תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב נפילה נטענת במדרגות ציבוריות

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב נפילה נטענת במדרגות ציבוריות הצדדים ותמצית הטענות - התובע, מר רן קייזרמן (להלן: "התובע"), יליד 1950, מתגורר בעיר חיפה ביחד עם אשתו, הגב' הלן קייזרמן (להלן: "אשת התובע"). אין מחלוקת כי דרך הכניסה לביתו של התובע עוברת דרך שני גרמי מדרגות (המחברות בין רח' נתיב אופקים לרח' גילגל), אשר בהחזקת ובאחריות עיריית חיפה (להלן: "המדרגות" ו-"הנתבעת" בהתאמה), ומוסכם כי זו הדרך היחידה המובילה לבית. התובע עסק עובר לאירוע בהערכות שמאיות עבור חברת ג'מולב הערכות (להלן: "המעביד"). לטענת התובע, ביום 4.9.2011 במהלך עבודתו, בסביבות השעה 19:30, עת סיים פגישת עבודה וביקש לעבור בביתו ולאסוף טפסים מסוימים בדרכו לפגישת עבודה נוספת, מעד במדרגות (להלן: "האירוע"). לטענתו, בעת האירוע, שלושת עמודי התאורה שמוצבים לאורך המדרגות לא פעלו, בשל עבודות תשתית שבוצעו בסמוך, על ידי תאגיד המים והביוב "מי כרמל". כמו כן טוען התובע, כי בשל אותן עבודות, על המדרגות הייתה מפוזרת פסולת רבה בצד הסמוך למעקה, עובדה שחייבה אותו לפסוע בצד השני של גרם המדרגות, לאורכו לא הותקן מעקה. עוד טוען התובע, כי המדרגות עצמן היו משובשות ורעועות, ובשל מכלול הנסיבות האמורות - הוא איבד את שיווי משקלו, נפל על עכוזו ונחבל עקב כך בגבו. לשיטת התובע, האירוע אירע בשל רשלנות הנתבעת, ומכאן שעליה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו. הנתבעת מכחישה הן את עצם קרות האירוע, הן את הנסיבות הנטענות (בכל הנוגע למצב התאורה, הפסולת שנערמה על גבי המדרגות ומצב המדרגות עצמן) והן את הנזק הנטען. מסכת הראיות - מטעם התביעה העידו התובע עצמו (לגבי תצהירו ת/1) ואשת התובע (לגבי תצהירה ת/3). מטעם ההגנה העיד מר דורון יעקובי, מנהל מחלקת התאורה בנתבעת (לגבי תצהירו נ/3). הנתבעת ביקשה לזמן אף שני חוקרים פרטיים, אשר ערכו תיק חקירה לגבי האירוע מטעמה, ואולם הללו לא התייצבו למתן עדות ולכן אף לא הוגשו מסמכים מתיק החקירה. עוד יצוין, כי לכתב התביעה צורפה גם חוות דעתו של המהנדס יוחנן ג'רבי (נספח ח' לכתב התביעה), בנוגע למצב המדרגות, אך מר ג'רבי לא זומן להעיד על חוות דעתו, ובנסיבות העניין - אף היא אינה מהווה חלק מחומר הראיות בתיק. כן הוגשו מטעם הצדדים מסמכים שונים, לרבות תיעוד רפואי, תמונות של מקום האירוע הנטען, תכתובות של התובע עם הנתבעת ועוד. בהיבט הרפואי - לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר מרדכי קליגמן מיום 8.5.2012 (נספח ד' לכתב התביעה) - אשר קבע כי לתובע נכות צמיתה עקב הנפילה בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בטווח התנועות של עמוד השדרה (עקב פריצת דיסק) ובנוסף - 10% בהיבט הניורולוגי בשל תופעת ה-DROP FOOT. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר אורי בלנקשטיין מיום 21.1.2013, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהנפילה הנטענת. לאור הפערים בין חוות הדעת הוריתי על מינויו של ד"ר דורון נורמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "ד"ר נורמן") ומטעמו הוגשה חוות דעת מיום 31.7.2013, וכן תשובות לשאלות הבהרה (מיום 2.11.2013). ד"ר נורמן קבע בחוות דעתו ממצאים שונים לגבי התובע (אשר יפורטו בהמשך), ומצא בסוף לקבוע כי הנכות הצמיתה שקשורה לתאונה הינה בשיעור של 10%. המומחים לא זומנו להעיד והצדדים התייחסו לנושא חוות דעתו של ד"ר נורמן בסיכומיהם. הערה חשובה נוספת בהיבט הראייתי הינה כי במהלך שמיעת הראיות ביקש התובע לצרף ראיות רבות נוספות מטעמו, אשר לא צורפו לתצהירו או לכתב התביעה והוצגו על ידו לראשונה במהלך שמיעת עדותו. לבקשתי, בא כוחו של התובע עבר על שלל המסמכים שהביא עמו התובע וביקש להגיש ששה מסמכים מתוך המכלול. בא כוחה של הנתבעת התנגד להגשה והחלטתי לסמנם במהלך הדיון באופן זמני באותיות א' עד ו', כדלקמן: תדפיס נתוני מיון מבית חולים כרמל (א'); תוצאות בדיקת הדמיה משנת 1994 (ב'); סיכום ביקור אצל נפרולוג מיום 25.12.2013 (ג'); מסמך מבית חולים בני ציון ממחלקת קרדיולוגיה (ד') ומסמכים נוספים מכרמל (ה'-ו'). הוחלט כי על הצדדים יהא להתייחס בסיכומים לשאלת קבילות המסמכים, ולחילופין למשקלם. אך בכך לא הסתיימו "ההפתעות" הראייתיות. בתום הדיון סיכמו הצדדים בעל-פה לגבי שאלת הנסיבות והאחריות, אך התרתי להם להגיש השלמה קצרה בכתב בעניין הנזק הנטען. לאחר שבא כוחו של התובע הגיש (במועד ועל פי ההנחיות) השלמה לעניין גובה הנזק, לפתע הוגש מסמך בן 66 עמודים על ידי התובע עצמו - הכולל ניתוח של הראיות, טענות בנושא האחריות (לרבות טענות שהן בבחינת הרחבת חזית), והכי חשוב - מסמכים רבים שלא מהווים חלק מהראיות התיק זה (כגון, מסמכים רפואיים חדשים, מסמכים חדשים מתיק המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מאמרים של רופאים, גזרי עיתונים ועוד ועוד). אני מניחה שהגשת "הסיכומים העצמאיים" מטעם התובע היתה שלא על דעת עורך דינו - ולא אוכל לתת להם משקל, קל וחומר - למסמכים שצורפו שלא כדין לסיכומים (מה גם שחלקם חלקיים, וכדוגמא - אפנה למסמכים מהמל"ל שצורף מהם רק עמוד אחד למרות שהיה צריך להגיש (במצורף לתצהיר ובמועד) את כל המסמך ולא רק דף בודד מסוים). דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, עמדתי היא כי דין התביעה להידחות, שכן לא שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל המוטל על שכמו. אמנם, ניתן למצוא תימוכין מסוימים לטענות התובע בכל הנוגע לאירוע. כך, אין מחלוקת כי התובע פנה לקבלת טיפול רפואי כיממה לאחר האירוע בבית חולים כרמל (להלן: "בית החולים") ואף אושפז שם במשך ימים מספר, עד ליום 13.9.2011. אין גם מחלוקת כי התובע אובחן כסובל מבלט דיסק משמעותי בגובה L4-5 וכי האבחון בוצע לאחר האירוע (בעת שהייתו בבית החולים) ואין תיעוד לכך שהבלט היה לפני האירוע. בנוסף, קיים תיעוד לגבי תלונתו בנוגע לנפילה מיום 14.9.2011, כלומר יום לאחר השחרור