2. בהתאם לכתב האישום המתוקן, בתאריך 11.10.2010 בסמוך לשעה 5:08 פרץ ויכוח בין הנאשם לנאשם 2, בהיותם בלובי מלון באילת. הנאשם השליך עציצים, כסאות וטלפון לעברו של הנאשם 2. כוחות המשטרה נקראו למקום, אך הנאשם נמלט ונעצר לאחר מכן. 3. במסגרת ההסדר בין הצדדים, נקבע כי הנאשם ביצע את העבירה כאמור לעיל, מבלי שהורשע והוא הופנה לשירות המבחן לעריכת תסקיר באשר להרשעה ולהענישה, בעוד המאשימה הודיע כי תעתור להרשעה ואילו ההגנה הודיעה כי תעתור להימנע מהרשעה. 4. למען שלמות התמונה, אציין כי כתב האישום המתוקן ייחס לנתבע 2 עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, היות וסירב למסור פרטים לשוטרים אשר הגיעו למקום המריבה והוא אף קילל אותם. הצדדים הגיעו להסדר בעניינו של הנאשם 2, אשר מצאתי לקבלו, במסגרתו נקבע כי הנאשם 2 ביצע את העבירה שיוחסה לו מבלי שהורשע, והושת עליו עונש של התחייבות כספית. תסקיר שירות המבחן 5. שירות המבחן הציג תסקיר, במסגרתו סקר את קורות חייו של הנאשם ומשפחתו, אך אמנע מלפרט מעבר לנדרש בשל צנעת הפרט. הנאשם סיים 12 שנות לימוד והשלים שירות צבאי מלא, במהלכו נאסר בשל עריקות. שנתיים לאחר שחרורו משירות סדיר ביקש להשתחרר משירות מילואים, בשל קשיים שונים ופנה לשם כך לקצין בריאות הנפש. לאחר שחרורו מהצבא השתלב הנאשם במסגרת עבודה מועדפת בתחנת דלק ובהמשך כנהג ובתחום השיפוצים. בשנת 2001 החל הנאשם ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה אולם התקשה להתמיד בלימודיו. בשנת 2009 עבר הנאשם להתגורר באילת והשתתף בקורס טבחות מטעם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ובמקביל עבד כטבח בבתי מלון. לאחרונה, שב הנאשם להתגורר עם הוריו ברחובות והוא עובד כטבח באולם אירועים. הנאשם התקשה לקחת אחריות לעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. הנאשם ציין כי היה תחת השפעת אלכוהול ובעקבות הריב עם חברו הוא חש עלבון וזלזול ועל כן הקצין רגשותיו ותגובותיו. הנאשם הביע בפני שירות המבחן חשש מהרשעתו, שיהיה בה לסכל אפשרויות תעסוקה עתידיות. שירות המבחן ציין כי הנאשם נדון בעבר לצו מבחן ולצו של"צ, אולם התקשה להתפנות למחויבות הנדרשת במסגרת צו המבחן. שירות המבחן התרשם כי בארוע כתב האישום התקשה הנאשם לווסת דחפיו התוקפניים הן בשל דפוסי אישיותו האימפולסיביים והן בשל השפעת האלכוהול אשר שחררה את עכבותיו. בשיחותיו של הנאשם עם קצינת המבחן הוא הפחית וטשטש מחומרת מעשיו ולא היה ער להשלכותיהם ולנזקים שהיו עלולים להיגרם ממעשיו. להערכת שירות המבחן רמת הסיכון להישנות עבירת אלימות בעתיד על ידי הנאשם הינה בינונית ובמידה ותבוצע עבירת אלימות היא צפויה להיות בדרגה בינונית. שירות המבחן ציין כי הנאשם מוכר לו עוד משנת 2009, וכבר אז הוצע לנאשם להשתלב במסגרת טיפולית בתחום ההתמכרויות לאור צריכת חומרים פסיכו-אקטיביים, הן לפי דבריו והן בשל שרידי סם שנמצאו בבדיקות שערך. הנאשם התקשה לגייס כוחות להליך זה ולא ראה בעיתיות בצריכת סמים באופן מזדמן. שירות המבחן התרשם גם במקרה דנא מבעייתיות בתחום צריכת האלכוהול, אך הנאשם שלל כל בעייתיות בתחום זה. לדעת שירות המבחן, הנאשם מתקשה להעמיק בדפוסי הבילוי והרגלי צריכת האלכוהול, הוא