תלונות על איכות המזון בטיול מאורגן התובעים נסעו לטיול מאורגן לאלסקה והרי הרוקי הקנדיים, בין התאריכים 10/8/2011 עד 29/8/2011 (להלן: "התובעים"). הטיול אורגן על ידי הנתבעת, בהתאם לתוכנית טיול אשר הוצאה על ידה, בהדרכת המדריך שמעון עטר (להלן: "הנתבעת"). כל התובעים הינם שומרי מצוות ואף הנתבעת הגדירה את עצמה כחברה המספקת שירותים לציבור הדתי ועל כן, במסגרת הטיול, הוסכם כי יסופק מזון כשר ואף הותאמו תכניות טיול המתאימות לימי שבת. מחיר הטיול עמד על סך 7,750 דולר לאדם כולל חצי פנסיון כשר ואפשרות להכנת כריכים לצהריים , לא כולל תשלומים נלווים כגון ויזה, טיפים וביטוחים אישיים. לטענת התובעים, חרף הבטחות הנתבעת ולמרות ששילמו במיוחד עבור תוספות, התברר כי הטיול לקה במחדלים רבים, אשר גרמו לתובעים עוגמת נפש רבה. המחדלים התבטאו בכמות ואיכות המזון שקיבלו התובעים במהלך שייט בן 7 ימים וכן, בהתנהלות בעיר באנף ובעיר קלגרי. לטענת התובעים, השייט התקיים בספינה אשר הוגדרה כ"אוניית פאר" ושימשה גם כמלון צף למשך שבוע ימים בין התאריכים 14/8/2011 עד 21/8/2011. לטענת התובעים, המזון שהוגש לתובעים באנייה היה מתחת לכל ביקורת, בין היתר משום שהמזון הכשר שהוזמן לא הגיע כלל לספינה. המנות הבשריות שהוגשו היו מנות מחוממות ועטופות בחומר דמוי ניילון בעלות טעם וריח לוואי איומים, כך שהתובעים נאלצו לוותר עליהם ולאכול רק דגי סלומון, תפוחי אדמה וירקות. לטענת התובעים, אין מדובר במזון מגוון כפי שהובטח. התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעת אכן הזמינה מראש, לטענתה, מנות מיוחדות הכוללות סטייקים שניצלים, פרגיות ועוד, אולם רק ביום העלייה לספינה הסתבר למדריך כי ההזמנות המיוחדות לא הגיעו לאנייה. התובעים ממשיכים וטוענים כי במהלך הביקור בעיר באנף הובטח להם כי ישהו במלון "נדיר ויקר למרגלות האגם". במהלך היומיים בהם שהתה הקבוצה במלון, כמויות המזון שסופקה לא הספיקו לכל התובעים והמעט שסופק, לטענת התובעים, לא היה ראוי למאכל ובמקום מנת מרק מקובלת, קיבלה הקבוצה שקיות מרק שחלקן פג תוקפן ומים חמים רק כדי שהתובעים יוכלו להכין מרק לעצמם. התובעים מוסיפים וטוענים לליקויים בעת השהות בעיר קלגרי. לטענתם, הובטח על ידי הנתבעת כי בקלגרי יתקיימו תפילה וסעודת שבת במלון נהדר בלב העיר, כאשר הכוונה הייתה למלון "פיירמונט" הנמצא במרכז העיר וכי בשבת עצמה ייערך סיור רגלי בעיר, כולל ביקור במוזאון. מאחר והנתבעת לא הצליחה, כך לטענת התובעים, להביא מזון ראוי למלון בקלגרי, החליטה להעביר את הקבוצה למלון אחר המתורגל בעבודה עם הקהילה היהודית ומכיר סדרי כשרות. התובעים הועברו למלון הנמצא מחוץ לעיר ברמה נמוכה יותר, אשר היה מצוי באותם ימים בשיפוצים והסתבר כי בית הכנסת נמצא במרחק הליכה של כשעה ולא במרחק של כחצי שעה. בשל כך לא התאפשר לתובעים להגיע לבית הכנסת והסיורים שתוכננו בקלגרי ובמוזאון לא התקיימו כלל. לטענת התובעים, בשל מחדלי הנתבעת הם היו "כלואים" במלון במהלך כל סוף השבוע מיום שישי בצהריים ועד ליום ראשון בבוקר. על פי בדיקה שערכו התובעים, הם שילמו מראש עבור המלון המתוכנן 374 דולר לזוג עבור כל לילה אולם, שוכנו במלון הגובה רק 245 דולר לזוג ללילה. התובעים מוסיפים וטוענים, כי שעה שהנתבעת הינה האחראית הבלעדית גם לפעולות שלוחיה ובעלי החוזה