים של חוות הדעת, למעט בפרק הדיון, בו כתב המומחה: "כיום סובל לעתים ממיחושים בבטן ועקב הידבקויות עלול להמשיך ולסבול ממימושים אלו ולו מספר צלקות בעור, כשהצלקת בכתף ימין באזור השתלת העור, היא מכרעת במיוחד". לאור קביעה זו, קבע המומחה כי מעריך את נכותו בתחום הפלסטי ב- 10% וכן העניק לתובע נכות בשיעור 10% לפי סעיף 14 (1)(ב), בשל מצב לאחר ניתוח בטן עם הפרעות קלות. הנכות המשוקללת היא 19%. 17. בקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה בהליך קודם נדחתה, התביעה נמחקה, תוך כדי שבית משפט מציין, כי בכל תביעה עתידית שתוגש, חוות דעת המומחה תשמש גם בהליך המחודש. 18. בפני נחקר המומחה מטעם בית המשפט. המומחה, בחקירתו, הסביר את ההבדל בין חוות דעתו הראשונה מיום 16/8/08 לעומת המאוחרת, מיום 29/11/08. המומחה, בעמ' 3, ש' 16-20 ציין, כי לאחר שב"כ התובע האיר את עיניו שלתובע קיימות הפרעות קלות והתקנה שראוי להשתמש בה היא תקנה 14 (1) (ב) ולא 14 (1)(א). לאחר שהשתכנע מטיעון זה, עיין שוב בחומר והתרשם שאכן קיימות הפרעות קלות לתובע והסעיף המתאים הוא סעיף ב ולא א, כפי שסבר בהתחלה. 19. עיינתי בחוות הדעת ואכן, המומחה מציין בחוות דעתו הראשונה, שהוא מעניק אחוז אחד בשל מצב לאחר ניתוח בטן עם הפרעות קלות והוא מציין זאת בצורה ברורה בחוות דעתו הראשונה, שקיימות הפרעות קלות ובפרק הדיון מציין כי התובע סובל לעתים ממיחושים בבטן. בחוות דעתו המאוחרת, המומחה בפרק דיון, מוסיף מעבר למיחושים בבטן, כי עקב הידבקויות עלול התובע להמשיך ולסבול ממיחושים אלו ובפרק סיכום הוא עושה שימוש בתקנה 14 (1) (ב) שמקנה לתובע נכות בשיעור 10%. 20. בהמשך ומשנשאל בידי ב"כ הנתבעים, הסביר המומחה בעמ' 3 ש' 26 כי התלונות שצוינו על ידי התובע, מבטאות הפרעות וכי תלונות אלו אין הבדל בינם לבין ההפרעה ומשעיין המומחה, כך השיב בעמ' 4 ש' 1-3, במה שכתב, מצא שהחולה סובל מידי פעם ממיחושים בבטן ללא הקאות, אוכל באופן תקין והתלונות של החולה, כך השיב, מתאימות לסעיף 14 (1) (ב). עוד הסביר המומחה בחקירתו, בעמ' 4 ש' 14-18, כי התובע נפצע פציעת בטן קשה מאוד, עד כדי כך שהיה קרע שלם של הלבלב, עבר אשפוז ממושך תקופה ארוכה מאוד וסוג הפגיעה למיטב ידיעתו של המומחה, גורם למיחושים בעתיד ואם החולה מתלונן, זה מתאים למצב הפציעה. עוד מציין המומחה בעמ' 4 ש' 28-29, כי פגיעה קשה בלבלב גורמת להידבקויות בבטן ובעתיד שיתלונן בפניו בעת הבדיקה, אינן מצביעות על מה שצפוי בעתיד. המומחה מדגיש, כי בעתיד צפוי אפילו שהמצב יהיה פחות טוב. המומחה חזר והדגיש, כי לא היה מקום מלכתחילה לדון במצבו של התובע לפי 14 (1) (א), לאור חומרת הפציעה ולאור מסקנתו הרפואית, כי בעתיד צפוי התובע לסבול מהפרעות אשר מותאמות