בקשה לאישור עיקול זמני, על פי תקנה 378(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984. העיקול הזמני נשוא הבקשה, הוטל ביום 17.06.2012 במסגרת תביעתו של התובע (להלן: "צו העיקול") למתן פסק דין הצהרתי, ותביעה כספית נזיקית בסכום של של 104,932 ש"ח, בת.א. 24042-05-12 (להלן: "התיק העיקרי") אותה הגיש נגד נגד עזרא אייל. 2. הנתבע, עו"ד משה קריספין (להלן: "עו"ד קריספין"), הוא המחזיק על פי הבקשה לעיקול הזמני, הגיש לתיק העיקרי, תגובה לצו העיקול, בה טען כי אינו מחזיק בכספים של עזרא אייל. הוסיף כי הוא מחזיק כספים בחשבון נאמנות, והוא כנאמן, מחזיק בהם עבור שני נהנים - האחד, הוא התובע צורי בר, והשני, הוא מר אשר גבאי (להלן: "אשר גבאי"). 3. נוכח תשובת עו"ד קריספין להודעת העיקול, הגיש התובע ביום 28.06.2012 בקשתו לאישור העיקול, היא התובענה שלפני ונשוא הדיון בתיק זה. 4. עו"ד קריספין הוסיף והגיש בתיק העיקרי, בקשה דחופה למתן הוראות, וטען כי בנוסף לצו העיקול שהוטל על ידי התובע בתיק העיקרי, התקבל אצלו צו עיקול נוסף (בתיק הוצל"פ) של אשר גבאי, וכל אחד מהצווים מורה על עיקול כספים של עזרא אייל, הוסיף וחזר על טענתו שבתגובה ולפיה הוא אינו מחזיק בכספים השייכים לעזרא אייל. הכספים המופקדים בחשבון נאמנות הם עבור אשר גבאי ובר צורי, שהם למעשה המעקלים על פי צווי העיקול שהתקבלו אצלו. נוכח החלטתי כי אין מקום למתן הוראות במסגרת התובענה בתיק העיקרי, וכי יש לפעול על פי הוראות תקנות סד"א בעניין זה, הגיש הנתבע כתב הגנה בתיק זה ובו חזר על עיקר טענתו לפיה הוא אינו מחזיק בכספים של עזרא אייל, הכספים המוחזקים בחשבון הנאמנות, מוחזקים עבור שני נהנים בר צורי (התובע בתיק העיקרי ובתיק דנן) ומר אשר גבאי, בלבד. הרקע והצדדים שבמחלוקת: על-פי תקנה 378(ב), רואים את הבקשה לאישור עיקול כתביעה נגד המחזיק. הנתבע משיב לבקשה על-ידי הגשת כתב הגנה. התביעה שלפני נוסחה באופן מסורבל, באריכות יתר, בהעמסת פרטים לא רלוונטיים ונדרש מאמץ מיוחד לעקוב אחר הנטען. הרקע לסכסוך בין הצדדים למחלוקת כולל הליכים משפטיים קודמים שחלקם הסתיימו וחלקם תלויים ועומדים, להלן עיקרי הדברים: 5. בת"א 5550-08-10, הגיש מר אשר גבאי ( להלן:"אשר") תביעה למתן פסק דין הצהרתי שתוקנה בהמשך לתביעה כספית בסכום של 150,000 ₪ נגד מר עזרא אייל (להלן: "אייל" או "החייב"). במסגרת התביעה התבקש והוטל לבקשתו של מר אשר גבאי, ביום 01.02.2011, עיקול על סירה בה היו שותפים שניים, עזרא אייל ובר צורי הוא התובע בתיק העיקרי ובתביעה בתיק זה (להלן: "בר צורי/ התובע"). הסירה הייתה רשומה רק על שמו של בר צורי, אולם אין חולק כי אייל עזרא היה שותף. ביום 30.06.2011 התקיים דיון בפני כב' השופט יואל עדן (בת"א 5550-08-10), לדיון הוזמנו אשר גבאי וב"כ עו"ד קריספין, אייל (החייב), ובר צורי - כמחזיק הזכויות בסירה. במהלך הדיון, הגיעו השלושה - אשר, אייל ובר צורי, להסכמות (להלן: "ההסכמות") כלהלן: - כתב התביעה יתוקן לתובענה כספית בסכום של 150,000 ₪ (הוצאות משפט לשיקול דעת בית המשפט). - הסירה תועבר לחברת "אמביל" (יבואנית סירות) לצורך מכירתה למרבה במחיר. - הנתבע ישיב את הציוד אותו לקח מהסירה ויכשיר אותה לעבודה תקינה תוך 7 ימים. - הסכום שיתקבל ממכירת הסירה יועבר לחשבון נאמנות אותו יפתח עו"ד קריספין, ב"כ של אשר גבאי, וככל שיגיעו הצדדים להסכמה, יחולק הכסף וככל שלא יהיה על הצדדים להגיש בקשות מתאימות לבתי המשפט. - צו העיקול על הסירה ישאר בתוקף למשך 3 חודשים נוספים. - פרוטוקול, וצו העיקול אותו הטיל אשר גבאי על הסירה הוארך ב- 3 חודשים נוספים. - עוד הסכימו הצדדים ובקשו מבית המשפט ליתן תוקף פסק דין ובין היתר על בסיס ההסכמות אליהם הגיעו. ביום 14.07.2011 נתן בית המשפט פסק דין ובו נקבע כי עזרה אייל ישלם לאשר גבאי סכום של 150,000 ₪, 7,500 ₪ הוצאות וצו העיקול הוארך למשך 3 חודשים נוספים. 6. הסירה נמכרה, לאחר שאשר גבאי הסכים להסיר את העיקול על הסירה, והסכום שהתקבל תמורתה הופקד על פי הסכמות הצדדים בחשבון נאמנות אותו פתח ב"כ של אשר גבאי, עו"ד קריספין. חשבון הנאמנות לא יכול להיות חולק נפתח עבור שני נהנים - אשר גבאי ובר צורי. 7. בר צורי ואשר, לא הגיעו להסכמות באשר לחלוקת התמורה שהתקבלה ממכירת הסירה והופקדה עבורם בחשבון נאמנות אצל עו"ד קריספין, ובחלוף כשנה ממועד מכירת הסירה, הגיש צורי בר בקשה במסגרת תיק 5550-08-10 (התיק בו הגיעו הצדדים להסכמות לגבי מכר הסירה) בה להצהיר כי חלקו בבעלות על הסירה הוא 70% תוך שהוא סומך בקשתו על "שיתוף פעולה" עם אשר במועד הטלת העיקול, לחילופין עתר, לעכב חלוקת מחצית של הכספים בחשבון הנאמנות עד למתן פסק דין בתיק העיקרי המתנהל לפניי, ולחלופי חילופין