עימה בחו"ל והיא לא סיפקה את המזון בשייט ובבאנף ומנעה מהתובעים אחסון ראוי, עונג שבת והשלמת התוכנית בקלגרי, הרי שעליה לשלם לתובעים פיצוי ראוי והוגן. התובעים מפרטים בכתב התביעה את המו"מ אשר התנהל בינם לבין הנתבעת, לרבות הצעות פיצוי שהוחלפו לאחר ששבו ארצה, אולם לטענתם וחרף רצונם להביא את העניין לסיום, הדבר לא צלח בשל התנהלות הנתבעת. התובעים מחשבים את תביעתם על פי הפרשי מחירי המלון בקלגרי ו-9 ימים של אי אספקת מזון ראוי וסביר לפי 80 דולר למנה. התחשיב אינו כולל גם נזקים לא ממונים- עוגמת נפש המתמשכת של התובעים אשר נסעו לטיול של "פעם בחיים" כאשר טיילו רעבים מותשים וכועסים וגם נהגו בהם כבחפצים המטולטלים ממקום למקום. אשר על כן, העמידו 26 תובעים את תביעתם על סך 2,000 דולר לזוג ולצורכי אגרה על סך 100,000 ₪. הנתבעת טוענת כי עסקינן בתביעה טורדנית וקנטרנית, ללא עילה ממשית כנגד הנתבעת של מי שמימש עד תום את שירותי התיירות שסופקו לו עד תום הטיול, שאורגן ובוצע על ידי הנתבעת ולאחר מכן מנסה להתעשר על חשבון הנתבעת שלא כדין ובחוסר תום לב. הנתבעת טוענת כי התובעים נהנו בטיול וכך גם ציינו במשובים אשר מילאו. הנתבעת טוענת כי מפרט הטיול ותוכנית הטיול בוצעו במלואם וכי יוזמה של מארגן הטיול, כתוצאה מכך שהועלתה בפניו טענה על תקלה נקודתית ועל אף שסבור היה כי אין בטענה ממש, הביאה להצעת פיצוי לתובעים ואלו הפכו את הדבר למעין קרדום לחפור בו כנגד הנתבעת. הנתבעת טוענת כי הצעת הפיצוי לתובעים הייתה בבחינת רצון טוב על מנת לשמור על קשרים טובים על לקוחותיה הקבועים מבלי להודות בכל תקלה כנטען על ידי התובעים. עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת כי ככל שהייתה תקלה כלשהי בטיול, הדבר לא פגם בטיול ולא הייתה חובה לנתבעת לספק לתובעים מעבר למפרט הטיול. מפרט זה סופק וככל שהנתבעת הציעה או ניסתה לספק מעבר לכך והדבר לא צלח, אין הדבר מלמד על חיוב של הנתבעת אשר לא בוצע. הנתבעת מבהירה כי האנייה בה בוצע השייט מספקת אוכל כשר לשומרי כשרות, הדורשים אוכל כשר. בהיעדר מטבח כשר על האנייה, דרך האספקה, הינה בצורה הדומה לזו הנהוגה על ידי חברות תעופה. האנייה סיפקה אוכל כשר, כפי המסופק על ידה בשגרה לשומרי הכשרות והנתבעת ביקשה להוסיף על המסופק על ידי האנייה. התוספת שהוזמנה לא הגיעה לאנייה בשל תקלה של הספק. על אף התקלה, פעל המדריך מר עטר באנייה ולחבריי הקבוצה הועמד חדר נפרד על מנת לאכול בו, הועמדו סכו"ם רגיל ולא חד פעמי לשימוש התובעים. ניתנה באנייה אספקה יומית של מנת עוף ובשר ובנוסף, דג סלומון הן מעושן והן מבושל. כל ערב עמדו לרשות התובעים קינוחים- גלידה, קפה תה ועוגות וכל אלו הינם תוספות על האוכל הכשר הרגיל שנוסעים רגילים שומרי כשרות מקבלים במהלך השייט. באשר לשהות בבאנף טוענת הנתבעת כי הציטוט בכתב התביעה לגבי המלון בבאנף, אינו מדויק שכן צוין כי ייערך ביקור באגם לואיז וסביבתו והקבוצה תטייל סביב האגם, כאשר למרגלות האגם מצוי מלון נדיר ויקר. מדובר בסיור בפארק באנף אולם אין מדובר כלל במלון בו שהתה הקבוצה. על פי התוכנית, הייתה אמורה להתקבל אספקת בשר בוונקובר שהייתה אמורה להיות מספקת עבור המשך הטיול. בבאנף סופקה ארוחה על בסיס דגים והמדריך הוסיף רכיבי מזון נוספים. המדריך רצה כי יעמדו לרשותו 30 שניצלים או כרעיים- בפועל