מתקשה לשלוט בתגובותיו במצבי כעס ותסכול ואף כיום מתקשה לראות את הבעייתיות שבהתנהלותו האימפולסיבית באירוע נשוא כתב האישום. הנאשם נקט עמדה מתגוננת מול שירות המבחן, שלל דפוסי התמכרות ותוקפנות ודחה נזקקות טיפולית. שירות המבחן לא התרשם כי הרשעה בדין תפגע בנאשם באופן קונקרטי ולשיטתו יש להשית על הנאשם מאסר מותנה שיחבר אותו לחומרת מעשיו, יציב עבורו גבולות ברורים וירתיע אותו מהישנות מקרים בעייתיים בעתיד. טיעוני הצדדים להרשעה ולעונש 6. ב"כ המאשימה, עו"ד אלפסי, עמד על חומרת מעשיו של הנאשם שהשליך עציצים, כסאות וטלפון במקום ציבורי כלפי חברו. נטען כי בדרך זו פגע הנאשם בשלום ובטחון הציבור שנכח במקום. התובע ציין כי בעברו של הנאשם אי הרשעה אחת בגין עבירות החזקת כלים לצריכת סם, החזקת אגרופן או סכין, היזק לרכוש במזיד ואיומים ובגין כך הוטלו עליו 200 שעות לתועלת הציבור וצו מבחן למשך שנה, אשר במהלכה ביצע את העבירה נשוא כתב האישום בהליך זה. לאור זאת, סבורה התביעה כי אין הנאשם ראוי לאמון מחודש בבית המשפט ויש להרשיעו בדין בגין העבירה בה הודה. עוד בעניין זה הפנה התובע להתרשמות והמלצות שירות המבחן. לצד זאת, ציין התובע את הודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה וכי איש לא נפגע פיזית ממעשיו. מכל המקובץ, עתר התובע להרשיע את הנאשם. באשר לענישה, נטען למתחם שבין קנס לבין 6 חודשי מאסר בפועל, אך בנסיבותיו של הנאשם התבקש בית המשפט להשית עליו מאסר על תנאי, קנס כספי והתחייבות. 7. ב"כ הנאשם, עו"ד מויאל, הפנה לתיקון המשמעותי בכתב האישום, הודאתו של הנאשם במיוחס לו ולעובדה כי כתב האישום הוגש זמן רב לאחר ביצוע העבירה. צוין כי הנאשם חסך מזמנו של בית המשפט, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והוא עשה את שעשה שעה שהיה בגילופין. נטען כי עניינו של הנאשם הנוסף, אשר הודה בביצוע עבירה חמורה יותר של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסתיים בפסק דין ללא הרשעה במסגרתו הוטלה עליו התחייבות כספית בלבד. הסנגור ביקש להמעיט ממשקלו של תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם ותחת זאת ליתן משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולהימנע מהרשעתו; לחלופין, ככל שיורשע הנאשם, ביקש הסנגור להשית עונש כספי בלבד בדמות התחייבות להימנע מביצוע עבירה. 8. הנאשם הביע צער על מעשיו, הבטיח כי לא ישוב עליהם והביע חשש מהשלכותיה של הרשעה על עתידו. הכרעת דין 9. כלל הוא כי משעבר הנאשם העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, מצווה בית המשפט להרשיעו ולענישו. בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע נאשם במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין חומרת העבירות לבין הנזק שייגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו. אם כך הוא בכלל המקרים, הרי שבעבירה זו, בנסיבותיו של הנאשם שביצע אותה בהיותו בתקופת צו המבחן בגין עבירה קודמת בעניינה נמנע בית המשפט מהרשעתו, יש צורך לקבוע כי מדובר במקרה המצוי בגדר "חריג שבחריגים", על מנת שתתאפשר הימנעות מהרשעה. על בית המשפט להיווכח מהתנהגות קלת ערך מחד גיסא ובפגיעה כבדה בנאשם מאידך