הסכם שותפות עסקית לתיווך בעסקאות נדל"ן על בסיס חלוקה שווה ברווחים

הסכם לשותפות עסקית לפיו יפעלו בצוותא לשם תיווך בעסקאות נדל"ן על בסיס חלוקה שווה ברווחים. זאת, באופן שכל אחת מהן תקבל 50% מכל עמלת תיווך שתשולם עבור כל עסקה שבה ישתפו פעולה. לטענת התובעת, בעקבות אותו הסכם, נעשתה עסקת תיווך שבעקבותיה רכש לקוח בשם גנאדי, בית בקיסריה. לטענתה, לפי ההסכם היה על הצדדים להתחלק בעמלת התיווך ששילם ואילו בפועל שלשלה הנתבעת את מלוא עמלת התיווך לכיסה. התובעת טוענת כי היא זכאית למחצית מעמלת התיווך, ובשל כך הוגשה תביעה זו. 2. הנתבעת מכחישה את כל טענות התובעת. לטענתה, מעולם לא נקשר בין הצדדים הסכם לשיתוף פעולה והתובעת אינה זכאית לכל חלק שהוא מעמלת התיווך ששילם גנאדי. לטענת הנתבעת, מר גנאדי היה לקוח שיוצג על ידה והיא שזכאית למלוא עמלת התיווך ששילם . לפיכך, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה. 3. לאחר ששמעתי את העדויות שהביאו הצדדים ועיינתי בכל החומר שהגישו לתיק בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה, בדבר קיומו של ההסכם שכביכול נכרת בינה ובין הנתבעת. 4. בגרסת התובעת נמצאו סתירות רבות. למעשה, אין כמעט טענה עובדתית אחת שנטענה בתצהירה ולא נסתרה במהלך העדויות בתיק זה. 5. בסעיף 5 לתצהירה, טענה התובעת כי הכרותה עם הנתבעת מקורה בכך שהשתיים עבדו אצל הזכיין של אנגלו סכסון באור עקיבא - קיסריה (סעיף 5 לתצהיר). התברר כי טענה זו אינה נכונה. התובעת הודתה בעדותה בבית המשפט כי הנתבעת כלל לא עבדה אצל הזכיין של אנגלו סכסון אלא רק הגיעה למשרד להכרות עם הזכיין (עמ' 6 שו' 10-11). 6. בסעיף 6 לתצהירה טענה התובעת כי הנתבעת הציעה לה לפעול בשיתוף פעולה תוך "צמצום הוצאות על בסיס של חלוקה שווה ברווחים" , אך כשנשאלה למה הכוונה לא ידעה להסביר לאיזה הוצאות או למה התכוונה בדברים אלה (עמ' 8 שו' 8). 7. בסעיף 9 לתצהירה טענה הנתבעת כי לאור אותו הסכם לשיתוף פעולה החתימה "לקוחות שונים" על טפסים להזמנת שירותי תיווך, מתוך פנקס הזמנות שמסרה לה הנתבעת. (סעיף 9 לתצהיר התובעת). בפועל, התברר כי היה רק מקרה אחד ויחיד שבו החתימה התובעת לקוח על טופס של הזמנת שירותי תיווך שנשא את שמה של הנתבעת (עמ' 10 שו' 14). העובדה שמדובר על לקוח יחיד מתיישבת דווקא עם הגירסה שנתנה הנתבעת, באשר לנסיבות מסירת הפנקס לידיה של התובעת (עמ' 35 ש' 2-7). 8. בסעיף 14 לתצהירה טענה התובעת כי היא פנתה לנתבעת ואמרה לה שידוע לה על בית למכירה בשכונה 2 ברח' האורן 6 בקיסריה, הוא הבית שבסופו של דבר רכש אותו גנאדי ואשר עמלת התיווך ששילם בקשר לאותה רכישה, היא נשוא התביעה שבפני. בתצהירה, טענה התובעת כי הראתה והציגה לנתבעת את הבית ברח' אורן והציגה בפניה גם את מר מורחי, נציג הבעלים, אותו לא הכירה הנתבעת קודם לכן (סעיפים 15 ו- 16 לתצהיר התובעת). בפועל, התברר כי האופן שבו תיארה התובעת את השתלשלות העניינים, רחוק מלשקף את האופן שבו התנהלו הדברים באמת. 9. א. התברר, כי המפגש בין הנתבעת למר מורחי לא היה מפגש יזום שתוכנן על ידי התובעת, כפי שניסתה התובעת להציג בתצהירה, אלא מפגש מקרי לחלוטין, שבו פגשו השתיים את מר מורחי כשהגיעו, במקרה וללא תיכנון מוקדם, לביתו