הגיעה כמות קטנה יותר ולכן, במקום לבצע חלוקה לכל אדם ואדם, חולקו מנות הבשר על ידי העמדתן במרכז כל שולחן. לאחר הודעת המדריך על אספקת הבשר הפחותה, פנתה הנתבעת למלון "פיירמונט" בקלגרי על מנת להסדיר קבלת שירות כשרות במטבח המלון. המלון הודיע כי לא יוכל לספק שירותי כשרות ללא האוכל שהיה אמור להגיע עם הקבוצה. על מנת למנוע מחסור פנתה הנתבעת לקהילה היהודית בקלגרי ויצרה קשר עם הרב. נמסר לנתבעת כי לאור מיקומו של מלון "פיירמונט" לא ניתן יהיה להעביר אליו מוצרים ומשגיח בצורה נוחה והיה חשש כי יחולו שיבושים באספקת המזון לשבת. הרב המליץ כי הקבוצה תשהה במקום אחר המצוי בקרבה גדולה יותר למרכז הקהילה היהודית ואשר יש לו ניסיון בעבודה מול הקהילה היהודית ומזון כשר. הנתבעת נאלצה לשלם דמי ביטול למלון "פיירמונט" וכן, לשלם עבור השהייה במלון הנוסף. עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת כי טיול מאורגן הינו אופרציה מורכבת, חלים בו לעיתים שיבושים, אולם אין להטיל חבות ו/או אחריות בגין כל שינוי, ובמיוחד כאשר מלוא מפרט הטיול בוצע עד תום. ראיות הצדדים: מטעם התובעים צורפו תצהירי התובעים, למעט תצהירי התובעים 9-10, כאשר נטען כי הם שוהים תקופה ארוכה בחו"ל וכי תצהירם יצורף בנפרד. עוד הפנו התובעים לנספחים אשר צורפו על ידם לכתב התביעה וכן, לנספח ד' אשר צורף לתצהיר התובעים 1-2. תצהירי התובעים כמעט זהים וחזרו על הטענות בכתב התביעה, כפי שפורט לעיל. באשר לסיור בקלגרי, התובעים הוסיפו כי ביום ראשון נערך סיור בזק בעיר ריקה לחלוטין, בשעה 08:00, כאשר האוטובוס חונה במקום אסור והתובעים נדרשו לרוץ מהר כדי להספיק לעלות למגדל תצפית על העיר, ומהתצפית הבינו עד כמה החמיצו את הסיור בעיר. התובעים מוסיפים כי הפיצוי שהוצע על ידי החברה, במסגרת המו"מ, הינו לעג לרש, כאשר נגרמו להם נזקים גדולים וכישלון צורב במתן תמורה ראויה לאחר ששילמו ממיטב כספם עבור טיול של "פעם בחיים". התובעים צרפו לתצהירם את מכתבם לחברה מיום 31.10.2011, במסגרתו פירטו את דרישותיהם. מרבית התובעים ציינו כי יצאו בעבר לטיולים, אשר אורגנו על ידי הנתבעת בחו"ל ולא היו להם טענות כלשהם כלפי הנתבעת. התובעים צרפו אף את ההצעה לטיול כפי שנשלחה על ידי הנתבעת. התוכנית כללה נחיתה בוונקובר, ביום השני טיול בוונקובר, ביום השלישי טיסה לעיר אנקוראג' באלסקה וטיול במרכז העיר, ביום הרביעי בשבת סיור רגלי בעיר אנקוראג', בשבוע לאחר מכן הפלגה באנייה, כאשר האנייה מפליגה בין קרחונים ואף מבצעת עגינה בעיירה היינס ובעיירות נוספות. ביום ה-12 הגיעה האנייה לוונקובר ומשם הפליגה הקבוצה במעבורת לוויקטוריה בירת קולומביה ובוצע טיול בעיר. ביום ה- 13 טיול באזור וויקטוריה. ביום ה- 14 טיול בפארק ג'אספר. ביום ה-15 טיול לפארק באנף וכך גם ביום ה-16. ביום ה- 17 מעבר לעיר קלגרי ושהיה בשבת בעיר קלגרי. ביום ה- 19 טיסה מקלגרי לישראל וביום ה-20 נחיתה בישראל. בהתאם להצעה, מחיר הטיול כלל: טיסות בינלאומיות, בתי מלון מדרגה ראשונה ומדרגת תיירות טובה או הטובים במקום, חצי פנסיון כשר + אפשרות להכנת כריכים לצהריים, אוטובוס תיירים נוח וממוזג, סיורים וכניסות לאתרים כמצוין בתוכנית, מדריך ומדריכים מקומיים דוברי אנגלית. המחיר לא כלל ויזה, טיפים וביטוח בריאות. בנוסף, צרפו התובעים את מכתב מר מוטי זלוטניק, מנכ"ל