היום הקובע לאיזון המשאבים בין הצדדים יהיה יום גירושיהם (ראו סעיף 15 לפסק דינה של כב' השופטת גליק מיום 28/4/11, נספח י"ד להמרצת הפתיחה); בנוגע לחלוקת החובות בין בני הזוג, קבעה כב' השופטת גליק כי אלו אינם בגדר "נכסים שליליים" בני איזון בין הצדדים, אלא מדובר בחובות אישיים של רצון. בין היתר, נקבע כי המקור לחובות אלו נובעים מהימורים של רצון, ראו סעיף 20, על תתי סעיפיו, לפסק הדין הנ"ל. כב' השופטת גליק לא קיבלה את טענת רצון לפיה חובותיו נוצרו עקב ההוצאות המשותפות של ניהול משק הבית המשותף. לנוכח מסקנות אלו נקבע בסעיף 22 לפסק הדין שחובותיו של רצון הם חובות אישיים ואין למבקשת כל שיתוף בהם, ולפיכך יוחרגו מאיזון המשאבים שבין בני הזוג, כאשר איזון זה ייעשה באופן שווה בין הצדדים (ובין היתר, דירת המגורים, כספים ותקבולי פרישה, רכב, זכויות בחשבונות בנק שבין הצדדים). 3. על פסק דינה זה של כב' השופטת גליק הגישו הצדדים ערעורים הדדיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב וערעורים אלה נדחו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 10/4/13 (עמ"ש 35885-06-11; עמ"ש 36441-06-11). לגבי ערעורו של רצון נקבע: "לאור האמור לעיל, דין הערעור שהגיש המערער בכל הנוגע לקביעה העובדתית כי חובותיו הם חובות אישיים שנובעים מהימורים ועל כן הם מוחרגים מהאיזון - להדחות" (סעיף 11 לפסק הדין). לעניין ערעור המבקשת נקבע שלא נמצאו נסיבות חריגות המצדיקות את הקביעה שהאיזון לא יערך באופן שווה (סעיף 17 לפסק הדין, יכונה להלן: "פסד הדין במחוזי"). אציין כי פסק הדין במחוזי ניתן לאחר שנשמעו הראיות בתיק זה, ובטרם הוגשו סיכומי הצדדים. 4. במקביל להליכים אשר התנהלו בין המבקשת לבין רצון בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי בתל אביב, פתח המשיב 2 (להלן: "ברוך") ביום 1/4/09 תיק הוצל"פ שמספרו 01-57549-2 כנגד רצון (להלן: "תיק ההוצל"פ"). תיק זה הוגש בגין שטרות שנמסרו על-ידי רצון לברוך וחוללו. במסגרת תיק ההוצל"פ ננקטו על-ידי ברוך פעולות שונות, בין היתר, עיקול חשבונות בנק, עיקול קופות גמל, עיקול רכבים, עיקול מיטלטלין וכו', ראו תדפיס תיק ההוצל"פ, צורף כנספח א' לתצהירו של כונס הנכסים על הדירה, עו"ד יוסי דרור (להלן: "הכונס"). 5. ביום 23/12/09 הגיש רצון בקשה בטענת "פרעתי" במסגרת תיק ההוצל"פ, ראו נספח ב' לתצהיר הכונס. ביום 27/3/11 הגיש ברוך בקשה למינוי כונס נכסים על הדירה. לאחר הגשת הבקשה למינוי כונס נכסים החליט רשם ההוצל"פ כי יש לצרף את עמדת הנושה המובטח על הדירה [בנק אוצר החייל, להלן: "בנק אוצר החייל"] וכן את עמדת המבקשת, בעלת יתרת הזכויות בדירה (ראו נספח ה' לתצהיר הכונס). המבקשת הגישה התנגדות למינוי הכונס ובנק אוצר החייל הסכים למינויו של ב"כ ברוך ככונס נכסים. בסופו של יום, החליט רשם ההוצל"פ ביום 20/9/11 כי יש תועלת במימוש הדירה על-ידי כונס הנכסים והורה על מינויו של עו"ד עקיבא פוזנר (ב"כ של ברוך) לכונס הנכסים על הדירה (ראו נספח ז' לתצהיר הכונס). 