טענה כי החתימות המופיעות על השטר אינן מאומתות על ידי עורך דין/רו"ח עובד התובעת, וזאת בניגוד מוחלט להוראות השטר עצמו. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי חברת ווק הוקמה אך ורק בחודש אוגוסט 2011, כך שלא ברי הכיצד מולאו פרטי חברת ווק בשטר הנושא תאריך 6.10.10 (כשנה לפני הקמת חברת ווק). דיון והכרעה אקדים ואציין, כי לאור התרשמותי מהעדים שהעידו בפניי, ולאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ובכלל המוצגים שהוגשו בתיק שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל מהנימוקים שיפורטו לקמן: במרכז ראיות התובעת עומדת עדותו של אבי ברקוביץ (להלן: "ברקוביץ"), אשר העיד כי הנתבעת חתמה על השטר בפניו. עדותו של ברקוביץ יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. ברקוביץ לא היסס להודות בדברים שלכאורה פועלים לרעת התובעת. הדבר מלמד על אמינותו אף הוא. כך למשל, ברקוביץ הודה כי לאחר חילול ההמחאה הראשונה, הצדדים עברו לשיטת אספקת סחורה תמורת מזומנים (ראו: עמ' 6 פרוטוקול ש' 20-23). ברקוביץ אף לא היסס להודות כי הייתה הפסקה זמנית בעבודתו אצל התובעת, וכי בתקופת הפסקת עבודתו לא היה באפשרותו לדעת מה שולם על ידי הנתבעת ומה לא (ראו: עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 23-27). זאת ועוד, ברקוביץ הודה כי לאחר חילול ההמחאה, הוא קיבל המחאות חלופיות מעורך דין בסטוני (בעלה של הנתבעת) ואף קיבל סכום במזומן תמורת ההמחאה שחוללה. עדותו של ברקוביץ בכל הנוגע לחילול ההמחאה, לשינוי שיטת התשלום עבור הסחורה, ולהחלפת ההמחאות על ידי עורך דין בסטוני, נתמכה בעדותה של הנתבעת עצמה ובהתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים. הנתבעת אישרה כי הכתובת ומספר תעודת הזהות המופיעים בשטר אלה כתובתה ומספר תעודת זהותה. אך, לטענתה, החתימה המופיעה על השטר "זו החתימה המופיעה על הצ'קים. זו כנראה חתימה שדומה לחתימה של מורשית החשבונות שלי החתומה על הצ'קים (נ/3)" (ראו: עמ' 16 ש' 9-16). טענה זו, מלמדת על מגמתיות עדותה של הנתבעת. במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר הנתבעת טענה כי חתימתה זוייפה. ואילו, במהלך חקירתה הנגדית הנתבעת טוענת לראשונה, כי החתימה דומה לחתימה של מורשית החשבונות שלה. לא זו אף זו: ההמחאות נשוא מוצג נ/3 הינן המחאותיו של עורך דין בסטוני, ולא נטען כי מישהו אחר חתם במקומו על ההמחאות. מכל מקום, עיון בשטר החוב מחד גיסא, ובהמחאות מאידך גיסא, מעלה, כי על פני הדברים נראה כי אין כל דמיון בין החתימות, כך שאף בהקשר זה אין כל קשר בין המציאות לבין עדותה של הנתבעת. טענות הנתבעת בכל הנוגע לקיומה של חברה אחרת ולסילוקו של חוב קודם עבור החברה הקודמת ולהעדר כל חוב לחברה החדשה, לא הוכחו כלל וככל, ודומה, כי רב המרחק בין המציאות לבין טענותיה של הנתבעת. הנתבעת לא כפרה בכך, כי היחסים העסקיים בינה לבין התובעת החלו בחודש אוקטובר 2010. אך, לטענתה יחסים אלו החלו דרך חברה אחרת. הנתבעת לא מסרה כל פרט אודות החברה האחרת, לא שם ולא מס' ח.