לתלונות שהתובע מתלונן ביחס להפרעות ולמיחושים בבטן. 21. המומחה חזר והסביר, כי הפציעה של התובע היא פציעה כה קשה והיא גורמת תמיד להידבקויות בבטן והוא הסביר כי בחוות דעת הראשונה לא הזכיר את ההידבקויות ובחוות הדעת הנוספת שהוצאה על ידו, התעמק, לדבריו, שוב בפציעה שעבר התובע, הניח כפי שמניח כל רופא המתמצא בנושא, שאחרי פציעה כזו ישנן הידבקויות בבטן ובשל כך הוא עלול לסבול ממחושים בבטן (עמ' 6 ש' 7-8). 22. המומחה, לשאלת בית המשפט, ציין, כי לאחר שעיין מחדש בתיק ובחומרת הפציעה שמשאירה בבטן שינויים די קשים, קרע שלם של הלבלב, אשפוז של חודש ימים וכשעיין שוב בחומר, סבר המומחה, שהוא העניק לתובע בחוות דעת הראשונה, סעיף קל מידי למצבו ולכן החליט לאחר מכן, שהסעיף הרלבנטי והמתאים למצבו של התובע הוא סעיף 14 (1)(ב). 23. שמעתי את שני הצדדים בסיכומיהם ביחס לחוות דעת המומחה בכל הקשור לנכות הרפואית. אין מחלוקת בין הצדדים, כי קיימת לתובע, בשל ריבוי צלקות וצלקת מכוערת בכתף 10% בגין נכות פלסטית זו. שני הצדדים מסכימים לה. המחלוקת היא ביחס לנכות לאחר ניתוח ופציעה בחלל הבטן. 24. לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט נחקר ארוכות בפני ולאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים, לרבות חוות הדעת הראשונה וחוות הדעת השנייה, חזרתי ועיינתי, לאור טיעוני הצדדים, בתקנה 14 (1) לתקנות הביטוח הלאומי שקובעת: "(1) מצב שלאחר פציעה או ניתוחים של הקיבה והמעיים: א. ללא הפרעות, מצב התזונה הכללי טוב 0% ב. ישנן הפרעות קלות של מערכת העיכול, המצב הכללי טוב 10% ג. ישנן הפרעות בלתי ניכרות של מערכת העיכול, המצב הכללי ירוד 20% ד. ישנן הפרעות ניכרות בדרכי העיכול, המצב הכללי ירוד, 40%". מעיון בהוראת סעיף 14 לתקנות הביטוח הלאומי, קביעת דרגת נכות, ברור על פניו, כי השימוש הראשוני שנעשה בידי המומחה לעניין הפעלת תקנה 14 (1) (א) , לא היה לו כל מקום ובטעות יסודו. השינוי בחוות הדעת השנייה, הוא שינוי מתבקש, שינוי מחויב המציאות, לאור הממצאים שנמצאו, הן בחוות הדעת הראשונה והן בחוות הדעת השנייה. סעיף 14 (1) (א) מדבר על מצב שבו קיימת פציעה או ניתוח של הקיבה והמעיים שלא הותירו כל הפרעה. הנכות בגין מצב זה הינה בשיעור 0%. המומחה בחוות דעתו הראשונה כותב בצורה מפורשת, כי התובע סובל לעתים ממיחושים בבטן, בפרק הסיכום כותב "בשל מצב לאחר ניתוח בטן עם הפרעות קלות". המומחה, כבר בחוות דעתו הראשונה אבחן כי התובע סובל, לאור התלונות והפציעה הקשה, אשר ציין אותה בגוף חוות דעתו, בעניין הקרע השלם של הלבלב, סבר מלכתחילה כי מדובר במצב ניתוח בטן עם הפרעות קלות. כשקיימת אצל המומחה כבר בחוות דעת הראשונה אבחנה של הפרעות קלות של מערכת העיכול, הסעיף הרלבנטי שיש להפעיל אותו ולדון בו, הוא סעיף 14 (1) (ב) ולא כפי שעשה המומחה סעיף 14(1) (א). 