הצדדים חלוקים בשאלת מוקד הפגיעה האחורי ומוקד הפגיעה הקדמי של הרכב המבוטח; האם רכב הנתבעים 1-2 הדף את רכב הנתבעים 3-4 לעבר רכב המבוטח, וכתוצאה מכך נגרם הנזק במוקד האחורי של רכב המבוטח; והשאלה השנייה הטעונה הכרעה היא האם בעת הפגיעה של רכב הנתבעים 3-4 ברכב המבוטח "נכנס" חלקו הקדמי של רכב הנתבעים 3-4 מתחת לפגוש רכב המבוטח, וכתוצאה מכך נהדף רכב המבוטח לעבר רכב היונדאי ונגרם הנזק למוקד הקדמי של רכב המבוטח. כנגזרת משאלה זו יש לבחון האם ההתנגשות של רכב הנתבעים 1-2 ברכבם של הנתבעים 3-4 גרמה להדיפת רכב המבוטח לעבר רכב היונדאי ובכך תרמה, או אף הגבירה, את עוצמת הנזק שנגרם למוקד הקדמי של רכב המבוטח. יצוין כי איני סבורה כי יש בכתבי האישום שהוגשו כנגד המעורבים בתאונה כדי להשליך על שאלות אלו באשר כתבי האישום עניינם באי שמירת מרחק. הנזק למוקד האחורי של רכב המבוטח 10. הנתבעת 1 אינה מכחישה כי רכב הרנו בו נהגה פגע ברכב הנתבעים 3-4, אך היא כופרת בטענה כי הדפה את רכבם לעבר רכב המבוטח, וכך גם הטענה כי פגיעתה ברכב הנתבעים 3-4 גרמה להדיפת רכב המבוטח לרכב היונדאי. 11. בחקירתה בבית המשפט תיארה הנתבעת 1 את פעולותיה בעת קרות התאונה, כאשר לגירסתה היא ראתה את תאונת השרשרת וניסתה לפנות שמאלה על מנת שלא לפגוע ברכב הטיוטה מלפנים, ואולם אביה שישב לצידה בעת התאונה הזהיר אותו מרכב שחצה את הנתיב הימני ולכן היא חזרה ימינה ופגעה ברכב הנתבעים 3-4. מעדותה של הנתבעת 1 ניתן ללמוד כי במהלך התרחשותו הקצרה של האירוע היא סטתה בתחילה לנתיב השמאלי, ולאחר שאביה התריע בפניה על הרכב שנוסע בנתיב זה, או-אז, בלמה את הרכב בטרם הפגיעה ברכב שנסע לפניה. כפי שהסבירה זאת בעדותה: "אני כן בלמתי. אבל לא ישר, פניתי שמאלה קודם". מעדות זו עולה כי זמן הבלימה היה קצר ובסמוך לתאונה, ובכך יש להסביר את עוצמת הפגיעה ברכב הטויוטה. אינדיקציה נוספת לעוצמת הפגיעה ניתן למצוא בהערכת אביה של הנתבעת 1 כי מהירות הנסיעה של רכבם היתה בין 70 ל-80 קמ"ש, כאשר מדובר בכביש שנמצא בשיפוע של ירידה (עמ' 8 לפרוטוקול). 12. לפי התרשמותי, רכב הנתבעים 1-2 פגע ברכב הנתבעים 3-4 בעוצמה חזקה וכתוצאה מכך הדף אותו לעבר הרכב המבוטח. חיזוק למסקנה זו אני מוצאת בעדויות נהג רכב הנתבעים 3-4 ונהג רכב המבוטח שהעידו על עוצמת הפגיעה המשמעותית של רכב הנתבעים 1-2, בהשוואה לפגיעה של רכב הנתבעים 3-4 ברכב המבוטח. עדויות אלו של הנהגים שהיו מעורבים בתאונה מהימנות בעיני, ואני מוצאת תמיכה לעדויות אלו בתמונות שצורפו לסיכומים מטעם התובעת בהן נחזים מוקדי הנזק ברכבים. 13. אינדיקציה נוספת לעוצמת הפגיעה אני מוצאת בעדות הנתבע 3, שלא נסתרה, לפיה בשל עוצמת הפגיעה נגרם לרכב הנתבעים 1-2 נזק רב בחזיתו הקדמית במידה שלא אפשרה את נסיעת הרכב לאחר התאונה. עדות זו מקבלת ביטוי ממשי בתמונות שצולמו לאחר התאונה המעידות על הנזק הרב שנגרם לרכב הנתבעים 1-2 בחלקו הקדמי כתוצאה מהפגיעה. מדובר בנזק ניכר בצדו השמאלי של רכב הנתבעים 1-2, אשר תומך במסקנה כי הנהגת נסעה במהירות גבוהה והחלה לבלום רק בסמוך לפגיעה. 