פ של החברה האחרת. ואילו, כל החשבוניות שהוצאו על ידי התובעת בשנת 2010, הופנו לחברת ווק ולא לחברה אחרת. זאת ועוד, וכעולה מדף מידע על פרטי החברה מרשם החברות (נספח ג' למוצג ת/1), חברת ווק נרשמה ברשם החברות ביום 24.8.10, והנתבעת לא כפרה במועד רישום זה. סתירה זו בין עדותה של הנתבעת לבין הממצאים העולים מהמוצגים שהוגשו בתיק, מלמדת אף היא על מגמתיות עדותה של הנתבעת. לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת, לפיה החברה התחילה לפעול בשלב מאוחר יותר למועד רישומה ברשם החברות, ובהקשר זה הנתבעת הפנתה לתעודת עוסק מורשה (נספח ב' להתנגדותה) המלמדת על רישומה של חברת ווק כעוסק מורשה רק בחודש אוגוסט 2011. ברם, אין בנתון זה כדי לסתור את טענת התובעת בדבר מועד הקמתה של חברת ווק. הרישום כעוסק מורשה בחודש אוגוסט 2011 אינו מלמד, מניה וביה, על העדר פעילותה של חברת ווק לפני מועד זה, ובפרט לנוכח הודאת הנתבעת בדבר אי ניהול ענייניה החשבונאיים של המסעדה כדבעי (ראו: עמ' 14 ש' 17-19). טענת הנתבעת כנגד אמינות הכרטסת דינה להידחות אף היא. כרטסת הנהלת חשבונות שצורפה כנספח ב' למוצג ת/1 מתייחסת לתקופה שבין 10.10.10 עד 3.8.11 (תקופה של כעשרה חודשים). שוכנעתי כי מדובר בכרטסת המשקפת את המציאות בכל הנוגע לחיובים ולתקבולים שהיו בעקבות ההתנהלות העסקית בין התובעת לנתבעת. הנתבעת בעצמה הודתה כי ההתנהלות העסקית מול התובעת החלה בחודש אוקטובר 2010 והסתיימה בחודש אוגוסט 2011. הכרטסת מתייחסת לתקופה זו. הנתבעת בעצמה הודתה כי היו המחאות שחזרו, ומעיון בכרטסת ניתן לראות כי הדבר אכן מקבל ביטוי באותה כרטסת. אבי ברקוביץ העיד, כי במקום ההמחאות שחזרו נמסרו לו על ידי בעלה של הנתבעת (בא כוחה, שבחר לייצגה בתיק ונמנע ממתן עדותו) המחאות אחרות ואף הן מופיעות בכרטסת. לא זו אף זו: סחורות שהוחזרו מטעם הנתבעת אף הן מופיעות בכרטסת. כך, שלא שוכנעתי בטענות הנתבעת כנגד אמיתות תוכנה של הכרטסת. כפירת הנתבעת בחתימות המתנוססות על גבי החשבוניות שניתנו לחברת ווק בגין הסחורות שסופקו בשנת 2010, הינה סתמית לחלוטין. הנתבעת בעצמה הודתה כי היא ראתה את ברקוביץ פעמיים שלוש בעסק, וכי מי שניהל את העניינים מול התובעת זה היה "איציק ביטון שניהל את המסעדה והכל, ואף הביא את ברקוביץ לספק את הסחורה למסעדה" (ראו: עמ' 13 ש' 23-25). הנתבעת בחרה שלא לזמן את איציק ביטון שיתמוך בטענותיה אודות אי אספקת סחורה או החזרתה או אודות התשלומים במזומן. ודוק: עצם העובדה כי הייתה הפסקה זמנית בעבודתו של ברקוביץ אינה מלמדת, מניה וביה, על כשלון התובעת בהוכחת גובה החוב נשוא התביעה. כמפורט לעיל, החוב נשוא התביעה מגובה בכרטסת הנהלת