1. תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 31.8.2010, עת נהגה ברכב פרטי מסוג מיצובישי יפן (להלן- "הרכב"). הנתבעת הייתה מבטחת השימוש ברכב בפוליסת ביטוח חובה מס' 2074114800. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת הנזק שנגרם לתובעת (אין טענה לנכות צמיתה). 2. הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין לפי סעיף 4ג' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד") לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעל-פה ביום 5.1.14. 3. התובעת, תופרת עצמאית ובעלת העסק "בוטיק גלוריה" בחיפה, טענה בתביעתה כי עת שנהגה ברכב ביום 31.8.2010, ראה בחניון התת-קרקעי של קניון הגרנד קניון בחיפה, כשהיא נוסעת לכיוון היציאה מהחניון, "חשה התובעת לפתע כי הרכב מגיב בצורה שונה ומתוך לחץ, לחצה על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם וכתוצאה מכך פגעה בעוצמה רבה בבודקה של השומר ביציאה מהחניון" (סעיף 4 לכתב התביעה) (להלן- "התאונה"). בסיכומיה טענה התובעת כי כתוצאה מהתאונה, הוכרז הרכב בחוות הדעת השמאית (ת/2) כ- "אובדן להלכה", והתובעת נפגעה, לטענתה, בידה ובלסת התחתונה. 4. ממקום התאונה פונתה התובעת באמבולנס למחלקה לרפואה דחופה ב- "מרכז רפואי כרמל" בחיפה (להלן- "ביה"ח") שם התקבלה, על פי גיליון הסיכום הרפואי, בשעה 19:44, וציינה כי "לפני כשעה בחציה היה מעורב בתאונת דרכים. מציינת שנכנסה במבנה במאירות (צ"ל במהירות, ע"א) נמוכה. היתה חגורה לבדריה (צ"ל לדבריה, ע"א). כתוצאה מההתנגשות נחבלה בידה ובלסת תחתונה. שולל חבלת ראש, שולל איבוד הכרה". בבדיקתה נמצאה התובעת במצב כללי משביע רצון, אך נמצאה רגישות בלסת התחתונה. לאחר בדיקת רופא אא"ג עקב "לפני מספר שעות תאונת דרכים... ותלונות על כאבים קלים", שלא מצא דימום בחלל הפה, שברי שיניים או חתכים לשוניים, אך מצא רגישות במישוש מפרקי הלסת ומנשך תקין, בוצעה לתובעת בדיקת CT מוח ועצמות הפנים שבה לא נמצאה עדות לממצא חבלתי טרי. התובעת שוחררה לביתה ביום 1.9.2010, בשעה 01:05, עם המלצה לפנות לרופא מטפל בכל החמרה במצב. 5. בימים 2.9.10 ו- 21.9.10 ביקרה התובעת אצל מומחה לרפואה פנימית שמצא בבדיקה כי התובעת במצב טוב, והנפיק לה אישורי מחלה. 6. ביום 13.9.10 ביקרה התובעת אצל מומחה לרפואת משפחה שהנפיק לה אישור מחלה, וכן ביקרה אצל רופא השיניים, ד"ר חאזן, שלאחר בדיקת התובעת, נתן לה הצעת מחיר רופא שיניים לתכנית טיפול כוללת לכל הפה, כולל עקירות כל השיניים בשתי הלסתות ושיקום בשתי הלסתות, ע"ס כולל של 133,800 ₪, כאשר על גבי הצעת המחיר רשם הרופא בכתב יד "הערה הצורך בטיפול עקב פגיעה כתוצאה ממכה שקיבלה לאחר תאונת דרכים אשר שחררה ... לגשר בלסת עליונה וזעזע את הגשר בלסת תחתונה". כן ציין הרופא במכתב רפואי מאוחר יותר, כי: "לפי בדיקה שנעשתה לגב'' X לפני תאונת הדרכים שעברה ובתיעוד של צילום פנורמי מתאריך 24.08.2008 