הנתבעת, ללא תאריך, ממנו עולה כי לאחר ישיבת סיכום הטיול עם המדריך וקריאת דפי המשוב, הוחלט על ידי הנתבעת לפנות במכתב לתובעים, אשר נועד להסביר מספר דברים שאירעו בטיול. לעניין האוכל באנייה הסביר מר זלוטניק, כי ההזמנה המיוחדת של האוכל הכשר החלה עוד בחודש מרץ ונעשתה הזמנה של סטייקים שניצלים ופרגיות שהיו אמורים להיות תוספת לאוכל הכשר שהאנייה מספקת. רק ביום העלייה לאנייה הסתבר למדריך כי ההזמנות המיוחדות שבוצעו לא הגיעו לאנייה, למרות שהנתבעת חויבה בתשלום על הובלתם לאנייה ורק כיום, בדיעבד, הנתבעת מבררת עם חברת האניות מדוע חויבה בתשלום על משלוח שלא הגיע. המידע על אי הגעת המשלוח לאנייה, הגיעה לנתבעת מהמדריך שמעון רק לאחר סיום ההפלגה. מכל מקום, המדריך שמעון עשה ככל יכולתו על בסיס האוכל הכשר שהיה באנייה. באשר לשבת בקלגרי- הסביר מר זלוטניק כי עד ליום 23.8.11 לא הוחלף המלון בקלגרי. בקשר הטלפוני הרופף שהיה עם שמעון המדריך במהלך הטיול, עקב בעיות קליטה, הודיע שמעון כי הבשר שהיה אמור להגיע למלון בבאנף הגיע בכמות חסרה ולפיכך לא יישאר בשר כשר לשבת. הנתבעת נכנסה לפעולה ודיברה על המלון "פיירמונט" אולם, המלון הודיע כי לא יוכל לספק שירותי כשרות ללא האוכל המובא על ידי הקבוצה ולכן פנתה הנתבעת לקהילה היהודית בקלגרי. מר זלוטניק חוזר על המפורט בטענות הנתבעת כפי שפורטו לעיל, ומסביר מדוע הועברה הקבוצה למלון אחר. עוד מוסיף כי נשלח למלון החדש משגיח כשרות לצורך הכנת האוכל לשבת. עוד ציין כי שמעון המדריך רכש מוצרים נוספים בעלות של למעלה מ- 1,000 דולר לשבת. בשיחה עם המדריך סוכם כי יאורגן מפגש קבוצה במסעדה טובה בירושלים על חשבון הנתבעת וכי כל אחד מהמטיילים יזוכה בהנחה עתידית של 150 דולר לאדם בהרשמה לכל טיול אצל הנתבעת. עוד צורף מייל נוסף ממר זלוטניק מתאריך 23.11.2011, בהמשך לפגישה שנערכה עם משפחת בראשי ומשפחת הומינר, הוצע פיצוי בדמות סוף שבוע במלון איכותי לכל הקבוצה, 15 זוגות בעלות כוללת של 30,000 ₪, וזאת על מנת להביא לשביעות רצון של כולם. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר מוטי זלוטניק, מנכ"ל הנתבעת. מר זלוטניק חוזר על טענות הנתבעת כמפורט בכתב ההגנה ומוסיף ומציין ביחס לאירועים בקלגרי, כי ביום 16.8.2011, כ-10 ימים טרם מועד הקבוצה לקלגרי, התברר לו כי קיימת בעיה עם ספק הקייטרינג אשר היה אמור לספק מזון למלון "פיירמונט". הספק לא ענה לפניות הנתבעת והדבר גרם בחברה ללחץ רב, מאחר ומדובר היה בספק הקייטרינג היחידי אשר היה מוכר להם במקום. לאחר שהספק המשיך לא לענות, פנתה הנתבעת לקהילה היהודית בקלגרי ונמסר לנתבעת כי הספק פשט את הרגל. רב הקהילה הודיע כי המקום היחיד שבו ניתן להכין קייטרינג כשר לבשר הוא במלון אחר, המצוי במרחק קרוב יותר לקהילה היהודית. בנוסף הוזמן משגיח כשרות ורעייתו למלון החלופי אשר גם הם שהו יחד עם הקבוצה בשבת. מר זלוטניק מציין כי כל מפרט הטיול בוצע והפיצוי הוצע לאחר שעבר על דפי המשוב ושוחח עם המדריך והיה מעוניין להטיב עם התובעים, אשר מרביתם כבר נסעו עם החברה והחברה ראתה בהם לקוחות פוטנציאלים עתידיים ועל כן, פנה לתובעים מיוזמתו עוד בחודש ספטמבר, טרם שהגיעה כל פנייה מהתובעים. מר זלוטניק צרף לתצהירו את התכתבות הדוא"ל עם הרב אנדרוז מקלגרי וכן, את מכתב מלון "פיירמונט" לפיו