25. אם כך, אין מקום לתקוף את המומחה, אשר עקב שאלות הבהרה הבהיר את חוות דעתו ותיקן את טעותו מיד לאחר היוודע דבר הטעות, ביחס להפעלת סעיף הנכות הרלבנטי כתוצאה מפגיעתו של התובע. לשם כך נועדו שאלות ההבהרה, אשר יכולים לחסוך את חקירתו של המומחה וצריך לעודד את המומחים, להודות בטעות, מיד עם גילויה ולא להתבצר בעמדה זו ובכך גילה פרופ' קראוס אומץ והגינות, כאשר הודה מיד עם הערותיו של ב"כ התובע לעניין הסעיף הנכון, המתאים לפציעתו של התובע. הדבר מתחדד ומקבל משנה תוקף בחוות דעתו הראשונה. שם המומחה מציין כי עלול להיווצר הידבקויות בעתיד לאור חומרת הפציעה ועל כן, הסעיף הראוי לעשות בו שימוש הוא סעיף 14 (1)(ב) שמקנה לתובע נכות בשיעור 10%. 26. אם כך, אבחנותיו, ממצאיו של המומחה במהלך הבדיקה וכעולה מהמסמכים הרפואיים, הם ממצאים מבוססים. התובע התלונן בפניו על ממחושים בבטן, סוג הפגיעה ועוצמתה, כפי שמלמדת הספרות המקצועית וכן תשובותיו של המומחה, כי הן עלולות להוביל להידבקויות בבטן, מלמדות כי תלונותיו בדבר ממחושים בבטן, הן תלונות הנובעות ממצבו לאחר הפציעה ואלה הוגדרו על ידו, הן בחוות הדעת הראשונה והן בשנייה, כהפרעות קלות. על כן, הממצאים העובדתיים האלה, אשר התחזקו במהלך חקירתו ואשר הסביר בצורה סדורה ועניינית, תוך מתן מענה הולם לכל שאלה שעלתה, ביחס לממצאים העובדתיים האלה, שמצא ואשר שזורים בחוות דעתו הראשונה והשנייה, שוכנעתי כי אלה ממצאים עובדתיים איתנים ואין מקום להתערב בהם כלל ועיקר. זאת ועוד, המסקנה המשפטית של המומחה, המתבססת על הממצאים הנובעים מהבדיקה הקלינית ומהפרשנות למסמכים הרפואיים, היא מסקנה משפטית אחת ואין בלתה והיא הפעלת תקנה 14 (1) (ב) ולא 14 (1)(א). מסקנתו השנייה של המומחה בדבר התאמת הסעיף היא מסקנה משפטית נכונה, רפואית נכונה והיא מבוססת על ממצאים רפואיים וקליניים שמצא במהלך בדיקתו. אשר על כן, אני סבור שלא נפל כל פגם בחוות דעתו של המומחה, נכותו הרפואית של התובע, עקב פציעתו, היא נכות בשיעור של 10%, עקב קיומן של הפרעות קלות במערכת העיכול בעקבות הפציעה והניתוח ועל כן אני קובע, כי נכותו כתוצאה מכך היא בשיעור 10%. 27. לסיכום נקודה זו, הנכות הרפואית של התובע הן הפלסטית והן במערכת העיכול, הינה נכות רפואית משוקללת של 19%. הנכות התפקודית: 28. נקודת מחלוקת עיקרית נתגלעה בין הצדדים נסבה על שיעור הנכות התפקודית של התובע. ככלל, ראוי לדייק ולהבחין בין נכות תפקודית לבין אובדן כושר השתכרות - ע"א 3049/93 ג'רוסיאן נ. רמזי, פ"ד נב(3) 792. 29. שני הצדדים טענו בפני לעניין הנכות התפקודית, כל אחד ניסה לשכנעני, בתורו, שהנכות התפקודית שונה מהנכות הרפואית שנקבעה, כל אחד משך לכיוון אחר ביחס לנכות התפקודית. 30. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, טיב הפגיעה ואופייה, אני סבור כי הנכות התפקודית, במקרנו, נמוכה מזו הרפואית. 31. לגבי חלקן של הנכויות הפלסטיות ובשים לב למיקומן, היקפן ואופיין, ובשים לב למסלול חייו של התובע, איני סבור כי יש לחלק זה מהנכות, מרכיב תפקודי. הנכות הפלסטית לא הפריעה לו באורח חייו, במסלול לימודיו וככל הנראה, גם לא תפריע לקידומו במסלול שבחר. על כן, מרכיב זה, אני סבור שאינו תפקודי. 32. ביחס לנכות כתוצאה מהפגיעה הבטנית שסובל ממנה התובע ובפרט הקרע השלם בלבלב, אני סבור כי היא תפקודית, אם כי בשיעור נמוך מהנכות הרפואית. 33. התובע נחקר בפני ואישר, כי יש לו כאבי בטן בעיקר בלילה, לא ישן טוב, לפעמים נאלץ כתוצאה מכך להעדר מהאוניברסיטה, במהלך הלימודים ובמהלך פעילות אחרת, כפי שתיאר בחקירתו, תוקפים אותו כאבי בטן, דבר המאלץ אותו לצאת החוצה. 34. התובע העיד בפני ביחס לכאבים שתוקפים אותו. בתמיכה לטיעוניו, המומחה מטעם בית המשפט תיאר בפני שמדובר בפציעה קשה, פגיעה מסוג זה שסבל ממנה התובע, מציין המומחה, גורמת להידבקויות ומיחושים. כמו כן, אישר כי אין בדיקה אובייקטיבית לבדוק את ההידבקויות, אך פציעה מסוג זה, גורמת להידבקויות ולמיחושים בדמות עצירות או שלשול והתקפי כאבים בבטן. עוד הוסיף המומחה בחקירתו, שמיחושים והפרעות אלה, יכולים להופיע בכל שעות היום. 35. עוד הוסיף המומחה, כי מיחושים אלה והפרעות אלו, גורמים לכאבי בטן בלילה או ביום ומטבע הדברים האדם אינו מתפקד כשיש כאבי בטן, זה משפיע על העבודה ומשפיע על התפקוד היומיומי של אדם הסובל ממיחושים מסוג זה (עדות המומחה עמ' 9-10 לפר' מיום 7/10/13). 36. עוד הוסיף המומחה, כי המיחושים שסובל מהם התובע, כעולה מעדותו, יכולים להשפיע על התפקוד, כשיש לאדם כאבי בטן, הקאות או נפיחות, תפקודו פוחת (עמ' 11, שורות 3-5). 37. עוד הוסיף המומחה בעמ' 9 שורה 1, בתשובה לב"כ הנתבעת, מפנה לשאלון שהשיב התובע, לפיו הוא סובל ממגבלות תפקודיות, אשר מצטרף לשיקול הפציעה, סבור המומחה כי בעתיד הוא יסבול יותר ולתשובות לשאלון שהציג ב"כ הנתבעת, מלמדים כי הוא סובל יותר, מה שמדבר על בעיה תפקודית די קשה כתוצאה ממיחושים, מהם הוא סובל. 38. עוד מציין המומחה, כי מתשובותיו לשאלון, לפיה הוא מוגבל בפעילות גופנית מוגברת ומאמץ פיזי, הוא לא מתכוון לצלקות, זה חלק מהפגיעות הבטניות שהוא סובל מהן (עמ' 8 שורות 1-6). 39. ממכלול הנתונים שבפני ובשים לב לכך שמדובר בתובע ששוהה בחו"ל, אין הקפדה יתרה על הרישומים הרפואיים ובשל קיומם של הפרעות ומיחושים שיכולים להיות יומיומיים, אני מניח, לטובת התובע, כי לא כל כאב בטן אשר מפריע לו והופך להיות שגרה יומית, שמתרגלים אליה, לא מכתתים נפגעים מסוג זה של פגיעה, אל הרופאים עם כל כאב בטן שמופיע בדומה לתובע. 