בתביעה שעילתה הפרת הסכם שכר טרחה למתן שירותים משפטיים נוטריוניים בדיון ביום 21.3.2013 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ויתרו על חקירת המצהירים, וחלף זאת סיכמו בכתב על יסוד החומר הקיים. התביעה התובעת היא עו"ד ונוטריון. לטענת התובעת, ביום 15.6.2009 פנתה אליה הנתבעת באמצעות דוא"ל על מנת לשכור את שירותיה להכנת מסמכים הנדרשים בהליך קבלת אזרחות ליטאית. זמן קצר לאחר מכן התקיימה פגישה בין השתיים במשרד התובעת. התובעת יעצה לנתבעת בנוגע לקריטריונים לקבלת אזרחות ליטאית והנחתה אותה כיצד לאתר את המסמכים הדרושים בארכיונים בליטא. סוכם כי הנתבעת תביא מסמכים הדרושים לשם קבלת אזרחות ליטאית ואלו ייבדקו, יתורגמו על ידי התובעת ויאושרו באישור נוטריוני. לפיכך התקיימה בין הצדדים פגישה נוספת, בה הביאה הנתבעת 15 מסמכים הדרושים לשם קבלת אזרחות ליטאית, וזאת על מנת שהתובעת תבדוק האם המסמכים עומדים בקריטריונים הדרושים, תתרגם אותם ותאשרם באישורים נוטריוניים. במעמד קבלת המסמכים הסבירה התובעת לנתבעת כי את תמורת שירותי הייעוץ המשפטי, התרגומים והאישורים הנוטריוניים, תשלם הנתבעת במעמד קבלת המסמכים. הנתבעת הסכימה והותירה את 15 המסמכים בידי התובעת במשרדה. התובעת טוענת כי כל 15 המסמכים תורגמו על ידה ואושרו באישורים נוטריוניים. לאחר סיום העבודה פנתה התובעת מספר פעמים לנתבעת ודרשה ממנה לסור למשרדה על מנת ליטול את המסמכים ולהסדיר את התשלום, אולם הנתבעת סירבה. התובעת תובעת מן הנתבעת את שכר עבודתה כנוטריון (9,254 ₪), את שכר טרחתה כעו"ד עבור שתי פגישות, ייעוץ משפטי והכנת מסמכים (1,200 ₪), וכן את הוצאות המשפט והפסד ימי עבודה (בסך 7,000 ₪). ההגנה הנתבעת טוענת כי לקראת אמצע שנת 2009 סברה שיש באפשרותה ובאפשרותן של שתי בנותיה להוציא אזרחות ליטאית. להבנתה של הנתבעת ההזדמנות לכך הייתה חד פעמית ועל כן ביקשה לברר האם ניתן לעשות כן בסכום סביר (וזאת נוכח מצבה הכלכלי הקשה). הנתבעת פנתה לתובעת באמצעות אתר האינטרנט של האחרונה. השתיים ניהלו שיחת טלפון. בשיחה ציינה הנתבעת כי מקורותיה הכספיים מוגבלים וביקשה לדעת מה מחיר השירות ומה הסיכוי לקבלת אזרחות. התובעת מסרה לנתבעת כי השירות עתיד לעלות בין 2,000 ל-3,000 ₪ והסכום יכלול את הסדרת האזרחות לנתבעת ולבנותיה. הנתבעת שידלה את התובעת לסור למשרדה לפגישת ייעוץ חינם, כדי לבחון האם יהיה זה אפשרי לקבל אזרחויות ליטאיות, וזאת לאחר שהנתבעת תאתר ותאסוף שורה של מסמכים. לפיכך נפגשו השתיים במשרדה של התובעת לפגישת יעוץ בחינם. במסגרת פגישה זו צילמה התובעת את המסמכים שהיו אז ברשות הנתבעת, והסבירה לנתבעת שחסרים לה מסמכים הנדרשים לשם הוצאת אזרחות ליטאית. בין