בגין הביטול חויבה הנתבעת בדמי ביטול בסך 4,086 דולר. עוד צרף את דפי המשוב של חלק מהתובעים. הנתבעת צרפה את תצהירו של מר שמעון עטר, המדריך, אולם המדריך לא התייצב לדיון משום שהיה בחו"ל ולא נעתרתי לבקשת הנתבעת לדחיית הדיון למועד נוסף. בנוסף, צורפו מכתבי תודה של חלק מהתובעים אשר נשלחו למדריך, הכוללים שבח והלל למדריך על כך שהתגבר על מס' תקלות, לרבות החלפת מיקום המלון בקלגרי וכן, פעולות אלתור כאשר קבוצה שומרת כשרות נתקעה בשדה התעופה והמדריך הצליח למצוא מקומות בטיסה אחרת ואף לעכב את המטוס בטיסת ההמשך וזאת ללא יכולת התקשרות עם החברה בארץ. בנוסף, הוגש מטעם הנתבעת סרט אשר צולם על ידי התובעת 18 ונשלח לקבוצה וכן למדריך הטיול (נ/1). מצפייה בסרט, נ/1, אשר צולם ונערך על ידי התובעת 18, עולה כי התובעים נצפים בסרט, כאשר הינם מבלים היטב, שמחים, רוקדים, שרים ואף נצפים סועדים בארוחות בספינה ובארוחות נוספות, כאשר לא ניכרת כל טרוניה מצדם ו/או אי שביעות רצון באשר לטיב האוכל אשר הוגש להם. התובעת 18 אף שואלת את בעלה, התובע 17, באשר לטיב האוכל והוא עונה כי האוכל "בסדר גמור". התובעת 18 נשמעת אומרת: "לא חסר לנו כלום", כאשר הינה מצלמת את שולחן האוכל בספינה. התובעים נצפים, כאשר הינם מטיילים בהנאה רבה, לרבות טיסה במסוקים ולא ניכרת כל עוגמת נפש, כמתואר על ידם, בתצהיריהם. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו רק מקצת מהתובעים יחקרו על תצהיריהם. כאשר עומת התובע 17 עם קטע בסרט, טען כי הסלומון "לא היה כשר, לא היה מה לאכול ... אנחנו אוכלים קש ... זה בלי כשרות ... " (עמ' 7 שורות 6-12). כאשר נשאל אם אכל את האוכל טען כי לא נגע בו וזאת למרות שישב ליד שולחן עם שרידי אוכל. התובע 17 ציין כי ישב ליד שולחן עם אוכל לא כשר ולא נגע באוכל (עמ' 7 שורות 18-20). כך חזר גם על דבריו שהאוכל לא היה כשר בעמ' 7 שורות 26-30. באשר לשיחת הסיכום אשר בה נשמעו דבריי תודה של התובעת 18, ציין בעלה, התובע 17, כי רעייתו אמרה את הדברים בעדינות משום שהמדריך הינו חבר שלהם והיא לא רצתה לפגוע בו אבל הטיול היה כישלון (עמ' 8 שורות 17-18). העדה, הגב' לאה הומינר, אשרה בחקירתה הנגדית כי בארוחת הערב קיבלו התובעים סכו"ם מיוחד וכלים באזור מיוחד עבור התובעים, שהיה כשר. עוד אישרה כי בארוחת הבוקר לא היה חסר דבר לתובעים (עמ' 9 שורות 22 עד עמ' 10 שורה 12). בקדם המשפט אשר התקיים בתאריך 9.5.13 העידה הגב' הומינר כי האוכל בספינה היה כשר אך בלתי אכיל: "הייתה חבילה קטנה בתוך קלקר שחור ועטוף בניילון נצמד לא ראינו את האוכל והטעם היה איום ונורא ואחרי כמה ימים החלטנו שאנחנו לא יכולים לאכול. כמה ימים לפני יציאת הטיול המדריך אמר לנו שהם השקיעו הרבה כסף בסטייקים ושניצלים. האנייה סיפקה את האוכל לפי הדרישה שלהם והם כנראה הוסיפו מבחינתם את התוספות אכלנו סלט עגבניות ובצל שמו לנו חתיכה של סלמון בנייר כסף אפילו לא ידעו לעשות לנו תפוחי אדמה שאפשר יהיה לאכול". מדריך הטיול מר שמעון עטר העיד בקדם המשפט כדלקמן: " האוכל הכשר באנייה חייב להיות סגור בצורה כזאת בגלל מגבלות הכשרות. לגבי טעם וריח של אוכל כשר לא אדבר כי כל הנוסעים שאכלו אוכל כשר אכלו אוכל כזה. האוכל ארוז כמו במטוסים וכל הנוסעים באנייה שאכלו כשר אכלו בכלים חד פעמיים. לעומת זאת אנחנו דאגנו לצלחות וסכו"ם חדשים כדי שלא נצטרך לאכול בכלים חד פעמיים. כמו כן דאגנו שבכל ארוחה יהיה סלט חי, היה דג סלמון בתנור. כמות הדגים שנאכלה באותו שבוע מרשימה ביותר. בקינוחים דאגנו שכל סועד יקבל 3 קינוחים בכל יום. זה נכון שהוזמן גם אוכל נוסף, זה משום שהחב' משתדלת תמיד לתת את המקסימום שהיא יכולה אבל לו היה האוכל הנוסף מגיע הוא היה ארוז באותה צורה...