נותן הלוואה הינו בגדר "מלווה" ככל שאינו תאגיד בנקאי: ""מלווה" - מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א- 1981" עפ"י ההלכה הפסוקה, [ע"א 4003/07 ארנון בס נ' אברהם אריה ואח', ניתן ביום 21.1.2009] מי שנותן הלוואה יראו אותו כמי שנתן הלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כן הדבר. ראו סעיף 26 בעניין בס הנ"ל: "בהתאם לסעיף 1 לחוק, כל נותן הלוואה הינו בגדר מלווה לפי החוק ככל שאינו תאגיד בנקאי. עם זאת, חובת חוזה ההלוואה בכתב וכן הוראות נוספות של החוק, לא יחולו על מלווה שנותן הלוואות שלא בדרך עיסוק, כהוראת סעיף 15 לחוק. דהיינו, הכלל הינו כי מי שנותן הלוואה יראו אותו כמי שנתן את ההלוואה בדרך עיסוק אלא אם יוכיח שלא כן הדבר." כן נקבע, כי לבחינת השאלה, האם החוק חל על מקרה מסוים, הכלל הינו שמי שנותן הלוואה יראו אותו כמי שנותן הלוואה בדרך העיסוק כהגדרת החוק, אלא אם יוכיח שלא כך הדבר [43939-03-10 סיני נ' שלמה משה ברקוביץ, מיום 15.8.2011]. אם כך, חזקה כי בעניינינו חלות הוראות החוק כעולה מהאמור. עוד נקבע בהלכה הנ"ל כי ככל שעסקת היסוד של השטר הינה הלוואה כמשמעותה בחוק, על בית המשפט לבחון תחילה את עסקת היסוד: "עילה שטרית רגילה לחוד ועילה שטרית הנסמכת על הלוואה לפי החוק לחוד. דהיינו, המחוקק קבע כי ככל שעסקינן בבקשה לביצוע שטר,שהחוק חל עליה - לא מדובר בעילה שטרית רגילה המנותקת מעיסקת יסוד, אלא בית המשפט יבחן גם את עיסקת היסוד. ודוק, עיסקת היסוד לא אמורה להתברר נוכח טענות הגנה המוכרות כנגד עילה שטרית, שאזי על הנתבע לשכנע את ביהמ"ש כי קמה לו עילת הגנה נוכח עיסקת היסוד. מעת שעסקינן בבקשה לביצוע שטר שהחוק חל עליה - עיסקת היסוד היא הנדונה, ראשית לכל, בפני בית המשפט, ולכן הורה המחוקק כי על התובע, כחלק מעילת תביעתו, לצרף את המסמכים הקשורים לעיסקת היסוד, תוך פירוט מלא של מכלול הפרטים הקשורים להלוואה. בהתאם בית המשפט יבחן את עיסקת היסוד, ויברר אם אכן בהתאם לה ובכפוף להוראות החוק, רשאי התובע להיפרע מהנתבע את השטרות נשוא הבקשה לביצוע." מן הכלל אל הפרט 9. אקדים ואומר כי חרף קשיי השפה, עדותו של הנתבע הייתה אמינה קוהרנטית, עקבית וכנה והתרשמתי כי הוא דיבר אמת. מצאתי כי גרסתו מתיישבת עם יתר העדויות שנשמעו בפניי ועם יתר הראיות שהוגשו לתיק. לעומת זאת, עדותו של התובע הייתה מעורפלת, בחלק ממנה התחמק התובע ממתן תשובה ברורה (עניין ההלוואה לאחרים) ובחלק ממנה סתר באופן מובהק את שטען בכתב התביעה (עניין קרן ההלוואה, גביית ריבית...). אם כן במאזן ההסתברויות גוברת גרסתו של הנתבע. 10. התובע טען כאמור כי אינו עוסק במתן הלוואות וכי ההלוואה ניתנה כ"הלוואה חברית" שהרי עוסק הוא באיסוף בקבוקים לקבלת פיקדון והועסק כפועל במכבסה. דא עקה לא מצאתי כי יש בעצם היותו מועסק בעסקים אחרים כדי לשלול עיסוק נוסף בהלוואת כספים. הרי הלכה פסוקה כי אף אם התובע עוסק בעיסוק נוסף מלבד מתן הלוואות חוץ בנקאיות, אין בכך כדי לגרוע מהיותו מלווה על דרך העיסוק. ראה בעניין זה בת.א. 49269/05 כרמי דינה נ' עיזבון מועלם כדורי ז"ל (מיום 18.6.2009), בו נקבע כי אין הכרח שיהיה זה עיסוקו היחיד של המלווה. כן נקבע שם, כי גם אם מדובר בהלוואות שהן רק נשוא תביעה זו הרי אין בכך כדי לגרוע ממתן הלוואת על דרך עיסוק. 11. בנוסף, ככל שאכן ניתנה ההלוואה על רקע יחסים חבריים תמוהה בעניי הצורך ב"שיק ביטחון" כפי שנמסר במעמד קבלת ההלוואה. 