מבית החולים וכעשרה ימים לאחר האירוע (הן באזני הרופאה שלו בקופת החולים והן באזני המעביד שחתם ביום זה על טופס שהוגש למל"ל), ואף אשתו של התובע סיפרה כי הוא מסר לה על הנפילה ביום המחרת. אלא, שמחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו עולים ספקות רבים ונתונים בעייתיים ובלתי מוסברים, אשר אינם מתיישבים עם טענות התובע - ולא מאפשרות לי לקבוע שהתובע הרים את נטל ההוכחה במאזן ההסתברויות האזרחי. יתכן והוא אכן נפל במדרגות ביום הנטען, אך קיימת אפשרות ממשית שלא כך היה והסתברותה אינה פחותה מאשר ההסתברות שגרסתו של התובע נכונה. אפרט להלן את הממצאים שיש בהם כדי להטיל ספק משמעותי בגרסת התביעה. ראשית, יש לראות כי הנפילה הנטענת היתה ביום 4.9.2011 אך אין תיעוד רפואי (או אחר) כל שהוא מיום זה לגבי נפילה בכלל, ובוודאי שלא נפילה כה קשה עד כדי שתגרום לממצאים החמורים בגב להם טוען התובע. יתכנו מקרים בהם נפילה או חבלה גורמת לפריצת דיסק והכאבים מופיעים לאחר 24 שעות - אך המצב השכיח יותר הוא שנפילה כה חמורה, שגרמה לפריצת דיסק (אם נפילה אכן עשויה לגרום לפריצה כאמור) - תגרום לכאבים בדרגה גבוהה, אשר יביאו את התובע לפנות לטיפול רפואי עוד באותו היום בערב - או למצער, למחרת מוקדם בבוקר, ולא כך היה. התיעוד הרפואי הראשון שהוגש לעיוני הינו מיום 5.9.2011, יום לאחר הנפילה, עת הגיע התובע לחדר המיון בית החולים כרמל, בשעה 18:23- אך גם שם אין כל אזכור לטענה מפי התובע לגבי נפילה בכלל או נפילה במדרגות בפרט. מפאת חשיבות הדברים אצטט את המסמך הרפואי הראשון בזמן שהוצג (הסיכום הרפואי של חדר המיון, שם שהה התובע משעה 18:23 עד שעה 22:46, להלן: "סיכום חדר המיון"), לאמור: "תלונות עיקריות: ל"ד גבוה, כאבים בירך רגל ימין (ולאחר מכן מחיקה ובמקומה "רגל שמאל"). מחלה נוכחית: בן 60, ברקע יל"ד, יתר שומנים בדם, השמנת יתר. מהיום בבית מדד ל"ד שהיו גבוהים עד 194/110, הופנה לרופת משפחה (כך במקור), נבדק שוב ל"ד עד 190/100 טופל בניטראטים לדבריו ללא הטבה. בנוסף מדווח על כאבים בירך רגל שמאל מלווה עם נימולים. הופנה למיון בשל כאבים ברגל שמאל, לשלול DVT ולטיפול ביל"ד. במיון ל"ד 149/76 ..." בעמ' השני של סיכום חדר המיון, כתוב כך: "ייעוץ ניורולוגי - מטרת הייעוץ: מלפני שבוע סובלת מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל ... (לאחר מכן - קיימת מחיקה של המילים "מלפני שבוע" וכתוב "מאתמול" - ועל התיקונים ארחיב בהמשך) ... תשובה של ד"ר יוסרי זועבי: עצבים תקינים ... לסיכום LT DROP FOOT על רקע שורשי. יעבור CT ע"ש מותני. ייעוץ אורתופדי - מטרת הייעוץ: סימני LT LUMBAR RADICULOPATHY עם סימנים רדי קולרים מתאימים ל-1S-5-4L, חשד ל-DROP FOOT ... להמשך בירור כולל בדיקת ניורולוג ו-CT ע"ש מותני ..." ובסוף המסמך, בפרק הדיון, מופיע כך: "התקבל למיון עקב עליה בל"ד וכאבים בירך רגל שמאל לאורך סציאטיקה אשר הופיעו לפני שלושה ימים (ולאחר מכן גם מילים אלו נמחקו ובמקומן נרשם "לפני יומיים"). משתחרר