המסמכים החסרים היה אישור מהארכיונים בליטא שאביה של הנתבעת היה אזרח המדינה. סוכם שהנתבעת תפנה בעצמה לארכיונים על מנת שהדבר לא יהיה כרוך בתשלום, ובהתאם לכך שלחה התובעת לנתבעת רשימה של הארכיונים. הנתבעת פנתה לארכיונים בליטא וקיבלה לידה מספר מסמכים. הנתבעת ביקשה לדעת האם כעת מצויים בידה כל המסמכים הנדרשים. התובעת דרשה כי עניין זה יתבצע פנים אל פנים ובהתאם קבעו השתיים פגישה נוספת ביום 13.10.2009. לפגישה זו דרשה התובעת שהנתבעת תגיע עם המסמכים המקוריים לצורך תרגומם, וכן שתגענה אליה גם שתי בנותיה על מנת לחתום על הסכם שכ"ט וייפוי כוח. התובעת גם הודיעה לנתבעת שתתייצב לפגישה עם שיק בסך 9,000 ₪. הנתבעת הזכירה לתובעת שדובר על סכום נמוך בהרבה, ובתשובה אמרה לה התובעת שלאור ריבוי המסמכים, ומשום שמדובר בשלוש לקוחות, עלה המחיר. לטענת התובעת המחיר בו דובר היה עבור הנתבעת בלבד. הפגישה הנוספת מעולם לא התקיימה. הנתבעת לא מסרה לתובעת מסמכים מקוריים לצורך תרגומם; הנתבעת לא ביקשה מהתובעת להתחיל במלאכת התרגום; הנתבעת לא חתמה לתובעת על ייפוי כוח; בין הצדדים לא נחתם הסכם שכ"ט ולמעשה נוכח הסכום החדש שדרשה התובעת - ויתרה הנתבעת על הוצאת אזרחות ליטאית. הנתבעת סבורה אפוא שיש לדחות את התביעה. הראיות התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, בו הבהירה כי כל המסמכים שתורגמו על ידה הובאו לה על ידי הנתבעת. עוד טענה התובעת מעבר לאמור בכתב תביעתה כי הנתבעת ביקשה ממנה לזרז את הטיפול ולכן הודיעה שקבעה ראיון בשגרירות ליטא ליום 26.10.2009. התובעת השתדלה לערוך את כל האישורים בהקדם, על מנת שתספיק הנתבעת להתכונן לראיון. עוד ציינה התובעת כי ביקשה מהנתבעת להביא שוב את תעודת הזהות והדרכונים, וזאת על מנת לבצע צילומים איכותיים יותר של מסמכים אלה. התובעת הצהירה כי כל 15 המסמכים תורגמו על ידה ואושרו באישורים נוטריוניים בהתאם לחוק הנוטריונים והתקנות על פיו, והכול בעקבות ועל פי בקשת הנתבעת. הנתבעת הגישה אף היא תצהיר עדות ראשית. בתצהיר זה חזרה הנתבעת על האמור בכתב הגנתה והוסיפה כי מעולם לא ביקשה את תרגום המסמכים. מלבד תצהירי העדויות הוגשו על ידי הצדדים הראיות הבאות: מטעם התובעת תכתובות מייל בין התובעת לנתבעת מן התאריכים 15.6.2009, 2.7.2009, 4.7.2009, 21.9.2009, 5.10.2009, 12.10.2009, 13.10.2009, 14.10.2009 ו-18.10.2009. צילומים של אישורי תרגום נוטריוניים מיום 13.10.2009 (הדרכונים ותעודות הזהות של הנתבעת ושתי בנותיה, תעודת לידה של הנתבעת, תמציות רישום ממרשם האוכלוסין של הנתבעת, תעודות לידה של בנות הנתבעת, תעודות נישואין וגירושין של הנתבעת, ועוד). מטעם הנתבעת צילומי מסך מאתר