התבטאות הנוגדת את האינטרס של בעל הדין, אינה נתפסת כהודיה פורמאלית, שברגיל בית המשפט לא יאפשר לבעל הדין לחזור בו ממנה, אלא כראיה כשאר הראיות במשפט. ראייה כזו, אין בה לחרוץ את גורלו של בעל הדין, משום שיש לשקול אותה כפי ששוקלים כל ראייה, ויש ליתן לה את המשקל ההולם, במסגרת בחינת כלל הראיות שהובאו. לא אחת, העדיפו בתי המשפט ראיות אחרות על פני הודאת בעל דין, כשניכר היה שזו ניתנה מתוך טעות במצב הדברים, או שלא מתוך רצון חופשי. במקרים אלה, אין בית המשפט נדרש בדרך כלל לשאלה אם בעל הדין הוא אמין. די אם ישתכנע על יסוד ראיות אחרות שעדותו אינה משקפת את המציאות לאשורה. לעניין זה ראו: ע"א 375/84 ד' עדן בשם עזבון המנוח א' עדן ז"ל נ' מ' אל פאגורי פ"ד מב (4) 226; ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר פ"ד יח (1)563 וע"א 728/81 חלבי נ' עזבון המנוח מועין חלבי ז"ל פ"ד ל"ז (2) 477. 20. עם זאת נקבע, שלהודאה עובדתית, שלפי טיבה יכולה להיות מבוססת על ידיעת העובדות כהוויתן - להבדיל מהודאה המבוססת על התרשמות או על סברה סובייקטיבית של המודה - הנטייה היא בדרך כלל, לייחס משקל רב (ע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח נ' שלום דמתי, פ"ד מז (3) 164). 21. מכל מקום, הכלל הינו שכל מקרה לגופו. ההכרעה בדבר העדפתה של ההודאה על פני ראיות אחרות, או דחייתה מפניהן, היא הכרעה עובדתית המסורה לבית המשפט לאחר שקילתן ובחינתן של כלל הראיות. 22. מן הכלל אל הפרט: השאלה, לעניין משקלן של הודאות יניב, הינה אם הוא מסרן בפני אלון מתוך רצון חופשי. המענה לשאלה זו אינו פשוט. כפי שהעיד התיעוד הרפואי, יניב סובל מחרדות. מצד אחד, כפי שהצבעתי לעיל, תחושתו הסובייקטיבית של יניב, עליה העיד בפני בית המשפט, נתמכת בעדותו של התובע. הלחץ שבו היה שרוי ניכר בו כלפי חוץ. לחץ זה יכול שנבע מסממני אישיותו, מעצם התרחשות התאונה, מהעדר תעודת ביטוח תקפה, מתחושת אשם וכיו"ב. מאידך, באים לידי ביטוי סימנים לכך שיניב לא נלחץ, מסר לאלון פרטים ביוזמתו, שיתף אותו בעברו הרפואי ובתאונה הקודמת ואף שב לדון עמו בפרטי התאונה, לאחר שאלון כבר שוחח אתו על נושאים אחרים. כך למשל, כשהם משוחחים על תחנת האוטובוס לרמת השרון, חוזר יניב לפתע מיוזמתו לנושא התאונה דנא: "בטח ההורים שלי ירצו שאני אשלם מהכסף שלי פשוט". אלון שואל: "אה?" ויניב ממשיך: "בטח ההורים שלי ירצו שאני אשלם מהכסף שלי ובצדק" (עמ' 2 ש' 53-58 לתמלול השני). 23. אינני מקבלת את גרסתו של יניב כי אלון לחץ עליו בצעקות וכפי שהעיד: "הוא התחיל לצעוק עלי מתחילת התאונה והלאה". לא נמצאה עדות להרמת קולו של אלון בהקלטות שהושמעו בבית המשפט. אף לא מצאתי יסודהמערער את מהימנותו של אלון בנקודה זו. אין מחלוקת שאלון יצא לעזרתו של יניב, שוחח לבקשתו עם אביו (שלא העיד, חרף שהגיש תצהיר) ואף צלצל לגרריסט לפי בקשתו. יניב הסתייע באלון כדי להגיע למחוז חפצו, הגם שלא חייב היה לעשות כן. 24. בקשת הסיוע והנסיעה המשותפת אינן עולות בקנה אחד עם הפעלת לחץ בצעקות מצד אלון מלכתחילה. ואמנם, יניב הודה בסופו של דבר כי חש בלחץ באופן סובייקטיבי, כהרגשה פנימית שלו. אני סבורה כי הודאותיו לא ניתנו תחת הלחץ שהפעיל עליו אלון, אך ייתכן שהיה נתון תחת לחץ סובייקטיבי כמתואר לעיל. לאור האמור, ובהתחשב ביתר הראיות שהוצגו, לרבות תמיכתו של אלון בכך שיניב שרוי היה בלחץ, אני מעניקה להודאות משקל נמוך, אם כי לא אפסי. משקל הראיות הנוספות: 25. יניב תומך בעצמו, בעדותו בבית המשפט, בגרסה שעיניו לא היו על הכביש. אמנם, מסר גרסה מבולבלת ובלתי קוהרנטית, סתר את עצמו ואף הודה ששיקר (כשהעיד כי סונוור ע"י השמש), אך מתוך גרסתו זו ניתן לדלות סימני אמת התומכים בגרסה שהציג לפני אלון מיד לאחר התאונה (הייתי עייף, מיצמצתי לשנייה, עיני לא היו על הכביש). 26. התרשמתי שמצפונו של יניב לא אפשר לו להכחיש הכחשה גורפת, אולם הוא התקשה להודות כי נרדם, ולכן עידן את הסיטואציה למצמוץ רגעי: "אולי מיצמצתי לשנייה אחת ולא יותר מזה. נסעתי על הנתיב שלי הוא חתך אותי. לא שמעתי שאסור למצמץ לשניה" (עמ' 9 ש' 13-14). מכל מקום, הודה שבשברירי השנייה הקריטיים לתאונה, מעייניו לא היו נתונים לדרך, והוא לא ראה את הנעשה. 27. המסקנה הנ"ל מסבירה את הקושי בו נתקל יניב לתאר את אופן התרחשות התאונה והוא מסר תיאור שאינו מתיישב עם הנזק שנגרם לרכבו (עמ' 12 שורות 24-30). כשהתבקש להדגים את נקודת החיכוך בין כלי הרכב, תיאר: "אני הייתי בנתיב השמאלי והרכב של התובע סטה לנתיב שלי והתנגשנו כשהפינה הקדמית ימנית של רכב שלי נוגעת באחורי שמאלי של הרכב של התובע" 0עמ' 12 ש' 24-26 לפרוטוקול מיום 3.9.13). לפי חוו"ד שמאי ותמונות הנזק של רכב משפחת רויטמן, מדובר בפגיעה בצידו הימני של הרכב, לרבות פנס איתות ימין, כנף קדמית ימנית, דלת קדמית ימנית. לסברתי, הפגיעה הנ"ל איננה מתיישבת עם כניסתו של אלון למרווח שבין כלי הרכב כתיאורו של יניב. אם אלון נדחק למרווח והספיק להשלים כמעט את כל המעבר לנתיב השמאלי, אזי היה מצופה שההתנגשות תהיה בין החזית הקדמית של רכב יניב לפינה השמאלית אחורית של רכב אלון. אולם, מדובר בפגיעה שמשכת לאורך מרבית הדופן השמאלית. 28. לעומת זאת, אם אלון החל לסטות שמאלה כשרכבו של יניב כבר היה במקום, היה נפגע בפינה השמאלית קדמית של רכבו, וזו לא נפגעה. מכל מקום, נותרה השאלה כיצד נפגעה הדלת הקדמית ימנית של רכב יניב. פגיעה בה, במוקד נפרד מן הפגיעה בחלק הקדמי ימני, איננה מתיישבת עם תיאור ההתרחשות כפי שתיאר יניב. איני רואה דרך שבה סטייה שמאלה של אלון תגרום את שתי הפגיעות הנ"ל בו זמנית. 29. לנוכח האמור, עדיפה בעיני גרסתו של אלון, הנתמכת בראיות אובייקטיביות, על פני גרסתו של יניב. ודוק: לא התעלמתי מטענת ב"כ יניב בסיכומים, כי גרסתו של אלון על השתלבות הנתיב הימני לנתיבו, לא באה לידי ביטוי בתצהירו או בראשית עדותו. אף לא התעלמתי מכך שהעיד כי הביט ימינה לנתיב המשתלב. ראשית, כפי שהעיד שהביט ימינה, העיד שהביט במראה השמאלית והבחין ברכב המגיע במהירות. שנית, על עניין השתלבות הנתיבים העיד כשנשאל כיצד מוסברת מהירותו של יניב עם העומס בכביש. לא התרשמתי כי גרסאות אלה מפחיתות את משקל עדותו באופן משמעותי. הנזק: 30. אלון הציג אישור הפסדים מחברת הביטוח "שומרה" בסך 2,070 ₪. ראיה זו לא נסתרה. כמו כן, מסר העתק תלוש שכר ואישור המעסיק על אבדן יום חופש בסך 409 ₪. מעבר לכך נתבע הפסד הנחת העדר תביעות שלא הוכח (באישור ההפסדים מופיעה שורת הפסד הנחת העדר תביעות בסכום 0). הנזקים הישירים הינם איפוא - 2,479 ₪. 31. מעבר לכך נתבעו סך של 1,500 ₪ עבור הוצאות ההגנה בתביעתו של גד (שהוגשה במקור לבית המשפט לתביעות קטנות), 1,500 ש"ח בעד הפסד ההנאה מיום חופש, ועוגמת נפש בסך 2,000 ₪. הפסדים אלה לא גובו בראיות בכתב והם נתונים שליקול דעתו של בית המשפט. סברתי, בנסיבות המקרה, כי יש הפסד ההנאה מחופשה ועוגמת נפש הם נזקים מקבילים, שאין מקום לתבוע בנפרד. אני אומדת את הפיצוי בגין טרחה והפסד זמן והנאה בסך 1,500 ₪. בסיכום: 32. לפי כל האמור במצטבר, אני מחליטה כדלקמן: - א. התביעה בתיק 269-06-12 נדחית. אני מחייבת את גד רויטמן לשלם לאלון מדינה הוצאות משפט בסך 800 ₪. ב. התביעה בתיק 27916-09-12 מתקבלת כך שאני מחייבת את אווה ויניב רויטמן לשלם לאלון מדינה, יחד ולחוד, 3,979 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן אני מחייבת אותם לשלם לאלון מדינה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ. הודאת בעל דין