מבחינה פנימית ... הוחלט על אשפוז באורטופדיה ...". מוסכם כי מסמך זה הודפס ביום 6.9.2011 וכי התובע אכן עבר למחלקת האורטופדיה. ברי כי תיאור זה מעורר קושי על פניו. מצויין חד משמעית כי הפניה של התובע לחדר המיון היתה עקב עליית לחץ הדם, כי הוא היה קודם לכן אצל הרופאה שלו בקופת חולים ואין כל אזכור לנפילה או מכה או חבלה. נסיון החיים מלמד שכאשר מגיע אדם לבית חולים ומתלונן על כאבי גב שנובעים מנפילה קשה על העכוז יום קודם - חייב להיות לדבר ביטוי. לא סביר בעיני כי מי שנפל לא יספר על הנפילה אלא רק על לחץ הדם שעלה עקב הכאב או הלחץ הנפשי שבעקבות הנפילה - והדברים מתחזקים שבעתיים שעה שתיאור הנפילה אף לא הושמע בפני הרופא המייעץ בתחום האורטופדי (כך על פי המסמך). בהקשר זה אעיר כי אף אם הייתי מסכימה לקבל כראיה את המסמך שסומן "א" (עדכון נתוני מיון) אין בכך כדי לשנות מהמסקנה דלעיל. בהקשר זה אעיר עוד כי יש לשאול מדוע לא סיפר התובע שפנה בבוקר יום 5.9 קודם כל לרופאה שלו בקופת החולים לפני שהגיע לבית החולים (והכוונה לד"ר גרמן, מומחית ברפואה פנימית מטעם קופת החולים המאוחדת, להלן: "הרופאה של קופת החולים"). עוד יותר מעניינת היא השאלה מדוע לא הוצג לעיוני הרישום הרפואי שערכה הרופאה של קופת החולים באותו הבוקר. היות והתובע במהלך החקירה אישר שהוא אכן פנה לקופת החולים לפני שהגיע למיון בכרמל - הרי שהרישום של הרופאה של קופת החולים היה יכול להיות (והיה אמור להיות) התיעוד הרפואי הראשון של הנפילה. המסמך לא הוצג - לא במועד, לא במהלך הדיון ואף לא בינות לשלל המסמכים שהתובע הגיש מטעם עצמו בנוסף לסיכומים, כפי שצוין מעלה. זאת ועוד. כאשר נשאל התובע כיצד הוא מסביר את העובדה שברישומי בית החולים אין איזכור לנפילה הנטענת - הוא העלה שורה של טענות בכל הנוגע לאי הדיוק של התיעוד הרפואי, נוכח נסיבות חיצוניות שונות כגון שביתת המתמחים, אי שליטתו של הרופא המטפל בשפה העברית והלחץ בו היה מצוי התובע עצמו עקב עליית לחץ דם לאחר האירוע. כלומר, שטענתו היתה שהוא כן סיפר שנפל - אך הדברים לא נרשמו. טענה זו לא אוכל לקבל במקרה מיוחד זה, הגם שלעיתים אנו עדים לרישומים רפואיים שכוללים אי דיוקים, טעויות קולמוס, טעויות כתיב וכו'. אמנם הוכח שהיתה טעות ברישום (החלפה בין רישום לגבי רגל ימין עם רישום לגבי רגל שמאל בשורה אחת, למרות שהעובדה שהמדובר ברגל שמאל מופיעה בחמישה מקומות נוספים במסמך סיכום חדר המיון) - ועם זאת, לא שוכנעתי כי הדבר מחייב את המסקנה שהתובע מסר לרופא שהוא נפל וקיבל מכה בעכוז והרופא השמיט את התיאור, במיוחד לאור דברים אחרים שהרופא כן רשם. יש לראות כי הרופא פירט את כל מה שמסר לו התובע לגבי כך שהוא מדד לחץ דם בבית, ומה היתה הקריאה, כי הוא פנה לקופת החולים, ומה היו ערכי לחץ הדם שם, ומפרט עוד נתונים "לדבריו" של התובע. קשה לסבור כי התובע יספר לו שכל האירוע החל יום קודם עת מעד במדרגות ונחבל בעכוז או בגב - והדבר לא ירשם בכלל. עוד יש לראות כי הרישום הראשוני "בזמן אמת" במיון בבית החולים (מיום 5.9) התייחס לכך שתלונתו של התובע היתה לגבי כאבים שהחלו שבוע לפני הגעתו לבית החולים, כלומר - לא יום קודם לכן. לגבי נושא זה העיד התובע, כי לאחר השחרור מבית החולים, לאחר שהחלה להופיע הגרסה לפיה הוא מעד במדרגות (גרסה שקיימת רק מיום 14.9 ואילך) - הוא ראה שהמסמכים מתייחסים לתלונה "שבוע לפני" יום 5.9 וראה שהדבר אינו מתאים לגרסתו לגבי הנפילה; ואז - כך מסביר התובע - הוא חזר לבית החולים וביקש לתקן את הרשומה הרפואית. הוא עוד מסביר כי הרופא שעמו דיבר אמר לו שאי אפשר לתקן במחשב את הרישומים - ולכן, קיימים שלושת התיקונים בכתב יד על גבי מסמך סיכום חדר המיון (כך שתוקן הרישום לגבי רגל שמאל ולא רגל ימין, ותוקן שהתלונות לגבי כאבי הגב התחתון החלו "אתמול" ולא "לפני שבוע"). יש לראות כי אני מקבלת את גרסתו של התובע לגבי יוזמתו בביצוע התיקונים, אך אינני בטוחה שלמסמך לאחר התיקון יש משקל ראייתי כפי שסבור התובע. שהרי - כאשר הגיע התובע שנית תבית החולים, לאחר יום 14.9, ופגש אחד מהרופאים ממנו ביקש לבצע את התיקון - לא סביר בעיני שאותו רופא באמת יכול לדעת אם ביום 5.9 כאשר הגיע התובע למיון הוא אמר שהכאבים החלו "אתמול" או שאמר "לפני שבוע". הרופא - ככל הנראה - קיבל את גרסתו של התובע לגבי מה שהתובע טען שהוא אמר, והסכים לתקן את מסמך הסיכום הרפואי. שהרי - גם מה שנרשם כאשר התובע הגיע למיון היה "לדבריו" של התובע, ולכן הרופא הסכים לתקן את "דבריו" בדיעבד. לא שוכנעתי שהרופא "המתקן" אכן ביסס את התיקון על ממצא למעט בקשתו של התובע - ואדגיש כי בכלל לא הוכח שזה היה הרופא אשר רשם את סיכום חדר המיון מלכתחילה. לכן, למרות התיקון - יש עדיין משקל מסויים לכך שבמסמך המקורי נרשם שהכאבים החלו "לפני שבוע". שנית, ישנן סתירות בנושא זה בין עדותו של התובע בפניי לבין העדות שמסר במסגרת חקירת המל"ל בנוגע לנסיבות האירוע. בשלב זה אציין כי התובע הגיש תביעה למל"ל בנוגע לתאונה בבקשה כי הנפילה, במסגרת העבודה, תוכר כתאונה עבודה. תביעתו נדחתה - ולכך אתייחס עוד בהמשך, אך כעת אבקש להפנות להודעה של התובע בפני החוקר של המל"ל - אשר אף הוא העלה שאלות לגבי אי אזכורה של הנפילה הנטענת במסמכים מחדר המיון. לתיק הוגשה הודעתו של התובע בפני החוקר, מר דוד זייד, אשר נגבתה ביום 10.11.2011, כחודשיים לאחר האירוע (חלק מנספח ב' לתיק מוצגי הנתבעת, ולהלן: "ההודעה במל"ל"). בהודעה במל"ל מסר התובע בתחילה כי אינו זוכר אם אמר בחדר המיון שנפל או אם ציין שהאירוע ארע במהלך עבודתו (עמ' 3, שורות 42-43), אך בהמשך מסר כי: "לא הודעתי על הנפילה או תאונת עבודה גם מאחר שלחץ הדם שלי היה גבוה וחששתי מהתקף לב" (עמ' 3, שורות 52-53, ההדגשה הוספה). משמע, שבהודעה במל"ל מסר התובע שתי גרסאות חלופיות - הראשונה שאינו זוכר אם מסר על הנפילה, והשנייה שלא מסר על הנפילה (כי חשש מהתקף לב - ואעיר כי אני לא מבינה כיצד דיווח על הנפילה ונסיבותיה היה יכול כשלעצמו לגרום להתקף). לעומת זאת, בעדותו בפניי מסר התובע גרסה שלישית, שכן בעדותו