טענה שהתאונה אירעה בשעה שהרכב המבוטח האט לפני מופע רמזור מהבהב כאשר לפתע נפגע מאחור על ידי רכב הנתבעת ונהדף כלפי הרכב שלפניו. כמו כן, לטענת מבוטח התובעת הנתבעת התנצלה בפניו מיד בסמוך לאחר קרות התאונה בשל אחריותה להתרחשות התאונה. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב המבוטח נזקים שהוערכו בחוות דעת השמאי מטעם התובעת ואשר צורפה לכתב התביעה וכן, הוראות תשלום שצורפו כנספח 3 לכתב התביעה. כמו כן, לכתב התביעה צורפה (כנספח 2) הודעה על תאונת דרכים שהוגשה על ידי נהג התובעת, מר מור אלקוסר, מיד בסמוך לאחר התאונה בה ניתנה הגירסה כדלקמן: "נסעתי בכביש 40 לכיוון דרום (רחובות) לקראת האטה ועצירה ברמזור אדום, בצומת סתריה פגע בי רכב מסוג יונדאי לבנה מ.ר. 60-293-20 בעוצמה רבה בחלק האחורי של רכבי מעוצמת הפגיעה הועפתי קדימה ופגעתי ברכב שלפני". 6. במהלך הדיון שהתקיים בפניי, תיארה גב' אביה מירמן, נהגת הרכב שנסע לפני רכב המבוטח, את נסיבות התאונה. על פי עדותה, בתאונה עצמה היו מעורבים לא פחות מחמישה כלי רכב, שני כלי רכב לפניה ושני כלי רכב אחריה. העדה העידה, כי שמעה "בום" חזק, הרימה את עיניה למראה וראתה רכב עף עליה ואז חטפה מכה ועפה גם קדימה לעבר רכב שעמד לפניה. במהלך החקירה הנגדית השיבה עדת התובעת, כי תחילה שמעה "בום" ואז הביטה במראה וכי היא ראתה את רכב התובעת נדחף עליה אחרי ה-"בום" ששמעה( פרוט' עמ' 2 שורה 33). נהג התובעת, מר אלקוסר, תיאר את קרות התאונה והעיד, כי נסע לקראת עצירה ברמזור אדום ותוך כדי עצירה קיבל מכה מאחור ונהדף לעבר רכב שעמד לפניו כמו כן, העיד, כי לאחר התאונה הנתבעת התנצלה בפניו. גרסת הנתבעת: 7. הנתבעת הכחישה מנגד את אחריותה למלא נזקי התובעת שאירעו כתוצאה מהתאונה, וטענה בכתב הגנתה שהאחריות לנזקים בחזית רכב המבוטח רובצת לפתחו של נהג הרכב המבוטח. בכתב ההגנה פורטו נסיבות התאונה ונטען שהרכב המבוטח פגע בכלי הרכב שלפניו בעוצמה רבה ורק לאחר מכן, רכב הנתבעת פגע ברכב המבוטח. כמו כן, הנתבעת מציינת, כי עיון בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה תומכת בגירסתה, זאת, נוכח העובדה שהיקף הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח במוקד הקידמי גדול לאין ערוך מהיקף הנזקים שנגרמו במוקד האחורי. 8. במהלך הדיון העידה הנתבעת אודות נסיבות קרות התאונה. לפי עדותה לרכב בו נהגה מסוג יונדאי אקסנט שנת 1996 כמעט לא נגרם נזק למעט מכה בפנס קדמי שמאלי אותו תיקנה בעלות של 800 ₪. כמו כן, ציינה, כי נסעה במהירות בסביבות 20-30 קמ"ש וכי, הרכב המבוטח פגע ברכב שלפניו לפני שהיא פגעה בו. 9. בסיכומיה הדגישה התובעת, כי העידו מטעמה שני עדים אובייקטיבים וכי רכב המבוטח נבדק על ידי השמאי יעקב קרופניק כיום לאחר קרות התאונה. כמו כן, התובעת הפנתה את בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שהוגשה במסגרת תא"ק (י-ם) 48188-07-12 בה מודה הנתבעת, כי לאחר שפגעה ברכב המבוטח וכתוצאה מאי שמירת מרחק מצד נהג הסוזוקי פגע רכב המבוטח ברכב שלפניו. כמו כן, ציינה, כי הנתבעת העידה שלא ראתה את הרכב המבוטח פוגע תחילה ברכב