6. ביום 31/12/11 ביקשה המבקשת לעכב את ביצוע ההחלטה הנ"ל, וזאת לנוכח העובדה שהגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה למתן סעד הצהרתי לפיו החוב נשוא תיק ההוצל"פ (החוב של רצון לברוך) הינו חוב פיקטיבי. בסופו של יום, לאור טענות שהועלו על-ידי ב"כ רצון וב"כ ברוך בבית המשפט לענייני משפחה, חזרה בה המבקשת מהסעד ההצהרתי שהתבקש שם, ומשכך נמשכו ההליכים במסגרת תיק ההוצל"פ. ביום 10/7/12 קבעה כב' הרשמת מירב כפיר שניתן למכור את הדירה כפנויה. עם זאת, מכיוון שבפני הרשמת כפיר המשיכה המבקשת לטעון שמדובר בחוב פיקטיבי, כאשר ברוך ורצון עשו יד אחת לצורך סילוקה מביתה, קבעה כב' הרשמת כי אין בידיה סמכות לדון בטענות אלו. משכך, אפשרה למבקשת פרק זמן של 30 יום במהלכו רשאית היא להמציא צו לעיכוב הליכי הפינוי מהדירה בהתבסס על תובענה שהגישה או שבכוונתה להגיש (ראו סעיף 10 להחלטת כב' הרשמת כפיר, נספח י"ח להמרצת הפתיחה). 7. בעקבות החלטתה של כב' הרשמת כפיר הגישה המבקשת ביום 17/7/12 את המרצת הפתיחה שבפניי, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי החוב בגינו נפתח תיק ההוצל"פ הינו חוב פיקטיבי. בית המשפט התבקש להורות על סגירת תיקי ההוצל"פ והליכי הכינוס שנפתחו מכוחם. במקביל להגשת המרצת הפתיחה, הוגשה בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ וביום 18/7/12 ניתן על-ידי כב' השופט רחמים כהן צו המורה כמבוקש בכפוף להפקדת התחייבות עצמית, ערבות צד ג' בסכום של 10,000 ₪ ופיקדון כספי במזומן בסך 1,000 ₪. 8. להמרצת הפתיחה, שעל טעמיה אעמוד ביתר פירוט להלן, הוגשו תגובות מטעמו של ברוך ומטעמו של רצון. כמו כן, הוגשה בקשה מטעם הכונס להצטרף להליך. ביום 6/11/12 התקיימה ישיבת קדם משפט בפניי אליה זומן גם הכונס. בסיום אותה ישיבה קבעתי כי יש להורות על צירופו של הכונס כמשיב להמרצת הפתיחה, ראו טעמיי בעמוד 4, שורות 11-16. עוד קבעתי כי אין מקום לסלק את המרצת הפתיחה על הסף לנוכח טענת מעשה בית דין שהועלתה על-ידי ברוך (עמוד 4, שורות 18-21). עם זאת, קבעתי שאיני יכולה לומר באותו שלב דברים דומים לגבי השתקים הנובעים מפעולות שבוצעו או לא בוצעו במסגרת תיק ההוצל"פ, וכך קבעתי: "ייתכן שבסופו של יום אגיע למסקנה שהמבקשת מושתקת מלהעלות את טענותיה במסגרת המרצת פתיחה זו, אם משום שכבר העלתה טענות אלו ואלו נדונו והוכרעו ולא הוגש עליהן ערעור, אם משום שהייתה לה הזדמנות להעלות את הטענות הללו והיא לא עשתה כן, ואז מצויים אנו בתורת דיני ההשתקים" (עמוד 4, שורות 26-29). 9. מכיוון שהמרצת הפתיחה לא סולקה על הסף, אפשרתי לצדדים להגיש תצהירים מטעמם וכן נקבע מועד קרוב לחקירת המצהירים. הצו הזמני שניתן על-ידי כב' השופט כהן הוארך עד להחלטה אחרת, אולם מצאתי לנכון להגדיל את הפיקדון הכספי לסך של 10,000 ₪. אציין כי בסמוך למועד ההוכחות שנקבע הגישו המבקשת וברוך בקשה לדחות את דיון ההוכחות לאור מו"מ שמתנהל ביניהם. הדיון נדחה, או אז הובעה מחאתו של רצון אשר טען כי הדחיה לא תואמה עמו וכי כל יום שעובר בו לא פועל הכונס למימוש הדירה ומכירתה, נגרמים לו נזקים רבים שכן דירה זו היא המקור לתשלום חובותיו. 