הוא טען שכן דיווח לצוות בית החולים על הנפילה, אך הדברים לא נרשמו (עמ' 6, שורות 24-25). בנסיבות הללו, נותר ספק משמעותי באשר לטענת התובע לפיה הוא מסר לצוות הרפואי בבית החולים על אירוע הנפילה אך הדברים לא נרשמו. בהקשר זה אוסיף עוד נתון מעניין והוא כי בהודעה במל"ל (שורות 13-14) מציין התובע כי הוא גם נחבל ביד שמאל, עקב הנסיון לבלום עצמו כשנפל - "אך לא דיווחתי עליה בשל כאבי הגב". שלישית, כל האמור מעלה מתייחס לסיכום חדר המיון - ועתה נתייחס בקצרה לשני מסמכים נוספים שהוגשו מבית החולים. המסמך הראשון הוא "סיכום אשפוז", מיום 13.9.2011 (להלן:"סיכום האשפוז"), שהוכן כאשר שוחרר התובע מביה"ח. אף במסמך זה אין כל אזכור לנפילה, וראו כי בעמ' הראשון שוב מצוין כי "לדבריו מזה שבוע ימים סובל מכאבי גב תחתון". התובע טוען כי כיון שהמסמך הונפק ביום 13.9, הדבר מחזק את טענתו לפיה הכאבים החלו ביום הנפילה - 4.9, שהיה 9 ימים לפני הנפקת המסמך, כלומר - כשבוע ימים לפני הנפקתו, אך אינני סבורה כי מסמך זה יכול לסייע בידי התובע, היות והכתוב בו מועתק מהמסמכים הקודמים. המסמך השני שהוגש מהמחלקה האורטופדית (אשר סומן באות "ה" ואשר אותו אקבל כראיה) הינו מסמך הקבלה למחלקת זה לאחר ההעברה מהמיון (להלן: "הקבלה הרפואית במחלקה האורטופדית"). ממסמך זה עולה כי בעת שהגיע התובע למחלקת האורטופדית ביום 6.9.2011 בשעה 13:24, נרשם לגביו כך: "לדבריו מזה שבוע ימים סובל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל לכל אורכה ....". משמע, שהתובע מסר גם במחלקה האורטופדית ביום 6.9 שהוא סובל מכאבים מזה שבוע ועדיין לא דיווח כי הוא נפל וקיבל מכה חזקה בגב ביום 4.9. התובע אף לא ניסה להציע לכך הסבר ודומה כי אף אם התובע היה נסער בחדר המיון ביום 5.9, ואף אם הרופא שם טעה ברישום - היה חייב התובע לספר במחלקת האורטופדית מהן הסיבות לכאבי הגב שלו, היה חייב לספר מתי נפל, כיצד נפל, איפה בדיוק היתה החבלה - ואין כל אזכור של הנפילה גם בקבלה הרפואית במחלקה האורטופדית. עוד אעיר כי ניתן היה לצפות שנפילה כה קשה כנטען תותיר גם סימני חבלה מסויימים על גבו של התובע, כגון שפשוף אן שטף דם. בסיכום חדר המיון ובקבלה הרפואית במחלקה האורטופדית אין כל איזכור של ממצא חיצוני שכזה (למרות שבמסמך הקבלה הרפואית במחלקה האורטופדית מצוין כי בהגעתו בוצעה לו בדיקה קלינית). כאשר התובע נשאל לגבי נקודה זו בחקירתו - השיב כי: "כשהגעתי לבית החולים לא היתה לי פגיעה חיצונית, חתכים או דם, כך שבכלל לא הסתכלו על הגב, בכלל לא ראו שיש לי משהו שקרה. אני אמרתי שזה ממעידה וזהו" (עמ' 7 שורות 23-24). לעומת זאת, כאשר נשאל התובע לגבי נושא זה על ידי החוקר של המל"ל, השיב: "יש לציין כי בכל הבדיקות שעברתי בבי"ח לא בדקו ולא ראו את הגב. אח"כ נבדקתי וגם ראו את סימני הנפילה אולם בשל הבלאגן העצום בבי"ח גם זה לא נרשם" (שורות 48-49 להודעה במל"ל). כלומר, שוב קיימת סתירה בין הטענה שהיו סימני חבלה לבין הטענה שלא היו סימנים, וסתירה בין הגרסה לפיה לא