לעיכוב חלוקת תמורת הסירה למשך 21 ימים עד למתן החלטה בבקשה שיגיש לצו עיקול במסגרת התיק העיקרי (היא התביעה לפניי כיום). כב' השופט עדן בהחלטתו מיום 10.6.2012 דחה את הבקשה תוך שציין כי בר צורי כבר הגיש הליך דומה (התביעה בתיק העיקרי) ובכל מקרה מעמדו של בר צורי בתיק הנ"ל (שכבר סגור היה), הוא כמחזיק ולא כצד, ולפיכך אינו יכול לעתור לסעד זמני. יחד עם זאת, ובשים לב לתובענה האחרת שהגיש בר צורי (בתיק העיקרי) הורה השופט עדן על עיכוב חלוקת מחצית מהכספים המוחזקים בנאמנות אצל עו"ד קריסיפין וזאת עד ליום 17.6.2012. הגם שלב"כ התובע היו טענות לא מעט באשר לשגיאות שנפלו בהחלטתו הנ"ל של כב' השופט עדן, ערעור על ההחלטה לא הוגש. וכפי שיראה בהמשך, ב"כ התובע מצאה לעשות שימוש בהחלטה בהתאמה לטענות התובע, ובאופן שאינו ראוי. בר צורי, כאמור בראשית הדברים הגיש במסגרת התיק העיקרי, בקשה לצו העיקול וזה ניתן ביום 17.6.2012. ואישורו של העיקול - היא השאלה לפתחי. טענות התובע בתמצית 8. כאמור, טענות התובע נוסחו באופן מסורבל ונטענו באריכות יתר. על הרקע האמור, ומשזהינו את הצדדים למחלוקת, אצמצם את המלל הרב לעיקר טענת התובע, לפיה העיקול שאישורו מתבקש, הוטל על כספים המוחזקים בחשבון נאמנות על שמו של המחזיק, עבור התובע ועזרא אייל נגדו הוגשה התביעה בתיק העיקרי. התובע סומך טענתו הנ"ל על שתי טענות; האחת - העיקול הזמני אותו הטיל אשר גבאי בת"א 5550-08-10, על חלקו של אייל עזרא בסירה, אינו תקף. תוקפו הוארך לשלושה חודשים בפסק הדין של כב' השופט עדן ביום 14.7.2011 שעה שלא הייתה סמכות לשופט להאריך את תוקפו, שכן זה בוטל כבר ביום 1.7.2011. בכל מקרה העיקול לא חודש ובשום שלב לא אושר, ואף לא מומש בהליכי הוצל"פ. השנייה - אין כל בסיס לטענת הנתבע לפיה, הוסכם כי הפקדת הכספים יהיו עבור אשר גבאי ובר צורי. אלא, על פי ההסכמות חשבון הנאמנות נפתח על מנת להחזיק את תמורת מכר הסירה ולא כספי "הצדדים" כפי שמזהה אותם הנתבע כאשר גבאי ובר צורי. זאת בשים לב לכך כי אשר גבאי, נכון למועד הטלת העיקול והסרתו, היה במעמד של תובע בלבד, שטרם ניתן לזכותו פסק דין, הוא לא טרח לבקש אישורו, אלא זה אף הוסר לבקשתו. מכאן שאשר גבאי מעולם לא קנה זכות ואחיזה בכספים שהתקבלו תמורת מכר הסירה, וכל שהיה בידו לאחר מתן פסק הדין שנתן השופט עדן ביום 14.7.2011, הינו הזכות לאכיפה ולגביה כדין בהתאם לחוק ההוצאה לפועל ומשלא נקט בכל הליך בעניין זה, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד. 9. השלושה, בר צורי כמחזיק, אשר, ואייל, נתנו הסכמתם להפקדת תמורת הסירה בחשבון הנאמנות לטובת שלושתם כל אחד ממקומו המשפטי נכון לאותו מועד, ומבלי שנקבע או זוהה חלקו אם בכלל של אשר בכספים שיתקבלו ממכר הסירה. ובכל מקרה אין לראות בהסכמה זו כאילו בר צורי נתן אז הסכמתו לתשלום לאשר או אישורו לוויתור על סדרי הדין הזכיויות והכללים החלים בסוגיית העיקול הזמני שהוטל על הסירה. על הנאמן, עו"ד קריספין היה לפתוח חשבון נאמנות שבו שלושה נהנים, שיכלול את אייל, כשחלקו של אשר כנהנה, הוא מתוקף עיקול זכויותיו הלכאוריות של אייל בסירה. מאלה טוען התובע, כל שיש בידיו של אשר כיום, הוא פסק דין לפיו אייל עזרא חייב לו 150,000 ₪ ותו לא. בעוד שהעיקול היחיד המוטל על הכספים השייכים לאייל עזרא ומוחזקים בנאמנות אצל עו"ד קריספין, הוא העיקול נשוא תובענה זו ואין אחר. 10. טענות נוספות, הוגדרו כטענות מקדמיות, פורטו אף הן בהרחבה יתרה, בסרבול וכל עניינן באופן הגשת תגובתו וכתב הגנתו של הנתבע, בתיק העיקרי, ובתיק שהתנהל אצל השופט עדן (בת"א 5550-08-10). אכן היו טעויות בהגשת התגובה לצו העיקול וכתב ההגנה לתיקים שהתנהלו באותה עת, אולם הנתבע הגיש תחילה תגובה, ולאחריה ובהתאמה לבקשה לאישור צו העיקול, כתב הגנה בו חזר על טענתו העיקרית לפיה הוא אינו מחזיק בכספים וזכויות של אייל, ומכאן שאין מקום לאותן טענות מתחכמות של ב"כ התובע באשר לאופן הגדרת התגובה או כתב ההגנה, אם התבקש ביטולו של צו העיקול או לא. בנקודה זו אוסיף ואעיר, כי אלולא התנהלותה המסורבלת של ב"כ התובע, בריבוי הבקשות ובתיקים שונים, כי אז יכול שאז שלא הייתה נופלת טעות או תקלה אצל הנתבע. כך או אחרת, לא היה ואין מקום להתעכב על טענות אלה, שאין בהם דבר וחצי דבר לשנות מעיקר המחלוקת שלפניי. טענות הנתבע בתמצית 11. בראשית טענותיו מפנה הנתבע, להסכמות שהתקבלו בין השלושה, אשר גבאי, עזרא אייל ובר צורי כמחזיק, בדיון מיום 30.06.2011 ולהם נתן תוקף השופט יואל עדן, כן הפנה לפסק הדין שניתן ביום 14.7.2011 על בסיס הסכמות שהושגו. על בסיס אותן הסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, טען הנתבע, פעלו אשר גבאי וצורי בר (כמחזיק) בשיתוף