10. ביום 13/3/13 התקיים דיון ההוכחות הנדחה במסגרתו העידו המבקשת; רצון וברוך. הצדדים ויתרו על חקירתו של הכונס. בתום החקירות הגישו הצדדים סיכומים בכתב, וכעת עליי לתת את הכרעתי בשאלה העיקרית שבמחלוקת והיא השאלה האם החוב נשוא תיק ההוצל"פ הינו חוב פיקטיבי. כמו כן, עליי להתייחס לטענות, כפי שיפורטו להלן, בדבר השתקי פלוגתא ו/או השתקים שיפוטיים, לנוכח הליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים. טענות הצדדים, בתמצית טענות המבקשת 11. המבקשת מפנה לנספח א' להמרצת הפתיחה, מסמך נושא כותרת "הסכם לתשלום חוב" (להלן: "הסכם החוב"). בסעיף 7 להמרצת הפתיחה טענה המבקשת כי הסכם החוב הוא הבסיס לתיק ההוצל"פ שנפתח. הסכם החוב נושא את התאריך 23/12/08, ולטענת המבקשת מדובר במסמך מופרך בו מתנדב רצון להודות בחוב מבלי לפרט כלל מהן אותן הלוואות כספיות שניטלו. מעבר לכך, טוענת המבקשת כי בהליכים המשפטיים שהתקיימו ביניהם, הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית המשפט המחוזי, לאחר מועד כריתת הסכם החוב, לא הצהיר רצון על קיומו של החוב כלפי ברוך, וזאת למרות שהייתה לו חובה על-פי דין להצהיר על כל חובותיו (ראו נספחים ב'-ט' להמרצת הפתיחה, מסמכים שהכין רצון במסגרת ההליכים הקודמים שבין הצדדים בהם לא נזכר החוב הנטען). המבקשת טוענת כי עצם הימנעותו של רצון מלפרט ולהזכיר חוב זה מעידה כאלף עדים על כך שמדובר בחוב פיקטיבי ועל הקנוניה בינו לבין ברוך. 12. לטענת המבקשת, שיתוף הפעולה בין רצון לבין ברוך לא מסתכם בהליכי כינוס הדירה, אלא באמצעות הליכי ההוצל"פ הצליחו שניים אלה להבריח סכום של 200,000 ₪ מתוך כספי פיצויי הפרישה של רצון. המבקשת טוענת שעל-פי פסק הדין בעניין איזון המשאבים מחצית מכספי הפרישה שייכים לה, וכי מדובר בהברחת נכסים. בסעיף 6 לסיכומיה מפרטת המבקשת ברחל בתך הקטנה את טענה בדבר הקנוניה הנטענת - לשיטתה, קיימת חוות דעת המעריכה את הדירה בסכום של 1,900,000 ₪. רצון בחקירתו הודה שיש להוריד לכל אחד מהצדדים סך של 100,000 ₪ בגין המשכנתא התלויה ועומדת, כך שזכאי הוא ל-900,000 ₪ לשיטתו, בגין חלקו בדירה (עמוד 27, שורות 7-17). לטענת המבקשת, ככל שרצון ייצור לעצמו חובות יותר ויותר גדולים, לא יהיה לה מהיכן לגבות את חלקה ברכוש המשותף בהתאם לפסיקת בית המשפט לענייני משפחה והיא תיאלץ להסתפק בסכום נמוך יותר בהתאם לחלקה היחסי בחובותיו. 13. ממשיכה המבקשת וטוענת בסיכומיה כי במהלך ישיבת ההוכחות התחזקה המסקנה כי מדובר בחוב פיקטיבי, המשיבים לא הצליחו לתת מידע בנוגע להלוואות שניתנו כביכול לרצון; לא הוצגה ניירת רלוונטית; לא ניתן פירוט הולם לגבי סכום הקרן של החוב; לא הוצגו העתקי השיקים שניתנו בעת חתימת הסכם החוב ו/או בעת החזרתם. המבקשת שבה וטוענת בסיכומיה כי רצון הסתיר את הסכם החוב ואת קיומו של החוב במהלך השנים, דבר המעיד על כך כי מדובר בחוב פיקטיבי. מכל הטעמים הללו, מבקשת המבקשת לקבלת את המרצת הפתיחה ולתת את הסעד המתבקש. טענות המשיבים טענות ברוך 14. ברוך טוען כי המרצת הפתיחה הינה קנטרנית, טורדנית ומשוללת כל יסוד וכל מטרתה היא לנסות ולעכב את הליך כינוס הנכסים על חלקו של רצון בנכס שבבעלותו ובבעלות המבקשת, וזאת על מנת שהמבקשת תמשיך ליהנות מדיור חינם בדירה, וכן ליהנות מדמי שכירות של חלקים בדירה המושכרים לאחרים. ברוך טוען כי מעשיה של המבקשת, אותם הוא מכנה "תעלולים", גורמים לו נזק רב, כאשר פירעון החוב כלפיו נדחה בשל המרצת פתיחה זו מזה כשנה. 15. לגופם של דברים טוען ברוך לקיומם של השתקי עילה והשתק פלוגתא. ברוך טוען כי טענות המבקשת הועלו במספר הליכים שהתנהלו, נדחו על-ידי ראש ההוצל"פ ו/או מותבים אחרים, לגבי חלק מההחלטות לא הוגש ערעור ומשמעותה של המרצת פתיחה זו הינו למעשה ניסיון לעקוף החלטות שרירות וקיימות. כך למשל מפנה ברוך להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 28/11/11 (נספח ז' לתצהיר רצון), שם נדחתה בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע מכירת הדירה בשל אותה טענה ממש המועלית כעת, קרי, היות החוב נשוא תיק ההוצל"פ פיקטיבי. באותה החלטה קבע ראש ההוצל"פ: "לא מצאתי ממש בטענות צד ג'". על החלטה זו לא הוגש ערעור. עוד מפנה ברוך (ויתר המשיבים) לפסק דינה של כב' השופטת גליק; לפסק הדין במחוזי שניתן כאמור ביום 10/4/13, המזכיר את החוב האמור, ולפיכך טוען ברוך כי אין לפתוח שוב את הדיון בטענת היות החוב חוב פיקטיבי, שכן טענה זו עלתה ונדחתה לגופו של עניין. 16. בנוסף טוען ברוך שבינו ובין המבקשת אין כל סכסוך ומנסה היא להתערב בחובותיו של רצון, לגביהם נקבע בפסק דין של בית המשפט המחוזי כי אלו יושתו רק עליו. מכאן, טוען ברוך שהסעד המבוקש על-ידי המבקשת לא ישפיע כלל על זכויותיה, שכן אין כל כוונה לרדת למחצית הדירה השייכת לה וברוך יכול להיפרע אך ורק מחלקו של רצון בנכס. ברוך טוען שאין למבקשת כל זכות לחלוק על קיומו של החוב או על גובה החוב ועניין זה הינו בינו ובין רצון בלבד. ברוך מוסיף וטוען שאכן רצון ניסה לחלוק על גובה החוב, ראו בקשתו בעניין טענת "פרעתי". בעניין זה טוען ברוך כי אם אכן מדובר בחוב פיקטיבי, לא יעלה על הדעת שרצון יגיש התנגדות בטענת "פרעתי", וברוך מצדו יזדקק לנקוט בהליכים רבים דוגמת עיקול, כינוס נכסים וכו'. 17. ברוך טוען שהמבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה הגבוה המוטל עליה על מנת להוכיח טענות תרמית וקנוניה. ברוך טוען שמחקירתה של המבקשת התברר כי כלל אינה בקיאה בעובדות ואינה יודעת מהו המקור לפתיחת תיק ההוצל"פ. לא זו אף זו, הסתבר מחקירתה של המבקשת שהיא כלל אינה מתכחשת לזכותו של ברוך להיפרע את חובו מחלקו של רצון. אם כך הדבר, שואל ברוך על מה ולמה הוגשה המרצת הפתיחה. טענות רצון 18. רצון חוזר על טענות ברוך לעניין מעשה בית דין, השתקי עילה והשתקי פלוגתא. רצון מוחה על הניסיון של ב"כ המבקשת בעת הדיון להציג אותה כמוגבלת בהבנתה (עמוד 8, שורה 2), ולטענתו הדבר נעשה אך ורק על מנת "לגנוב" את דעתו של בית המשפט לטובת המבקשת. רצון טוען כי הוא הקרבן בהליך זה, שכן המבקשת עושה כל אשר לאל ידה על מנת למנוע את מכירת הדירה, בה נקבע שיש לו מחצית מהזכויות. רצון טוען כי כל מעשי המבקשת מסבים לו נזקים רבים ומעצימים את חובותיו לגביהם נקבע שהוא זה שיישא בהם (ראו פסק הדין במחוזי). 