נטען, כי רכב התובעת נסע בנתיב השמאלי ולפתע סטה רכב הנתבעות מהנתיב הימני לנתיב נסיעת רכב התובעת, פגע בו וגרם לו נזקים. נהג התובעת העיד, כי קודם לתאונה עמד בצומת. בצומת בצד עמד רכב שהיה מעורב בתאונה קודמת, עם חלק מהגלגלים על המדרכה ובמקביל עמדה ניידת משטרה. הוא עצמו עמד עם הרכב בנתיב השמאלי ונהגת הנתבעות עמדה בנתיב הימני, מאחורי הרכב שהיה מעורב בתאונה. כשהתחלף הרמזור החל לנסוע וממש בתחילת הנסיעה ראה שנהגת הנתבעות נתנה תאוצה, ניסתה לעקוף במהירות, לא הספיקה ונתנה לו מכה בכנף. הוא נעצר והיא המשיכה לנסוע. נהג התובעת העיד, כי נסע אחריה, צפצף והיא עצרה בצד. כשנעצרה החלה לצעוק עליו מדוע פגע בה. בחקירה הנגדית עומת עם התמונה שצולמה לאחר הארוע, בה נראה הנתיב הימני חסום לחלוטין גם על ידי קונוסים וטען, כי הקונוסים התווספו לאחר התאונה שלהם. כאשר עומת עם העובדה שהחלק האחורי ברכב הנתבעות הוא זה שנפגע, השיב שברגע שהיא התחילה לעבור אותו ולחזור חזרה לא היה לה את המרווח בין שני כלי הרכב - הרכב שלו והרכב שהיה מעורב בתאונה והיא נתנה לו מכה בכנף הימנית. בהודעה לחברת הביטוח מסר נהג התובעת, כי היה בנתיב השמאלי, הרכב שהיה מעורב בתאונה התאונה היה בנתיב ימני, הנהגת שפגעה בו ניסתה לעקוף ואז נתנה לו מכה בכנף ימין. לפי מה שכתב, הנהגת חשבה שהיא תוכל לעקוף לפניו לפני שהוא יגיע. גרסת ההגנה נהגת הנתבעות העידה, כי הנתיב הימני היה חסום לגמרי בשל התאונה והיו קונוסים בכביש וכל התנועה נותבה בזהירות לנתיב השמאלי. היא נסעה בנתיב השמאלי ואחר זמן מה הרגישה מכה בכנף אחורית שלה. לדבריה, לאחר התאונה עצרו בצד ונהג התובעת החל לצרוח עליה בטירוף שנכנסה בו והיא לא הבינה איך נכנסה בו כשהוא נוסע אחריה והפגיעה אצלה מאחור ואצלו מקדימה. לדבריה נסעה באפס מהירות. בחקירה הנגדית עמדה נהגת הנתבעות על גירסתה שכולם היו בנתיב השמאלי ולפני התאונה הייתה בנתיב השמאלי ורכב התובעת היה אחריה וכאשר נשאלה האם נהג התובעת על אי תנועה במהלך הנסיעה, השיבה כי אינה זוכרת. בהודעה לחברת הביטוח מסרה נהגת הנתבעות, כי נסעה בכביש וחשה לפתע פגיעה באוטו מאחור. לאחר מכן הוסיפה כי היתה השתלבות מכוניות בשל תאונה, הנהג הפוגע ניסה להדחף בכוח וכך פגע בחלק האחורי של רכב. בציור שציירה, ציירה את שני כלי הרכב בנתיב השמאלי, וכן הוסיפה, כי מהתמונות שצולמה עולה שהשריטה בכנף של הרכב הפוגע הייתה הרבה יותר גדולה מהנזק השולי שנגרם לה וכל הכנף שלו שרוטה וכנראה נגרמה במועד אחר והוא מנסה להפיל עליה נזק קודם. נהגת הנתבעות הוסיפה, כי פחדה שנהג התובעת ירביץ לה הוא צעק עליה והשפיל אותה. בכתב ההגנה, נטענה גירסה מפורטת והוסבר כי הנתיב הימני בכביש היה חסום עקב תאונה והשוטרים הפנו את כלי הרכב לנתיב השמאלי. נטען, כי הנתבעת 1, אותתה והחלה להשתלב באיטיות ובזהירות עם יתר הרכבים לעבר הנתיב השמאלי, לפתע הרגישה חבטה בחלק האחורי שמאלי של הרכב. משכך, נטען, כי נהג רכב התובעת האיץ בנסיון לעקוף את רכב הנתבעות מהנתיב השמאלי ולהשיגה ותוך כדי כך אירעה הפגיעה. דיון והכרעה מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי. כזכור, כל אחד מן הנהגים טוען שהוא זה שעמד בנתיב השמאלי בעת התאונה והנהג האחר ניסה להדחף כשהוא מגיע מאחוריו. הלכה למעשה, בחינת שתי העדויות מעלה, כי התאונה ארעה, נוכח היצרות נתיב הנסיעה הימני בשל תאונה אחרת, כאשר כלי הרכב היו אמורים להשתלב לתוך הנתיב השמאלי. מיקום הפגיעה בחלק השמאלי האחורי של רכב הנתבעות, מלמד, כי רכב התובעת היה משמאל לרכב הנתבעות בעת התאונה, דבר שמתיישב עם גרסת נהג התובעת דווקא, כי דווקא הוא זה שהיה בנתיב השמאלי בעת התאונה כאשר נהגת הנתבעות משתלבת בנתיב מן הצד הימני. ודוק. גרסת נהגת הנתבעות בבית המשפט כי רכבה היה בנתיב השמאלי בעת התאונה, אינה מתיישבת עם שורת ההגיון ואינה מתיישבת עם הנטען בכתב ההגנה ועם מתווה השטח כפי שנראה בתמונות. בעוד בכתב ההגנה נטען, כי התאונה ארעה במהלך השתלבות נהגת הנתבעות בנתיב השמאלי, בבית המשפט טענה נהגת הנתבעות, כי התאונה ארעה כאשר הייתה כבר בנתיב השמאלי במלואו, שעה שהנתיב הימני חסום לחלוטין ורכב התובעת מאחוריה, עוקף אותה משמאל. עיון בתמונות שצולמו סמוך לאחר התאונה, מעלה בברור, כי ככל שהנתיב הימני היה חסום במלואו בעת התאונה, כפי שטוענת נהגת הנתבעות, אין אפשרות שרכב התובעת יעקוף את רכב הנתבעות משמאל. יש במקום אי תנועה ואין כל הגיון או סבירות שבמקום שארעה תאונה ומצויים שוטרים ובוחני תנועה, כפי שתארה נהגת הנתבעות, רכב התובעת יעקוף את רכב הנתבעות משמאל תוך עליה על אי התנועה, סיכון עצמו וסיכון כלי הרכב. אין זאת אלא שהגרסה שנכתבה בכתב ההגנה, המשתלבת גם גרסת נהגת הנתבעות לחברת הביטוח, היא הגירסה הנכונה וממנה עולה, כי התאונה ארעה בעת שרכב הנתבעות מנסה להשתלב לנתיב השמאלי עקב חסימת הנתיב הימני. לו אכן רכב התובעת היה מאחורי רכב הנתבעות בנתיב השמאלי בעת התאונה כפי שטענה נהגת הנתבעות, לא היה הגיון בנסיון לעקוף את רכב הנתבעות משמאל. אין זאת אלא שרכב התובעת היה מלכתחילה בנתיב השמאלי ורכב הנתבעות הוא זה שמנסה להשתלב בנתיב השמאלי, בדיוק כפי שנכתב בכתב ההגנה. בעת נסיון ההשתלבות, ארעה התאונה. העולה מן המקובץ, כי רכב הנתבעות הוא זה הרכב שסטה מנתיבו, מכאן שעיקר האחריות לתאונה רובצת על נהגת הנתבעות. יחד עם זאת, מהעובדה שרכב הנתבעות נפגע בחלקו האחורי, ניתן לקבוע, כי החל כבר להשתלב בנתיב השמאלי ועבר את רכב התובעת כמעט עד סופו. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע, כי נהיגה זהירה יותר של רכב התובעת, במיוחד במקום שהוא היה אמור לצפות להשתלבות כלי רכב עקב התאונה שארעה יכלה למנוע את התאונה או להקטין את תוצאותיה. אינני מקבלת את עדות נהג התובעת כי נהגת הנתבעות ביצעה את העקיפה במהירות, כך שלא היה בידו להגיב, שכן כפי שאין זה הגיוני שהוא עקף משמאל בנסיבות כאלה, אין זה הגיוני שהיא עקפה בסמוך לתאונה ולשוטרים הנמצאים במקום מימין במהירות רבה. בנסיבות אלה, אני קובעת כי לנהג התובעת אשם תורם של 40% לקרות התאונה. כאמור, ניכר ששני הנהגים התרשלו מבלי שכל אחד מהם היה מוכן לוותר לאחר ולאפשר לו לעבור את אזור התאונה בבטחה. שיעור הנזק התובעת הגישה חוות דעת שמאי ומסמכים שלא נסתרו על-פיהם נגרם לרכב נזק בשיעור של 1,000 ₪, לרכב נגרמה ירידת ערך של 582 ₪ וכן נשאה התובעת בשכ"ט שמאי בסכום של 400 ₪, בסה"כ 1,982 ₪. על הנתבעות להשיב לה 60% מסכום זה, דהיינו - 1,190 ₪ צמוד מיום התשלום, בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט בסך 1,250 ₪. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משפט תעבורהתאונת דרכיםסטיה מנתיב