של אדם אחר - אבי כהן. על העובדה, שמדובר במפגש מקרי לחלוטין, העידו הן מר כהן והן מר מורחי , ששניהם הובאו להעיד על ידי התובעת (תצהירו של מר כהן בסעיף 3-5 וכן עדותו של מר מורחי בעמ' 24 שו' 27). ב. גם גרסת התובעת, כאילו תיכננה מראש להציג את הבית ברח' אורן בפני הנתבעת וכאילו ידעה מראש על כך שהבית עומד למכירה, נסתרה בעדותו של מר אבי כהן, שנתן תצהיר מטעם התובעת וטען בו כי רק באותה פגישה מקרית, שהיתה בביתו, שאלה התובעת את מר מורחי אם הוא יודע על בית למכירה בקיסריה ומר מורחי אמר לה כי הבית ברח' אורן, שאותו הוא מתחזק עבור הבעלים, עומד למכירה. בכך נשמט הבסיס מתחת לגרסת התובעת, כאילו ידעה עוד טרם אותה פגישה על כך שהבית ברח' אורן עומד למכירה וכי הציגה נתון זה בפני הנתבעת עוד קודם לאותה פגישה. יצויין כי בעדותה בבית המשפט נאלצה התובעת להודות כי כלל אינה זוכרת אם סיפרה לנתבעת אודות הבית ברח' אורן עוד קודם לאותה פגישה מקרית עם מר מורחי בביתו של מר כהן (עמ' 12 שו' 15-18). ג. גם גרסת התובעת, כאילו הנתבעת לא הכירה את מר מורחי, טרם שזה הוצג לה על ידי התובעת, נמצאה לא נכונה. מר מורחי, שכאמור הובא להעיד מטעמה של התובעת, העיד כי הכיר את הנתבעת עוד טרם אותה פגישה בביתו של מר אבי כהן (עמ' 24 שו' 17). 10. גם גרסת התובעת בתצהירה, כאילו מר מורחי הוא "ידיד קרוב" שלה (סעיף 14 לתצהירה, עמ' 12 שו' 5) נסתרה מעדותו של מר מורחי שהכחיש כי הוא ידיד קרוב של התובעת וטען כי כלל אינו מכיר אותה אישית ואף לא מגדיר עצמו כחבר של התובעת (עמ' 24 שו' 19). 11. התברר גם כי טענת התובעת, כאילו הבית ברח' אורן היה נכס שאותו הכירה, אינה נכונה. העד מורחי טען אמנם כי אמר לתובעת, כחצי שנה לפני אותה פגישה בביתו של העד אבי כהן, על כך שהבית עומד למכירה עמ' 24 שו' 22), ואולם גרסה זו עומדת בסתירה לעדותו של מר אבי כהן, שכאמור העיד בתצהירו כי רק באותה פגישה שהיתה בביתו, שאלה התובעת את מר מורחי אם הוא יודע על בית למכירה ומר מורחי אמר לה כי הבית ברח' אורן שאותו הוא מתחזק, עומד למכירה. מעבר לכך, התברר, כי התובעת כלל לא ראתה את הבית ברח' אורן קודם לאותה פגישה בביתו של מר אבי כהן ולראשונה ביקרה בבית רק בביקור, שנעשה יחד עם הנתבעת ומר מורחי, בתום הפגישה בביתו של מר אבי כהן (עמ' 24 שו' 25, עמ' 12 שו' 25-31). 12. לנוכח סתירות כה רבות, לא ניתן להאמין לגרסת התובעת, וכל שכן שלא ניתן להאמין לעדותה בדבר שיתוף הפעולה, שכביכול הוסכם עליו בינה ובין הנתבעת בקשר לעיסקה נשוא התביעה. " כמו בהרבה מיקרים דווקא " הפרטים השוליים" הם אלה מהם ניתן להסיק אם העדים דוברים אמת אם לאו... קשה להניח שתיאורה של מציאות אמיתית ילקה בריבויי גירסאות ושינויי גירסאות, כפי שהיה במקרה זה...." ת.א. (ירושלים) 1030/8 חתאם עשור נ' מדינת ישראל, תק-מח 2000. 