19. רצון שולל את טענות המבקשת לפיהן מקור החוב בתיק ההוצל"פ לא הוכח. לטענתו, תיק ההוצל"פ מבוסס על מסמכים ועל שיקים. בסעיף 50 לסיכומיו טוען רצון שלכל היותר השתרבבו ארבעה שיקים בטעות לתיק ההוצל"פ, ולכן החוב האמיתי בגין ההלוואות שניטלו לשנת 2009 אמור להיות נמוך ב-92,000 ₪, אולם בכל מקרה אין מדובר בחוב פיקטיבי אלא בוויכוח ענייני לגבי גובה החוב האמיתי. עוד טוען רצון שטענות המבקשת לעניין תשלום הסכום של 200,000 ₪ הוצאו מהקשרן, וכי הוכח שמדובר בחוב אותו שילם רצון עבור חוב קודם לחוב בגינו נפתח תיק ההוצל"פ. טענות הכונס 20. כונס הנכסים מצרף הן בתצהירו והן בסיכומיו את גלגולי תיק ההוצל"פ. הכונס מבקש לחלוץ מההחלטות שניתנו במהלך הדרך את המסקנה שהטענות בדבר החוב הפיקטיבי כבר הועלו בעבר על-ידי המבקשת ונדחו, ולפיכך אין לאפשר העלאת טענה זו פעם נוספת. הכונס טוען שבכך עלולה להיסלל הדרך לקבלת הכרעות סותרות. 21. עוד טוען הכונס, כפי שגם טענו ברוך ורצון, שבמהלך חקירתה התברר שלמבקשת אין כל ידיעה עצמאית האם מדובר בחוב פיקטיבי או לא, אלא מדובר בהשערות סרק בלבד, ולמעשה במהלך עדותה הודתה כי: "לא משנה לי למי לשלם את הכסף, מבחינתי שיהיה גם לברוך" (עמוד 7, שורה 23). בנוסף, טוען הכונס שהמבקשת בעצמה טוענת שחובו של רצון נוצר כתוצאה מהיותו מהמר כפייתי. על רקע זה החליט בית המשפט להחריג את החובות מהאיזון ולהשית אותם על רצון בלבד. לטענת הכונס, פסק דינו של בית המשפט המחוזי התייחס במפורש גם לחוב כלפי ברוך. מכאן, שחוב זה נלקח בחשבון ולא ניתן לדוש בו פעם נוספת. בנוסף ולחלופין, טוען הכונס שטענותיה של המבקשת בנוגע לחובותיו של רצון הן טענות סותרות - לדידו, המבקשת אינה יכולה לטעון מחד שמדובר בחובות הנובעים מהימורים ובכך לגרום להחרגתם מהחובות המשותפים, ומאידך לטעון שמדובר בחובות פיקטיביים. 22. מסכם הכונס וטוען שאין כל יריבות בין המבקשת לבין ברוך, הזוכה בתיק ההוצל"פ, שהסיבה היחידה לתובענה של המבקשת הינו ניסיון לעכב את מימוש הדירה, שאין חולק שחצייה שייך לרצון; שהסעד המבוקש כלל אינו יכול לסייע לה, שכן דרך חלוקת הרכוש בין הצדדים כבר נקבעה; וכי ברוך יכול להיפרע אך ורק מחלקו של רצון בדירה. מכל הטעמים הללו מצטרף הכונס לטיעוניהם של רצון וברוך ומבקש את דחיית המרצת הפתיחה אגב חיוב בהוצאות הולמות. ההכרעה 23. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בראיות שהונחו בפניי ובסיכומי הצדדים, קובעת אני כי דין המרצת הפתיחה להידחות. לא שוכנעתי כלל ועיקר כי מדובר בחוב פיקטיבי; שוכנעתי כי טענה זו עלתה כבר בעבר על-ידי המבקשת ונדחתה, וגם מטעם זה אין מקום לדון בה מחדש; סבורני כי טענת החוב הפיקטיבי הועלתה ללא בסיס עובדתי, ולמעשה המבקשת הודתה בעדותה שאין לה התנגדות לביצוע תשלומים לברוך בגין החוב הקיים. אפרט את טעמיי להלן. 24. עינינו הרואות, המבקשת מייחסת למשיבים רצון וברוך טענות מסוג קנוניה, מרמה ותרמית. בתמצית, היא טוענת כי הם עשו יד אחת כדי להבריח נכסים ויצרו חוב פיקטיבי במסגרת תיק ההוצל"פ. מדובר בטענות מוקשות לגביהן נקבע כבר בפסיקה שרף ההוכחה הנדרש הינו גבוה, ראו בעניין זה ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, פד"י מ (1),589. באותו מקרה נקבע בין היתר שלצורך הוכחת טענות דוגמת זיוף וקנוניה במישור האזרחי יש צורך בכמות ורצינות ראיות שיש בהן כדי לשכנע את השופט לצורך הטיית מאזן ההסתברויות. הוא הדין לעניין שלפנינו. 