פעולה. מכאן חשבון נפתח על שמו של הנתבע, עו"ד קריספין, בנאמנות עבור אשר גבאי ובר צורי כנהנים . פתיחת החשבון על שמם של השניים כנהנים, הייתה בהסכמתו וידיעתו המוחלטת של בר צורי, שהם ורק הם הנהנים וכי לאייל עזרא אין עוד כל חלק בסירה או בתמורתה, וכי הנתבע לא ייצג בשום שלב את אייל עזרא. לתמיכה בטענותיו הפנה להודעות בדוא"ל אותם שלח לו צורי בר המעידים על ידיעתו כאמור שנה טרם הגשת התביעה בתיק העיקרי ובתיק דנן. צורי בר היה זה שפעל למכירת הסירה וזו נמכרה בחודש יולי 2011. צורי בר דאג להעברת הכספים שהתקבלו ממכירת הסירה - סכום של 235,000 ₪ לחשבון הנאמנות, ובתמורה אישר אשר גבאי הסרת העיקול מהסירה. הנתבע פעל להסרת העיקול ומיד לאחר קבלת החלטת בית המשפט המורה על ביטול העיקול, פנה לביטולו אצל רשות הספנות והנמלים. בר צורי שיתף פעולה לאורך כל הליך מכירת הסירה, קבלת תמורתה והפקדתם בחשבון הנאמנות. סמוך ל- 17.6.2012 ביקש צורי בר מהנתבע לשחרר לטובתו כדי מחצית הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, הנתבע פנה לאשר גבאי, וזה דרש את המחצית השנייה ומכאן החלה המחלוקת. 12. הכספים בחשבון הנאמנות הופקדו ומוחזקים עבור שניים בלבד, בר צורי ואשר גבאי, זאת מכוח ההסכמות שהושגו ביום 30.6.2011, חלקו של אייל עזרא בזכויות בסירה הועברו למעשה לאשר גבאי, והדבר נכון גם ביחס לכספי התמורה שהתקבלו ממכירת הסירה. כנאמן על החשבון, טען הנתבע, חייב הוא בנאמנות רק לנהנים בחשבון הנאמנות אשר נפתח במיוחד לצורך זה ובהתאם להסכמות שעיקרם הוא בקשתו החוזרת במועד הדיון - 30.6.2011 שלא אייל עזרא כי בחלקו בסירה יפרע החוב הכספי אותו הוא חב, לאשר גבאי. הוסיף הנתבע, כי אינו מחוייב לאייל עזרא, וכל פעולה שלא לטובת הנהנים, היא בניגוד לחובתו על פי דין. כספי התמורה ממכירת הסירה, הוסיף, הועברו באמצעות צורי בר, לחשבון הנאמנות שנפתח במיוחד עבור השניים, ורק לאחר העברת כספי המכירה, ובהסכמתו המפורשת של אשר גבאי, שוחרר העיקול, מה שתומך בעובדה כי תמורת הסירה שהועברה לחשבון הנתבע (ב"כ של אשר גבאי) בנאמנות, כוללת את חלקו של אשר גבאי. 13. באשר לטענת התובע כי חלקו של אייל עזרא לא ידוע, ויש להדרש קודם לפסק דינו של בית המשפט בתיק העיקרי, טען הנתבע, כי על חלקם של השניים ברכישת הסירה, ניתן ללמוד מדבריו של בר צורי בעצמו לפרוטוקול הדיון שמיום 30.6.2011, וכן מתצהירו. עוד הוסיף כי במהלך השיחות שקיים עם התובע, בר צורי, הסכים זה לחוקת הכספים כך שאשר יקבל 30% ואילו הוא יקבל 70%. משאשר התנגד לחלוקה זו, הוגשה התובענה ולאחריה הבקשה לעיקול הנגועה בחוסר תום לב מובהק על רקע הטענה כי החלק היחסי בתמורה שנתקבלה ממכירת הסירה, שייך לאייל עזרא. ובכל מקרה הוסיף הנתבע, בר צורי עתר בתיק העיקרי, לסעד הצהרתי שיקבע כי חלקו בסירה הוא 68% וגם אם תתקבל עתירתו, הרי שאין בכך לבטל את חלקו של אשר גבאי בחלק הנותר. חלקו של אשר גבאי הוא פועל יוצא של העיקול שהטיל על הסירה, ורק הסכמתו לביטול העיקול היא שהובילה סופו של דבר לאפשרות למכור את הסירה, ולהעברת הכספים לחשבון הנאמנות. דיון והכרעה 14. המסגרת הנורמטיבית בתובענה לאישור עיקול, היא בהוראת תקנות 374 - 378(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ונסקרה בהרחבה בפסק הדין בעניין חברת "דלק בלסקי" : "תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן : "התקנות"), מורה כי בית המשפט או הרשם "רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק[...]". המחזיק הינו צד שלישי, זר להליך שבין התובע (מבקש העיקול) לחייב, אשר מחזיק בידיו נכסים של החייב (ועל כן קרוי "המחזיק"). נכסים של החייב המוחזקים אצל המחזיק כוללים גם זכויות שיש לחייב כלפי המחזיק, לרבות הזכות לקבל כספים מהמחזיק (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית, עמ' 582; רע"א 2158/92 קליאוט נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מו (3) 804, 808). מטרתו של צו העיקול הינו שימת יד על נכסי הנתבע - החייב, על מנת להבטיח את פירעון החוב אם יזכה התובע בתביעתו. "משניתן צו העיקול נמסרת למחזיק הודעה על-פי תקנה 376 לתקנות, ולפיה על המחזיק להשיב לבית המשפט, במועד שנקבע, אם נכסי החייב מצויים בידו ואם בכוונתו להגיש בקשה לביטול העיקול. לא השיב המחזיק על ההודעה שנמסרה לו, או שהשיב כי אינו מחזיק בנכסי החייב או בזכויותיו, פתוחות בפני התובע שתי אפשרויות; האחת- התובע יכול לזנוח את העיקול אצל המחזיק, והשנייה - הגשת בקשה לאישור העיקול (תקנה 378). בקשה לאישור עיקול פותחת חזית בין התובע לבין המחזיק. על-פי תקנה 378(ב), רואים את הבקשה לאישור עיקול כתביעה נגד המחזיק (אף שהתביעה אינה צריכה לעמוד בהוראות תקנה 9 לתקנות). הנתבע משיב לבקשה על-ידי הגשת כתב הגנה (ראה ע"א 2158/92 הנ"ל)... בקשה לאישור עיקול מוטל על התובע לשכנע כי בידי המחזיק עמדו, במועד תחילתו של צו העיקול, נכסים או זכויות של החייב..." ראה: ע"א 287/04 דלק בלסקי שותפות לשיווק דלקים ושנים נגד נאדר ריאן ואח' [פרסום בנבו]. 