דרך יצירת השליחות: השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או בעל פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד שלישי, או ע"י התנהגות השולח כלפי אחד מהם. בע"א 1286/90 בנק הפועלים בעמ' נ' ורד הלבשה ואח', עסק בית המשפט העליון בשאלות של שליחות. בין היתר פירש את סעיף 3(א) הנ"ל באומרו: "פירושו של דבר, כי השליחות היא תופעה אובייקטיבית, היא איננה תופעה סובייקטיבית המותנית ברצונו של השולח. לכן, אם השולח יוצר מצג אובייקטיבי של הרשאת השלוח כלפי הצד השלישי, הרי שרואים את פעולת השלוח כפעולת השולח. במילים אחרות, דיני החריגה מההרשאה הקבועים בסעיף 6 לחוק השליחות כפופים להגדרות השליחות וההרשאה בחוק. מקום בו קיים מצג אובייקטיבי של הרשאה לבצע פעולה מסוימת אף על פי שהשולח לא הסמיך את השלוח לבצע פעולה זו, הרי שאין חריגה מהרשאה". בעניין שלפני סבורני כי הוכחה, אף מעל למידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבע 2 היה שלוחו של הנתבע 1, בכל היקף הפעולות שערך עם התובע, או עם נציגיו, בעניין חובותיו של הבן והחזרת השיקים לידי הנתבע 1. מסקנתי הנ"ל נשענת על הראיות הבאות: 1. ראשית, התובע הצהיר על השליחות בתצהירו מיום 14.3.13: "הנתבע 2 הוא נציגו של הנתבע 1, שהיה נוהג להיפגש בנוכחות ב"כ הנתבעים עו"ד זנדבנק ולהציג עצמו בשם בדוי ובזהות בדויה (זאב). הנתבע 1 אף אישר שהנתבע 2 הינו נציגו ומוסמך לטפל מטעמו בענייניו". אף בחקירתו הנגדית, חזר התובע על גרסת השליחות: "ש: למה תבעת את מר קושניר? הוא לא חתום על השיקים. ת: קושניר נשלח על ידי דב והציג את עצמו בשם זאב. הוא אמר שהוא בשם האבא ושהוא אחראי על הכל ושהוא מבין איך הכל הולך... ש: בסופו של דבר התביעה שלך אומרת שהבטיחו לתת לך שיקים אחרים במקום השיקים שאשתך מסרה לקושניר. ת: כן. ש: מי הבטיח לך? ת: שלמה קושניר". משמע, גרסת התובע לכך שהנתבעים הציגו את הנתבע 2 כשלוח של הנתבע 1 לא נסתרה. 2. אין מחלוקת שהנתבע 1 ובנו מעולם לא פגשו בתובע. כל המפגשים היו עם הנתבע 2 בלבד, בין אם בנוכחות עו"ד זנדבנק, ובין אם בהעדרו. רבות מהפגישות נערכו אחרי השגת ההסכם. הפגישה המהותית בקניון איילון ברמת גן, ביום 27.3.11, בה נמסרו השיקים נשוא התביעה, נערכה עם הנתבע 2 לבדו. פגישות נוספות נערכו בין הנתבע 2 לאשתו של התובע, לאחר מעצרו של התובע. 3. אין מחלוקת כי לנתבע 2 לא הייתה מעורבות אישית בהסתבכות הכספית של הבן ואין מדובר בחובות או כספים אישיים שלו. מעורבותו בפרשה נעשתה על רקע חששו של הנתבע 1 (לפי עדותו) להיפגש עם הנושים או עם נציגם בעצמו. 4. הנתבע 2 אישר בתצהירו: "מי שקיים את הקשר עם שמעון אזולאי הייתי רק אני שלמה קושניר, אני דיברתי עם שמעון אזולאי, אני ניהלתי אתו את המו"מ. ואני דיווחתי לדב טיקוצקי מה המצב". 5. הנתבע 1 אישר שקיבל את השיקים דנא מהנתבע 2. קרי: הנתבע 2 נשלח לקבל את השיקים והעביר אותם לשולח. מכאן, ששני הנתבעים הציגו לפני התובע מצג אובייקטיבי, כי הנתבע 2 הוא שלוחו של הנתבע 1 לכל דבר ועניין הקשור בשיקים, לרבות השיקים נשוא התביעה. הנתבעים כבולים במצג הנ"ל ואינם יכולים לטעון, בדיעבד, שהנתבע 2 הצטרף כמתווך בלבד. הנתבע 2 בעצמו, חזר בו בעדותו מהטענה ששימש מתווך בלבד. עובדה היא, שהמשיך בפגישותיו עם התובע, ועם רעייתו של התובע, לצורך קבלת ומסירת שיקים לאחר הסיכום עם הנושים. בנסיבות אלה, התובע רשאי היה להסתמך על התחייבות הנתבע 2 בשם הנתבע 1, להמציא לו שיקים של הנתבע 1 כנגד השיקים שקיבל מאשתו, כפי שהנתבע 1 יכול היה להסתמך על כך שהנתבע 2 יעביר לתובע את השיקים שנתן לו, כנגד קבלת השיקים של בנו. תפקידו של הנתבע 2 כשלוח, אינו מחייב אותו אישית לפרוע את השיקים שקיבל מהתובע. פעולתו כשלוח מטילה את החבות על הנתבע 1. מאחר ואין חולק כי השיקים נשוא התביעה הגיעו לידי הנתבע 1, מבלי שהנתבע 2 רכש בהם קניין, חובת פרעונם חלה על תבע 1 בלבד. ומכאן, אל המחלוקת בשאלה אם השיקים אמנם נפרעו. ב. סוגיית הפירעון: (1) השאלה העיקרית הדורשת הכרעה הינה, האם השיקים שמסרה אשתו של התובע לנתבע 2, נפרעו קודם לכן במזומן, או שמא נמסרו על תנאי שהנתבע 2 ימציא לתובע שיקים חלופיים? בעניין זה אני מעדיפה את גרסת התובע, משום שהנתבעים מסרו גרסאות סותרות בנקודה זו. (2) תחילה, כפי שציינתי לעיל, טענו כי הושג סיכום כללי, על פיו ימסור הנתבע 1 לתובע, עבור הנושים, סדרת שיקים, בתמורה לשיקים של הבן. הנתבעים לא מסרו פרטים ביחס לאותו סיכום, למעט כי דובר במאות אלפי שקלים. העדר הפירוט מעלה תמיהה, משום שאין מחלוקת כי הנתבעים ועו"ד זנדבנק קיבלו צילומים של השיקים במהלך המו"מ להסדר. כמו כן, אין חולק כי השיקים עצמם הוחזרו לידיהם. דומה שניתן היה לפרט אילו שיקים נכללו בהסדר ומהו סכומם הכולל. הנתבע 1 טען, לכל אורך הדרך, כי פרע את מלוא השיקים שמסר, ולא נותר חייב דבר לנושים או לתובע בגינם (טענה זו נסתרה בעדות הנתבע 2 בחקירתו החוזרת - עמ' 10 שורות 32 לפרוטוקול). לפיכך, לשיטתו, השיקים שקיבל באמצעות רעייתו של התובע ודרך הנתבע 2, הם שיקים שכבר נמסרה בעדם תמורה, בסדרת השיקים הנ"ל. (3) לעומת זאת, הנתבע 2 העיד בתצהירו ממאי 2013: "באחת הפעמים בה נפגשתי עם מר אזולאי, שילמתי עבור דב טיקוצקי אחד מהתשלומים למר אזולאי הגיע שמעון לפגישה ללא השיקים שעבורם בוצע התשלום. שמעון ביקש מאוד כי יבוצע התשלום כי הוא לחוץ והבטיח להמציא את השיקים תוך מספר ימים. הסכמתי ושילמתי לו את הכסף שלא כנגד השיקים. דיווחתי לדב טיקוצקי, כי פרעתי לשמעון אזולאי את שני השיקים ואמרתי לו כי שמעון הבטיח להמציא את השיקים תוך מספר ימים. הוא כעס מאוד ודרש כי