לגבי האוכל במלון הייתה ארוחה מלאה היה סלט ירקות, דגים, אורז, תפוח אדמה, ירקות מאודים פירות קפה ותה. בנוסף היה אמור להיות בשר אבל הבשר לא היה אותה חתיכה אלא תוספת ושמנו את זה באמצע השולחן. זו הייתה תוספת לדגים שכולם קיבלו. לגבי המרק - מה שקרה במלונות האלה אנו משאירים כלים שלנו לבשל. מה שקרה זה שהם הטריפו את הסיר ולכן השתמשנו בשקיות מרק לאותו ערב...אבל זה לא הרושם כאילו שקיות המרק היה האוכל היחיד, הייתה ארוחה מלאה. לגבי המלון בקלגרי - אני הבנתי מהחב' ידעתי על זה יומיים קודם שהוא הוחלף בגלל שמשום מה אי אפשר היה שהקייטרינג הכשר יבוא לשם...לגבי העובדה שהיינו כביכול שבויים מיום שישי- ראשון, לא הייתה תוכנית ביום שישי שלא עשינו. ביום שבת היינו אמורים להיות במוזיאון אינדיאני ובמקום זה היינו במוזיאון אחר. הסיור שהיה אמור להיערך בשבת במרכז העיר נערך ביום ראשון. כל העדים חזרו על כך כי מדריך הטיול היה מעולה וכך אף הידע שהציג וארגון הטיול על ידו. מר זלוטניק ציין בחקירתו הנגדית, כי האוכל הכשר המסופק בספינה הינו אכל קפוא כשר גלאט והנתבעת אינה מסתפקת בכך ומנסה לשפר ולכן הוזמנו מספק אמריקאי תוספות. ספק זה מאושר על ידי חברת הולנד-אמריקה ועל ידי שלטונות הבריאות האמריקאים לצורך הבאת אוכל לספינה. ההזמנה יצאה לספק האוכל ולהולנד-אמריקה והכשר הינו ביניהם. מדובר בתוספת אוכל ולא באוכל כשר באנייה והתוספת נועדה לפינוק המטיילים (עמ' 14 שורה 25 עד עמ' 15 שורה 3). מר זלוטניק הוסיף והסביר כי לא ניתן היה להעלות את התוספות שלא הגיעו לאוניה בתחנות עגינה אחרות שכן, לא היה לכך אישור על ידי שלטונות הבריאות האמריקאים. באשר לאוכל שסופק בבאנף, ציין כי הנתבעת לא התחייבה שבכל יום תהיה ארוחה בשרית והבשר שהיה, לא הספיק לכולם אומנם, אך מדובר היה בתוספת כתוצאה מכך שספק המזון לא הביא מספיק מנות והגיעו 26 מנות במקום 30 מנות. באשר למלון בקלגרי, חזר מר זלוטניק על האמור בתצהירו. דיון: ב- ת"ק (תל אביב) 4308/04 ליבמן נ' מנו ספנות ( בתאריך 22.7.2004) ציין כב' השופט מנחם קליין כדלקמן: "לאחרונה הולכת ומתפתחת תופעה מוזרה ומשונה של הצפת בתי המשפט, ובמיוחד בתי המשפט של תביעות קטנות, בתביעות קנטרניות וטורדניות של נופשים אשר מחפשים בכל מאודם כל תקלה או סיבה, אף מתחת לאדמה, בכדי בחזרתם לארץ לתבוע את חברת התיירות, סוכן הנסיעות, חברת הספנות, חברת התעופה, מי לא , בגין אי נוחות אמיתית או מדומה, קשה או קלת ערך בעת חופשתם. במקום לשתף פעולה עם גורמי התיירות ולהודות על הניסיונות של גורמים אלו להתגבר על התקלות הנ"ל ולהמשיך ליהנות מהחופשה ולשים התקלות בצד ולהדחיקם מהזיכרון, בוחר הנופש להתרגז ולרטון ובכך להגדיל את רכיב "עוגמת הנפש" בתביעתם ולתכנן את הרגע בו כף רגלם תדרוך על מפתן בית המשפט בכדי "הצדק ייצא לאור" ויוכלו גם הם לגרום "לעוגמת נפש" לגורמי התיירות המסורים". התובעים יצאו לטיול לפרק זמן של