גיסא, על מנת שימנע מהרשעתו בנסיבות כגון דא. ראו בעניין זה ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, שם נפסק כי: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק" [שם בעמ' 638]. ובע"פ 2083-96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב(3) 337, נקבע כך: "מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו, או הוקעת מעשי העבירה בצירוף מדיניות ענישה אחידה... כל אלו משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם... הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (שם, בעמ' 342). 10. לנאשם אין הרשעות קודמות, לאחר שבעבר הוטלו עליו כאמור צווי מבחן ושל"צ, אך לא מצאתי כי יש בכך כדי להימנע מהרשעתו. סבורני כי הנאשם אינו ראוי לאמון מחודש והימנעות מהרשעתו הפעם לא תשקף יחס הולם בין מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיושת עליו. אין בעברו הדל של הנאשם די לצורך הימנעות מהרשעתו. בעבירות הפוגעות בסדרי משטר וחברה ככלל ובעבירות מטרד בפרט כמו עבירת התנהגות פסולה במקום ציבורי, יש להבהיר מסר ברור של נורמות התנהגות מקובלות בחברה מתוקנת על מנת לשמור על שלום הציבור, בטחונו, שלוותו ורכושו. עבירת התפרעות במקום ציבורי גורמת לפגיעה ישירה ועקיפה ביחידים, בחברה, ובסדר הציבורי. 11. בענייננו, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, סבורני כי לא הורם הנטל להוכחת נסיבות חריגות ויוצאות דופן שיהא בהן כדי להוביל לאי הרשעה. בעבירה שביצע הנאשם יש להטביע חותם פליליות לבל ישוגר מסר הפוך מן המתחייב, משמע המדובר בהתנהגות של מה בכך. לא נעלם מעיניי הנזק אשר יכול וייגרם לנאשם, אולם איני סבור כי נסיבות המקרה מאפשרות אי הרשעה. לאור עברו התעסוקתי של הנאשם כפי שפורט בהרחבה בתסקיר שירות המבחן והובא לעיל, לא שוכנעתי כי הרשעה בדין תביא לגדיעת מטה לחמו של הנאשם, המועסק כיום כטבח באולם אירועים. לא הוצגה בפני כל ראשית ראיה כי הרשעת הנאשם תגרום לפיטוריו או תחסום את דרכו התעסוקתית בעתיד, בתחום עיסוקו או בכל תחום אחר. גם בהתייחס ליתרת הקווים המנחים שפורטו בהלכת כתב באשר להימנעות מהרשעה, לא נמצא המסד הנדרש לשם העדפת עתירת ההגנה. סבורני כי יש בטיב העבירה והיקפה על הנסיבות בהן בוצעה כדי לגבור על מקריות כלשהי שניתן היה לייחס למעשיו של הנאשם. מעמדו ותפקידו של הנאשם בביצוע העבירה היה מרכזי ומצאתי ליתן משקל רב להערכת שירות המבחן כי הנאשם מתקשה לראות את הבעייתיות שבהתנהלותו האימפולסיבית באירוע נשוא כתב האישום ועל כן יש צורך בהרשעתו בדין כדי להמחיש עבורו את החומרה שבמעשיו ולהרתיעו מלשוב עליהם בעתיד. מכאן, חומרת מעשי הנאשם ונסיבותיו האישיות, כך לשיטתי, אינם מאפשרים לוותר על ההרשעה מבלי שייפגעו שיקולי הענישה השונים, לרבות גמול והרתעת הנאשם ועבריינים כמותו. לנוכח מכלול הנסיבות והשיקולים השונים לקולא ולחומרא עליהם אעמוד בהמשך, ימצאו ביטוי בעצם הרשעת הנאשם וענישתו במסגרת מתחם העונש ההולם, בדרך של קנס ומאסר מותנה, אשר אינם אפשריים ללא הרשעתו. 