תאונת דרכים התרחשה בכביש דו סטרי שבו נתיב נסיעה אחד בכל כיוון, שבצידם חונים רכבים, וכי שני הרכבים נסעו בכיוונים מנוגדים. בנוסף, אין מחלוקת כי המזדה פגעה ביונדאי עם חלקו השמאלי של הפגוש הקדמי. המחלוקת העיקרית בענייננו, היא בשאלה, איזה מהרכבים סטה לעבר הנתיב הנגדי וגרם להתנגשות בין הרכבים. מחלוקת נוספת שעולה היא לגבי מיקום הפגיעה ביונדאי, כאשר נהג היונדאי אומר שהפגיעה היא בחצי השמאלי של הפגוש הקדמי ונהג המזדה אומר כי הפגיעה הייתה במרכז הפגוש הקדמי של היונדאי. הראיות שהציגו הצדדים טופסי הודעה על תאונה מטעם שני הצדדים (מוצגים ת/1, נ/1). תמונות שחור-לבן של נזקי רכב התובעת (מוצג ת/2). שרטוט התאונה שערך נהג היונדאי בדיון (מוצג ת/3). שרטוט התאונה שערך נהג המזדה בדיון (מוצג נ/2). עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את גרסת נהג היונדאי סבירה ומהימנה יותר מגרסת נהג המזדה. נהג היונדאי אמר בעדותו כי משהבחין במזדה שנוסעת לכיוונו, לאחר שלא ביצעה פניה רחבה מספיק, הספיק לעצור את רכבו ואז הגיעה המזדה שסטתה לנתיב היונדאי ופגעה בה. נהג המזדה לעומת זאת, לא אומר באופן מפורש כי היונדאי סטתה לעבר נתיב המזדה, והוא מציין בעדותו בעיקר כי לא היה שדה ראיה ולכן לא הבחין ביונדאי לפני התאונה. אמנם נהג המזדה אמר בעדותו כי גם לנהג היונדאי לא היה שדה ראיה אך מדובר בהשערה בלבד שהרי הוא לא היה בתוך היונדאי לפני או בזמן התאונה ולכן לא יכול לדעת זאת בוודאות. השתכנעתי כי נהג היונדאי עצר כשהבחין במזדה, כפי שאמר בעדותו, בעוד נהג המזדה, שלא הבחין ביונדאי בעת שפנה שמאלה, ביצע פניה שאינה רחבה מספיק, נכנס לנתיב הנגדי בו הייתה היונדאי, ופגע בה. במחלוקת בעניין מיקום הפגיעה ביונדאי, ניתן להכריע בעזרת תמונות הנזק וחוות דעת השמאי שהגישה התובעת. לפי תמונות הנזק נראה כי מוקד הנזק הוא במרכז הפגוש הקדמי. לפי חוות דעת השמאי נגרם ליונדאי נזק בכל הפגוש הקדמי, כולל הצד הימני והצד השמאלי. עולה כי הפגיעה החזקה במרכז, גרמה לנזק לכל אורך הפגוש הקדמי ומשכך גרסת נהג היונדאי מתיישבת יותר עם תמונות הנזק ועם חוות דעת השמאי. הנתבעים לא הציגו מסמכים חשובים ויש בכך מחדל ראייתי גדול שפועל לחובתם. לדברי נהג המזדה בעדותו, נערך שחזור של התאונה על ידי חוקר מטעם חברת הביטוח. סביר להניח שהמסמכים והתצלומים מהשחזור היו מסייעים ביישוב גרסות הצדדים ומלמדים על אופן התרחשות התאונה וגם על זירת התאונה וצורתה ואפשרויות הנסיעה בה, אך הנתבעים לא מצאו לנכון להציגם, דבר שנראה תמוה ומעורר חשד שמא המסמכים הנ"ל היו פועלים לרעתם (הנתבעים אף לא גילו את קיומם של מסמכים אלו בכתב ההגנה, בניגוד לחובתם עפ"י דין). בנוסף, משטען נהג המזדה כי לא היה שדה ראיה במקום התאונה, ראוי היה שיציג תמונות של זירת התאונה שיתמכו בדבריו. בנוסף לכך, העובדה שנהג המזדה לא הגיש תביעה בגין הנזק העצמי שנגרם לרכבו, נזק גדול יחסית, מעוררת תמיהה, כאשר בעדותו הסביר נהג המזדה כי קיבל את ההחלטה לא להגיש תביעה, לאחר התייעצות עם סוכן הביטוח שאמר לו שככל הנראה התביעה תידחה. נראה כי נהג המזדה ואף סוכן הביטוח חששו שהתביעה תידחה וזה מחזק את התחושה שהאחריות לתאונה מוטלת על נהג המזדה, שאם לא כך, היה תובע את נזקו. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 16,306 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 10/07/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 10/07/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העדים בו חויבו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 4,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. כבישרכברכב חונהתאונת דרכיםנזק לרכב