שלפניו. בנוסף, התובעת ציינה, שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים דבר מצב כלי הרכב בעת קרות התאונה באופן שכולם לא היו במצב עצירה מוחלטת, כי אם, במצב האטה ועל כן, פגיעת הנתבעת מאחור ברכב המבוטח לא "עקרה" את רכב המבוטח ממקומו אלא האיצה אותו יותר מהמהירות בה נסע. 10. בסיכומי הנתבעת מדגישה היא את היקף הנזקים המצומצם שנגרם לרכב המבוטח במוקד האחורי ולבין הנזקים שנגרמו בחזית רכב הנתבעת. נתונים אלה תומכים לדעתה בגירסתה. לשיטתה, פגיעה כה קשה בחזית הרכב המבוטח מלמדת באופן חד משמעי על אי שמירת מרחק ונהיגה רשלנית מצד נהג הרכב המבוטח. עוד מדגישה הנתבעת, כי מהעדויות עלה, שרכב המבוטח נזקק לגרירה לאחר התאונה ואילו רכב הנתבעת המשיך בנסיעתו לאחר התאונה. כמו כן, עדותה של גב' מירמן ראוייה להיבחן בזהירות שכן, אומנם בתובענה זו הינה עדה בלבד ואולם, בתיק מקביל שעניינו זהה הינה תובעת מהנתבעת את נזקיה שלה ומשכך, הינה בעלת עניין בתוצאות הליך זה. דיון והכרעה: 11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שמעתי את ראיות הצדדים וטיעוניהם, ולאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. אין בידי לקבל טענת התובעת להיפוך נטל ההוכחה בשל טענת "הודאה והדחה". עיון בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים בפני אינו מלמד על הודאה בכל העובדות אשר יש בהם כדי להקים עילת תביעה ודי בכך בכדי לקבוע, כי נטל ההוכחה והשכנוע רובץ לפתחה. השאלה העובדתית העומדת להכרעה בתיק זה אינה עצם פגיעת רכב הנתבעת ברכב המבוטח, על כך לא הייתה כל מחלוקת, אלא, עצם הדיפתו בעוצמה כלפי הרכב שנסע לפניו. סיטואציה עובדתית זו יכולה להתרחש במספר אופנים. האחד (אותו מבקשת התובעת להוכיח), כי רכב הנתבעת פגע ברכב המבוטח והדפו כלפי הרכב שלפניו. השני, רכב הנתבעת פוגע ברכב המבוטח ולא הודף אותו כלפי הרכב שלפניו ואילו הרכב המבוטח עצמו אינו שומר מרחק מספיק ופוגע ברכב שלפניו. השלישי, ששני הנהגים בכלי הרכב אינם שומרים מרחק מספיק ותורמים לפגיעה והדיפה כלפי הרכב שלפניהם. ראשית, העדה מטעם התובעת, גב' אביה מירמן, העידה כי היא הייתה בנסיעה בעת קרות התאונה ואף הרכב שאחריה היה בנסיעה בעת קרות התאונה. העדה העידה, כי לא ראתה בעיניה, כי רכב הנתבעת פגע ברכב המבוטח והדפו לעברה, אלא, רק שמעה. העובדה, כשלעצמה, של שמיעת "בום" שבריר שנייה לפני קבלת מכה אינה בהכרח תומכת בתרחיש הראשון שפורט לעיל, אלא, יכולה להתיישב אף עם התרחיש השני והשלישי. משכך, לא מצאתי בעדותה של העדה משום תמיכה בגירסת התובעת. העד מטעם התובעת, מר מור אלקוסר, העיד, כי " המהירות של הפגיעה שפגעה בי הנתבעת הייתה במהירות מספיקה בכדי שתאונת השרשרת הזו תקרה ללא קשר לשמירת מרחק, כולם נפגעו כתוצאה מהמכה בוודאות" ( פרוט' בעמ' 3 שורות 32-33, עמ' 4 שורה 1). העד מעיד, כי רכב הנתבעת פגע ברכבו בעוצמה כזו שמכוחה נוצרה פעולת שרשרת באופן שרכבו נהדף על כלי רכב שלפניו וחוזר חלילה כלפי עוד שני כלי רכב. אין בידי לקבל עדות העד שכן, לדידי היקף הנזקים במוקד האחורי של רכבו המסתכם בכ- 3,176 ₪ וכן, הנזק הקל ברכב