בדקו בכלל אם יש סימנים לבין הגרסה לפיה בדקו ומצאו סימנים - אך לא רשמו. לא ניתן להתעלם מהמשמעות של הדברים. רביעית, כל האמור מעלה מקבל משנה חשיבות לאור העובדה שהתובע מצא לנכון לשוב לבית החולים לאחר השחרור ולבקש לתקן את התיעוד, אלא שהוא לא ביקש לציין את הנפילה. כבר ציינתי קודם שהוכח כי לאחר ששוחרר התובע מבית החולים, הוא שב לבית החולים וביקש לתקן את התיעוד הרפואי לגבי תקופת אשפוזו. אלא, שהתובע ביקש לתקן את התיעוד הרפואי בכל הנוגע לרישום לגבי מועד תחילת כאבי הגב שמהם סבל אך לא ביקש לתקן את הרישום בכל הנוגע לכך שלא אוזכרה הנפילה - על אף שיכול היה לעשות כן. עוד אומר בהקשר זה כי התשובה שמסר התובע בחקירתו באשר לשאלה מדוע לא ביקש לתקן בתיעוד הרפואי גם את הנושא של איזכור הנפילה, לא היה תשובה מספקת, ולא אוכל לקבלה (עמ' 7, שורות 25-26). מכאן שהתיעוד הראשון שבו מוזכרת הנפילה היה לאחר השחרור מבית החולים - ביום 14.9.2011, עת שב התובע לרופאה של קופת החולים, כאשר במסמך זה, אכן מצוין כי התובע נפל במדרגות (לאמור: "בזמן עבודה נפל במדרגות קיבל מכה בגב" - נספח ג' לכתב התביעה). בנוסף, יש לראות שהוגש עמוד אחד בלבד מתוך 7 עמודים של טופס הבקשה לקביעת דרגת נכות מפגיעה בעבודה - עליו חתום המעביד ביום 14.9 ושם מצוין כי הם מאשרים שלפי דברי התובע הוא נפל כפי שהוא טוען. שני מסמכים אלו הוכנו באותו יום, אחרי השחרור מבית החולים - ואין בהם כדי להתגבר על הקושי שתואר מעלה בנוגע למסמכי בית החולים. חמישית, התובע לא סיפר על הנפילה במועד בו התרחשה לאשת התובע או ללקוח אשר אליו הגיע אחרי הנפילה או למעביד. יתכן וניתן לקבל את טענת התובע ואשתו לפיה בשל העדרה של אשת התובע מחיפה במועד האירוע (וכן בלילה וביום שלאחריו) לצורכי עבודה, לא דיווח התובע לאשתו על שאירע מתוך רצון שלא להדאיגה שלא לצורך; אך לא מקובל עליי הסברו של התובע כי נמנע מלדווח למעביד על האירוע, מפאת השעה המאוחרת, שהרי יכול היה גם לדווח לו למחרת בבוקר - ואין כל מסמך או עדות חיצונית לגבי המועד הראשוני בו דיווח התובע למעביד על הנפילה ומה בדיוק דיווח. בהקשר זה חשוב עוד לזכור כי כפי שצוין מעלה, התובע הגיש תביעה למל"ל לגבי האירוע - אך תביעתו נדחתה. לצערי, התובע לא הגיש לעיוני את כל המסמכים המלאים הרלבנטיים, דהיינו - שלא הוגש טופס התביעה (ובו תיאור המקרה) אלא רק עמוד "נבחר" אחד. לכן, לגבי התביעה למל"ל, כל מה שיודעים אנו הוא שהתביעה נדחתה ושהתובע לא הגיש ערעור לגבי הדחיה. כאשר הוא נשאל מדוע לא ערער, השיב שהוא כבר הגיש בעבר ערעור על החלטה קודמת של המל"ל שדחה תביעה אחרת שלו והיה מאד מאוכזב מההליך, וכלשונו: "ראיתי שבכלל ביטוח לאומי באופן עקרוני דוחה ואין מה להלחם איתו אם אין לך מספיק כסף" (עמ' 10 שורות 6-7). אני יכולה להבין את הקושי לצאת "למאבק" כנגד המל"ל בעיני האיש הפרטי, וכמובן שהתובע לא חייב היה להגיש ערעור, אך גם לדחיית התביעה מטעם המל"ל והשלמתו של התובע עם מהלך זה יש משקל מסוים (במיוחד שעה שהתובע לא הגיש