12. אשר על כן, אני דוחה את עתירת הנאשם לאי הרשעתו ועל יסוד הודאתו באמור בכתב האישום המתוקן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. גזר דין 13. תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" התווה את עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ס' 40ב לחוק העונשין). מלאכת גזירת הדין מורכבת משלושה שלבים עיקריים: תחילה, אקבע את מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, על בסיס שיקולים נורמטיביים ואובייקטיבים, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בערך זה, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין (סעיף 40ג לחוק העונשין); לאחר מכן, אבחן האם ראוי לחרוג מן המתחם לקולא בשל שיקולי שיקום (סעיף 40ד לחוק העונשין) או לחומרא בשל שיקולי הגנה על שלום הציבור (סעיף 40ה לחוק העונשין); לבסוף, אקבע את העונש המתאים שיושת על הנאשם, בהתחשב בצורך בהרתעת הנאשם (סעיף40ו לחוק העונשין), בצורך בהרתעת הרבים (סעיף40ז לחוק העונשין) ובנסיבותיו האישיות של הנאשם שאינן קשורות לביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין), כמו גם בנסיבות אחרות ככל שתמצאנה רלוונטיות (סעיף 40יב לחוק העונשין). [ראו: ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.7.2013); ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.7.2013); ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.2013)]. מתחם העונש ההולם 14. מתחם העונש ההולם יקבע בהתאם לעקרון ההלימות כפי שהוגדר בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין. על מנת ליישמו בית משפט יתחשב בשלושת אלה: ראשית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ומידת אשמו של הנאשם; שלישית, במדיניות הענישה הנהוגה (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.8.2013). אעמוד להלן על מרכיביו השונים של מתחם העונש ההולם. 15. לצדה של עבירת התנהגות פסולה במקום ציבורי נקבע עונש מקסימאלי של 6 חודשי מאסר. הערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם - ביצוע עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי פוגעת בשלום הציבור, ביטחונו ושלוות נפשו (ראו י. קדמי, על הדין בפלילים חוק העונשין, הדין בראי הפסיקה, מהדורה מעודכנת 2006, חלק רביעי, עמ' 2237 והפסיקה שהובאה שם). הנאשם התווכח עם חברו במקום ציבורי (לובי של מלון), בשעת אשמורת שלישית במהלכו גרם נזק לרכוש ופגע בערכים החברתיים המוגנים, אם כי לא ברף חומרה גבוה, שכן סביר שבשעת המעשה לא היו המקום גדוש באנשים. 16. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין, ראוי לציין כי לא נשמעו סיבות המשמשות לזכות הנאשם שגרמו לו לבצע את העבירה וטענת הנאשם כי היה בגילופין במועד ביצוע העבירה אין בה כדי להצדיק את מעשיו. יתר על כן, העובדה כי הנאשם נמלט מהמקום עם הגעת המשטרה מצביעה על כך שהוא היה מודע לפסול שבמעשיו. הנאשם פגע בהתנהגותו בשלום הציבור, ביטחונו וברכוש הזולת. לצד זאת, יש להביא בחשבון כי הנאשם לא גרם לפגיעה בנפש. חלקו של הנאשם בביצוע העבירה הינו מרכזי והיה בהם פוטנציאלי לנזק ופגיעה רבה מאשר התרחש. הנאשם ידע והבין את הפסול שבהתנהגותו ואינו יכול ליהנות מסייגים לאחריות על מעשיו. 