15. בהינתן האמור עד כה, השאלה היחידה להכרעה במחלוקת בין הצדדים הינה, האם עו"ד קריספין, מחזיק בכספים של אייל , האם לאייל עומדת הזכות לקבל כספים מאת עו"ד קריספין. על התובע מוטל לשכנע, כי עמדו בידי המחזיק, במועד הקובע - מועד תחילתו של צו העיקול, נכסים או זכויות של החייב (ע"א 278/04 דלק בלסקי שותפות לשיווק דלקים ושנים נ' נאדר ריאן ואח'). משמעות הדבר הינה כי על התובע - המעקל, מוטל הנטל להוכיח את זכותו הנטענת של החייב שבידי המחזיק. 16. לאחר ששמעתי את הצדדים, חזרתי ועיינתי בכתבי הטענות לרבות הסיכומים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. התובע לא עמד בנטל להוכיח את זכותו הנטענת של אייל בכספים המחוזקים אצל הנתבע, עו"ד קריספין. למי הזכות בכספים המוחזקים בחשבון הנאמנות 17. התביעה לאישור העיקול, הוגשה בחוסר תום לב מובהק, מאחר והיא עומדת בסתירה מהותית להסכמות אליהם הגיעו אייל עזרא -החייב, אשר גבאי, ובר צורי, בת"א 5550-08-10 בו התבררה תביעה אותה הגיש אשר גבאי נגד אייל עזרא כשברקע הההליך המשפטי, עומד העיקול אותו הטיל אשר גבאי על הסירה בה שותפים בר צורי ואייל עזרא. בדיון שהתקיים ביום 30.06.2011 בפני כב' השופט יואל עדן, הוזמן בר צורי כמחזיק ובעל זכות בסירה. במהלך הדיון וכפי העולה מהפורטוקול, הגיעו אייל ואשר להסכמה לפיה חובו של אייל כלפי אשר ייפרע מחלקו של אייל בסירה לאחר מכירתה. אייל: "אני מודה שאני חייב לתובע כסף. אני מבין שהתובע שילם חוב שהוא לא שלו ואני רוצה לשלם. הם תפסו את הסירה שרשומה על שם מר צורי בר. הסירה שייכת לשנינו, לצורי בר ולשלי. הסירה שווה היום בסביבות 300 - 320 אלף ₪". בהמשך דבריו של אייל נלמד באופן חד משמעי, בהיר וברור, כי הוא מבקש שחלקו בסירה ישמש לפירעון החוב אותו הוא חב כלפי אשר גבאי: "אני רוצה לפרוע את חובי. צריך למכור את הסירה ולפדות את החוב שלי כלפי אשר גבאי". אייל מוסיף בדיון ומפרט בדבר מצבו הכלכלי הקשה, ועל כך שהנכס היחיד שניתן לפדות ממנו כספים ולהבטיח תשלום חובו כלפי אשר גבאי, היא הסירה: "אין לי עוד מקורות כספיים. הסירה זה הנכס היחיד שנשאר לי. הם ניסו לנצל את המצב הקשה שלי בחוב שהם דורשים כביכול. אני בסך הכל רוצה לפרוע את חובי. גם ככה לא נשאר לי שום דבר". בר צורי מצידו, לאחר ששמע את דברי אייל עזרא ועו"ד קריספין באשר לפירעון חובו של אייל עזרא כלפי אשר גבאי, הוסיף וטען בפני השופט עדן: "אני בשמחה אשתף פעולה עם התובע (אשר גבאי, ש.ש). עשיתי את זה במהלך החודשים האחרונים וניסיתי להגיע לפשרה. הוצאתי סכומי כסף לא קטנים. כיום המצב הוא שאי אפשר למכור את הסירה. הנתבע הגיע לסירה והוציא ממנה אביזרים בערך לפני כ- 3 חודשים לאחר שניתן הצו" (ההדגשות שלי ש.ש). 18. נמצא, כי לכל אחד מהשלושה, שלהם היכרות קודמת; בר צורי, אייל עזרא, ואשר גבאי - היה אינטרס במכירת הסירה. חלקו של בר צורי בדיון, היה כידוע של מחזיק ובעלים על חלק מהסירה, ואין חולק כי חפץ היה להבטיח את הסרת העיקול הרובץ על הסירה, להקדים ולהבטיח את מכירתה, להבטיח את חלקו את השמירה על ערכה של הסירה, שערכה הלך ופחת לטענתו, והוצאות החזקתה רבצו בעיקר לפתחו, (בעניין זה ראה דבריו בפרו' עמ' 2 שור' 1-21). אייל, שעד למועד הדיון עשה ככל יכולתו למנוע מצורי בר למכור את הסירה, הסכים להחזיר את שנטל ממנה, הסכים למכירתה, וטען בפה מלא, להעברת חלקו בתמורה שתתקבל ממכירתה לפירעון חובו כלפי אשר. לאשר כמובן, היה אינטרס למכור את הסירה בהקדם, על מנת להיפרע מהסכום שיתקבל תמורתה. בר צורי, כשותף ובעל זכות בסירה, התנגד במהלך הדיון, למינויו של עו"ד קריספין ככונס על הסירה ומכירתה על ידי כונס נכסים, אולם הביע רצונו לשתף פעולה עם אשר לצורך קידום מכירתה, ולצורך כך, גם נתן הסכמתו המפורשת להפקדת הכספים שיתקבלו תמורתה בחשבון נאמנות שייפתח על שם עו"ד קריספין, הנתבע, אשר מייצג את אשר. עוד הוסכם, שככל ולא יגיעו הצדדים להסכמה באשר לחלוקת הכספים יהיו רשאים להגיש בקשות מתאימות לבית המשפט. כמו כן הוסכם, כי העיקול לטובתו של אשר על הסירה, ישאר בתוקף למשך 3 חודשים נוספים. 