היא נהנתה מגשר בלסת עליונה שכולל 12 כתרים + 2 שתלים. לאחר תאונה שעברה שגרמה לה לאובדן הגשר בלסת העליונה כתוצאה מזעזוע כל הגשר שנפל אשר היה יכול להחזיק ולהנות ממנו לפחות עוד 5 שנים. לפי הצילום רוב השיניים יצאו מהמקום כולל יציאת 2 השתלים מהמקום שלהם במבנה הלסת שלה. הגב'' סובלת מאי נוחיות מחוסר שיניים אשר צריך טיפול מסיבי כירורגי ופרוטטי...". ביום 16.12.10 שבה התובעת למומחה לרפואה פנימית ותיארה בפניה את התאונה כך: "לצורך עבודתה הגיעה לקחת תיקון וביציאה - הטשטשה ונכנסה לתוך קיר". המומחה אבחן צליפת שוט עקב התאונה, וסיפק לתובעת אישור מחלה רטרואקטיבי מיום התאונה ועד 13.9.2010. ממכלול אישורי מחלה ותעודה רפואית עולה כי התובעת שהתה באי כושר בתקופה שהחל מיום 31.8.2010 ועד ליום 30.9.2010. על אף שבתצהיר תשובות לשאלון שצורף במהלך הישיבה מיום 5.1.14, השיבה התובעת כי לא עברה תאונות עובר לתאונה נשוא התביעה (תשובות 6 ו- 59), כפי שטענה גם בתצהירה מיום 7.1.11 שצורף לתביעתה, הרי שמהתיעוד הרפואי שהוגש לתיק, עולה כי ביום 13.3.1998 נפגעה התובעת בתאונת דרכים (נ/4), וביום 18.7.1999 אירעה לה תאונת עבודה (נ/3). ביום 22.11.10 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי (להלן- "המל"ל") תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, שבה תיארה את אופן הפגיעה כדלקמן: "ביציאה מקניון חיפה תוך נהיגה ברכב שלי, היתה לי סחרחורת עליתי על אי תנועה מדרכה תוך לחיצה על דוושת הגז במקום על הבלמים, פגעתי במבנה קטן "בודקה" של השומרים שהיה ריק מאדם, הגעתי לקניון למסור תיקונים לתופרת". התובעת ציינה בתביעתה למל"ל כי שהתה באי כושר עד ליום 30.10.10, ושבה לעבודה מלאה ביום 1.11.10. במכתבו מיום 13.2.11 (נ/5) דחה המל"ל את תביעת התובעת מכיוון שלא המציאה לו דו"ח משטרה מתוקן, קבלה והצהרה ממנהל המתפרה וטופס ממצאים קליניים ואבחנה מד"ר קליינשטרן. ביום 22.2.12 הודיע המל"ל לתובעת כי תביעתה לתשלום דמי פגיעה נדחית הואיל ואינה עונה להגדרת "עצמאי", וגם אם הייתה עונה להגדרה זו, הרי שלא הוכח כי נפגעה תוך כדי ועקב עיסוקה במשלח ידה, לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 (ת/2). ביום 25.12.12 הוריתי על מינויו של ד"ר מיכה פלד כמומחה בתחום השיניים ו/או שיקום השיניים מטעם בית המשפט בתיק זה (להלן- "המומחה"). המומחה התבקש להתייחס גם לסוגיית הקשר הסיבתי. ביום 6.10.13 הוגשה חוות דעתו של המומחה אשר לאחר שבדק את התובעת ביום 25.7.13, מצא כי לא נותרה לה נכות כלשהי מבחינת פה ולסת המתבטאת באחוזי נכות כנובעת מהתאונה. כמו כן, לא מצא המומחה עדות כלשהי לקשר הסיבתי בין התאונה הנדונה לבין מצבה הדנטאלי, אשר חייב ביצוע טיפול שיקומי נרחב כפי שעברה התובעת (שכלל, לפי חוות הדעת, עקירות שאריות השורשים בלסת העליונה והתקנת 8 שתלים שעליהם הותקן גשר בן 10 חלקים). ביום 25.10.13 השיב המומחה (נ/1) לשאלות