17. בחינת מדיניות הענישה הנהוגה יש לציין כי קשה בכגון דא למצוא מקרה דומה באופן מובהק למקרה הנידון. בחינת מקרים דומים העלתה כי הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסר מותנה וקנס ועד למאסר בפועל למשך חודשים אחדים [ראו למשל: ברע"פ 1920/97 עודד יערי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 30.3.1997); ת"פ (שלום נתניה) 31000-11-11 מדינת ישראל נ' אטאלו מטקו (ניתן ביום 7.4.2013); ת"פ (שלום ירושלים) 45453-01-12 מדינת ישראל נ' יוסף אזולאי (ניתן ביום 26.6.2012); ת"פ (שלום ת"א) 53119-11-10 מדינת ישראל נ' שמואל גרמה ואח' (ניתן ביום 4.5.2011); ת"פ (שלום ב"ש) 5192/06 מדינת ישראל נ' אורן צור (ניתן ביום 1.2.2010); ת"פ (שלום רמלה) 1215/09 מדינת ישראל נ' סלימאן אלאטרש (ניתן ביום 31.1.2010); ת"פ (שלום ראשון לציון) 2848/09 מדינת ישראל נ' סרגיי דודין (ניתן ביום 18.1.2010); ת"פ (שלום ראשון לציון) 3552/07 מדינת ישראל נ' יעקב לוי (ניתן ביום 17.1.2010); ת"פ (שלום ת"א) 23955-09-09 מדינת ישראל נ' יגאל אמסלם (ניתן ביום 12.1.2010); ת"פ (שלום חדרה) 7996-10-08 מדינת ישראל נ' יהודה אגרונוב (ניתן ביום 28.12.2009); ת"פ (שלום פ"ת) 2925-10-09 מדינת ישראל נ' עומר דוד (ניתן ביום 29.11.2009); ת"פ (שלום רמלה) 3222/08 מדינת ישראל נ' אלולו חאמד (ניתן ביום 8.11.2009)]. 18. מכל המקובץ, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בה, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה והיחס ההולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש שיש להטיל עליו, סבורני כי מתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם, הינו בין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל למשך 3 חודשים. האם יש מקום לחריגה מגבולות מתחם הענישה 19. כאמור, על בית המשפט לבחון האם ראוי לחרוג מן המתחם בשל שיקולי שיקום המהווים שיקול לקולא (סעיף 40ד לחוק העונשין) או מאידך בשל הצורך להגנה על שלום הציבור, המהווה שיקול לחומרא (סעיף 40ה לחוק העונשין). בנסיבות המקרה שלפניי, נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן ממנו עלה כי הנאשם שלל כל נזקקות טיפולית ודחה את המלצת שירות המבחן לשלבו במסגרת טיפולית, לא מצאתי כי קיים פוטנציאל שיקום מיוחד המצדיק חריגה ממתחם הענישה לקולא. מנגד, לא הונחה בפניי תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק על רמת סיכון גבוהה ועל כן אינני מוצא מקום לחצות את רף מתחם הענישה לחומרא, משיקולי הגנה על שלום הציבור. בנסיבות אלה, השיקולים השונים, ינחוני בקביעת העונש המתאים בתוך גדרי מתחם הענישה ההולם לצד שיקולי הרתעת הנאשם והרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות נוספות (ר' סעיף 40ו לחוק העונשין). העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם 20. משקבעתי את מתחם העונש ההולם לאירוע בגינו הורשה הנאשם, יש לקבוע את העונש המתאים לנאשם שמלפניי במתחם העונש ההולם. בגזירת העונש המתאים לנאשם וכמצוות סעיף 40יא לחוק העונשין, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות, כגון: גיל, עבר פלילי, נטילת האחריות, פגיעת העונש במשפחתו, נסיבות חיים קשות שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, שיתוף