19. על בסיס הסכמות האמורות, ניתן ביום 14.7.2011 פסק דין בת"א 5550-08-10 בו חוייב אייל לשלם לאשר סכום של 150,000 ₪ ועוד 7,500 ₪ הוצאות משפט, והעיקול על הסירה הוארך למשך 3 חודשים נוספים בהתאם להסכמתם של השלושה. הסכמתו של בר צורי, יש לומר, נתנה בקשר עם חלקו בשותפות בסירה ויחסית לתמורה שתתקבל ממכירתה ויכול שסבר כי יקבל יותר מחלקו נוכח ההוצאות שנגרמו לו בשל התנהלותו של אייל בקשר עם הסירה. יחד עם זאת, דרישתו והסכמתו של אייל להעברת חלקו בתמורה לפירעון חובו כלפי אשר, ופועל יוצא מזה - ההסכמות אליהם הגיעו השניים (עזרא אייל ואשר גבאי) לא תלויות בהסכמה כזו או אחרת של בר צורי, שכן זכותו של אייל כשותף בסירה לא הוטלה בספק בשום שלב. בר צורי הוזמן לדיון שהתקיים ביום 30.6.2011 כמחזיק ושותף של אייל בזכויות בסירה המעוקלת. הוא לא היה צד להליך שבין אשר לאייל, מעמדו וזכות הטיעון שלו מצומצת הייתה בהתייחס לזכותו בסירה כשותף, לא יותר מכך. (הדברים מקבלים משנה תוקף בעובדה התנגד להצעתו של אייל למכירת הסירה באמצעות עו"ד קריספין שימונה לצורך כך ככונס נכסים על הסירה). מכאן, ועל מנת לקדם את האינטרס שלו כאמור לעיל, הביע רצונו לשתף פעולה עם אשר "המעקל" של הסירה בה יש לו חלק, ומכאן נתן הסכמתו במסגרת הדיון בתובענה שלא אשר נגד אייל, להעברת כספי התמורה שיתקבלו ממכירת הסירה לחשבונו של הנתבע, עו"ד קריספין הוא ב"כ של אשר, המעקל, אשר ישמש נאמן לכספי התמורה. פועל יוצא של ההסכמות אליהם הגיעו השלושה בדיון האמור - הוא סיום התובענה אותה הגיש אשר נגד אייל, בפסק דין מוסכם שהאריך את העיקול על הסירה לצורך מכירתה והוצאה לפועל של ההסכמות שבין אייל לאשר אשר שירתו את מטרתו של בר צורי שהצטרף ונתן הסכמתו כאמור. סיכומו של כל האמור עד כה הינו, כי להסכמתו או אי הסכמתו של בר צורי באשר למה יעשה בחלקו של אייל לאחר מכירת הסירה - אין כל נפקות ומשקל. אולם כן קיימת נפקות ומשקל להסכמתו לפתיחת החשבון בנאמנות רק על שמו ועל שם אשר על רקע ידיעתו את ההסכמות בין אשר ואייל וכפי שיראה בהמשך. 20. עו"ד קריספין, הנתבע, פתח חשבון על שמו בנאמנות עבור בר צורי ואשר גבאי בלבד. ידיעתו של צורי בר כי הוא ואשר הם הנהנים היחידים על פי חשבון, מקבלת ביטוי בהסכמתו לפתיחת החשבון, במקרא של מסמכי פתיחת החשבון הבהירים מאוד המלמדים על 2 נהנים בלבד, הוא ואשר, והמשכה במהלכים אותם ביצע למכירת הסירה, קבלת תמורתה, ותוך תיאום וקשר שוטף עם הנתבע, הוא יוזם הפקדת כספי התמורה בחשבון הנאמנות בו הנהנים, הוא עצמו ואשר. 21. בטענותיו ובחקירתו, נתן צורי בר פרשנות משלו, להסכמות הצדדים. פרשנות זו עומדת בסתירה לראיות בתיק, היא גם אינה סבירה בנסיבות העניין ואינה עומדת במבחן השכל הישר וההגיון. לעומתו, תמך הנתבע טענותיו באסמכתאות המצביעות חד משמעית כי העיקול מהסירה הוסר רק לאחר הפקדת כספי המכר לחשבון הנאמנות (ראה נספח ז' לכתב ההגנה) ורק לאחר שהנתבע הודיע לאשר, על הפקדת הכספים לחשבון הנאמנות וביקש הסכמתו לפעול להסרת העיקול (ראה נספח ז' לכתב ההגנה) . לאחר ביצוע האמור, פנה הנתבע ביום 31.7.2011 בבקשה דחופה לבית המשפט לביטול העיקול (ראה בקשה והחלטת בית המשפט מיום 31.7.2011). הנתבע המשיך ופנה ביום 1.8.2011 בבקשה להסרת העיקול, והפעם לרשות הספנות והנמלים (להסיר את העיקול תוך שצרף לבקשתו החלטת בית המשפט המורה כאמור). 22. יוצא איפא, כי הפקדת הכספים שהתקבלו ממכירת הסירה (שספק אם הליכי מכירתה הושלמו נוכח העיקול שרבץ עליה) בחשבון הנאמנות, על ידי צורי בר עצמו, נועדה להביא לביטול העיקול אותו הטיל אשר על הסירה. ניסיון החיים, ההגיון והשכל הישר מלמדים כי מהלך זה נועד להבטיח קיומו של פסק הדין שאשר החזיק בידו ושניתן על רקע הסכמות הצדדים. במילים אחרות, אשר הסכים לבטל את העיקול בתנאי שחלקו של אייל בסירה, לאחר מכירתה, יועבר לחשבון בנאמנות בו הוא נהנה מאותו חלק. ברי, שאלמלא הסכמתו של אשר, לא ניתן היה לבטל את העיקול, ובהעדר אפשרות לבטל את העיקול לא ניתן היה למכור את הסירה ולקדם את האניטרסים של השניים. האם ימצא מי שיסבור, כי אשר היה מסכים להסרת העיקול ללא שיובטח חלקו, כי אשר וב"כ היו פועלים בנמרצות ותוך שיתוף פעולה מלא עם צורי בר, למכר הסירה והסרת העיקול, תוך וויתור על זכותו של אשר להפרע מאייל, שאין חולק, הסכים באופן מפורש וברור כי חובו לאשר יפרע מתוך חלקו בכספים שיתקבלו ממכר הסירה? האם משהו יסבור שאשר יוותר על זכותו המעוגנת בפסק דין שאחז בידו, פסק דין שניתן על רקע ההסכמות המפורטות, ובמסגרת תביעה אותה הגיש כשנה קודם ולאחר הליכים משפטיים לא מעט להם נדרש? 23. בסעיף 17 בכתב התביעה נטען בזו הלשון: "על פי ההסכמה הדיונית הנזכרת לעיל עשו המבקש, ומר אשר גבאי ניסיונות שלא נפרטם כאן, להגיע להסכמה באשר לשחרור הכספים שהופקדו בנאמנות, ולא ייפלא כי לא הגיעו להסכמה כאמור, שכן מר אשר גבאי לא הפנים כלל ועיקר בשום שלב כי אינו יכול ליטול מתמורת מכר הסירה דבר וחצי דבר לא רק עקב העובדה כי לא נקט הליכי הוצל"פ ביחס למימוש פסק הדין הכספי שבידו, אלא שגם לא יכול היה לכפות הסכמה לחלוקה של הכספים בניסיונו לממש מעבר למחצית כספים אלה - המחצית הלכאורית של אייל הוא הנתבע בהליך שבמסגרתו הוטל אותו עיקול". הנה כי כן, בטענתו הנ"ל של התובע, שחזרה בתצהירו וסיכומיו, נמצא תימוכין לטענות הנתבע, בדבר מו"מ שהתנהל בינו ובין התובע ביחס לחלוקת הכספים. המהווה תימוכין נוסף, לידעתו של התובע, בר צורי, כי הכספים שהתקבלו לחשבון הנאמנות אצל עו"ד קריסיפן, בחלקם, מהווים את חלקו של אשר, כמידת חלקו של אייל בסירה. הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף בחקירתו לפניי: "ההסכמות היו שאנו נמכור את הסירה. באותו יום בין בית המשפט היו עזרא, אשר גבאי ואנוכי, ההסכמות היו שנמכור את הסירה ונעביר את הכסף לחשבון נאמנות ולאחר שנגיע עם גבאי להבנות נחלק את הכסף. מאחר ולא היו הבנות וגבאי רצה סכומי כסף לא הגיוניים, ביקשתי לחזור לבית המשפט שיכריע מה חלקו של אייל במכירת הסירה". "ש. למה לקח לך שנה מיום שפתחתי את חשבון הנאמנות עד שהגשת הליך כלשהו? ת. התאמצתי מאוד לא להגיע לבית המשפט. זו פעם ראשונה שאני פה בדוכן העדים. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים ומספר תכתובות בינינו, ראיתי שאני לא מצליח להגיע עם גבאי לפשרות, ביקשתי מבית המשפט שינהל את ההסכמות". (עמ' 12 לפרוטוקול הנ"ל שורה 32, עמוד 13 שורות 1 - 3). בנוסף לאמור, בהינתן העובדה עליה אין חולק, כי חשבון הנאמנות נפתח כשנה קודם לתביעה בתיק העיקרי והתביעה כאן, והכספים שהתקבלו ממכירת הסירה הופקדו באמצעות בר צורי זמן קצר לאחר פתיחתו. נמצא כטענת הנתבע, כי לצורי בר, לא הייתה כל טענה בקשר עם זהותו של הנהנה הנוסף בחשבון. נמצא כי טענותיו של צורי בר, באו לעולם רק לאחר שנפלה מחלוקת בינו ובין אשר באשר לחלוקת הכספים המצויים בחשבון. כל זמן שבר צורי סבר שניתן להגיע להסכמות, לא קמה שאלה או טענה בקשר לזכותו של אשר בחלק מהכספים, אולם ומשהבין כי לא ניתן לגשר על המחלוקת, פתח בהליך משפטי נגד אייל עזרא, כשבמקביל הגיש בקשה לאישור עיקול, כשבסיס הבקשה הוא בטענה שהכספים בחשבון הם של אייל ואילו לאשר - אין כל זכות בהם. 24. בבחינת האמור לעיל, טענה נוספת של התובע, לפיה, אשר גבאי לא קנה מעולם זכות ואחיזה בכספים שהתקבלו תמורת הסירה, מחדדת את הסתירות הפנימיות שבטענותיו, ואת הסתירות שבין העולה מהדיון מיום 30.6.2011 והתנהלותו מול אשר עד למועד הגשת התביעה בתיק העיקרי והתביעה בתיק זה. שכן, אם לאשר אין זכות וחלק בכספים, ואשר גבאי לא קנה בהם מעולם זכות ואחיזה מעולם, נשאלת השאלה - בהתבסס על מה שיתף פעולה עם אשר למכר הסירה, ומדוע הסכים לפתיחת חשבון נאמנות על שם אשר ולא אייל, מה מעמדו של אשר בכלל, ומדוע לא ניהל משא ומתן על חלוקת הכספים מול אייל, הוא בעל הזכות לטענתו? במהלך חקירתו הנגדית של התובע, נמצא כי בסיס תביעתו לפיה הכספים שייכים לאייל בלבד, ולאשר אין בהם כל חלק - נשמעה בפה רפה ולא כעולה מתביעתו, כך למשל: "אני מסכים שבאותו דיון עם יואל עדן, הסכמתי לשים את הכספים בחשבון נאמנות. היה ברור לי שהחלק שלי נפתח בחשבון ואת החלק השני ימצא לנכון לחלק את זה בצורה הוגנת". בהמשך: "ש. אתה אומר שאני מחזיק כסף שיכול להיות של אייל וגם יכול להיות של אשר גבאי? ת. בית המשפט יחליט". ובהמשך: "ש. אתה לא יודע למי אני מחזיק בנאמנות את הכסף? ת. זאת שאלה אחרת. חשבון הנאמנות רשום על שם צורי בר ואשר גבאי. ש. אתה יודע שהכסף הזה שייך לצורי בר ואשר גבאי ת. התשובה שלי היא אותה תשובה שעניתי קודם. ש. אתה טוען שהכסף שאני מחזיק בנאמנות חלקו שייך לך וחלקו אתה לא יודע של מי? ת. השאלות לא ענייניות. חלק מהכסף בוודאות שייך אלי. חלק השני מהכסף, בית המשפט צריך להחליט". (עמ' 8 לפרוטוקול הנ"ל מול השורות 20 - 26) 25. טענת התובע לפיה לא הוסכם כי הפקדת הכספים יהיו עבור אשר ובר צורי. אלא, על פי ההסכמות חשבון הנאמנות נפתח על מנת להחזיק את תמורת מכר הסירה - נסמכת על העובדה כי נכון למועד הטלת העיקול והסרתו היה אשר רק במעמד של תובע בלבד שטרם ניתן לזכותו פסק דין. הטענה חסרת בסיס והעובדה עליה היא נסמכת - שגויה מיסודה, ולא ברור מהיכן נשאבו הנתונים המטעים בכתבי טענות התובע. כאמור לעיל (ראה סעיף 21) לא יכול להיות חולק, כי העיקול הוסר רק לאחר הפקדת הכספים בחשבון הנאמנות ולאחר הבטחת חלקו של אשר כנהנה. הטענה כי במעמד הפקדת הכספים מעמדו של אשר היה רק תובע והוא לא החזיק בידו פסק דין, גם היא לא נכונה. פסק הדין ניתן ביום 14.7.2011 ורק ביום 31.7.2011 ביקש הנתבע מאשר אישור להסרת העיקול ולאחר שיידע אותו בדבר כניסת הכספים לחשבון הנאמנות העיקול הוסר רק ביום 31.7.2011. הנה כי כן, העובדות עליהן ביסס התובע את עיקר טענותיו באשר למעמדו של אשר בכל ההתרחשות שהובילה לפתיחת החשבון, מכר הסירה הפקדת הכספים והסרת העיקול - לא רק שנמצאו מוטעות מיסודן, הן מחדדות את הסרבול והערפול שבכתבי הטענות מטעם התובע, ומתווספות לעוד שרשרת של טענות סרק, וטענות עובדתיות סותרות, אשר תקצר היריעה להעלותן. 