בפסק הדין בתביעה המקבילה קבע בית המשפט כי, התביעה מתקבלת, וכי על הנתבע לפנות את החצר. נקבע, כי התובע (הנתבע שם) לא הצליח להוכיח שיש בידו זכות חזקה כדין בחצר. 15. הקביעות בפסק הדין בתביעה המקבילה יש בהן כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענותיו העובדתיות של התובע, והמועלות בכתב התביעה שבפניי, ואשר עליהן מבוססת עילת התביעה. מאחר שטענתו של התובע כי הוא בעלים או דייר מוגן או בעל זכות חזקה בחצר, נדחתה לגופה בפסק הדין בתביעה המקבילה, ומאחר ומלכתחילה, אין לתובע כל זכות לתפוס חזקה בחצר ולהקים בה גדר, ממלא היה עליו לפנות את החצר והגדר על פי פסק הדין בתביעה המקבילה. זאת ועוד, התובע גם לא היה זכאי להקים גדר חדשה בחצר, ועל כן, דין כל טענותיו בעניין זה להידחות על הסף. לאור האמור לעיל, אין זכות ואין עילה שמכוחה זכאי התובע לדרוש פיצויי או החזר כספים ששולמו בקשר לאותה גדר. 16. לאור האמור לעיל, ומאחר ואת תביעתו בפניי , סומך התובע על טענתו, לפיה הוא הבעלים או דייר מוגן או בעל חזקה בחצר, ומאחר וטענה זו נדחתה לגופה בפסק הדין בתביעה המקבילה, אין עוד מקום לדון בטענותיו של התובע בתביעה שבפניי, ודינה להידחות על הסף. 17. למעלה מן הצורך אציין כי, טענתו של התובע, בדבר אי תחולתו של סעיף 18 לחוק המקרקעין, מהווה הרחבת חזית למה שנטען בכתב התביעה בפניי, ויש לדחותה ולו מטעם זה בלבד. 18. לא למותר לציין כי החלטתי זו מתייחסת לבקשה לסילוק על הסף, ועל פי הנסיבות של התביעה בפניי, ותו לאו. אין בהחלטתי כדי להכריע במחלוקות נוספות אחרות שאינן בפניי ,לרבות האמור בסעיף 12 לתגובת התובע. 19. התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 3000 ₪. פינוי מקרקעיןחצר