תאונת דרכים ארעה בתוך הצומת. לאחר ההתנגשות, המשיך רכב הנתבעים ופגע בקיר: תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 16.12.2009 בצומת הרחובות יגאל אלון וגרינשפן בראשון לציון. 4. אין חולק, כי אחד מבין התובעת והנתבע נסע במופע אור אדום; כל אחד משני אלה מאשים את משנהו. 5. להשלמת הרקע, אוסיף שתי נקודות אלה: ראשית, במסגרת תיק 8747-07-10 בבית המשפט לתעבורה בפתח תקוה, התנהל הליך פלילי, בו הואשמה התובעת כמי שגרמה לתאונה, אך הוא הסתיים בזיכוי מחמת הספק (להלן - "תיק התעבורה"); ושנית, ככל הנראה בלא צורך להיזקק להליך משפטי, ולדרישת הנתבעת 2, שילמה מבטחת התובעת לנתבעת את הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעים. 6. לבד מהנהגים, נשמעו עדויותיהם של כל אלה: א. מטעם התובעת העידו בני הזוג, ה"ה שגיא יהוד ואפרת רון-יהוד, אשר היו עדי ראיה לתאונה. בקצרה ייאמר, כי הם נסעו בכיוון נסיעת התובעת, בנתיב הסמוך לנתיב נסיעתה, מתוך מטרה להמשיך ישר, ועמדו במופע אור אדום בשעה שהתרחשה התאונה. לפי עדותם, מנסיונם רב-השנים בצומת זה, כאשר להם מופע אור אדום, גם הרמזור של התנועה הנגדית (כיוון נסיעת הנתבע) הוא במופע אור אדום. הם לא יכלו להעיד כי ראו באופן פוזיטיבי שמופע הרמזור של הנתיב הפונה שמאלה (של התובעת) היה ירוק, ולבטח שלא ראו בפועל את מופע הרמזור בכיוון נסיעת הנתבע. ב. מטעם הנתבעים העידו 4 נוסעי רכב הנתבעים, ה"ה יהודה מזגאוקר, שלמה בן-סניור, מיכאל אדמוני וחיים קרינסקי (שלהלן יכונו לפי שמותיהם הפרטיים). בקצרה ייאמר, כי אלה העידו כולם כי מעט לפני הרמזור נשאו עיניהם וראו אותו במופע אור ירוק; כן העידו (כולם לבד ממיכאל, שלא התייחס לנקודה), כי נסעו בנתיב האמצעי מתוך שלושה, שהוא השמאלי מבין הנתיבים הממשיכים ישר. הם גם העידו, כי בכיוון נסיעתם היה רכב אחד נוסף, שאף הוא נכנס לצומת באור ירוק, ונהגו סיפר להם כי ראה שהם נכנסו באור ירוק (להלן - "עד הראיה") 7. כן הוגשו, בהסכמה, כל הפרוטוקולים של חקירות עדים אלה בתיק התעבורה (לרבות הנהגים). בהקשר זה אעיר, כי בתיק התעבורה העיד גם עד הראיה, אלא שהוא לא התייצב לעדות בפני, ומשום מה אף לא הוזמן. כן הוגשה לדין הכרעת הדין המזכה בתיק התעבורה; ברי, כי זו אינה משמשת, כשלעצמה, ראיה, וכך גם מסקנותיה או ניתוח הראיות שם הכלול בה; ברם, נודעת לה חשיבות מסוימת בהערכת משקל עדויות העדים שבפני, כפי שאבהיר, ולצורך המלים הכתובות בה (בניגוד למשמעותם והסברות שבהן) סבורני שאף היא יכולה לשמש ראיה. דברים אלה יובהרו בהמשך. 8. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בחומר שהוגש, ולאחר שנתתי דעתי גם לעדות שלא נשמעה, זו של עד הראיה, אני מעדיף את גרסת התובעת, אותה מצאתי מהימנה יותר מגרסת הנתבע, בין היתר מהטעמים שלהלן: א. עדותם של שגיא ושל אפרת היתה קוהרנטית ונחרצת, אך לא התיימרה להתהדר בנוצות לא-לה; כך, אילו חפצו לסייע בידי התובעת משיקולים זרים, נקל היה להם (או לכל הפחות לשגיא, שישב במושב הנהג, סמוך לרכב התובעת) להעיד כי ראו את מופע האור הירוק בכיוון נסיעת התובעת, אך לא עשו כן. התרשמתי, כי הקפידו להעיד, במדויק, על אשר ידעו (או אשר הסיקו), ולא ניסו ליפות את