ההבהרה מטעם ב"כ התובעת (נ/2). ב"כ התובעת חלקה בסיכומיה על קביעתו של המומחה בדבר העדר הנכות לאור קביעת רופא השיניים, ד"ר חאזן, כאמור, ולאור הסיבה לקביעתו זו, כפי שציין המומחה, בדבר העדר תאריך על צילום פנוראמי שנעשה עובר לתאונה. כן טענה ב"כ התובעת כי נגרמו לתובעת שלטענתה, כאמור, עובדת כתופרת עצמאית, והיא בעלים של העסק "בוטיק X" בחיפה, הפסדי שכר בסך של כ- 2,000 ₪, ולתמיכה צירפה לתיק דו"חות תקופתיים לרשות המיסים; דו"ח על ההכנסות לשנת המס 2009; ודו"ח רווח והפסד לשנת המס 2009 (ת/1) שלשיטתה, מעידים על הפסדי השכר הנטענים; כן עתרה התובעת לפיצוי מקסימאלי בגין כאב וסבל; לתשלום הוצאות רפואיות בגין שיקום הפה בסך של 60,000 ₪; ולפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי יש להורות על דחיית התביעה מן הטעמים הבאים: לא נגרם לתובעת כל נזק גוף מלבד תלונה סובייקטיבית; בגיליון הסיכום הרפואי של ביה"ח לא הומלץ ולו יום מנוחה אחד חרף ביצוע בדיקה קפדנית; אין במנגנון התאונה (נסיעה בחניון במהירות איטית מאוד) כדי לגרום לתובעת לנזק גוף; קביעת המומחה בדבר העדר קשר סיבתי בין התלונות והפגיעות הנטענות לבין התאונה (ומבלי שהעניק לתובעת נכות זמנית כלשהי), כאשר התובעת מנסה "להלביש" את מצבה שקדם לתאונה (טיפולי שיניים והשתלות), על התאונה; תשובות המומחה שחידדו את קביעותיו בחוות דעתו (הצילום הפנוראמי ללא תאריך, משקף מצב לפני התאונה); אילו הייתה התובעת חולקת על קביעות המומחה, הייתה מזמנת אותו לחקירה. ב"כ הנתבעת הוסיף וטען כי אין מקום לפסוק לזכות התובעת פיצוי בגין הפסד שכר או הוצאות שכן כאלו לא נגרמו לתובעת. נטען כי יש לפצות את התובעת, לכל היותר, בסך של 500 ₪. ב"כ הנתבעת טען יש לבצע ניכוי רעיוני משעולה מ- נ/5 כי התובעת לא התאמצה למצות את זכויותיה במל"ל. כן ביקש ב"כ הנתבעת לחייב את התובעת במלוא הוצאות מינוי המומחה. הכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות מכלול החומר הרפואי, מסמכי המל"ל, חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שאלות ההבהרה שנשלחו למומחה מטעם התובעת ותשובות המומחה לשאלות אלו, חוות הדעת השמאית והדו"חות לרשות המיסים, ולאור הסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים, ליתן פסק דין על דרך הפשרה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 5,500 ₪. לסכום דלעיל תתווסף האגרה ששולמה בפתיחת ההליך, צמוד ממועד הגשת התביעה ועד היום, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מן הסכום שנפסק ומע"מ עליו. מן הסכום הפסוק ינוכה חלקה של הנתבעת בשכר טרחת מומחה בית המשפט בסך של 2,457 ₪ צמוד ממועד תשלומו ועד היום. התשלומים נשוא פסק הדין ישולמו לתובעת, באמצעות באת-כוחה, בתוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום. ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה. טיפול שינייםפיצוייםתאונת דרכיםשיניים