הנתבע טוען בסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית כי הקפיד לשלם המחאות שמסר לתובעת וחוללו בכסף מזומן. על גרסה זו אף חזר הנתבע בחקירתו הנגדית. הלכה היא כי הימנעות בעל דין מלצרף ראיה המצויה בחזקתו או בשליטתו אשר לכאורה היה בה לתמוך בגרסתו ולהוכיח טענתו, חזקה כי אילו היה מצרפה היתה זו פועלת לחובתו. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי קיבל קבלות בגין התשלומים שביצע אולם קבלות אלה לא צורפו לכתב הגנתו ו/או לתצהיר עדותו הראשית.(עמ' 9 לפרוטוקול ש' 16-17). טענתו של הנתבע בענין תשלום חלק מחובו במזומן, נטענת באופן כללי וסתמי ללא פירוט עובדתי באשר לסכומים ששילם לטענתו או למועדים בהם ביצע התשלומים, ובגין אילו המחאות שחוללו בוצע התשלום. אשר על כן, הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי פרע במזומן ו/או באמצעי תשלום אחר את החוב ו/או מקצתו של החוב הרשום בפנקסי העירייה. הנתבע טוען בכתב הגנתו כי במהלך חודש אוגוסט 2008, התובעת פנתה אליו באמצעות בא כוחה, עימו הגיע להסדר לפיו התובעת תמחל לו על חלקו של החוב, ותסגור את החוב תמורת תשלום בסך 6,100 ₪ שישולם ב- 10 תשלומים, ובהמשך קיבל את ההסכם עליו חתום עו"ד שפירא ובו צויינו פרטי ההסכם ובהתאם שולמו ע"י הנתבע 10 השוברים. מקריאת כתבי הטענות, תצהירי העדות הראשית וסיכומי ב"כ הצדדים, נמצא כי אין חולק כי נערך הסדר חוב, אלא שהצדדים חלוקים באשר למהותו של ההסדר. התובעת טוענת כי ההסדר התייחס להסדרת החוב בגין 3 שיקים שנמסרו בעסקה השניה ע"ס 1,872 ₪ כל אחד שחוללו ולא לכלל חובו של הנתבע לתובעת. הנתבע טוען כי ההסדר התייחס לכלל חובותיו לתובעת ולא ל- 3 השקים שחוללו. הנתבע בחקירתו הנגדית העיד כי בחודש אוגוסט 2008 קיבל שיחה טלפונית ממשרדו של בא כוח התובעת, משרד עו"ד ליאור שפירא, ושוחח עם אחד העובדים. ע"פ טענת הנתבע באותה שיחה, לאחר שהנתבע הציג את מצבו הכלכלי הקשה והיותו מצוי באיחוד תיקים, הציע לו אותו פקיד הסדר חוב לפיו חלק מהחוב ימחק ובתמורה לתשלום של 6000 ₪ ב- 10 תשלומים יוסדר מלוא חובו של הנתבע לעירייה.(עמ' 9 לפרוטוקול ש' 19-26). הסדר החוב צורף כנספח 2 לכתב ההגנה, אשר כותרתו "הסדר תשלומים בתשלומים". בניגוד לטענת הנתבע כי הסדר החוב שנשלח לו ע"י ב"כ התובעת הינו לסילוק סופי ומלא של כל חובו לתובעת לאחר שהתובעת ויתרה ומחלה על חלק מהחוב, הרי שמעיון בהסדר עולה כי אין בהסדר כל הסכמה או הוראה ממנה ניתן ללמוד על ויתור או מחילה של התובעת על חלק מהחוב. בכותרת ההסדר נרשם " הסדר תשלומים בשוברים", ואף בגוף ההסדר נרשם " ...אפשרנו לך, לפנים משורת הדין, לשלם חובך לידי עיריית רמת גן, בתשלומים, ...". ע"פ לשונו של ההסדר, מדובר בהסדר לפריסת חוב הנתבע ל- 10 תשלומים אשר ישולמו בשוברים תשלום, ואין בהסדר כל הסכמה של התובעת או בא כוחה על הפחתת החוב, מתן הנחה או מחילה על החוב ו/או מקצתו. בתצהירה של התובעת נטען כי ביום 27.8.08 נשלח לנתבע ממשרד ב"כ התובעת מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים בו נדרש הנתבע להסדיר את חובו בסך 5,672 ₪, כאשר במכתב מפורטים מספרי 3 השיקים שחוללו ע"ס 5,616 ש"ח. מכתב ההתראה צורף כנספח ג' לכתב התביעה המתוקן. התובעת טוענת כאמור כי הסדר החוב נעשה להסדרת החוב בגין 3 המחאות אלה בלבד, ולא בגין כלל חובו של הנתבע לתובעת. בחקירתו הנגדית של המצהיר מטעם התובעת, מר דודי מזרחי, העיד כי בעירייה היו עוד שיקים שמסר הנתבע לתשלום חובותיו לתובעת, אשר חוללו, אולם שיקים אלה לא הועברו לטיפול משפטי של בא כוח התובעת, משרד עו"ד ליאור שפירא. (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 16). במענה לשאלות בית המשפט, חזר המצהיר מטעם התובעת, והעיד כי במסגרת העסקה השניה מסר הנתבע לתובעת 14 שיקים מתוכם 10 חוללו, כאשר רק 3 מבין שיקים אלה הועברו לטיפולו של משרד עו"ד שפירא. (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 1-7). ע"פ עדות המצהיר מטעם התובעת, מר דודי מזרחי, אשר לא נסתרה, רק 3 מבין 10 השיקים שחוללו הועברו לטיפולו של משרד עו"ד ליאור שפירא. עובדה זו תומכת ומתיישבת עם גרסתה של התובעת כי הסדר החוב מחודש אוגוסט 2008, התייחס להסדרת החוב נשוא 3 השיקים שהיו באותה עת בטיפולו של משרד עו"ד שפירא, ולא לכלל חובו של הנתבע לתובעת אשר טרם הועבר לטיפול משפטי. על אומד דעתו של הנתבע עצמו כי הסדר החוב מחודש אוגוסט 2008 מתייחס להסדרת חוב בגין 3 המחאות הנדונות שחוללו שסכומן הכולל הינו 5,616 ₪, ולא מהווה הסדר כולל עבור כלל חובו לתובעת, ניתן ללמוד ממכתב של הנתבע מיום 1.1.12 שצורף כנספח 5 לכתב ההגנה, המופנה אל מחלקת הארנונה בעירייה. מעיון במכתב זה עולה כי הנתבע אינו מעלה את הטענה כי התובעת מחלה לו על חובו במסגרת הסדר החוב, אלא להיפך, הנתבע מודה במכתבו בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים, בקיומה של יתרת חוב ע"ס 7,732 ₪, ומבקש מהעירייה להתחשב במצבו האישי והכלכלי. לאור כל זאת סבור אני כי אין ליתן אמון בגרסתו המאוחרת של הנתבע אשר הועלתה רק בשלב מאוחר יותר, לפיה הסדר החוב נעשה לצורך הסדרת כל חובותיו לתובעת, אלא יש להעדיף דווקא את הודאתו של הנתבע בקיומו של חוב כפי שעולה ממכתב מיום 1.1.12 שנערך כאמור לאחר הסדר החוב מחודש 08/2008. יתר על כן, עדותו של הנתבע לפיה במסגרת שיחה טלפונית שקיים עם פקיד כלשהו ממשרד בא כוח התובעת, הסכים אותו פקיד למחול בשמה ומטעמה של התובעת על חלק משמעותי מכלל החוב ולהסתפק בתשלום חלקי קטן, בסף 6,100 ₪ אינה מתיישבת עם השכל הישר, באשר אין זה סביר כי פקיד במשרד עורך דין מוסמך לוותר ולמחול על חוב, כל שכן חוב כלפי גוף ציבורי כדוגמת העירייה, וכל זאת במסגרת שיחת טלפון, אשר אין חולק כי בא כוח התובעת, עו"ד ליאור שפירא לא היה צד לה. עדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית לא נמצאה מהימנה עלי. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע לענין הסדרים שביצע בעירייה במסגרתם מסר שיקים, והעיד תחילה כי אינו זוכר דבר כזה (עמ' 8 ש'31 - עמ' 9 ש'1), אולם מיד בהמשך חקירתו, שינה גרסתו, והודה כי עשה הסדרים עם העיריה, אולם טען כי אינו זוכר סכומים.(עמ' 9 לפרוטוקול ש' 9-11). הנתבע טען בחקירתו הנגדית בבימ"ש כי לא שמר על הקבלות בגין התשלומים שביצע במזומן לאחר שלא ראה צורך בכך עם הגיע להסדר בחודש אוגוסט 2008.(עמ' 10 לפרטוקול ש' 23-28). טענה זו דינה להידחות הן מאחר וטענת הנתבע כי הגיע להסדר כל חובו לתובעת נדחתה כמפורט לעיל, והן, לנוכח כך שהנתבע בניגוד לטענתו שמר על מסמכים, כגון תצלום שוברי התשלום וכן תכתובת ששלח לעיריה בשנת 2012 שצורפו לכתב הגנתו. לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי הנתבע לא הרים את נטל השכנוע להוכחת טענתו כי התובעת באמצעות בא כוחה עו"ד ליאור שפירא מחלה או יתרה לו על חלק מחובו לתובעת, והגיעה עמו להסדר לתשלום כל חובו לתובעת כנגד תשלום סך 6,100 ₪. מהראיות והעדויות שנשמעו ופורטו לעיל, מתיישבות יותר עם גרסת התובעת כי הסדר החוב מחודש אוגוסט 2008, התייחס להסדרת החוב בגין 3 המחאות שמסר הנתבע לתובעת וחוללו על ידו, ולא מעבר