12. גרסתו של התובע באשר לסכום התביעה וגביית ריביות עבורה כללה סתירות רבות המשליכות על טיב ההלוואה. בכתב התביעה נטען כי קרן ההלוואה עמד על 4,000 ₪ כסכום המחאת הביטחון; (ראה סעיף 6 לכתב התביעה): "התובע הלווה לנתבע סך של 4,000 ₪ כאשר התובע נתן את ההלוואה ללא כל דרישה כי בעת הפירעון יתווסף נשך או ריבית אחרת". ובסעיף 27 לכתב התביעה נכתב: הנתבע קיבל מהתובע הלוואה חברית ללא ריבית" לעומת זאת, בעדותו בפניי אמר התובע כי קרן ההלוואה עמדה על סך 3,000 ₪ בלבד בעוד ניתנה לו המחאת ביטחון על סך 4,000 ₪. ראה פרו' עמ' 16, ש' 11-18: "ש. באפריל 2011 ספר לבית המשפט למה נתת לו הלוואה? ת. הלוויתי לו את הכסף כי לנכדה שלו היו בעיות. ש. כמה הוא ביקש ממך? ת. 3,000 ₪. ש. כמה נתת לו? ת. 3,000 ₪. ש. למה בשיק רשום 4,000 ₪? ת. אף אחד לא היה נותן לו כסף והוא הציע לי 1,000 ₪ רווח". מעבר לכך, באשר לגביית ריבית וחרף הנטען בכתב התביעה כאמור לעיל, הודה ב"כ התובע בקבלת רווח (ראה פרו' עמ, 18, ש' 17:"הייתה פה הלוואה, היה פה רווח, האם זה הופך את זה לעיסוק?"). יש בדברים אלה כדי ללמד על מתן הלוואה במסגרת עסקית ולא במסגרת חברית. כפי שמסירת שיק ביטחון מצביעה על מתן הלוואה במסגרת עסקית כך גם קבלת ריבית בעבור ההלוואה מטה את כף למסגרת עסקית. ויובהר, בעניינינו, לא מדובר ברווח סמלי, אלא המדובר ברווח של 1,000 ₪ להלוואה בסך 3,000 ₪ למשך חודשיים בלבד (ראה פרו' עמ' 17, ש' 16-18). 13. אם לא די בכך, מחומר הראיות שהונח בפניי שוכנעתי כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שנותן התובע הלוואה. הנתבע עצמו טען כי קיבל מהתובע מספר הלוואות בריבית של 20% לחודש (ראה סעיף 5 לכתב ההגנה) וכך גם עלה מתצהירו (ראה בסעיף 3): "מנה חוסה (להלן:"התובע") נתן לי מספר הלוואות בסכומים שונים, הלוואות לא לוו בהסכם ופרטי ההלוואות לא נרשמו, למעט השיקים שמסרתי לתובע לביטחון ההחזר ההלוואות". טענה זו לא נסתרה על ידי התובע ויש בה כדי לחזק את החזקה שנקבעה בפסיקה. הנתבע חזר על האמור בתצהירו והעיד בפניי כי התובע נוהג להלוות כספים לאנשי הקהילה הדוברת ספרדית בעיר. ראה פרו' עמ' 10, ש' 32: "הכל אנשים שמדברים ספרדית הוא מלווה בריבית." הנתבע אף נוקט שמותם של הלווים שקיבלו מהתובע הלוואה ראה פרו' עמ' 12, ש' 16-18: "ש. יש עוד אנשים שאתה מכיר שמקבלים מחוסה הלוואות, מי הם? ת. מיוקרה, רות, ג'ק, אח של ג'ק, סרג'יו מאלגאוצ'ו, הוא הולך אנשים עושה ככה בן אדם גדול עובד. מפחדים ממנו הוא מאיים בטלפון" עצם מתן הלוואות לאחרים עלה גם מעדותו של מר פדריקו גבריאל, בנו של הנתבע אשר העיד מטעמו. הגם שברוב הגינותו לא אישר ולא הכחיש כי התובע "עוסק" במתן הלוואות, אישר העד כי התובע נוהג לתת הלוואות לאחרים (ראה פרו' עמ' 15, ש' 27). לא היה בחקירתו הנגדית של התובע כדי לסתור ולו במקצת את גרסת הנתבע הן בעניין סכום ההלוואה, הן בעניין גביית הריבית והן בעניין מתן הלוואות לאחרים ולפיכך לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להפוך את החזקה שנקבעה בפסיקה באשר להיותו מלווה כמשמעות חוק ההלוואות. אמנם התובע הכחיש באופן גורף שנתן הלוואה למאן דהו אך עדותו לא הייתה אמינה ואף סתרה את שנאמר בתצהיר שהגישה מטעמו הגב' טורג'מן. לשאלות ב"כ הנתבע (פרו' עמ' 18, ש' 1-5) השיב כך התובע: "ש. הייתה מישהי אצלי במשרד שסיפרה לי שנתת הלוואה לה ולאחרים והם מפחדים להעיד נגדך מה אתה אומר? ת. (צוחק) לא. ש. לא