26. באשר לטענת התובע, לפיה השלושה, בר צורי כמחזיק ושותף בסירה, אשר גבאי, ועזרא אייל, נתנו הסכמתם להפקדת תמורת הסירה בחשבון נאמנות לטובת שלושתם כל אחד ממקומו המשפטי נכון לאותו מועד, אומר, כי נכון שמעמדו של כל אחד במהלך הדיון היה שונה וכל אחד ביקש להטיב עם עצמו בהתאם למעמדו באותו הליך. אולם, אין לגזור מכך כי ההסכמה הייתה שחשבון הנאמנות יהיה עבור השלושה. מלבד לטעון את הטענה לא עשה התובע דבר להוכיחה. כבר אמרנו כי עצם פתיחת החשבון עבור בר צורי ואשר בלבד , היא הנותנת, הסכמתו של צורי בר להגדרת הנהנים ושתיקתו משך שנה, מדברת בעד עצמה. זאת ועוד, העדר מוערבותו של אייל בכל ההליכים שהתקיימו לאחר הדיון, החל מפתיחת חשבון הנאמנות, המשך במכר הסירה והפקדת תמורתה בחשבון שהוא לא נהנה בו, וסיומו במו"מ כושל לפשרה בין בר צורי ואשר, מבססת כדבעי, את המסקנה כי אייל עזרא, הלכה למעשה קיים את שטען לו במועד הדיון - לפרוע חובו לאשר גבאי מכספים שיתקבל ממכירת הסירה, וכי רצונו זה מצא ביטוי בהמשך ההלכים באופן בלעדי על ידי בר צורי ואשר גבאי ומשמיטה את בסיס טענתו של התובע. עדותו של הנתבע לפניי, כי אייל עזרא לא פנה אליו מעולם בעניין הכספים שהתקבלו ממכירת הסירה לא נסתרה, ואין לתמוה על כך שאייל לא דרש ושאל בקשר עם הכספים המוחזקים בחשבון הנאמנות, הרי אלה כבר לא שלו, את הדברים אמר בפה מלא במהלך הדיון. שאוסיף שגם אם הייתה מתקבלת, לא היה בה לשנות, נוכח הסכמתו או נכון לומר דרישתו המפורשת של אייל לפירעון חובו מכספי מכירת הסירה, דרישה והסכמה שעל בסיסה ניתן פסק הדין לזכותו של אשר. 27. טענת התובע, כי על הנאמן, עו"ד קריספין היה לפתוח חשבון נאמנות שבו שלושה נהנים, שיכלול את אייל, כשחלקו של אשר כנהנה, הוא מתוקף עיקול זכויותיו הלכאוריות של אייל בסירה. נמצאת בסתירה פנימית לטענה העיקרית ולפיה לאשראין זכות בכספים. ושוב מצביעה על זגזוג בטענות התובע והכל בהתאם להקשר בו נטענו. בהקשר זה יוסף, כי מטרתו ומשמעותו של חשבון הנאמנות נגרעו מטיעוני התובע. אולם ידוע וכבר נקבע כי מוסד הנאמנות מבטא "זיקה לנכס, שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת" (סעיף 1 לחוק הנאמנות, התשל"ט- 1979), זוהי הקניית שליטה לנאמן בנכס של אדם שתכליתה היא כי יפעל בנכס לטובת מי שזכאי להינות ממנו (ראה ע"א 4396/90 רוזמן נ' קריגר, פד"י מו(3), 254). סעיף 10 לחוק הנאמנות קובע את מסגרת החובות והסמכויות החלים על הנאמן, לשמירה וניהול של הנכס לשם השגת מטרת הנאמנות. הרקע לפתיחת חשבון הנאמנות, עולה מפרוטוקול הדיון שמיום 30.6.2011 והמשכו בהסכמת בר צורי ואשר, כשמטרתו של החשבון כפי העולה ממסמכי פתיחת החשבון הוא עבור הנהנים - בר צורי ואשר. מעבר לפרוטוקול כאמור ומסמכי פתיחת חשבון הנאמנות - לא הובאה כי ראיה על הסכמות אחרות או על מטרות אחרות לשמן נפתח חשבון הנאמנות. 28. בטענת התובע, לפיה אין לראות בהסכמתו של בר צורי להפקדת הכספים בחשבון הנאמנות כהסכמה, לתשלום לאשר גבאי או אישורו לוויתור על סדרי הדין הזכיויות והכללים החלים בסוגיית העיקול הזמני שהוטל על הסירה. יש להצביע על חוסר תום ליבו של התובע. זה מצא לטעון כי בהסכמתו בדיון מיום 30.6.2011 לא היה כדי וויתור על "סדרי הדין בסוגיית עיקול", ונשאלת השאלה, האם מצפה הוא כי אשר גבאי יוותר על זכות מהותית המעוגנת בפסק דין לקבלת כספים כשבאמתחתו עיקול לביצוע אותו פסק הדין? 29. עוד על תום ליבו של התובע נוכל ללמוד בטענה נוספת, לפיה פסק הדין אותו אוחז אשר, מהווה זכות "לאכיפה וגביה" בהתאם לחוק ההוצאה לפועל ומשלא נקט זה בהליך בהוצל"פ, ומשלא מצא לבקש אישור על העיקול וזה איבד מתוקפו - אין לו להלין אלא על עצמו. אשר, לא היה צריך לנקוט בהליך הוצל"פ, הוא הסתמך על העיקול אותו הטיל על הסירה, על הסכמתו של בר צורי לשתף עמו פעולה, על ההסכמות שהושגו, על פסק הדין ועל חשבון הנאמנות מכוחו הוא נהנה. כפועל יוצא מהסתמכותו על האמור, הסכים להסיר את העיקול בכך אפשר למעשה את מכר הסירה וכניסתם של הכספים לחשבון הנאמנות. צורי בר מנוע מלטעון כל טענה שמשמעותה איון חלקו וזכותו של אשר בכספי הנאמנות מוחזקים עבורו, שכן אלמלא הסכמתו של אשר לא היו אלה הכספים מתקבלים. קבלת טענותיו של צורי בר, תוביל לתוצאה בלתי סבירה ובלתי צודקת, ולפיה אשר שינה מצבו לרעה בידיעה שפסק הדין אותו הוא אוחז כדין, לא יקויים, שעה שקיומו היה כבר מובטח באמצעות העיקול אותו הטיל על הסירה והיה שריר וקיים במועד הרלוונטים. ובאשר לאישור העיקול, זה לא צריך. העיקול שהוטל היה זמני ולא בוטל עד למתן פסק דין ומשניתן פסק הדין ביום 14.7.2011, בו זכה אשר בתביעתו נגד אייל, אין צורך באישור העיקול הזמני בפסק הדין (ראה לעניין זה הוראת תקנה 381 לתקנות). כך או אחרת, כל זמן שאשר נעתר והסכים להסרת העיקול שרבץ על הסירה, בכפוף לקבלת חלקו בתמורתה וכדי חלקו של אייל בסירה, כל טענה בדבר תוקפו של צו העיקול שהטיל על הסירה - דינה להדחות. 