את כל המסמכים הרלבנטיים). שישית, באשר לקשר הסיבתי בין האירוע הנטען לבין מצבו הרפואי של התובע - אפנה לכך שמחוות דעתו של ד"ר נורמן עולה כי המומחה סבר אמנם שקיים קשר בין האירוע לבין בלט הדיסק ממנו סובל התובע - אך עיקר מסקנתו סומכת על כך שאין בפניו תיעוד רפואי רב לגבי תלונות על כאבי גב לפני האירוע (למעט תיעוד באשר לכאבים בגב כחצי שנה עובר לאירוע ובאשר לפגיעה בגב התחתון בשנת 1994). ד"ר נורמן אף מציין כי החלקה ונפילה על העכוז אינה גורמת בדרך כלל לפריצות דיסק, אלא בדרך כלל גורמת פגיעה גרמית לעמוד השדרה, כגון שבר. עוד הוא מפנה לכך כי בהדמיה ניתן לראות שבחוליות הרלבנטיות יש שינויים ניווניים משמעותיים. יש עוד לראות כי את תשובותיו לשאלות ההבהרה מסכם ד"ר נורמן כך: "מתן של 10% נכות עקב הנפילה ניתן כ"בית הילל" וזאת למרות הקשר הסיבתי הרופף". הדבר מצטרף למכלול הקשיים שציינתי לעיל ומהווה נדבך נוסף בקביעתי כי התובע לא הצליח להרים את הנטל בנוגע לאירוע הנדון. סיכום - מכלול הנתונים שפורטו מוביל למסקנה שהתובע לא הצליח להוכיח את טענותיו בכל הנוגע לאירוע ולנזקיו הנטענים ברף ההוכחה הדרוש על פי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, ומשכך - דין תביעתו להידחות. אזכיר, כי עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, ועל מנת שבית המשפט יוכל לבסס עליה הכרעה בתביעה, יש צורך בנימוקים מיוחדים שיירשמו. בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי התקיימו נימוקים מיוחדים כגון אלו הדרושים על מנת להביאני למסקנה כי די בעדותו של התובע כדי לעבור את רף ההוכחה הדרוש, ואומר כי הנתונים שפורטו לעיל לא רק שאינם תומכים בגרסת התובע, אלא לשיטתי אף מחלישים אותה. נוכח קביעתי האמורה, אין צורך להידרש לשאלת הנזק שנגרם. התוצאה - התביעה נדחית. לגבי שאלת ההוצאות - התלבטתי תחילה מה יהא גובהן, במיוחד לאחר שהתובע הגיש בעצמו בניגוד לכל כללי סדרי הדין את המסמכים ביום 12.1.2014. עם זאת, שקלתי במקביל את העובדה שלמרות התוצאה אליה הגעתי - הוכח כי המדרגות הנדונות מהוות מפגע אשר לא תוקן למרות הפצרותיו של התובע מזה שנים (וראו את מכתביו) ולמרות שהעירייה מסכימה שיש מקום לבצע בהן תיקונים - וראו את המכתב מאוקטובר 2011, שם מסבירה נציגת העיריה שהמדרגות ראויות לשיקום, נמצאות "במאגר העבודות המומלצות לשיקום" וכי היא מקווה שבעתי הלא רחוק עבודות השיקום תתבצענה. אינני אמונה על הקצאת המשאבים בעירייה ועל סדר העדיפויות בכל הנוגע לתשתיות בעיר, אך אני סבורה שיש מקום לשקול להפנות משאבים לתיקון המדרגות בהן עסקינן מיידית, שכן מהתמונות עולה חד משמעית שהן מסוכנות והן נמצאות "במאגר" יותר משנתיים. יש גם לזכור כי המדובר בכניסה הבלעדית של התובע ומשפחתו ואחרים לביתם - ואין להם ברירה אלא לעלות ולרדת במדרגות. לכן, החלטתי שלא לחייב את התובע בהוצאות. אבקש מבא כוחה של הנתבעת לאתר את הגורם הרלבנטי בנתבעת אשר אמון על הנושא ולשלוח לו העתק של פסק הדין. נפילהמדרגותפיצוייםנזקי גוף