אני אשיג את השיקים באופן דחוף משמעון אזולאי. אני לחצתי טלפונית על שמעון אזולאי להשיב לי את השיקים ללא דיחוי וכתוצאה מכך אישתו הביאה את השיקים ומסרה לי אותם". כפי שניתן להיווכח, הטענה כי נמסרה סדרת שיקים מראש איננה עולה מגרסתו זו של הנתבע 2. (4) בעת חקירתו הנגדית העיד הנתבע 2: "אני הייתי מביא כסף ואתה מחזיר לי שיקים" (עמ' 8 שורה 7). לאחר מכן שינה את עדותו: "... ותמיד אני הייתי נותן שיקים ולוקח שיקים" (עמ' 7 שורה 13). ושוב: "אני יודע דבר אחד ברור שאני תמיד זה שנתתי את השיקים וזה שקיבלתי בחזרה. הוא אף פעם לא נתן לי שיקים שאביא לו שיקים. הרי הוא אוסף את השיקים מאנשים" (עמ' 8 שורות 20-22). אף עדותו זאת מלמדת כי לא נמסרה סדרת שיקים מראש. הנתבע 2 ניסה תחילה להתאים את עדותו לגרסתו בתצהיר, לפיה מסר כסף במזומן. אח"כ ביקש להתאימה לגרסת הנתבע 1 כי נמסרו שיקים ולא כסף מזומן. אולם, לפי שתי הגרסאות דובר בשיקים שנמסרו מפעם לפעם, כנגד קבלת מספר המחאות של הבן, ולא דובר על סדרת שיקים שנמסרה בבת אחת. (6) אם ביקש הנתבע 1 להוכיח שפרע את השיקים נשוא התביעה משום שהם נכללו בסכום הכולל של סדרת השיקים שמסר, היה עליו להעיד את עו"ד זנדבנק כמו שנכח לכאורה במעמד מסירת הסדרה. דא עקא, שעו"ד זנדבנק בחר לייצג את הנתבעים ולא להעיד. (7) בנוסף: אם סדרת השיקים שנמסרה במעמד שתי הפגישות של עו"ד זנדבנק והנתבע 2 עם התובע, נועדה לחסל את כלל החוב, והיא נמסרה לתובע כנגד קבלת כל השיקים שהוחזקו ע"י הנושים, כיצד נותרו בידי התובע שלושת השיקים נשוא התביעה? כאמור, עדותו של הנתבע 2 שנועדה לתמוך בקו ההגנה של הנתבעים, כאילו מלוא החובות נפרעו בסדרת השיקים שנתן הנתבע 1, הלכה והתערערה, עד אשר העיד , בניגוד לאמור בתצהירו, כי תמיד היה מוסר שיקים כנגד קבלת שיקים: "אני עקרונית העברתי תמיד לשמעון שיקים וקיבלתי את השיקים של ארז. שמעון החזיק שיקים מאנשים שטענו שלא קיבלו את הכסף ובדרך כלל הוא היה מחזיר לי את השיקים אחרי שהייתי מביא לו שיקים". (8) למעשה, שני האדנים עליהם ניסו הנתבעים לבסס את הגנתם בנוגע לשיקים נשוא התביעה קרסו בחקירה הנגדית של הנתבע 2. הראשון, כשהעיד כי מדי פעם מסר שיקים של הנתבע 1 לתובע כנגד קבלת שיקים של הבן, שהתובע אסף מהנושים; השני, כשהעיד שתמיד מסר שיקים כנגד שיקים, להבדיל מתשלום בעד שיקים במזומן. הגנת הנתבעים איננה עקבית ואף גרסאותיהם המאוחרות סותרות זו את זו. אם עדותו של הנתבע 1 (כי נמסרה לתובע סדרת שיקים אחת עבור כלל חובות הבן, ובפרעונה חוסלו כל התחייבויותיו) נכונה, מדוע צריך היה לשם לתובע כסף מזומן לצורך קבלת השיקים דנא, כפי שהעיד הנתבע 2? ג. הדין קובע כי הטוען לפירעון, עליו הראייה. במקרה שלפני, עם הודאת הנתבעים בקבלת השיקים מאשתו של התובע, עובר על שכמם נטל הראייה והשכנוע, שקיבלו