כשלושה שבועות, במסגרתו טיילו במקומות רבים ואתרים רבים והם נהנו ממדריך מעולה, כפי שציינו ואין בפיהם טענה באשר למסלול הטיול, לטיסות, למלונות- פרט לעניין המלון בקלגרי, וניכר היה מסרט נ/1 כי התובעים נהנו הנאה מרובה בטיול. התובעים מעלים טרוניה באשר לשלושה עניינים נקודתיים אשר התרחשו במהלך הטיול, כאשר עסקינן בעניינים של מה בכך ובזוטות אשר לא היה ראוי להגיש בגינם הליך משפטי. יתרה מכך, הנתבעת יזמה, עם שובם לארץ של התובעים, פנייה אל התובעים והציעה פיצוי מסוים, לאור מה שצוין על ידי התובעים במשובים ונתונים שהועברו על ידי המדריך. התובעים לא הסתפקו בכך ופצחו במסע כנגד הנתבעת לצורך הוצאת פיצוי גבוה יותר ולא ידעו די. בסופו של יום, משהצדדים לא הגיעו להבנות, אף מצאו מקום להגיש תביעה לבית המשפט בגין עניינים המהווים זוטות ולא היה ראוי כי זמנו של בית המשפט יוקדש להתדיינות על דברים של מה בכך, על חשבון התדיינות בדברים של ממש בעניינם של מתדיינים אחרים. ב-ת"א (מחוזי מרכז) 5731-08-07 קיכל נ' בזק קבע כב' השופט פרופסור גרוסקופף כדלקמן: "לא זו אף זו, כל הפעולות עליהן מצביעה בזק הן בגדר "דבר של מה בכך". כידוע החוק אינו עוסק בזוטות, לכלל זה יש אומנם ביטוי מפורש רק בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) סעיף 4 שכותרתו "מעשה של מה בכך" אולם אני סבור כי הוא מהווה עיקרון כללי במשפט הישראלי ולו מכח החובה להשתמש בזכויות משפטיות בתום לב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי)) החל על כל חיוב וכל פעולה משפטית מכח סעיף 61 (ב) לחוק. השוו גם סעיף 4 לתזכיר חוק דיני ממונות הקובע עיקרון יסוד לפיו "לא תוגש תובענה בשל מעשה קל ערך שאדם סביר לא היה מלין עליו".) דברים אלו יפים לענייננו. התובעים אינם מלינים בתביעתם כי לא סופק להם בטיול מזון כשר. אם זה היה המצב, אכן היה בסיס לתביעתם, אולם לתובעים סופק גם סופק מזון כשר. הגרסה לפיה לא סופק מזון כשר עלתה לראשונה בעדותו של מר יהודה רחמים, במהלך חקירתו הנגדית. אציין כבר עתה כי לא מצאתי מקום ליתן אמון בעדותו של מר רחמים. לא יעלה על הדעת כי אדם שומר מצוות ישב ליד שולחן המוגש עליו מזון בלתי כשר. בנוסף צולם מר רחמים, כמו גם תובעים אחרים, יושב ליד שולחן ולפניהם צלחות עליהן שרידי מזון, כך שברור כי התובעים סעדו את נפשם היטב ואכלו מהמזון שהוגש להם בספינה. גם אם רצתה הנתבעת לשדרג ולהוסיף פריטי מזון נוספים, על המזון הכשר שסופק בספינה, הרי שהדבר היה בגדר תוספת בלבד ועצם אי הגעת התוספת לספינה, אינה מהווה הפרת ההתחייבות מצד הנתבעת, בכל הקשור לאספקת המזון. באשר למזון החסר במלון בבאנף, גם כאן לא עלתה טענה מצד התובעים כי לא סופק להם מזון כשר. סופק מזון אלא שהיו חסרות מספר מנות בשר ואף נטען כי המרק סופק משקיות. שוב עסקינן בעניין של מה בכך, בזוטות לעומת החוויה אותה עברו התובעים במהלך הטיול, כפי שעולה מהסרט נ/1. באשר לפרשת המלון בעיר קלגרי- הרי שגם כאן לא מובנת טרונייתם של התובעים. באם התובעים היו מגיעים למלון ובמהלך השבת לא היה מוגש להם אוכל כשר בשל הבעיה שנוצרה עם ספק המזון, הרי שאז אכן היה להם בסיס לטרוניה. הנתבעת עשתה ככל שביכולתה על מנת לפתור את המשבר שנוצר בעניין המזון הכשר בעיר קלגרי, שכרה חדרים במלון נוסף וכן משגיח כשרות ושילמה הן עבור