האינטרנט של התובעת, המעידים על כך שהתובעת מציגה עצמה כמומחית במתן שירותים נוטריונים ושירותי איתור מסמכים לצורך השגת אזרחות ליטאית. מייל מהתובעת לנתבעת מיום 4.7.2009 בו הפנתה התובעת את הנתבעת לארכיונים ליטאיים בהם ניתן להשיג מסמכים. מכתב דרישה טרם נקיטת הליכים משפטיים שהוציאה ב"כ התובעת לנתבעת ביום 4.1.2012. מכתב תשובת הנתבעת מיום 11.1.2012. דיון והכרעה הצדדים הסמיכוני לתת פסק דין בתובענה על יסוד החומר הקיים. לא נחקרו המצהירים ועל כן ולא ניתנה לי האפשרות להתרשם באופן ישיר מן התובעת ומן הנתבעת. פועל יוצא של מהלך זה הוא שלא אוכל להכריע איזו מן הגרסאות המקוטבות אמינה מרעותה, בכל אותם עניינים שאינם מסתמכים על ראיות נוספות שהוגשו על ידי הצדדים. לשון אחר: המחלוקות העובדתיות בין הצדדים יוכרעו על יסוד ראיות חיצוניות בלבד. בכל מקרה בו לא הובאה ראיה חיצונית לתמיכה באיזו מן הגרסאות, לא ניתן יהיה לקבוע מי מהגרסאות עדיפה, ובהתאם לנטל ההוכחה במשפט האזרחי ישחק הדבר לטובת הנתבעת. מפאת החשיבות הרבה של החומר החיצוני להכרעה העובדתית במקרה דנן, אפרט כעת את תכתובות הדוא"ל בין הצדדים: אין מחלוקת כי ביום 15.6.2009 פנתה הנתבעת לתובעת באמצעות דוא"ל וביקשה את סיועה בהשגת אזרחות ליטאית (נספח א'1 לתצהיר התובעת). ברור מהדוא"ל כי הנתבעת הייתה מעוניינת בשירותי התובעת, בין היתר בכל הקשור להשגת תעודות המעידות על אזרחות ליטאית של הוריה. אין חולק כי בין התובעת לנתבעת התקיימה לפחות פגישת ייעוץ אחת, לפני 2.7.2009, וכי בפגישה זו מסרה התובעת לנתבעת רשימת כתובות של ארכיונים בליטא (כעולה מהדוא"ל נספח א'2 לתצהיר התובעת). לאחר שהנתבעת מסרה לתובעת ביום 4.7.2009 פרטי משלוח (נספח א'3 לתצהיר התובעת), שלחה לה התובעת בדואר רשימת ארכיונים. מתכתובת המייל שהוצגה עולה כי הנתבעת תרה אחר מסמכים שיסייעו לה בתהליך קבלת האזרחות הליטאית. ביום 21.9.2009 הציגה לתובעת מסמך מסוים, ועוד באותו יום התובעת הודיעה לה כי הוא אינו מתאים (נספחים א'4 ו-א'5 לתצהיר התובעת). ביום 5.10.2009 הודיעה הנתבעת לתובעת כי קבעו לה ראיון בשגרירות ליטא ביום 26.10.2009 (נספח א'6 לתצהיר התובעת). באותו יום כתבה התובעת לנתבעת "דברי איתי מחר" (נספח א'8 לתצהיר התובעת). ביום 12.10.2009 כתבה התובעת לנתבעת כי עליה להגיע מחר עם מקורות של כל המסמכים, כגון ת.ז. + ספח, דרכונים וכד', וכן שעליה להביא שיק לתשלום האגרה (נספח א'6 לתצהיר התובעת). ביום 13.10.2009 בקשה התובעת מהנתבעת ליצור עמה קשה בדחיפות (נספח א'9 לתצהיר התובעת). ביום 14.10.2009 כתבה הנתבעת לתובעת מייל בזו הלשון: "אירית צר לי שלא נפגשנו אמש. כידוע לך אני נמצאת במאבק מאוד קשה על עתידי ועתיק עסקי. עד סוף השבוע אני צריכה להגיע לאיזה שהוא מוצא, כולל מציאת רואה חשבון והעברת החומר אליו והמשך בוררות... וכל זאת אני מספרת לך כהתנצלות שרק בשבוע הבא אוכל להיפגש עמך למרות דחיפות העניין בקשר לאזרחות. אם אמצא חלון בין לבין אשמח אם תוכלי לקבלני. מתנצלת שוב ומאחלת יום טוב" (נספח א'10 לתצהיר התובעת). התובעת השיבה בו ביום לנתבעת בזו הלשון: "עלייך לשאת בתשלום אגרת הנוטריון ולקבל את המסמכים עד יום ראשון הקרוב. כל נציג ממשפחתך רשאי ומסוגל לעשות את זה. לכן אבקשכם לגשת למשרדי ללא דיחוי ע"מ שיוכל לסגור את הפיילים כדין" (נספח א'11 לתצהיר התובעת). ביום 18.10.2009 כתבה הנתבעת לתובעת - "אירית שלום, צר לי אך לא הצלחתי לגייס את הכסף על מנת להגיע ולקחת את המסמכים בסך 9,000 ₪. אני יודעת שהזמן קצר אך אין לי ברירה אלא לחכות שהכסף יהיה בידי. נקלעתי למצוקה כספית שלא צפיתי אותה בשל ההתרחשויות המשפטיות הלא צפויות סביב עיסקי, מקור מחייתי. מקווה שאתארגן בהתאם בקרוב. שבוע טוב" (נספח א'12 לתצהיר התובעת). לא הוכחה גרסת התובעת כי בינה לבין הנתבעת התקיימו שתי פגישות. ברור כי לרשות התובעת הגיעו תעודות זהות, דרכונים ומסמכי סטטוס נוספים. אין חולק כי הנתבעת מסרה בשלב כלשהו לידי התובעת מסמכי מקור, ואלה צולמו במשרדי התובעת (סעיף 4 לתצהיר הנתבעת). התובעת טענה בתצהירה כי הדבר אירע במסגרת פגישה שנייה שהתקיימה בינה לבין הנתבעת. הנתבעת טענה בתצהירה כי מסרה לידי התובעת עוד במסגרת הפגישה הראשונה את כל המסמכים שהיו ברשותה עד אז. אין בנמצא ראיה חיצונית התומכת במי מהגרסאות המנוגדות. תכתובת המייל שהוצגה אינה תומכת בגרסת התובעת כי המסמכים נמסרו לה בפגישה שניה ולא בפגישה הראשונה, כפי טענת הנתבעת. נוכח חוסר היכולת להתרשם מן העדים, אין לי אלא לקבוע שגרסת התובעת אינה עדיפה בעניין זה על גרסת הנתבעת, ומכאן שלא הוכחה. הוכחה גרסת התובעת כי מסמכי הנתבעת נמסרו לה על מנת שתתרגם אותם לליטאית ותאשרם כנוטריון. התובעת מציגה עצמה באתר האינטרנט שלה כמומחית בתרגומים ובתהליך קבלת האזרחות הליטאית לזכאים (נספח 1 לכתב ההגנה). הנתבעת התקשרה עם התובעת לצורך טיפול משפטי ונוטריוני בקבלת אזרחות ליטאית. במסגרת זו מסרה הנתבעת לתובעת מסמכי סטטוס מקוריים בעברית והנתבעת צילמה אותם. מתכתובת המייל בחודש אוקטובר 2009 עולה כי נקבעה לנתבעת פגישה בשגרירות ליטא, והתובעת מסרה לה ביום 12.10.2009 כי עליה להגיע למשרדה עם מקורות של כל המסמכים וכן לשלם את האגרה. מדוא"ל זה לא עולה, כטענת הנתבעת בסעיף 13 לסיכומיה, שמסמכי מקור לא נמסרו לתובעת. ראשית יצוין שהטענה סותרת את גרסת הנתבעת בסעיף 4 לתצהירה. שנית, לא בכדי מופיעה בתכתובת