את השיקים כנגד תשלום תמורה, בבחינת טענת הודאה והדחה (ראו: רע"א 3592/01 עזבון המנוח סימן טוב מנשה נגד ע. אהרונוב קבלנות בנין (1988) בע"מ; ע"א 777/80 שרייבר נגד שטרן). נטל זה לא הורם. טענה לתשלום כסף במזומן, שמטבעה אינה נתמכת בסימוכין, צריכה להיות מפורטת כדבעי. יש מקום להוכיח את נסיבות התשלום, היכן ומתי בוצע, מי נכח, המטבע ופירוט שטרי הכסף, מקורות המימון וכד'. מכל אלה התעלמו הנתבעים במקרה הנדון. אין בידי הנתבעים טענה מניחה את הדעת לכך שהנתבע 2 לא קיבל כל סימוכין בכתב לקבלת המזומנים. חזקה שלא היה מוסר כסף מזומן מבלי לקבל את השיקים של הבן, או סימוכין אחר לתשלום, אלא בנסיבות חריגות. לא נטען שהתקיימו כאן נסיבות כאלה. לעומת זאת, טענתם הנגדית, כי חזקה על התובע שלא היה מוסר את השיקים מבלי לקבל תמורה, אינה יכולה לעמוד במקרה זה. אין מחלוקת שרעיית התובע מסרה את השיקים לנתבע 2 ביום בו נעצר התובע בידי המשטרה. לפי עדותה, שאין סיבה לפקפק בה, נשלחה ע"י בעלה אל הנתבע 2, עם הנחייה לקבל ממנו בעד השיקים - המחאות של הנתבע 1. רק במעמד הפגישה התחוור כי הנתבע 2 הגיע ללא השיקים. העדה, שהיתה נתונה בלחץ נפשי לא פשוט, פעלה לפי הוראות בעלה, למסור את השיקים על סמך הבטחת הנתבע 2 להמציא את ההמחאות הנגדיות מאוחר יותר: "לשמעון היה אמון גדול ורציני במר שלמה קושניר שאני התנגדתי בכל תוקף למסור אותם ללא קבלת אסמכתא בכתב שהם נמסרו...שמעון נתן בו אמון ואני אישתו של שמעון והונחיתי על פי הנחיות מפורשות שלו, לרבות לא הונחיתי לקבל קבלה. ש: מיוזמתך לא ביקשת? ת: הייתי במצב נפשי ובסערת רגשות וכך זה קרה" (עמ' 7 ש' 2 עד 15). על כך מתווספת עדות הנתבעים כי דובר בשני שיקים בלבד, בשעה שהתובע ורעייתו מעידים על שלושה שיקים. לא מן הנמנע, כי העדות על תשלום כספים במזומן מתייחסת לשיקים אחרים שהוחלפו בין הצדדים ואינם נשוא התביעה דנא. הטענה מיוחסת, בטעות או במכוון, לשיקים דנא. סיכום: כאמור, מדובר בתביעה לתשלום בעד שלוש המחאות שקיבלו הנתבעים מהתובע. לטעמי, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענת פירעון, לא באמצעות סדרת המחאות של הנתבע 1 שנמסרו כביכול מראש, ואף לא בתשלום במזומן. אני סבורה כי התובע הוכיח במידה הדרושה את גרסתו, לפיה מסר את השיקים כנגד התחייבות הנתבע 1, באמצעות שליחו - הנתבע 2, למסור לו שיקים נגדיים ולא קיים הבטחתו זו. כן הוכח, שהנתבע 2 פעל כשלוח בלבד, עושה דבריו של הנתבע 1 ואין לו עניין אישי בשיקים. לנוכח האמור, אני קובעת כדלקמן: הנתבע 1 ישלם לתובע 45,900 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישא בהוצאות משפט בסך 4,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. התובע ישלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. שליחותבעל פה