30. טענה נוספת, לפיה הנתבע טען בהליך כאן, כי הכספים המוחזקים בנאמנות הם עבור אשר גבאי ובתיק ההוצאה לפועל שפתח אשר, טען שאלה שייכים לאייל עזרא, גם היא דינה להדחות. די לעיין בתגובת הנתבע לתיק ההוצאה לפועל, בתאריך 3/1/2013 בתיק 23-00766-12-7, סעיפים 15-14 המדברים בעד עצמם. 31. סופם של דברים, לא זו בלבד שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את זכותו של אייל בכספים המוחזקים אצל הנתבע, עו"ד קריספין. אלא שהנתבע, הוכיח כי זכותו של אשר, להיפרע מהכספים שהתקבלו ממכר הסירה בה היה שותף אייל עם בר צורי, מבוססת על תשתית ראייתית מוצקה, כשטענות הנתבע לעניין זה משתלבות בראיות שבאו לפני ועומדות במבחן השכל הישר וההגיון. החלקים בסירה 32. בתיק העיקרי, הגיש התובע, בר צורי, תביעה למתן פסק דין הצהרתי ותביעה כספית נזיקית בסכום של 104,000 ₪ נגד אייל, נתבע נוסף שמוגדר כנתבע פורמאלי הוא מר אשר גבאי. התביעה הוגשה ביום 13.05.2012, כמעט שנה לאחר מכירת הסירה, ובה עתר להצהיר כי חלקו בסירה אותה רכשו הוא ואייל עזרא, הינו 68.4% ואילו חלקו של אייל עזרא הינו 31.6%. בנוסף, עתר התובע לחייב את אייל לפצותו בסכום של 68,468 ₪ זאת בשל נזקים שנגרמו לו כפועל יוצא ממעשיו של אייל והביאו לירידת ערכה של הסירה מסכום של 335,000 ₪ ל 234,900 ₪. וכן עתר לפיצוי נוסף בסך של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הפרת אמון והפרת הסכם על ידי אייל. 33. נמצא כי התביעה בתיק העיקרי, עניינה בשניים; האחד - חלקו של בר צורי בסירה, וכנגזרת מכך חלקו של אייל, השני - בחיובו של אייל לפצותו בסכום כסף בשל נזקים נטענים שגרם לו. 34. נתונים ביחס לחלקו של בר צורי וחלקו של אייל עזרא בסירה באו בפני בית המשפט כבר בתא"ק 5550-08-10, (להזכיר, התיק בו הגיש אשר תביעה נגד אייל ובמסגרתה הוטל על הסירה) שם בדיון מיום 30.06.2011 אליו הוזמן בר צורי כמחזיק, הוא טען בפני השופט יואל עדן כי השותפות בסירה אינה בחלקים שווים, חלקו גדול יותר, והוסיף כי לצורך רכישת הסירה השקיע אייל השקיע סכום של 134,000 ₪ ואילו הוא השקיע סכום של של 248,000 ₪. "הנתבע (אייל עזרא ש.ש) העביר העברה בנקאית ליבואן 134,000 ₪, מתוך סירה שעלתה קרוב ל- 390,000 ₪. אני שילמתי את השארית של 248,000 ₪...". בהמשך הוסיף: "סיכמנו שההוצאות השוטפות יתחלקו בינינו שווה בשווה. ההוצאות עומדות כיום על כ-11,000 ₪. יש לי הוצאות בגין ההתנהלות של הנתבע..." (ראה פרו' עמ '2). בסעיף 34 לכתב התביעה, טוען התובע באופן בהיר: "..אין כל ספק כי לפחות כ- 30 מכספי תמורת מכר הסירה נשוא התביעה המתנהלת עתה בפני בימ"ש נכבד זה, ואשר הייתה נשוא העיקול מיום 01.02.2011..הינם כספים השייכים לכאורה למשיב - מר אייל עזרא". על פי נתון זה לאייל עזרה יש 35% ולצורי בר 65% בזכויות הבעלות על הסירה. 35. טרם ניתן פסק דין, בתיק העיקרי, שהסיכומים בו הוגשו רק לפני מספר ימים, ומכאן כי קביעה ביחס לחלקו של בר צורי בסירה וכנגזרת מכך חלקו בכספי התמורה - אין. אולם גם אם תתקבל עתירתו של בר צורי, במלואה, (ואיני מביעה דיעה בשלב זה ביחס לכך) להצהיר כי חלקו בסירה ובתמורתה, הינו 68.4% אין בכך לגרוע מזכותו של אייל בסירה ומכאן בחלק לו זכאי אשר בכספים שהתקבלו תמורתה. 36. אציין ואדגיש, התביעה הכספית להשבה ופיצוי בתביעתו של בר צורי בתיק העיקרי, מנותקת משאלת חלקו בסירה או בכספים שהתקבלו תמורתה. התביעה הכספית, עניינה בנזקים שנגרמו לכאורה על ידי אייל עזרא, והגם וזו תתקבל, אין בה כדי להגדיל את חלקו המקורי של בר צורי בסירה או בתמורתה, אלא לכל היותר יהיה בידו של בר צורי פסק דין נגד אייל. בר צורי יהיה אז רשאי לפעול לביצועו וקיומו של אותו פסק דין, ככל שיהיה בידו, בדרכים הקבועות בחוק. כמו שאשר יהיה רשאי לפעול לביצועו וקיומו של פסק הדין שניתן בידו, וביחס ליתרת החוב שתיוותר לאחר שיקבל את מלא חלקו בכספים המופקדים בחשבון הנאמנות עבורו נפתח. 37. מכל האמור, דין התובענה לאישור העיקול להידחות. התובע ישלם הוצאות הנתבע בסכום כולל של 30,000 ₪. הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום. תקסד"א 1984 (הישנות)עיקול זמניעיקול