עדותם. העדות גם היתה עקבית עם עדותם לפני שנה בתיק התעבורה. ב. ברי, כי חלק מעדותם היא בבחינת עדות סברה, ולא אוכל להישען עליה, אולם לרכיב העובדתי העיקרי, כי מופע הרמזור שלהם היה אדום בעת התאונה, אני מייחס משקל רב. ג. מנגד, עדותם של יהודה, שלמה, מיכאל וחיים - כמו גם עדות הנתבע - בלטה, לטעמי, בגרסה מתואמת מדי, שאינה מתיישבת עם ניסיון החיים, ואשר בחלקה כללה רכיבים אחידים, שונים מעדויותיהם בתיק התעבורה, באופן המצביע לכאורה על התאמת הגרסה להערות בית המשפט בהכרעת הדין. ד. כך, תמוה מאד בעיני כי כל 4 היושבים ברכב מלבד הנהג, ללא יוצא מהכלל, ראו את האור הירוק ברמזור - כולל 3 שישבו בספסלים אחוריים (אחד מהם בספסל שלישי מאחור - אם כי הוא לא חזר במפורש על הדברים בהליך שבפני, אלא אמרם בהודעתו למשטרה ובעדותו בתיק התעבורה) הרימו עיניהם במרחק קטן מהצומת וראו את מופע האור הירוק ברמזור. ה. הווה אומר: כל נוסעי הרכב ידעו להביט קדימה במהלך הנסיעה, סמוך מאד לפני הכניסה לצומת הגורלי; איש מהם לא הביט הצידה אל עבר שכנו לספסל או חברו שמאחור, תוך שיחת חולין מהסוג המתרחש תכופות בנסיבות של נסיעה משותפת של חברים לעבודה; איש מהם לא עצם עיניו רגע, או הביט לעבר טלפון נייד (למשל) או לכל כיוון אחר. כולם הישירו מבטם אל הרמזור, ואף הבחינו כי הוא ירוק (הגם שבהיותם נוסעים, צבע הרמזור פחות רלבנטי ופחות סביר כי ייקלט בחושיהם, מאשר אצל הנהג). ויש לזכור - כי למעט הנתבע ויהודה, איש לא ישב במושב הקדמי, ולכל אחד היו הפרעות בשדה הראיה, אם של המושבים שלפניו ואם של ראשי הנוסעים שלפניו. לא למותר להזכיר, בהקשר זה, את עדותו של שלמה בתיק התעבורה, שם ציין כי "ישבתי ואכלתי מאחורה סנדוויץ" (עמ' 6). ו. כל העדים (למעט מיכאל), בתיק התעבורה, גם העידו שמהירות נסיעתו של הנתבע היתה סביב 50-60 קמ"ש, למרות שקשה להניח שמי מהם, אם בכלל, יכול היה לדעת זאת (והיחיד שנתן הסבר להערכתו הוא חיים). הנתבע: "ש. ואז כל הזמן הזה אתה נוסע 50 קמ"ש בנתיב השמאלי. ת. כן." (עמ' 2 לפרוטוקול שם) יהודה: "ש. באיזה נתיב נסעתם? ת. שמאלי. ש. כל הדרך? ת. כן. ש. איזה מהירות? ת. בין 50-60. ש. ראית את הספידומטר של הרכב? ת. אני לא יכול כל הזמן להסתכל אבל הבחנתי. ש. מתי פעם ראשונה היה לך קשר עין עם הרמזור? ת. אני כל הזמן מסתכל על הרמזור, הרמזור ירוק. (עמ' 4; והשווה לאמור לעיל לגבי ההסתכלות על הרמזור). שלמה: "ש. איפה ישבת ברכב. ת. בספסל השלישי מאחורה, בצד ימין של הנהג...", ואח"כ: "ש. כמה מרחק זה? ת. אין לי רישיון אז אני לא מבין בדבר האלה...", אבל אז, "ש. אתה יודע באיזו מהירות הוא נסע? ת. 50-55. ש. זה מה שאמרת במשטרה, אבל לך אין רישיון נהיגה ואתה גם לא נוהג? ת. אני ערני ושמתי לב למהירות הנסיעה." (עמ' 5-6; ומעניין לציין, כי על פי העדויות שבפני שלמה ישב בספסל האמצעי, ולא בשלישי, שם ישב חיים). חיים: "ש. ואתם נוסעים בנתיב השמאלי? ת. כן. ש. באיזו מהירות? ת. אני לא ראיתי אך אני יכול להעריך, אני נהג הרבה שנים, אני מניח בין 40-50-55 משהו כזה." (עמ' 9). ז. גם סוגיית עד הראיה מעניינת: הנתבע הזכיר אותו ("היה עוד בחור אחריי"); יהודה הזכיר אותו ("ש. היו עוד רכבים שנסעו אחריך באותו