25. המבקשת לא הרימה את הנטל הנדרש ואף לא למטה מכך. בחקירתה הסתבר כי היא כלל אינה יודעת מהו המקור לפתיחת תיק ההוצל"פ ותשובותיה בעניין זה היו מתחמקות ומתחכמות. כשנשאלה המבקשת האם לטענתה הסכם החוב, נספח א' להמרצת הפתיחה, הוא ההסכם נשוא תיק ההוצל"פ, השיבה: "אני לא מבינה על מה אתה מדבר" (עמוד 7, שורה 9). ובהמשך: "מה זה ההסכם הזה? אני לא מבינה בכלל מה זה ההסכם הזה. איפה ההסכם הזה?" (עמוד 7, שורה 13). חוסר הבנתה את ההסכם לא מנע מהמבקשת לטעון: "זה לא אמיתי", ובהמשך: "אני יודעת שהנייר הזה לא נראה לי אמיתי בכלל" (עמוד 7, שורה 21). ההתחמקויות נמשכו גם כשנשאלה על קיומם של שיקים ועל קיומו של הסדר, ראו עמוד 8, שורות 8-15. 26. כשב"כ המשיבים הקשו על המבקשת בשאלות, וכן לשאלות בית המשפט, יצא למעשה המרצע מן השק. בית המשפט שאל באופן מפורש: "האם את טוענת לחוב פיקטיבי?", והמבקשת השיבה: "בעיקרון לא משנה לי למי לשלם את הכסף, מבחינתי שיהיה גם לברוך, הילדים שלי לא יקבלו אגורה מהסיפור הזה אז זה לא משנה לי. השאלה שלי היא בזמן הזה שאני מחכה לתשובה מבית המשפט המחוזי איך הבית יתחלק" (הדגשות שלי, עמוד 8, שורות 23-25). לטעמי, תשובה זו חושפת את רצונה של המבקשת לעכב את מכירת הדירה, בוודאי במועד דיון ההוכחות, עת טרם ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 27. המשך חקירתה של המבקשת רק חיזק את המסקנה האמורה. המבקשת למעשה אינה כופרת בזכותו של ברוך: "אם נשאר כסף ממה שצריך אמרתי שוב שאין לי בעיה לתת לברוך, להיפך, אני יודעת שאם אתן לגרוש שלי הילדים שלי לא יקבלו ואף אחד לא יקבל מזה כלום" (עמוד 9, שורות 7-9). המבקשת הודתה שאין לה כל ראיות לגבי היותו של החוב פיקטיבי: "אין לי שחור על גבי לבן, אין לי תצלומים של הדברים האלה, אבל יש פה..." (עמוד 12, שורה 2). למבקשת לא היה מענה לשאלה מדוע, אם מדובר בחוב פיקטיבי, שילם רצון לברוך סכום של 200,000 ₪ כדי להקטין את הסכומים (עמוד 10, שורה 12); למבקשת לא היה מענה הולם לשאלה מדוע, אם מדובר בחוב פיקטיבי, הגיש רצון בקשה בטענת "פרעתי" (עמוד 10, שורה 16); למבקשת לא הייתה תשובה לשאלת בית המשפט, אם מדובר בקנוניה בין המשיבים, מדוע זקוק ברוך לנקוט בהליכים אגרסיביים בעוד רצון מתנגד, ראו תשובתה בעמוד 10, שורה 21. כשנשאלה המבקשת האם העלאת הטענה לקיומו של חוב פיקטיבי אינה מיועדת אלא על מנת להמשיך לאפשר לה לגור בדירה, השיבה: "כל אחד רוצה להמשיך לגור בדירה שלו, אין פה שום ספק" (עמוד 11, שורה 1). לקראת סיום חקירתה הודתה המבקשת שאין לה התנגדות שמהחלקים המגיעים לרצון ישולם חובו לברוך (עמוד 14, שורה 19), ושוב יצא המרצע מן השק כשאמרה המבקשת: "אבל השאלה שוב מה החלק שלי? כי אנחנו מחכים מחודש יולי להחלטה" (עמוד 14, שורה 23). מכאן, שהמרצת הפתיחה הוגשה בין היתר (אם לא רק) על מנת לעכב את מכירת הדירה, כל עוד המתינה המבקשת להכרעת בית המשפט המחוזי האם חלקה בדירה עומד על מחצית בלבד. 28. אף לגופו של עניין אין ממש בטענת החוב הפיקטיבי. ממסכת הראיות עולה כי תיק ההוצל"פ נפתח בגין שיקים שלא שולמו. גם אם