בפניי תביעת כספית ע"ס 12,883 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 5.9.08. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. שני הרכבים המתינו באותו כביש ובאותו כיוון לפני צומת מרומזר כשהם במקביל האחד לשני, כאשר הפרטית בנתיב האמצעי ממנו מותרת נסיעה ישר בצומת ואילו המשאית בנתיב השמאלי (משמאל לנתיב הפרטית) ממנו (ורק ממנו) מותרת הנסיעה שמאלה בצומת. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה מי משני הרכבים סטה לעבר הרכב השני וגרם לפגיעה ברכב התובעת. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעת בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעת גם לא הציגה חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות נזקי הפרטית. עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לדחות את התביעה. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר התובעת לא הצליחה להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעת [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)]. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: לא מצאתי את עדות נהג הפרטית כמהימנה וכמשכנעת יותר מזו של נהג המשאית. אין חולק, ונהג הפרטית מודה בכך בפה מלא, כי הפניה שמאלה בצומת הינה אסורה לנוסעים בנתיב שבו הוא נסע (אלא רק לנוסעים בנתיב השמאלי בו נסעה המשאית). התרשמתי, וכך גם מעיד נהג המשאית (ראו גם טופס הודעתו על התאונה), כי נהג הפרטית ניסה לבצע עבירת תנועה ולהידחק לנתיב השמאלי לפני המשאית, תוך עקיפת טור המכוניות שהשתרך במקום. מדובר בכוונה פסולה של נהג הפרטית, שיש להניח כי הדריכה אותו גם בניסיון ההשתחלות וההידחקות לפני המשאית, כלומר ההנחה היא שנהג הפרטית נהג באופן הרפתקני, אסור וחסר אחריות בכך שהתכוון להידחק כאמור. בעדות נהג הפרטית היום בפניי נמצאה סתירה שפגמה במהימנותו. כוונתי לכך שהעד העיד תחילה כי לפניו בנתיב עמד בשעת התאונה רק רכב אחד (משאית) אך בהמשך עדותו, ומשעובדת הימצאות רכב אחד בלבד כאמור כנראה לא הייתה נוחה לעד, הוא שינה עדותו ואמר שלפני הרכב שלפניו היו עוד רכבים נוספים. בטופס הודעת נהג הפרטית יוחסה לנהג המשאית פגיעה בכוונה בפרטית. אך גרסה זו של פגיעה מכוונת נזנחה לחלוטין בעדות נהג הפרטית בעדותו לפניי, וגם עובדה זאת פוגמת במהימנות העד. יצוין כי העד נשאל במפורש מדוע להערכתו נהג המשאית התנגש בו והשיב, כי יש לשאול את נהג המשאית על כך. הנה כי כן, לא רק שנהג הפרטית לא חזר על טענת התאונה המכוונת אלא שנמנע בעדותו במפורש מלייחס לנהג המשאית מניע או כוונה כלשהם. לא סביר בעיני שנהג הפרטית עמד ללא כל תזוזה גם כשהתחלף האור ברמזור מאדום לירוק, וזאת עד להתפנות הנתיב השמאלי מרכבים. הדעת נותנת, גם בשל כך שנהג הפרטית ודאי לא רצה לחסום את נתיבו כשהאור ברמזור ירוק ובשל כך שניסה כאמור להידחק בזריזות לנתיב השמאלי (באופן מפוקפק למדי), כי נהג הפרטית החל בביצוע הכנות ותזוזות ותמרונים לקראת הוצאת כוונתו אל הפועל. מכאן, שסביר שנהג הפרטית כן החל בסטייה לעבר נתיב המשאית והמשאית, ולא עמד במקום. נהג הפרטית אישר את עדות נהג המשאית, לפיה נהג המשאית צפצף צפצוף אזהרה לפרטית בטרם התאונה. קיימים מחדלים ראייתיים הדדיים של שני הצדדים, שבנסיבות "מתקזזים" האחד עם השני: מחדל מטעם התובעת לפיו התובעת לא העידה מס' נוסעים שנסעו בפרטית במועד התאונה; ומחדל מטעם הנתבעת לפיו הנתבעת לא הציגה את תיק המשטרה הקיים, בעקבות הודעה/דיווח שמסר נהג המשאית במשטרה. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט (שכר העד בו חויבה הנתבעת בסך 450 ש"ח) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪. כבישמשפט תעבורהרכבתאונת דרכיםצומת