לכך. במסגרת סעיף 19 לכתב ההגנה, טוען הנתבע כי התובעת לא זיכתה את חשבונו בפנקסי העירייה בגין חיוב יתר מים בסך 1,193 ₪ שנגבה עבור התקופה בה לא החזיק בנכסים. בס' 7 לתצהיר התובעת, נטען כי במועד ביצוע החלפת המחזיק בנכסים בוצע זיכוי בחשבון הנתבע בעבור חלק מתקופה 6 בסך 600 ₪. טענת ב"כ הנתבע בדבר גביית יתר בסך 1,193 ₪ הועלתה בכתב ההגנה ולא הועלתה בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. אף לא הובאה כל ראיה המלמדת על תשלום יתר בסכום האמור. המצהיר מטעם התובעת, דודי מזרחי נחקר ארוכות בחקירתו הנגדית לענין זה, ועדותו בענין זה נותרה איתנה, היתה עקבית בהירה ונמצאה מהיימנה עלי.( עמ' 5 לפרוטוקול ש' 11- 23). לפיכך, טענת הנתבע בגין חיוב יתר נדחית. ב"כ הנתבע בסיכומיו טען כי למרות ששולמו ע"י הנתבע שוברים בסך כולל של 6,100 ₪ הופחת בפנקסי העירייה סך של 5,428 ₪. טענה זו לא הועלתה ע"י הנתבע, לא בכתב ההגנה ואף לא במסגרת תצהיר עדותו הראשית של הנתבע, ועל כן, דינה להדחות בהיותה הרחבת חזית אשר ב"כ התובעת התנגדה לה. הוא הדין, עם טענת בא כוח הנתבע, לענין חוזרי מנכ"ל משרד הפנים, המהוות הרחבת חזית, שכן אלה לא הוגשו כחלק מראיות הנתבע, לא נזכרו בתצהיר עדותו של הנתבע. כמו כן, אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבע כי חוזרי המנכ"ל מהווים הוראת חוק אשר אינה טעונה ראיה. לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי התובעת הרימה את נטל השכנוע להוכחת התביעה, בדבר חובו של הנתבע במיסי ארנונה ומים בגין הנכסים ע"ס 38,405 ₪ נכון ליום 11.10.12. לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת מלוא סכום התביעה כאמור בכתב התביעה המתוקן. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בה עתר לחייב את התובעת לפצותו בגין נזק ממוני ולא ממוני שסבל כתוצאה מהפרה שביצעה התובעת של הסדר החוב שנערך עמו ב-08/2008, בסך של 30,000 ₪. משדחיתי כמפורט לעיל, את טענת הנתבע כי הסדר החוב הסדיר את כל חובו לתובעת, וקבעתי כי נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם גרסת התובעת כי הסדר היה להסדרת חוב בגין 3 השיקים שחוללו, נדחית טענת התובע שכנגד בגין הפרת הסדר החוב ע"י הנתבעת שכנגד. למעלה מהצורך, אציין, כי התובע שכנגד אף לא הוכיח כי נגרם לו איזה מהנזקים הנטענים בכתב התביעה שכנגד. התובע שכנגד לא פרט בכתב התביעה שכנגד ואף לא בתצהיר עדותו הראשית, עובדות המלמדות על נזק ממוני, ואף לא הובאה כל ראיה או אסמכתא לנזק כזה. התובע שכנגד טוען לנזק לא ממוני לפיו, הגשת התביעה נגדו גבתה ממנו מחיר, שכן סבל מלחץ דם , דיכאון, נדודי שינה, מחשבות אובדניות, צער ויאוש, אולם טענות אלה הנוגעות למצבו הרפואי טעונות הוכחה בחוות דעת מומחה רפואית בהתאם לתקנה 127 לתקסד"א, ולכל הפחות הגשת תעודות רפואיות להוכחתן, אולם התובע שכנגד לא הגיש חוות דעת רפואית ואף לא צורפה תעודה רפואית כראיה לנטען על ידו. לאור המפורט לעיל, התביעה שכנגד נדחית. לסיכום : אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת מלוא סכום התביעה שבכתב התביעה המתוקן, בסך 38,405 ₪ בצירוף הפרשי צמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ביום 11.10.12 ועד לתשלום בפועל, וזאת בנוסף להוצאות, האגרות ושכ"ט א' שנפסק בתיק הוצל"פ 0120888122 במסגרתו הוגשה התביעה כתביעה סכום כסף קצוב. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות אגרת בית משפט בסך 411 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום. ראיות לכאורהעירייהפקודת העיריות