כיוון עם אור ירוק? ת. נסע עוד רכב..."); מיכאל הזכיר אותו ("היה רכב מאחורינו שהוא היה צריך לבוא להעיד פה... כן, הרכב שנסע אחרינו, הוא נסע אחרינו בירוק"), אולם בהמשך תיאר שהוא בעצם היה מימין ומאחור, וכך גם העיד חיים ("היה רכב שנסע בנתיב מקביל מימין אלינו, כמה עשרות מטרים מאחורינו"). ח. דהיינו, שאותם זוגות עינים שהיו נשואות קדימה, לרמזור, ידעו גם לספר כי מאחור, או בצד ימין מאחור, היה כלי רכב נוסף, ובמקביל גם ידעו באיזו מהירות נוסע הרכב. ט. אותו עד ראיה, שהעיד בתיק התעבורה, לא הוזמן להעיד בהליך שבפני. הסבר לא הוצע לכך, אם כי יתכן שהטעם לכך הוא, שאותו עד שינה טעמו בתיק התעבורה, ולאחר שעדותו הראשונית היתה מותאמת לעדות הנתבע וחבריו, כי נכנס לצומת אחריהם באור ירוק, הרי שבחקירה הנגדית (בתיק התעבורה) עדכן את גרסתו, והעיד כי עצר עוד לפני הצומת, וכלל לא נכנס אליה באותו מופע אור ירוק. י. ועוד תמוה בעיני מדוע 3 מהעדים, הנתבע, יהודה ושלמה, כשנתבקשו לתאר בלשונם את אשר ארע, בחרו לתאר את יציאתם מ"שער ראשון" (שבמחנה צריפין). חלק זה של התיאור כלל אינו שייך לאירוע, ונראה כניסיון להוסיף נופך של פרטים מתואמים כדי למנוע סתירות. יא. מאלפת היתה גם התייחסות הנתבע ויהודה בעדותם באשר לנתיב הנסיעה בו נסעו: הנתבע: "...ואז הגעתי לצומת... ואיך שנכנסתי לצומת פתאום אני רואה אותה פונה שמאלה ויש שם שני נתיבים ישר ואני הייתי בנתיב השמאלי ובסוף הצומת מתפצל עוד נתיב שמאלה ואני הייתי בישר השמאלי..." (עמ' 8 שורות 8-11; ויש לדייק, כי תיאור הנתיבים אינו מגיע בזמן הטבעי לכך, בתחילת הקטע המצוטט, בשורה 8, אלא בהמשך ולא בהקשר, החל מש' 10). יהודה: "יש שני רמזורים - אחד ישר ואחד פניה שמאלה וישנם שם 3 נתיבים, שניים שמראים נסיעה ישרה ואחד שמאלה." (עמ' 9 שורות 5-6). יב. בהקשר זה חשוב להפנות להכרעת הדין בתיק התעבורה. ושוב, איני מתכוון לתיאור העובדות בו (שכן בכך אין הוא עדיף על עדות שמיעה), ולא למסקנותיו (שכן בכך אין הוא עדיף על עדות סברה), אלא לתוכנו בתור שכזה. בית המשפט בתיק התעבורה ציין, בין היתר, את העובדה שלמרות שבכיוון נסיעת הנתבע היו 3 נתיבים, כאמור לעיל, מהם 2 הממשיכים ישר, ואחד נוסף, השמאלי, המיועד לפניה שמאלה, העידו כל העדים, בעקביות, הן בהודעותיהם במשטרה והן בעדותם בפניו, כי רכב הנתבע נסע בנתיב השמאלי. יג. לגוף העניין, אין קביעה זו מדויקת, שכן שלמה מסר בעדותו במשטרה, כי הרכב נסע בנתיב האמצעי מתוך שלושה, כשהאחד לשמאלו מיועד לפונים שמאלה. אולם לא הקביעה היא הרלבנטית לכאן, אלא הדברים הבאים: כל המעיין בהכרעת הדין יבין מייד, כי בית המשפט לתעבורה ייחס חשיבות לכך, שאיש מהעדים לא דיבר על הנתיב השמאלי מהנתיבים הממשיכים ישר, או על הנתיב האמצעי. אין זה מפתיע, איפוא, כי הנתבע ויהודה טרחו לציין במדויק את הנתיב בו נסעו, באופן שונה מזה שבו תיארוהו בעדותם החופשית במשטרה ובתיק התעבורה. יד. כך, הנתבע, בהודעתו במצ"ח: "הייתי בנתיב השמאלי...", ויהודה, בהודעתו שם: "נסענו בנתיב השמאלי... יש לציין בכיוון של הרכב האזרחי יש שתי רמזורים אחד שמורה על נסיעה ישר ואחד שמורה על נסיעה שמאלה." (יש לדייק, כי אין זכר לכך, שגם בכיוון נסיעתם-שלהם היו שני רמזורים, אחד המורה על נסיעה ישר, והאחר המורה על נסיעה שמאלה). טו. גם בעדותם בעל פה בתיק התעבורה העידו שני אלה, כי נסעו בנתיב השמאלי (ראה הקטעים שצוטטו לעיל, בס"ק ו'). 9. מהטעמים דלעיל הגעתי למסקנה, כי קשה לקבל כאמינה את גרסת הנתבע, כפי שבאה מפיו ומפי עדיו; בחלקים רבים מדי מהן, העדויות נשמעות כמתואמות, ובמקצת מאותם חלקים אין הן נשמעות אמינות ומשכנעות. הוסף לכך את הימנעות הנתבעים מלהזמין את עד הראייה, ונמצאת מגיע למסקנה אותה כבר גיליתי לעיל - כי במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי יש להעדיף את גרסת התובעת ועדיה על פני גרסת הנתבע ועדיו. 10. על כל אלה יש להוסיף את תכנית מופעי הרמזורים שצורפה לכתב התביעה, ושעל פיה נראה כי מופע הרמזור של הנסיעה ישר לכיוון נסיעת הנתבעים תואם בקירוב את מופע הרמזור של הנסיעה ישר לכיוון נסיעת עדי התובעת, כפי שהם עצמם הבחינו בעדותם (אשר כשלעצמה היא עדות סברה), ואין בכך אלא לחזק את המסקנה אליה כבר הגעתי. גם מקום המפגש, על פי תרשים התאונה שערך בוחן התנועה (ושצורף לכתב התביעה, אם כי אינו חלק אמיתי מחומר הראיות שבפני), המצוי בקירוב באמצע המסלול עליו נסע הנתבע, תואם את האפשרות כי נסע דווקא בנתיב השמאלי משלושה, ואז סטה עם רכבו ימינה (כפי שתיאר ותיארו עדיו), בניסיון למנוע את ההתנגשות. 11. לא מצאתי בשלוש הנקודות הבאות טעם מספיק כדי להטות בחזרה את כפות המאזניים אל עבר הנתבעים: הראשונה, כי בוחן התנועה הגיע למסקנה הפוכה, וזאת הן משום שלא נשמעו לפניו עדי התובעת, והן משום שהוא עצמו כלל לא הוזמן להעיד בפני ולא יכול היה להגן על מסקנתו; השניה, כי התביעה לא הוגשה מייד, אלא רק לאחר השלמת ההליך בתיק התעבורה, וזאת משום שאיני סבור שהמתנה עד לתום ההליך הפלילי מעידה על אי-אמון של בעל דין בגרסתו-הוא, אלא של חוסר ודאות טבעי, שבעטיו עשוי בעל הדין להיזהר מליזום הליך אזרחי יקר; והשלישית, כי מבטחת התובעת בחרה לשלם לנתבעת 2 את נזקיה, מאחר ששיקוליה לא הובאו בפני ואין לדעת מה הניא אותה לעשות כן. למעשה, הנקודה הראשונה והשלישית מהאמורות כלל אינן ראיה בתיק, אולם מניתי אותן על מנת לסבר את האוזן ולהפיס דעת הנתבעים. 12. משכך, אני קובע כי הנתבע הוא שנכנס לצומת באור אדום, ולא התובעת; עם זאת, הדעת נותנת כי ביתר תשומת לב מצדה, יכולה היתה גם התובעת לסייע במניעת התאונה, ועל כן אני מוצא לנכון לחלק את האחריות בשיעור 85:15 לחובת הנתבע. לפיכך, על הנתבעים לשאת (בשיעור האמור) בתוצאות הנזקים שנגרמו, כפי שיפורט. 13. נוכח אי-הוכחת עיקר רכיביו של ראש הנזק המתייחס לעוגמת נפש, הוצאות ונסיעות - למעט מידה בסיסית של עגמת נפש שהיא בבחינת אומדנא דדיינא - אני מעמיד ראש נזק זה על סך 1,800 ש"ח. את יתר רכיבי הנזק אני מקבל בשלמותם, בהעדר ראיות לסתור. 14. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 27,125 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 16.12.2009 ועד לתשלום בפועל. 15. כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (אגרה ושכר עדי התובעת, בסך 300 ₪ לכל עד), וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. משפט תעבורהקירותתאונת דרכיםצומת