החשבונות ובחשבוניות אשר צורפו לתצהיר עדותו הראשית של אבי ברקוביץ, כשלעומת זאת, הנתבעת לא טרחה להציג ולו בדל ראיה אחת (מלבד מוצג נ/3 שאינו שנוי במחלוקת) להוכחת טענתה בדבר תשלום הסכומים הנטענים על ידה במזומנים. אף טענת הנתבעת בדבר אי קיומו של חוב כלשהו לנוכח הודאת התובעת כי עברו לשיטת מזומנים, דינה להידחות. אמנם, התובעת הודתה כי לאחר חילול המחאות עברו לשיטת מזומנים, ברם מרבית החשבוניות שלא שולמו מתייחסות לחודשים ינואר עד מרץ 2011, כאשר אין כל חולק כי ההמחאה הראשונה חוללה במרץ 2011. עצם העובדה כי בחודשים אפריל, מאי ויוני 2011 היו אספקות ספוראדיות ללא קבלת מזומנים במעמד האספקה, אינה משמיטה את הבסיס מתחת לחוב נשוא התביעה. בהקשר זה, מקובלת עלי עדותו של מר לוי פאיז (להלן: "לוי"), לפיה היו מספר אספקות ללא קבלת מזומן במקום, כאשר בעלה של הנתבעת היה מבטיח לשלם את הכסף למחרת (ראו: עמ' 9 ש' 27-31, ועמ' 10 ש' 11-14). עדותו של לוי יצרה עלי רושם אמין אף היא. עדותו אף מתיישבת עם ההיגיון העסקי והשכל הישר. יודגש שוב, כי עורך דין בסטוני בחר שלא להעיד בתיק, כאשר אין חולק כי עורך דין בסטוני טיפל בעצמו בתשלום חלק מהחובות לתובעת. כך למשל, ראו: מוצג נ/3 - מדובר בהמחאות שנמשכו מחשבונו של עורך דין בסטוני על סך כולל של 23,895 ₪. מועד פירעונה של ההמחאה הראשונה מבין ההמחאות נשוא מוצג נ/3 הינו ביום 25.7.11 (לקראת סיום ההתקשרות העסקית בין התובעת לחברת ווק). הנתבעת לא ידעה למסור פרטים אודות מועד מסירתן של המחאות אלו (ראו: עמ' 15 ש' 3-9) או פרטים אודות החוב שהמחאות אלו נועדו לכסות. הדבר מלמד על סתמיות גרסתה. הנתבעת טענה, כי מלוא החוב שולם, ולמיטב זיכרונה נמסרו לתובעת המחאות כנגד כל חשבונית (ראו: עמ' 15 ש' 13-15). אלא מאי? הנתבעת לא הציגה את מלוא ההמחאות הנטענות (ראו: עמ' 15 ש' 16-19), הנתבעת לא ידעה לומר כמה כסף שילמה במזומנים ונמנעה מהצגת רישומיה על הכספים שלטענתה שולמו במזומנים (ראו: עמ' 13 ש' 31-33, ועמ' 14 ש' 1-7). חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיות העשויות לתמוך בטענותיו. בנידון דנן, הנתבעת נמנעה מהבאת ראיות להוכחת טענתה בדבר תשלום מלוא החוב במזומנים, ולא הצביעה על קיומה של מניעה מוצדקת למחדלה זה. בנסיבות, דומה כי אם הנתבעת הייתה מצרפת את ראיותיה בהקשר זה, אזי הן היו פועלות לרעתה. הנתבעת העלתה שלל טענות נוספות, שלא מצאתי בהן כל ממש. מדובר בטענות שהועלו באופן סתמי לחלוטין (כגון: העדר תמורה או אספקת סחורה פגומה או מעילה בשורות התובעת). לסיכום הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 29,395 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 9.5.12 (מועד פתיחת התיק בהוצל"פ) ועד היום, וכן בצירוף 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עורך דיןמיסיםמסמכיםרואה חשבוןשטר