הפעולה עם רשויות החוק ועוד. נסיבות אלה נלמדות, בין היתר, מן האמור בתסקיר שירות המבחן, מטיעוני הסנגור לעונש, מרישומו הפלילי ומדברי הנאשם לבית המשפט. בדרך זו חידד תיקון מס' 113 לחוק העונשין את הצורך בהמשך נקיטת שיטת ענישה אינדיווידואלית, הבוחנת נסיבותיו של כל מקרה ואדם המובא לדין (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170; ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 350; רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.5.2009)). 21. הנאשם יליד 1979 ובעברו אי הרשעה אחת בעבירות של החזקת כלים להכנת סם, החזקת אגרופן או סכין, היזק לרכוש במזיד ואיומים. שיקולים לחומרה: בבסיס השיקולים לחומרה עומדת המדיניות המשפטית שתוארה לעיל והצורך להירתם למאבק בהתנהגות אלימה על כל צורתה בדרך של הרשעה וענישה מתאימה. כפי המצוין מצאתי ליתן משקל להתרשמות שירות המבחן כי הנאשם הקל ראש במעשיו והפחית מחומרתם וכן הערכתו כי רמת הסיכון להישנות עבירת אלימות בעתיד על ידי הנאשם הינה בינונית ובמידה ותבוצע עבירת אלימות היא צפויה אף היא להיות בדרגה בינונית. נוסף על כך, יש לראות בחומרה כי הנאשם ביצע את העבירה נשוא כתב האישום במהלך תקופת מבחן בעקבות ביצוע עבירות בגינן נמנע בית המשפט להרשיעו בדין ובדרך זו הפר את האמון שניתן בו. שיקולים לקולא: בנסיבות הזכות לנאשם יש לציין את התיקון המשמעותי בכתב האישום, הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן וכך חסך מזמנו היקר של בית המשפט, העדרן של הרשעות קודמות, הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד שהוגש נגדו כתב האישום והעדרן של הסתבכויות נוספות מאז אירוע כתב האישום. כמו כן, הבאתי בחשבון כגורם ממתן את העובדה כי שותפו של הנאשם למריבה, הנאשם 2, סיים את ההליך המשפטי ללא הרשעה, על אף שיוחסה לו עבירה חמורה יותר, בשל שיקולים שונים הרלוונטיים לעניינו. 22. לאחר שבחנתי את השיקולים השונים, נתתי דעתי לאמור בתסקיר שירות המבחן ומצאתי כי חומרת המעשים ונסיבותיו האישיות של הנאשם, אינם מאפשרים לוותר על הרשעתו בדין, מבלי שייפגעו שיקולי ענישה הקשורים במקרה דנן לשיקולי גמול והרתעת הנאשם ועבריינים כמותו, סבורני כי הגמול הראוי לנאשם, ימצא ביטויו באמצעות ענישה צופה פני עתיד בדמות מאסר מותנה, קנס והתחייבות. העונש המתאים לנאשם 23. סוף דבר. מכל הנתונים והשיקולים שפירטתי לעיל, באיזון ביניהם ובשים לב לפסיקה הנוהגת, סבורני כי מן הראוי להשית על הנאשם עונש, כדלקמן: מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים. הנאשם יישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מהיום יעבור על כל עבירת אלימות. קנס - קנס בסך 1,500 ₪ או מאסר למשך 8 יום תחתיו; הקנס ישולם בתוך 90 יום. התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות על סך 6,000 ₪, אשר יהיה עליו לשלם באם בתוך שלוש שנים מהיום יעבור על עבירות נוספות בה הורשע. היה והנאשם לא יחתום על התחייבות כאמור בתוך 7 ימים מהיום - ייאסר בגין כך למשך 30 יום. ניתן בזאת צו כללי לעניין המוצגים לפי שיקול דעת המאשימה. זכות ערעור לבית משפט המחוזי תוך 45 ימים. משפט פליליחוק העונשין