נתת הלוואה לאף אחד אף פעם? ת. לא, לא, לא." 14. התובע ניסה להציג גרסה לפיה ניתנה ההלוואה על רקע היותם של הצדדים חברים. בתצהירו טוען התובע כי הכיר את הנתבע במהלך עבודתם המשותפת וכי שררו ביניהם יחסי חברות. הנתבע אמנם מאשר כי הכיר את התובע בעקבות עבודתם באותו מקום אך הכחיש כי היו חברים. ראה פרו' עמ' 9, ש' 4-7: "ש. אתם עבדתם יחד במכבסה? ת. לא, אני בקומה הראשונה והוא למעלה. ש. אבל הייתם חברים במכבסה? ת. לא חברים." גם בעניין זה מצאתי לקבל את גרסת הנתבע לפיה לא ניתנה ההלוואה בשל היותם של הצדדים חברים אלא לכוונת רווח מצד התובע. מכל האמור, עולה כי התובע לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי לא נתן את ההלוואה בדרך עיסוק ומשכך חלות הוראות החוק על ההלוואה. 15. משקבעתי כי הוראות החוק חלות ומחייבות בענייננו, עובר נטל ההוכחה לפתחו של התובע להוכיח כי עמד בהוראות חוק ההלוואות. מוצא אני לציין כי מטרתו של חוק ההלוואות להסדיר את הריבית הנגבית בהלוואות חוץ בנקאיות, קרי הלוואות ב"שוק האפור", ולקבוע שיעור מירבי לריבית ההלואוות כאמור בהצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג -1993, ה"ח 2172: "עניינו העיקרי של החוק המוצע הוא ריבית הנשך הנגבית בהלוואות שאינן בנקאיות והניתנות במה שקרוי "השוק האפור". בעניינינו, התובע לא עמד ולו בתנאי אחד מתנאי החוק על מנת שתתקבל תביעתו: לא הוגש חוזה הלוואה בכתב כנדרש בסעיף 2 לחוק; התובע לא קיים את חובת הגילוי כפי שקבועה בסעיף 3 לחוק (בין היתר על החוזה לכלול: פרטי ההלוואה לרבות שמות מלווה ולווה ומעניהם, סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, תקופת ההלוואה וסכומי התשלומים לפירעון ההלוואה ומועדם בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת החוזה) וגם לא עמד בדרישות הפרוצדוראליות לפי סעיף 8 לחוק (צירוף חוזה ההלוואה לכתב התביעה, על כל המשתמע מכך). משחוזה הלוואה לא בא לעולם בעניינינו, לא קמה לתובע עילת תביעה. בהקשר זה ראו הלכת בס (סעיף 20): "בהתאם לסעיף 8 לחוק, המסמך היסודי שעל מבקש הביצוע לצרף ולהציג הינו חוזה ההלוואה. חוזה ההלוואה הוא זה שיוצר את חיוב הנתבע במסגרת עיסקת היסוד, ובהעדרו, לכאורה לא קמה עילה לפי עיסקת היסוד." ובהמשך: "...אם מצאו בתי משפט להקל בנושאים אחרים בנושא דרישת הכתב באופן זה או אחר - לא ראוי כי ייעשה כן, בחוק דנן. יש לראות את דרישת הכתב בפן המהותי על כל המשתמע מכך. " לאור כל האמור, לא עמד התובע בנטל המוטל עליו וחלה בעניינינו החזקה לפיה ההלוואה ניתנה על ידי מלווה כמשמעותו בחוק. 16. משקבעתי כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הלוואה לא ניתנה במסגרת עיסוקו דין התביעה להידחות מבלי שעליי להידרש כלל לשאלת השבתה. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, מצאתי להבהיר כי מהעדויות ששמעתי ומכלל חומר הראיות שהובא בפניי וחרף חוסר בהירות מסוים באשר למועדים המדויקים, שוכנעתי כי הנתבע השיב את סכום ההלוואה לתובע. לפיכך, וגם מטעם זה דין תביעתו להידחות. סוף דבר 17. מכל המקובץ אני קובע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי ההלוואה לא ניתנה במסגרת עיסוקו. אי לכך, חלות בעניינינו הוראות חוק ההלוואות. התובע לא עמד בדרישות החוק ומשום כך דין תביעתו להידחות וכך אני מורה. 18. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום. 19. ערעור כחוק. בנקהלוואה