המילה "כל". כיוון שהנתבעת מאשרת בתצהירה כי מסרה לתובעת מסמכי מקור ואלה צולמו על ידה, ברור כי כוונת התובעת בדוא"ל האמור הייתה לקבל לידיה את יתר מסמכי המקור שבינתיים הגיעו לרשות הנתבעת. הנתבעת לא הציגה גרסה מתקבלת על הדעת בכל הקשור למטרת ההתקשרות עם התובעת. אין זה סביר כלל כי התובעת צילמה מידה מסמכי סטטוס רלוונטיים לצורך קבלת אזרחות ליטאית - כך סתם וללא שום כוונה לתרגמם לצורך קידום הטיפול בקבלת האזרחות. ברור הוא כי המסמכים נמסרו לשם תרגומם ואישורם. העובדה כי בשלב מסוים נמלכה הנתבעת בדעתה והחליטה לא לקדם את הליכי קבלת האזרחות עבורה ועבור בנותיה, אינה משפיעה על כוונת הצדדים בשלב ובמהלך ההתקשרות ביניהן. עוד הוכח כי התובעת תרגמה את המסמכים שהועברו לה כל ידי הנתבעת ואישרה אותם אישור נוטריוני. העיתוי בו הוצאו האישורים הנוטריונים, 13.10.2009, מתאים לכרונולוגיה המשתקפת בתכתובות הדוא"ל ולגרסת התובעת: האישורים הוצאו על ידה לאחר הודעת הנתבעת כי נקבעה לה פגישה בשגרירות ליטא אך טרם הודעתה שאין לה יכולת לשלם. הוכח כי הצדדים התכוונו לכך שהתובעת תזכה לשכר עבור שירותים שהעניקה לנתבעת. ברי כי התובעת לא העניקה את שירותיה לנתבעת חינם אין כסף. ברור גם כי הנתבעת ידעה זאת ולא ציפתה למתן שירות בחינם. הדבר עולה, למשל, מהאופן בו הגיבה הנתבעת לדרישות התשלום המתועדות של התובעת. הנתבעת לא מחתה על דרישות תשלום אגרת הנוטריון ששגרה לה התובעת, אלא התמקדה בכך שיש לה קשיים כספיים לשלם (נספחים א'10 ו-א'12 לתצהיר התובעת). תכתובת הדוא"ל מחזקות את גרסתה הסבירה של התובעת ועומדות בסתירה לגרסת הנתבעת. זאת ועוד, נוהג שבעולם הוא שנותני שירותי משפט גובים תשלום עבור שירותיהם, גם אם התוצאה הסופית אינה לטובת הלקוח. אין על כן הגיון רב בטענת הנתבעת בסיכומיה, לפיה התובעת אינה זכאית לתמורה עבור שירותיה טרם איתרה הנתבעת את מלוא המסמכים הנדרשים בליטא וטרם התבררו סיכוייה לזכות באזרחות ליטאית. ועוד: יחסי העבודה בין הנתבעת לתובעת הרי לא התמצו באותה "פגישת חינם" (כטענת הנתבעת). השתיים עמדו בקשר. התובעת הפנתה את הנתבעת לארכיונים בליטא והדריכה אותה לקראת הפגישה בשגרירות. מכאן שהוכח כי התובעת והנתבעת סיכמו ביניהן כי התובעת תזכה לתמורה עבור השירותים שהנתבעת קיבלה מהתובעת. שאלה יותר מעניינת היא מה היה גובה התמורה המוסכם. שכר טירחתו של נוטריון קבוע בחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 ובתקנות הנוטריונים (שכר ושירותים), התשל"ט-1978 (להלן - "התקנות"). נוטריון חייב לגבות שכר עבור עבודתו. סעיף 34(5) לחוק הנוטריונים קובע כי גביית שכר גבוה או נמוך מהקבוע בדין מהווה עבור הנוטריון עבירת משמעת. התובעת