13. כאילו לא די בכך - התובעת עצמה לא ידעה לפרט מהו בדיוק אותו שיתוף פעולה שעליו הוסכם וגם בכך יש כדי לערער במידה ניכרת את טענותיה. הסכם, גם הסכם בע"פ, צריך שיהיו בו די פרטים ונתונים שיעידו על גמירות דעתם של הצדדים להתקשר באותו הסכם. במילים אחרות - העדר הסכמה על פרטים מהותיים עשוי להעיד על חוסר גמירות דעת להתקשר בהסכם. כך, כשיש מסמך כתוב , ומקל וחומר, כשאין בכלל מסמך כתוב וחתום. " יסוד המסוימות ויסוד גמירת הדעת אינם מנותקים זה מזה. כך, למשל, העדרו מזכרון הדברים של פרט מרכזי לעיסקה מהווה פגם במסוימות, אולם הדבר עשוי, בתורו, להעיד גם על כך שגמירת דעתם של הצדדים לוקה בחסר." עא' 9255/11 יוסף דניאל נ' פלונית ואח' (פסק דין מיום 11.8.13) עא' 7193/08 מנחם עדני נ' מרדכי דוד (פסק דין מיום 18.7.10). 14. במקרה נשוא התביעה שבפני, לא ידעה התובעת לפרט מה היו פרטיו של אותו הסכם לשיתוף פעולה והסתפקה בטענה כי על פי אותו הסכם היה על הנתבעת לשלם לה מחצית מעמלות התיווך. התובעת לא ידעה לציין כיצד היה אמור להיות משולם לה חלקה בעמלת התיווך (עמ' 8 שו' 11-20) ובאילו תשלומים היה עליה לשאת במסגרת אותו שיתוף פעולה נטען. התובעת ציינה , אמנם, כי שאלה את הנתבעת אודות פרטים שונים , כמו למשל חלוקת הוצאות ו תשלומי מס , אך הודתה כי דובר על כך שיוכן הסכם שיסדיר עניינים אלה (עמ' 6 שו' 20-25). ציינתי כבר כי התובעת לא ידעה להסביר למה התכוונה כשטענה בסעיף 6 לתצהירה כי מטרת שיתוף הפעולה הנטען היתה, בין היתר, להביא ל"צמצום הוצאות על בסיס של חלוקה שווה ברווחים" ולאיזה הוצאות התכוונה בדברים אלה (עמ' 8 שו' 8). 15. לנוכח עדות מגומגמת זו של התובעת, אודות פרטיו של ההסכם, שכביכול נקשר בינה ובין הנתבעת, לא ניתן לקבל את גרסתה דהיום, כאילו נכרת בין הצדדים הסכם מחייב. ואכן, מתברר כי לתובעת עצמה היה ברור בזמן אמת כי כל עוד אין בין הצדדים הסכם כתוב, אין ביניהם הסכם מחייב. כך גם כתבה לנתבעת במסרון ששלחה לה ביום 20/2/12 בסמוך לשעה 08:40 בבוקר ואשר צורף לתצהיר הנתבעת. התובעת כתבה שם: "בכל מקרה עד שאין בינינו הסכם אני מחתימה את בעל הנכס ב- 2 כך שאם תהיה עיסקה את תיקחי מגינדי ואני מבעל הנכס כי כמו שאמרת אין מסמך חתום אין שותפות למען ההגינות ואין לי כוונה להראות נכסים שלך בלעדייך שיהיה ברור! יום נפלא. ודרך צלחה.". (הדגש שלי, ה.א.) 16. הנה כי כן, התובעת עצמה ראתה עצמה חופשיה להחתים את בעל הנכס על הסכם והיה ברור לה שכל עוד אין מסמך חתום, אין כלל שותפות בינה ובין הנתבעת. 17. יתרה מזאת, עולה מאותו מסרון כי התובעת התכוונה להחתים על הסכם לתשלום עמלת תיווך דווקא את המוכרים של הנכס שברח' אורן ולא את הקונה, שממנו קיבלה בסופו של דבר הנתבעת עמלת תיווך. ברור איפה כי בזמן אמת התובעת כלל לא ראתה עצמה זכאית לדמי תיווך כלשהם מהקונה גנאדי, ממש כפי שטענה התבעת לאורך כל הדרך (עמ' 31 ש' 22-24). 18. אעיר, כי תצהירה של הגב' יפה סמואל אינו מועיל לתובעת, מאחר שאין מחלוקת על כך שביחס למכירת ביתה של הגב' סמואל סוכם כי הצדדים, התובעת והנתבעת, יתחלקו בעמלת התיווך שיקבלו מהגב' סמואל והנתבעת אישרה כי כך סוכם (עמ' 30 שו' 13). אין בכך כדי לסייע לתובעת בנוגע למחלוקת נשוא התביעה שבפני, שהיא ביחס לעסקה אחרת. 19. התוצאה היא, שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי היה הסכם בינה ובין הנתבעת, שמכוחו היא זכאית למחצית מעמלת התיווך שקיבלה הנתבעת מאותו גנאדי, ודין התביעה להדחות. התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין התביעה, ובשכ"ט עו"ד לנתבעת בסכום של 8,500 ₪. חוזהדיני חברותתיווךשותפות