ניתן לחלוק על גובה החוב, וקיימת חפיפה מסוימת בין סכום החוב ששולם בעבר לבין סכום החוב הנתבע בתיק ההוצל"פ (ראו חקירת ברוך בעמוד 30, שורה 12), ואיני מביעה דעה בעניין זה ובעניין גובה החוב לאשורו בתיק ההוצל"פ, שכן אין זה בסמכותי ואין זה מענייני, אזי אין כל מקום לטענה כי מדובר בחוב פיקטיבי כאמור. בתיק ההוצל"פ נעשו פעולות רבות על-ידי הזוכה עצמו, ברוך, כנגד החייב, רצון. רצון הגיש בקשה בטענת "פרעתי" וטענה זו לא התקבלה. דפוס התנהגות של שני הצדדים כפי שמשתקף מתיק ההוצל"פ אינו מתיישב עם טענת קנוניה בניסיון להבריח יחדיו נכסים. מעבר לכך, אציין כי בכל מקרה גם טענה זו אינה ברורה, שכן בית המשפט לענייני משפחה קבע מהו חלקה של המבקשת בנכסים, קבע כיצד יתחלקו החובות ודבר זה אושר על-ידי בית המשפט המחוזי. על-פי קביעות אלו ברוך יכול להיפרע אך ורק מחלקו של רצון ואינו יכול לרדת לחלקיה של המבקשת. מכאן, שלא ברור מהי הברחת הנכסים הנטענת. 29. לא זו אף זו. דבר קיומו של החוב מתיישב עם קביעות שרירות וקיימות בדבר חוב הימורים של רצון. אמנם רצון ניסה, גם בהליך שבפניי, להכחיש את העובדה שהוא מהמר והמשיך לטעון שהחובות נוצרו כתוצאה מהוצאות שוטפות של הבית, ראו עדותו בעמוד 20, שורות 14-17. בית המשפט המחוזי סתם את הגולל על טענה זו, ראו פסק דינה של כב' השופטת שרון לב הר בסעיפים 8-11, עמודים 6-7 לפסק הדין. ברי, כי אם מדובר במהמר כפייתי כפי שאישר בית המשפט המחוזי, אזי אין לתמוה על העובדה שחובותיו כלפי גורמים מלווים הינם גבוהים. אכן, בחקירתו התקשה רצון להסביר את גובה הסכומים שנטל ואת גובה חובותיו, ראו חקירתו בעמוד 20, שורות 25-28; עמוד 21, שורות 19-22. כשנשאל מפורשות כיצד יצר חוב של 600,000 ₪ כלפי ברוך, השיב: "אני הסברתי לשופטת גליק" (עמוד 23, שורה 10). כפי שכבר ציינתי לעיל, הסבריו לשופטת גליק לא התקבלו על-ידה ולא על-ידי ערכאת הערעור. עוד הסתבר שמעבר לחוב לברוך יש לרצון חובות נוספים: "לאחותי, לבנק הפועלים, לבנק אוצר החייל" (עמוד 26, שורה 16). רצון הודה: "אני חייב בין 200,000 ₪ ל-300,000 ₪ חוץ מהמשכנתא" (עמוד 26, שורה 31). סדרי גודל כאלה של חובות, כאשר טענת הוצאות הבית נדחתה, מתיישבת עם המסקנה שאכן מדובר בחובות הימורים. 30. מבלי לקבוע מסמרות, התרשמתי שזהו המקור לחוב כלפי ברוך. ברוך בחקירתו התחמק ממתן תשובות לגבי עיסוקיו, ראו עדותו בעמוד 30, שורות 23-32. העובדה כי ברוך מעניק הלוואות במזומן בלבד (עמוד 28, שורה 13), שהוא אינו מנהל רישום מדויק (עמוד 28, שורה 8), שמשך מתן ההלוואות הינו החל משנת 2005 ולמצער עד שנת 2009, כל פעם בסכומים "עגולים" (עמוד 30, שורה 17), מחזק את מסקנתי זו. מסיבה זו סבורני כי רצון לא מצא לנכון להזכיר את קיומו של החוב כלפי ברוך בהליכים הקודמים בינו ובין המבקשת: ברי, כי אם היה מזכיר רצון קיומם של חובות אלו, הדבר היה מחזק את טענתה של המבקשת שבחובות הימורים עסקינן. כזכור, רצון טען לאורך ההליכים שמדובר בחובות שמקורם בהוצאות המשפחה. דבר זה נותן הסבר לשאלה מדוע לא הזכיר רצון את דבר קיומו של החוב. 31. סבורני שגם המבקשת מודעת לעובדה עגומה זו. המבקשת הודתה בחקירתה שאינה מכירה