40. על כן, אין לזקוף לחובתו את העדר האישורים הרפואיים במשך השנים, הן בשל שהותו בחו"ל והן לאור העובדה כי מתרגלים או מפנימים שזה חלק בלתי נפרד מהפגיעה שסובל ממנה. 41. בהינתן כל האמור ובמיוחד לאור התרשמותי מהפגיעות, אופי ההשפעה של פגיעה בלבלב, כעולה מחוות דעתו של המומחה, אשר נתמכה בתלונותיו של התובע ובשים לב לתיעוד הרפואי, אני סבור כי לפגיעה הבטנית השפעה על תפקודו של התובע ואני מעריך אותה בשיעור של 7%, כנכות תפקודית. 42. על כן, בסופו של יום, מהנכות המשוקללת שהועמדה בפני בשיעור 19%, אני סבור כי נכותו התפקודית של התובע, עומדת על שיעור של 7%. פוטנציאל ההשתכרות: 43. ביום התאונה התובע היה בן 18, בסמוך לסיום לימודיו התיכוניים. 44. בעת התאונה, טרם גיבש התובע את סיפור חייו ולא ניתן אז להעריך את פוטנציאל ההשתכרות של התובע. נקודת ההנחה, היא השכר הממוצע במשק, אך לאחר התאונה, התובע בחר במסלול לימודים בחו"ל, בתחום הרפואה והוא בשנה הרביעית ללימודיו, למרות שתקופת שהותו בחו"ל, הן בגרמניה והן ברוסיה, היו אמורים לאפשר לו להיות בשנה מתקדמת יותר מהשנה אשר בה בפועל הוא לומד, שנה רביעית. לא ניתן לומר, בראיות שהובאו בפני, אם הסיבה לעיכוב בלימודיו, נובע ממגבלותיו כתוצאה מהתאונה, אם לאו, ובהעדר ראיות מספיקות לא ניתן לומר כי העיכוב בלימודים נובע מהתאונה. אם כי, יכול להיות השפעה כלשהי כתוצאה ממגבלותיו הנובעות מהתאונה. 45. התובע כבר החל בכתיבת סיפור חייו, מדובר בסטודנט הנמצא במהלך או בסוף תקופת לימודיו ; בחירה זו בלימודים בחו"ל, בתחום הרפואה, יש בהם כדי להקנות, לטעמי, פוטנציאל השתכרות גבוה מאשר השכר הממוצע במשק. לאור הישגיו הלימודיים, מסלול בחירתו ללמוד רפואה בחו"ל, אני סבור כי גובה ההשתכרות העתידית שלו, תהא יותר גבוהה מהשכר הממוצע במשק. יחד עם זאת, בשים לב לנתונים שהוצגו בפני, ביחס ללומדים בחו"ל וסיכוייהם לעבור את כל המבחנים ובשים לב לכך שהתובע טרם סיים את חוק לימודיו, אני סבור כי ניתן להעמיד את הכנסותיו, מעבר לשכר הממוצע במשק ואני מעמיד אותו על סך ממוצע בהערכה, על סך כ- 11,000 ₪. כחלק מהשיקולים שהנחו אותי, הם פוטנציאל ההשתכרות אצל רופאים ומאידך, אין בידנו מספיק נתונים על מנת לדעת מתי התובע יסיים את חוק לימודיו, לאור ניסיון העבר, אין מידע לגבי היתכנות השלמת המבחנים במועד, לאור הנתונים שהוצגו בפני (נ/4). דיון בראשי הנזק: 46. מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה. מהתקופה של מועד התאונה ועד לנסיעתו לחו"ל, אני סבור כי ניתן על דרך האומדן, לקבוע את הפסד השתכרותו, שכן