הנתבעת אינם עולים בקנה אחד עם עדותו זו. לו עדותו הייתה נכונה הרי שניתן היה לצפות להיקף נזק רב יותר. יתרה מכך, הנתבעת העידה, כי רכבה, רכב מסוג יונדאי אקסנט שנת ייצור 1996 ניזוק באופן מינורי בפנס השמאלי, נזק שהוערך על ידה בכ-800 ₪. כמו כן, העידה, כי אחרי התאונה המשיכה לנסוע עם רכבה. עדות זאת, נתמכה בעדותה של גב' אביה שהעידה, כי לאחר התאונה הנתבעת נעלמה. עדותה זו תומכת בטענת הנתבעת, כי מיד לאחר התאונה נסעה מהמקום עם רכבה עובדה המלמדת, כי רכבה היה כשיר לנסיעה. שנית, הפער המשמעותי בהיקף הנזקים במוקדי הנזק ברכב התובעת תומך בגירסת הנתבעת ובתרחיש השני שפורט לעיל, לפיו, רכב המבוטח לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו ופגע בו בעוצמה רבה. עיון בדו"ח השמאי מלמד, כי הנזק במוקד חזית רכב המבוטח עומד על סך 33,280 ₪ ואילו היקף הנזק למוקד האחורי עומד על כ- 3,176 ₪ בלבד. עובדות אלה לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים ויש בהן כדי להצביע על עוצמת הפגיעה בחזית רכב המבוטח שאינה הולמת מצב של הדיפה. שלישית, תמונות רכב המבוטח מלמדות על פגיעה קלה ומינורית בחלקו האחורי לעומת פגיעה קשה מאוד של מעיכה בחלקו הקדמי. אף בכך יש לתמוך בגירסת הנתבעת. ודוק, לא כל פגיעה ברכב גורם בהכרח להדיפתו. העובדה, כי רכב הנתבעת פגע תחילה ברכב המבוטח אינה מלמדת בהכרח על הדיפתו כלפי הרכב שלפניו ובהיעדר הוכחה פוזיטיבית לכך יש לשלול אפשרות זו. רביעית, שקלתי האם לקבל את התרחיש השלישי באשר לתרומת רשלנות מסויימת שבין הנתבעת לרכב המבוטח ואולם, ראשית אף אחד מהצדדים לא טען את התרחיש הנ"ל ומכל מקום, בהעדר ראיות להיקפה של תרומת הרשלנות לא מצאתי לקבל אפשרות זו. 13. נוכח האמור, הנני מקבל את גירסת הנתבעת כפי שפורטה לעיל וקובע, כי הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח במוקד האחורי נגרמו כתוצאה מאי שמירת מרחק מספיק על ידי הנתבעת ואילו הנזקים שנגרמו בחזית הרכב המבוטח, נגרמו, כתוצאה מאי שמירת מרחק של נהג הרכב המבוטח מהרכב שלפניו. 14. אשר לשיעור הנזקים, מצאתי שהתובעת הוכיחה את נזקיה כנדרש, התובעת הציגה חוות דעת שמאי המפרטת את הפגיעה ואת הנזקים כאחד, בעוד שהנתבעת טענה כנגד שיעור הנזקים טענות בעלמא מבלי להציג ראיות סותרות כלשהן ומשכך, הנני מקבל את שיעור הנזקים שנקבעו בדו"ח השמאי באשר לשני מוקדי הנזק. אציין, כי שני הנהגים בשני כלי הרכב שנסעו לפני רכבה של גב' מירמן לא הובאו לעדות ולא נטען לבטח לא הוכח כי הוגשו תביעות על ידם ומה עלה בגורלן. עם זאת, העובדה, כי בתאונת השרשרת הנ"ל היו מעורבים חמישה כלי רכב תומכת לדידי אף היא בטענת הנתבעת, כי כלי הרכב לא שמרו מרחק מספיק זה מזה ולא שמו דעתם לתנאי הכביש, דבר שגרם להתרחשות של מספר תאונות במקום התאונה נשוא הליך זה שאינן בהכרח כרוכות האחת בשנייה. 15. סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,176 ₪. נוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לעשות צו להוצאות. הסכום הנ"ל ישולם לתובעת בתוך 30 יום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהרמזור