האם הנתבע פעל לפרוע את יתרת הסכום באמצעות שיקים של צד שלישי, שגם הם חוללו, כעמדת התובעת ועל כן זכאית התובעת לתובעו מכוח עסקת היסוד או שמא שילם את מלוא היתרה במזומן כטענתו ואינו חב עוד דבר לתובעת. מטעם התובעת מסרה תצהיר והעידה סוכנת המכירות גב' זיו פת. בתצהירה פירטה גב' פת את השתלשלות האירועים ואף צירפה את המסמכים הרלבנטיים לרבות חשבוניות, העתקי השיקים, קבלות שהוצאו לנתבע בגין התשלום במזומן ותשלומי השיקים וכן כרטסת הנהלת החשבונות. עדותה בפניי הייתה מהימנה, מפורטת, עקבית ונתמכה במסמכים שהוצגו וככזו מצאתי לתת בה אמון מלא. גב' פת תיארה בפרוטרוט את השתלשלות האירועים למן תחילת ההתקשרות עם הנתבע, לרבות נושא ביצוע התשלום, אופן ביצועו, הקשיים שהתעוררו לאחר מכן, שיחות שקיימה עם הנתבע וכיו"ב. תיארה באופן ספונטני ושוטף את הפגישות שהתקיימו בינה ובין הנתבע לאחר חילול השיקים, הסבירה את הרקע למתן השיקים של צד ג', תיארה את הגרסה שמסר לה הנתבע באשר לנסיבות בהן הגיע לידיו אותם שיקים (ביצוע עבודות לאותם גורמים שלישיים) ואת מכלול נסיבות נתינתם בצורה מפורטת ומעוררת אמון. בין היתר הסבירה גב' פת כי התשלום במזומן בסך 5,736 ₪ נעשה בכסף פרוטרוט מדויק בשים לב לכך שהסכום בשיק על סך 17,000 ₪ שנמסר לה על ידי הנתבע כבר היה רשום מראש. מדובר בתשלום מזומן של סכום לא שגרתי, שלא סביר שהתובעת תנקוב בו סתם כך מה עוד שהדברים מתיישבים יפה עם הצלבת נתוני סכומי השיקים המקוריים שמסר הנתבע לתובעת ואסביר. הסכום הכולל שהיה אמור להיפרע באמצעות שני השיקים הראשונים שמסר הנתבע ליום 15.7.11 עמד על 22,736 ₪. סך של 17,000 ₪ באמצעות השיק של צד ג' בצירוף תשלום מזומן של 5,736 ₪ מסתכמים יחדיו לסך מדויק של 22,736 ₪ שהוא כאמור הסכום הכולל שהיה אמור להיפרע באותו מועד. הסברה של התובעת לעניין הצורך בפגישה נוספת לצורך השבת השיק השלישי מסדרת השיקים הראשונים בשים לב לכך שמועד פירעונו היה מאוחר יותר ועל כן הופקד בבנק למשמרת - היה גם הוא סביר ואמין בעיניי. גב' פת העידה כי באותה פגישה מסר לה הנתבע שיק על סך 6,200 ₪ שגם הוא כבר היה רשום מראש וכשהעמידה אותו על הפער בין הסכומים, לטובתו, השיב לה הנתבע כי יוכלו להתחשבן על כך בעתיד. גם את נסיבות אותה פגישה, שלא התקיימה במסגרת העבודה הרגילה, תיארה גב' פת באופן מעורר אמון. עדותו של הנתבע ומכלול התנהגותו בדיון לא עוררה אמון וזאת בלשון המעטה של ממש. הנתבע, שכאמור אישר את קבלת הסחורה והתמורה המוסכמת, טען באופן סתמי ולאקוני כי מסר לנציגת התובעת את מלוא הסכום במזומן מבלי שיהיה בידו להציג שום תימוכין לטענתו. הנתבע לא הציג הסבר מניח את הדעת מדוע לא נערכה כל תרשומת בעניין זה בשים לב לגובה הסכום ולהחזרת השיקים לידיו; לא הציג עדים או מסמכים כלשהם שיתמכו בגרסתו; לא מסר הסבר הגיוני לשאלה מדוע לא עמד על קבלת קבלה מתאימה בשים לב לכך שיצאה קבלה על תשלום סך במזומן של 5,736 ₪ דווקא; לא הציג כל הסבר מדוע התובעת מצאה לנכון להוציא קבלה על סך לא שגרתי של 5,736 ₪ דווקא. גם הכחשתו את היכרותו עם אותם צדדים שלישיים נשואי השיקים הייתה מן הפה ולחוץ בלבד ולא עוררה רושם מהימן במיוחד לעומת הפירוט והאמינות שעוררה גרסת גב' פת בעניין זה. הגם שמדובר בבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי גב' פת נשאלה בחקירתה הנגדית אודות פער של 700 ₪ בין סכום התמורה שצוין בחשבוניות המקוריות ובין סכום השיקים הראשונים שקיבלה מהנתבע. פער זה מתיישב עם טענת הנתבע לפיה מדובר בעלות הובלה אודותיה הוסכם כי תופחת מסכום העסקה. נראה שגם נתון זה תומך באמינות התובעת והעדה מטעמה ומצביע על אופן התנהלותן אל מול אופן התנהלותו של הנתבע שהעלה טענות סתמיות, לרבות כאלה שאינן תומכות בגרסתו. במישור הדיוני ראוי לציין את העובדה כי לגב' פת לא הוצגה שום שאלה לעניין מסירת מלוא התשלום במזומן, היא לא עומתה עם גרסת הנתבע בחקירתה הנגדית ולא הוצגו לה שאלות שהן לכאורה שאלות רלבנטיות בשים לב לגרסת הנתבע בהקשר זה. בנסיבות העניין נראה שיש מקום לזקוף לחובת הנתבע את ההימנעות מהצגת שאלות מהותיות ורלבנטיות לבעל הדין שכנגד. זאת ועוד: בסיכומים מטעמו טען הנתבע ללא כחל וסרק כי מרגע שקיבל לידיו חזרה את השיקים הראשונים שנמשכו מחשבונו האישי וחוללו - ידע כי אין בידי התובעת שום אמצעי לחץ להפעיל כנגדו במסגרת הליכי הוצאה לפועל ונראה כי דווקא בכך טמון גרעין האמת היחיד בגרסתו והדברים מדברים בעד עצמם. בשולי הדברים ועל מנת שלא להרחיב את יריעה שלא לצורך אציין כי טענת ההגנה של הנתבע הינה מסוג טענת הודאה והדחה קלאסית בשים לב לכך שלא כפר בעצם קיומו של החוב אלא טען לפירעונו המלא באופן אחר מזה הנטען על ידי התובעת. בנסיבות אלה אפשר והנטל להוכיח את אופן ביצוע התשלום היה צריך להיות מוטל על הנתבע והוא - כעולה מהמקובץ לעיל - ממילא לא עמד בו. ואולם, בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי לפיה עלה בידי התובעת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה ואף למעלה מכך אין אני נדרשת לסוגיית העברת הנטל. סוף דבר - אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 22,032 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות התובעת ושכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 5,000 ₪ שישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שאלות משפטיותשיקים