את ברוך, שהוא אינו בן משפחה ושלשיטתה אין לו אינטרס להרע לה, ראו עמוד 12, שורות 10-20. המבקשת מודעת לכך שברוך הינו נושה של רצון וכפי שכבר ציטטתי לעיל גם אינה מתנגדת שהתשלומים אליו ייעשו מתוך חלקו של רצון. כך כאמור גם קבע בית המשפט, וכעת עמדתה של המבקשת מנוגדת, לדידי, לטענותיה בעבר, ויש להפעיל במקרה הנדון גם את הוראת ההשתק השיפוטי. המבקשת אינה יכולה לאחוז במקל משני קצותיו, ולטעון, מחד, שיש לזקוף את החובות לרצון בלבד בשל העובדה שמדובר בחובות הימורים, אולם כשמגיע מועד פירעונם של חובות אלה או כשעולה על הפרק השאלה הכיצד ישולמו חובות אלה, מתכחשת המבקשת לקיומם וטוענת שמדובר בחובות פיקטיביים. ראו בעניין זה רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ. שיכון עובדים והשקעות בע"מ, מפי כב' השופט גרוניס, שם נקבע, בין היתר, שתנאי לקיומו של השתק שיפוטי הינו שבעל הדין כלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני. חנה פלינר 32. יש לזכור שלרצון יש מחצית מהזכויות בדירה. יש לזכור את החלטת כב' השופטת גליק מיום 19/5/01 (נספח ט"ז להמרצת הפתיחה), שם הבהירה שלא נקבע בפסק הדין בבית משפט לענייני משפחה כי תשלומי האיזון בין הצדדים ו/או מכירת הדירה יהיו כפופים לאישור בית המשפט שנתן את פסק הדין; יש לזכור את ההחלטות הקודמות של רשמי ההוצל"פ אשר דחו את טענות המבקשת בעניין קיומו של חוב פיקטיבי (ראו נספח ד' לתצהיר הכונס); ראו את החלטת כב' הרשמת כפיר על מכירת הדירה כפנויה, נספח י"ח להמרצת הפתיחה. יש להפנות לפסק הדין של בית המשפט המחוזי אשר התייחס מפורשות לחוב כלפי ברוך: "עיון בפסק הדין מלמד כי בית המשפט היה ער לקיומו של חוב זה (החוב כלפי ברוך), אליו התייחס בית משפט קמא בסעיף 17 לפסק הדין" (עמוד 11, שורות 3-5 לפסק הדין). לאור כל ההחלטות הללו יש מקום גם לקבל את טענת השתקי הפלוגתא וההשתקים הדיוניים אשר הועלו על-ידי המשיבים בבקשותיהם. 33. לסיכום, לא הוכח כאמור שמדובר בחוב פיקטיבי אלא בחוב שריר וקיים, שמקורו ככל הנראה, במידה גבוהה של ודאות, בנטילת הלוואות לצורך הימורים; ברוך פתח בגין חוב זה תיק הוצל"פ אשר מתנהל מזה שנים מספר בלשכת ההוצל"פ בתל אביב, ובחלק מהליכים אלו נטלה המבקשת חלק. עובדת מינויו של הכונס ככונס נכסים לדירה הינה עובדה מוגמרת, כמו גם העובדה שהדירה אמורה להימכר כפנויה. לא זו אף זו, כיום, לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, לא יכולה להיות מחלוקת מהו חלקו של כל צד בדירה וכיצד מתחלקים החובות. המבקשת אינה יכולה למנוע מברוך את ההליכים אותם הוא מנהל כדין על מנת להיפרע את חובו מחלקו של רצון. יש גם להכיר בזכותו של רצון לפעול למימוש נכסיו ועל-ידי כך לפרוע את חובותיו לנושיו, חובות אשר הושתו עליו באופן אישי. 34. מכל הטעמים הללו, אני מורה על דחיית המרצת הפתיחה. צו המניעה שניתן לעיכוב הליכים ההוצל"פ מבוטל בזאת. המבקשת תשלם הן לרצון והן לברוך הוצאות משפט בסכום של 7,500 ₪ לכל אחד, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הפיקדון המזומן אשר הופקד בתיק יחלוק בין רצון לברוך באופן שווה, והיתרה תושלם על ידי המבקשת. איזון משאבים