המלון הנוסף והן דמי ביטול בגין ביטול החדרים במלון "פיירמונט". באיזונים בין החשש שהקבוצה תיוותר ללא מזון כשר בשבת אל מול המצב בו הקבוצה שוהה במלון מרוחק מהעיר, הרי ברור שעדיף היה להעביר את הקבוצה למלון המרוחק ובלבד שיסופק לה מזון כשר. לא הוכחה הטענה כי המלון היה בשיפוצים, כנטען על ידי התובעים, אולם כאמור, העדיפות העליונה הייתה צריכה להינתן לכך שהקבוצה תקבל מזון כשר בשבת ובכך עמדה הנתבעת בהתחייבותה כלפי התובעים. בכתב התביעה תבעו התובעים החזר בגין ההפרש בין עלות בתי המלון בקלגרי וכן, החזר כספי בגין תוספות המזון שלא סופקו להם באוניה ובבאנף. נטל ההוכחה להוכחת התביעה מוטל על התובעים מראשיתה ועד סופה. התובעים לא הוכיחו כי אכן היה הפרש בעלויות לטובת הנתבעת, והנתבעת אף מוסיפה וטוענת כי בשל הצורך לתשלום עבור המלון הנוסף ודמי ביטול, וכן תוספת תשלום עבור משגיח הכשרות, העלויות עבורה היו גבוהות מלכתחילה. משכך, אף רכיב זה לא הוכח על ידי התובעים. גרסת התובעים בדבר עוגמת הנפש הרבה אשר נגרמה להם במהלך הטיול, קרסה לחלוטין ונסתרה על ידי נ/1, כאשר הכלל הוא כי יפה תמונה אחת מאלף מילים והדבר בא לידי ביטוי בהליך זה במלא עוצמתו . לא רק התמונות ב-נ/1 מדברות בעד עצמן אלא אף דבריי התובעים הנשמעים בסרט, המדברים בעד עצמם מהם ניכרת הנאתם מהטיול. התובעים חזרו וציינו את פעולתו של מדריך הטיול, מטעם הנתבעת, אשר היה בעל ידע רב ופעל רבות להצלחתו של הטיול וניכר היה מ-נ/1 שאכן פעולתו הייתה ראויה, הטיול התנהל כראוי תוך שהקבוצה מגיעה לכל יעדיה, מקבלת הדרכה ממדריך בעל ידע עשיר, כפי שצוין על ידי התובעים והנאתם ניכרת היטב. מרבית התובעים ציינו כי נסעו בעבר למספר טיולים, אשר אורגנו על ידי הנתבעת ולא היו להם כל טרוניות. גם אם במקרה הנדון אירעו מספר תקלות, כטענת התובעים, הרי שבהתחשב במשך הטיול ובחוויות שעברו התובעים, עסקינן בתקלות זניחות ונקודתיות, אשר אדם סביר לא היה מוצא כי יש בהן משום פגיעה בטיול המהווה טיול של "פעם בחיים" כהגדרתם. במהלך טיול עשויים להתרחש אירועים בלתי צפויים ו/או תקלות, אשר כאמור הנתבעת פעלה להתגבר עליהם על מנת למנוע פגיעה בתובעים ובמיוחד באירועים שהתרחשו בעיר קלגרי. ב"כ התובעים ציין בסיכומיו כי: "המזון שהובטח ודובר בו רבות, מה שהוגדר כתוספת, הינו המזון שעושה את ההבדל בין מזון באריזה לבין מזון שאפשר ליהנות ממנו כמו שהגדירה הנתבעת בעצמה, מדובר בסטייקים, שניצלים, פרגיות ועוד" (עמ' 21 שורות 19-21). גם ב"כ התובעים מדגיש כי מדובר בתוספת מזון בנוסף על המזון הכשר שסופק באנייה ואין לי ספק כי התובעים, טיילים וותיקים, לא יצאו לטיול של פעם בחיים, כהגדרתם, רק בשל תוספות המזון שהובטחו. מדובר בעניין טפל אשר כלל לא היה מקום להגיש בגינו תביעה לבית המשפט. הנני סבורה כי התובעים ניצלו לרעה את רצונה הטוב של הנתבעת ויוזמתה לבוא לקראתם ולהציע להם פיצוי בשל היותם לקוחות חוזרים של הנתבעת, תוך רצונה של הנתבעת לשמר את לקוחותיה. אין לזקוף רצון טוב זה לחובתה של הנתבעת ואין בהסכמתה למתן פיצוי כלשהו, במסגרת מו"מ, משום הודאה כי אכן התובעים זכאים לפיצוי כלשהו. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה. כל אחד מן התובעים יישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪. נופשטיול מאורגן (תביעות)