טוענת כי שכר טרחתה כנוטריון מסתכם כדי 9,254 ₪. התובעת לא פרטה בכתב תביעתה, בתצהיר מטעמה או בסיכומיה כיצד חישבה ומצאה שזה השכר המגיע לה לפי התקנות. יש ממש בטענת הנתבעת כי מדובר במחדל דיוני מצד התובעת, ואולם בדוא"ל ששלחה לתובעת ביום 18.10.2009 (נספח א'12 לתצהיר התובעת) ציינה הנתבעת כי טרם הצליחה להשיג את הסך של 9,000 ₪. מכאן עולה כי התובעת דרשה מן הנתבעת סכום בסדר גודל זה, ובנסיבות אלה אני קובע כי גרסתה של התובעת בנוגע לגובה התשלום שהוסכם מלכתחילה בין הצדדים היא גרסה סבירה. אציין בהקשר זה כי אמנם, כטענת הנתבעת בסיכומיה, סכימת כל הסכומים המופיעים על גבי האישורים הנוטריונים עולה כדי 5,250 ש"ח בלבד, אולם ברור שהסכומים עניינם שכר הנוטריון בגין אישור המסמך ואין הם כוללים את שכרו בגין עבודות התרגום. הקושי המרכזי לעניין גובה התשלום בנוגע לשירותי הייעוץ שהעניקה התובעת לנתבעת נעוץ בכך שהצדדים לא ערכו הסכם שכ"ט בכתב. הדין אינו מחייב את עורכי הדין לערוך הסכמי שכ"ט בכתב, ועל פי דיני החוזים רשאים הם להתקשר ביניהם בעניין זה גם על-פה. נוטה אני לדעה כי, בהתחשב בקלות היחסית בה יכול עורך הדין לדאוג לכך שההסכם בדבר שכר טרחתו יועלה על הכתב, ובהתחשב באינטרס הציבורי המובהק בעריכת הסכמי שכר טרחה בכתב, אזי במקרה בו תתעורר מחלוקת בנוגע לגובה שכר הטרחה עליו הוסכם, יהיה מקום להניח לטובת הלקוח שציפה לשכר הטרחה הראוי הנמוך ביותר בנסיבות העניין (ד' פרידמן, "שכר טירחה ראוי לעורך-דין", המשפט ב', תשנ"ה, עמ' 105, 113). במקרה הנוכחי אינני נדרש לפסוק כך משום שממילא אין תמיכה כלשהי לגרסת התובעת בנוגע לגובה שכר הטרחה המוסכם בגין שירותי הייעוץ, ועל כן ממילא אין מקום לפסוק לתובעת יותר מן השווי הראוי של פעולותיה עבור הנתבעת (סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). פעולות התובעת עבור הנתבעת (החורגות משירותי נוטריון) מתמצות בקיום פגישה אחת במשרדה של התובעת, במתן ייעוץ כללי בנוגע לעניינים שיש להסדיר על מנת לקבל אזרחות ליטאית, בהעברת כתובות של ארכיונים בליטא ובהתכתבות דוא"ל. בנסיבות העניין אני אומד את שווי הפעולות הללו בסך כולל של 700 ₪. כללתי בסכום זה את שיעור המע"מ. סך כל החיובים המגיעים לתובעת מן הנתבעת עומד אפוא על 9,954 ₪, בערכים של חודש אוקטובר 2009. התוצאה לאור האמור לעיל החלטתי לקבל את התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 9,954 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ביום 1.11.2009 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בשיעור כולל של 1,600 ₪ בתוך 30 יום. הפרת חוזהחוזהשירותים משפטייםנוטריוניםשכר טרחההסכם שכר טרחה