משהעלה הנתבע טענה בנוגע לחתימתו, די לו שיראה כי קיים ספק ממשי בנוגע לאמיתות חתימתו. הנטל להוכיח את אמיתות החתימה הנחזית כחתימת הנתבע רובץ משעה זו על כתפיה של התובעת ולא היפוכו של דבר. התובעת בחרה שלא להעיד את הנציג אשר בפניו נערכו החתימות ואף לא להביא חוות דעת נגדית מטעמה אשר תפריך את חוות דעתה של המומחית מטעם הנתבע, מומחית אשר הותירה רושם מקצועי ומהימן על ביהמ"ש כאן. בהתאמה, מלבד חוות דעתה של המומחית, ועיונו של ביהמ"ש בחתימותיו של הנתבע (ואלו שנחזות להיות כאלו), אין בידי ביהמ"ש כל עדות חיצונית מטעם התובע להוכחת החתימה. אציין, כי אין בעובדה שהגרפולוגית נדרשה לחוות דעתה בנוגע לחתימות על ההסכמים הנוספים במעמד הדיון כדי ללמד על חוסר מקצועיותה, וזו הסבירה באופן משכנע למדי, מדוע מסירת חוות דעת בנוגע לחתימות נוספות, לאחר שחתימת הנבדק נלמדה על ידה באמצעות כל הכלים אשר עמדו לרשותה במשרדה, יכולה להיעשות בתוך פרק זמן קצר מאד (דקות ספורות בלבד) בשונה מהכנת חוות הדעת המקורית. כלל הוא כי חוות דעת של מומחה באשר הוא, לרבות מומחה שהוא גרפולוג, אין בה די כדי להוכיח טענות, וביהמ"ש נדרש לבחון בעצמו את הטענה. חוות הדעת לא נועדה אלא לשמש ככלי עזר בידיו של ביהמ"ש לשם כך, ואולם ביהמ"ש אינו פטור מהפעלת שיקול דעתו, בשל קיומה של חוות דעת מומחה המונחת לפניו. משכך הם פני הדברים, העובדה שציינה הגרפולוגית במהלך הדיון כי אף אדם שאיננו בעל מקצוע יוכל להבחין בקלות בשוני בין החתימות השונות שהוצגו בפני ביהמ"ש, בשים לב להדגשים שניתנו בהקשר זה על ידה, אין בה כדי להביא לקביעה כי לחוות הדעת אין לייחס כל משקל ראייתי, אלא כדי להסביר כי במקרה דנן מהווה חוות הדעת חיזוק גרידא למה שרואות עיניו של ביהמ"ש, ויש בכך כדי לחזק את משקלה של חוות הדעת, שאיננה עומדת בסתירה לראיות החיצוניות המוצגות לפני ביהמ"ש, ולמסמכים המצויים לפניו. חוות הדעת אם כן במקרה כזה, איננה בעלת משקל מכריע, וביהמ"ש יכול היה, אולי, להגיע למסקנה אף ללא סיוע של חוות הדעת, אבל בודאי שיש בה כדי לשפוך אור על אופי החתימות ועל השוני ביניהן ולסייע בידי ביהמ"ש לקבוע ממצאים על סמך עיון בחתימות, ואין בה כדי לעמוד בסתירה למראה עינו של ביהמ"ש. מכל האמור, בשים לב לשוני בין החתימות השונות, ובשים לב לחוות דעתה המלומדת של הגרפולוגית מטעם הנתבע, ובמיוחד בשים לב לכך שלא הובאו ראיות חיצוניות באשר לנסיבות החתימה אשר יבהירו את השוני הנחזה ויבארו את נסיבות החתימה, אני קובעת, כי ההסכם נשוא כתב התביעה איננו חתום על ידי הנתבע. 2. בהתאמה, לא הוכיחה התובעת מהן התחייבויות הנתבע כלפיה על פי ההסכמים שנערכו הלכה למעשה בין הצדדים ואשר הנתבע אישר אותם בחתימתו. משלא הוכחו התנאים, לא ניתן לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח הכיצד הופרו אלו, או כי אין ממש בטענת הנתבע לפיה לא נותר כל חוב לתשלום. הנטל להוכיח את רכיבי התביעה, לרבות קיומה של יתרת חוב, רובץ על כתפיה של התובעת, וזאת נדרשת היא לעשות באמצעות הוכחת ההסכם בין הצדדים, תנאיו, קיומם של חיובים התואמים את ההסכם וקיומה של יתרת חוב על פי חיובים אלו, שלא סולקה. 3. במיוחד נכונים הדברים שעה שעניין לנו בתובענה על סכום קצוב, אותה רשאית התובעת להגיש אך ורק מקום שבידיה התחייבות מפורשת, שעליה ראיה בכתב היכולה לשמש כראשית ראיה כאמור, וחוב קצוב אשר לא סולק על אף אותה התחייבות. (ר' ס' 81א1 לחוק ההוצאה לפועל הקובע - "81א1. (א) תביעה שהיא אחת מאלה: (1) תביעה על סכום כסף קצוב הבאה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, שיש עליה ראיה בכתב;.." התובעת כאמור סמכה ידיה, לשם הגשת תובענה זו, על הסכם בכתב, המגדיר את החיובים המוסכמים, ואשר נחתם בחתימת ידו של הנתבע. משנחה דעתי כי החתימה המתנוססת על גבי ההסכם האמור אינה חתימתו של הנתבע, עברה התובעת לתלות יהבה בהסכמות בע"פ, בהסכמים מכללא ובחיוב מכח עשיית עושר ולא במשפט, וכל אלו אינם מהווים בסיס לתובענה שלפניי ואף אינם יכולים להוות בסיס כאמור, במסגרת הדיונית בה בחרה התובעת ללכת. מעבר לצורך אציין כי התובעת לא ביקשה לתקן את תביעתה בשים לב לטענות הנתבע, והסכימה, כאמור מעלה, כי המסגרת הדיונית תיוותר המסגרת אשר הותוותה בכתבי הטענות המקוריים. 4. במצב דברים זה, משלא הוכחו התנאים, ולמעשה אין חולק כי הנתבע פנה פעם אחר פעם בטענות בנוגע לקיומם של חיובים הסותרים את המוסכם, לא נותר לי אלא לקבוע כי התובעת לא הוכיחה מהו המוסכם, ואף לא שהחיובים שבוצעו תואמים את המוסכם, או כי חיובים התואמים את ההסכמות שבין הצדדים לא סולקו על ידי הנתבע. העובדה שהתובעת צירפה לתביעתה דרישות תשלום שלא כובדו, אין בה כדי להראות כי דרישות אלו תואמות את המוסכם וכי הנתבע חב על פיהן. סיכום מכל האמור, דין התביעה להידחות. כאן המקום להעיר, הערה הנוגעת לאופן ניסוחו של כתב התביעה - למעלה מן הצורך, ולהפנות את תשומת הלב לעובדה, שעל פי כתב התביעה מחולקים עיסוקי התובעת לשניים: האחד - "מכירה והתקנה של מכשירי רט"ן"; והשני - "מתן שירותי רט"ן למנויים". התובעת בכתב תביעתה הבהירה, כי במקרה דנן התקשר הנתבע לצורך קבלת "שירותי רט"ן" ויתרת חובו היא כמפורט בכתב התביעה, ולימים התברר, כי התובענה כולה נסובה סביב עלות מכשירים שנמכרו על ידי התובעת בכובעה כמי שעוסקת במכירה והתקנה של מכשירי רט"ן. לא מצאתי לנכון במקרה דנן למחוק את התובענה בשל העדר עילה מטעם זה לבדו, ואולם ייתכן והיה מקום לכך. סיכומו של דבר, אני רואה לנכון לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות הנתבע במלוא עלויות חוות הדעת ועדות הגרפולוגית - על פי הקבלות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל; ובשכר טירחת עו"ד בסך של 2,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד יום התשלום בפועל. תיק ההוצאה לפועל שבכותרת ייסגר, והצדדים יעבירו העתק מפסה"ד ללשכת ההוצאה לפועל לשם יישומו. מסמכיםזיוף חתימה