המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים (מוצגים ת/1 + נ/1). תמונות בצבע של נזקי היונדאי (מוצג ת/2). עדויות שני הנהגים המעורבים בישיבת היום. יצוין כי לא הוצגו ראיות לגבי זירת התאונה (צילום או מפה של מקום התאונה). עוד יצוין, כי הנתבעים לא הציגו תמונות של הסוזוקי, כאשר לפי דברי ב"כ הנתבעים ובהמשך גם לפי עדות נהג הסוזוקי בישיבה, לסוזוקי לא נגרם כל נזק בתאונה. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מדובר בגרסות מנוגדות וקוטביות, שלא ניתן ליישב ביניהן, ולכן ההכרעה ביניהן מצריכה בחינת ענייני מהימנות. מצאתי את עדות נהגת היונדאי כמהימנה וכמשכנעת יותר מזו של נהג הסוזוקי. עדותה של נהגת היונדאי עוררה את אמוני. הנהגת מסרה תיאור שלם, מפורט ומתקבל על הדעת של הדברים, ועדותה בישיבת היום בפניי אף עקבית עם גרסתה בטופס ההודעה על התאונה. הנתבעים ונהג הסוזוקי בחרו למסור גרסה רזה ודלה במיוחד, הן בטופס ההודעה על התאונה והן בכתב ההגנה. כל שבחרו לטעון הוא שהיונדאי פגע בסוזוקי מאחור. אין פירוט רב יותר ומתבקש של נסיבות התאונה ושל תיאור כל נזקי התאונה. עדות נהג הסוזוקי לפיה אלמלא ביקשה ממנו נהגת היונדאי לעצור הוא לא היה עוצר, למרות שהיונדאי פגע ברכבו מאחור, הינה תמוהה ואינה סבירה. מצופה מנהג שרכבו נפגע מאחור לעצור את רכבו, לבדוק אם ואיזה נזק נגרם לרכבו, לבקש פרטים מנהג הרכב שפגע בו, אך לא מצופה ממנו להניח שכלום לא קרה ואין לעשות כלום בנדון. עצם העובדה שנהגת היונדאי ביקשה, שלא לומר דרשה, מנהג הסוזוקי לעצור (ולא במחלוקת שהיא ביקשה זאת, ובאסרטיביות), מלמדת שסביר שבפיה של הנהגת יש טענה כנגד נהג הסוזוקי, והדבר תומך בגרסתה לגבי נסיבות התאונה. מיקום הנזק הלא שנוי במחלוקת לא מתיישב עם האופן הנטען שבו התנגשו הרכבים לפי עדות נהג הסוזוקי (הנ"ל העיד על פגיעת פגוש אל פגוש קלאסית). מיקום הנזק מתיישב דווקא עם גרסת התובעת ועם עדות נהגת היונדאי, שכן סטיית הסוזוקי מצד שמאל אכן מתיישבת עם פגישה באזור הכנף הקדמית-השמאלית של היונדאי. לנתבע 1 (מבוטח הנתבעת 2) יש עניין מובהק בתוצאת התביעה, מאחר שאם התביעה תתקבל הוא יידרש לשלם דמי השתתפות עצמית לנתבעת 2. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 2,329 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 350 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,200 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. נזיקין