כעולה מהמסמכים שהוצגו בפני, התובע עבד חלקית והשתדל בטרם נפגע בתאונה, לעבוד. אני מעריך את נזקו עד לאותו מועד בסך של 5,000 ₪. עזרת צד ג' בעבר: 47. אין חולק, כי בתקופה שבסמוך לתאונה, נזקק התובע לעזרת הוריו, שכן אושפז תקופה ארוכה, מרוחק מביתו ואני סבור שהעזרה שנזקק אליה, בשים לב לתקופת האשפוז, אופייה, המרחק מהבית, נזקק לעזרה של בני משפחה, מעבר לעזרה המשפחתית הרגילה ובנסיבות העניין אני סבור כי פיצוי בסך 20,000 ₪, הוא פיצוי סביר וראוי בנסיבות העניין. עזרת צד ג' בעתיד: 48. נוכח אופי הפגיעה, שיעורה הנמוך של הנכות התפקודית, אופיין של ההפרעות, לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד: 49. נוכח הפגיעה והכיסוי הרפואי על פי חוק, אני פוסק לתובע סכום גלובלי בסך 2,000 ₪. כאב וסבל: 50. בהתאם להוראות החוק, בשים לב לתקופת האשפוז, גובה הנכות הרפואית (נכות בשיעור של 19%) ו- 33 ימי אשפוז, סך של 54,764 ₪. הפסד שכר לעתיד: 51. כפי שקבעתי לעיל, בסיס השכר בממוצע נטו, העמדתי אותו על סך כ- 11,000 ₪. ביחס למועד תחילת העבודה על ידי התובע, ניתן לשער את המועד, לאור הנתונים שבפני, אך אין כל בטחון שהתובע, אם יסיים ב- 2017 את לימודיו, על פי המתוכנן, אין בטחון כי יעבור את המבחנים במועד ואין בטחון שהוא יחל את עבודתו על פי המתוכנן. 52. בנסיבות העניין ולאחר שהוכח בפני כי הוא בעל פוטנציאל השתכרות גבוה מהשכר הממוצע במשק, לאור נתוניו האישיים והישגיו המקצועיים, בשים לב לעובדה כי אין בטחון מתי יסיים את חוק לימודיו לאור העובדה כי הוא שוהה בחו"ל מספר שנים גבוה מהשנים הלימודיים שהוא שוהה בהם בפועל, שנת לימודים רביעית, מה שמלמד על קשיים של התובע בלימודיו, הדבר משליך על סיכויי התובע לעבור את המבחן ובסופו של יום בשקלול הנתונים, עלי להביא את הנתון הזה במלאכת השקלול על מנת לבחון מתי יחל התובע במקצועו כרופא, על מנת לשקול את הנתון הזה הן בהיבט של מועד תחילת העבודה, מתי יחל ההיוון הכפול בגין שכרו זה. 53. על כן, במכלול הנתונים, אני סבור כי ראוי להעמיד את ראש הנזק על פיצוי גלובלי, בסך של 160,000 ₪. סוף דבר: 54. אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפסד שכר בעבר - 5,000 ₪ ב. עזרת צד ג' בעבר - 15,000 ₪ ג. עזרת צד ג' בעתיד - 0 ד. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 2,000 ₪ ה. כאב וסבל - 57,764 ₪ ו. הפסד שכר לעתיד - 150,000 ₪ סה "כ 229,764 ₪. כמו כן, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט, לרבות שכר עדים ואגרת בית משפט, על פי קבלות. סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. עוד יישאו הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק . קרעתאונת דרכים