14. נוכח האמור אני קובעת כי הנתבעת 1 אחראית לנזק שנגרם למוקד האחורי של רכב המבוטח. הנזק למוקד הקדמי של רכב המבוטח 15. התובעת טוענת בסיכומיה כי מהירות נסיעתו של נהג הרכב המובטח לא היתה גבוהה, מאחר והתאונה ארעה כ- 60 מטר לאחר שהחלו הרכבים את נסיעתם מעצירה מוחלטת בשל אור אדום ברמזור. הנהג המבוטח תיאר בחקירתו כי התאונה ארעה בסמוך לאחר מופע אור ירוק ברמזור, עת החל לנסוע במהירות נמוכה, כאשר הרכב שנסע לפניו נעצר באופן פתאומי וניסה להיכנס לאחת הפניות ליער בן שמן (עמ' 2 לפרוטוקול). עוד העיד הנהג המבוטח בחקירתו כי רכב הנתבעים 3-4 שנסע מאחוריו "נכנס" מתחת לרכבו והדף אותו לעבר רכב היונדאי (עמ' 3 לפרוטוקול), כשלדבריו, הוא הרגיש את המכה של הרכב השלישי שנכנס בו והרכב הרביעי שנכנס בכל הקבוצה (עמ' 2 לפרוטוקול). להתרשמותו של נהג רכב המבוטח, הרכב הרביעי בשיירה נסע במהירות גבוהה ולכן הוא התנגש בחוזקה ברכב שלפניו והדף את כל הרכבים פעם נוספת, וכלשונו "הרגשנו שהמכה הרצינית היתה הרכב הרביעי" (עמ' 3 לפרוטוקול). 16. התובעת מוצאת תימוכין לגירסתה כי רכבם של הנתבעים 3-4 "נכנס" מתחת לפגוש של הרכב המבוטח והדף אותו לעבר רכב היונדאי, בתמונות הנזק של הרכב המבוטח בהם נחזית המעיכה בחלק האחורי, בעוד שכל שאר הרכיבים מקו הטמבון האחורי ומעלה נותרו ללא פגע (נספח א' לסיכומים). לחיזוק טענה זו מפנה התובעת לחוות דעתו של השמאי מטעמה, מר שמעון שיטרית, בה הוא מפרט את החליפים שנמצאו מכופפים במוקד האחורי של הרכב בעת בדיקתו לאחר התאונה (נספח 3 לכתב התביעה). תמיכה נוספת מוצאת התובעת בתמונות הנזק של רכב הנתבעים 3-4 מהן ניתן להיווכח, לגישתה, כי הפגיעה במוקד הקדמי של רכב הטיוטה מסתכמת במשיכת מכסה מנוע, ונזק זה עולה בקנה אחד עם גירסת התובעת כי רכב הנתבעים 3-4 "נכנס" מתחת לחלקו האחורי של רכב המבוטח (נספח ג' לסיכומים). 17. הנתבעים 3-4 מכחישים את הטענה כי רכבם הדף את רכב המבוטח לעבר רכב היונדאי. על פי גירסתם, כתוצאה מהעצירה הפתאומית של רכב היונדאי רכב המבוטח התנגש בו מאחור, ומשלא הצליח נהג רכב הטיוטה לעצור הוא פגע בחלקו האחורי של רכב המבוטח. בשלב זה, לגירסת הנתבעים 3-4, רכב הנתבעים 1-2 שנסע מאחורי רכבם פגע בו בחלקו האחורי והדף אותו לעבר רכב המבוטח. 18. הנתבע 3 שנהג ברכב הטיוטה העיד בחקירתו כי הוא עמד מאחורי רכב המבוטח ברמזור למופע אור אדום, ולאחר שהתחלף לאור ירוק "לא זוכר כמה אחרי הרמזור אבל לא הרבה" הרכב שהיה ראשון בשיירה עצר, וכתוצאה מכך רכב המבוטח התנגש בו, והוא בלם את הרכב אך הוא פגע קלות ברכב המבוטח שהיה לפניו. לדבריו, לאחר הפגיעה ברכב המבוטח הוא חטף מכה חזקה מאחור. בחקירתו הנגדית הבהיר הנתבע 3 כי הוא ראה את הרכב שנסע לפניו אך לא ראה את הרכב הראשון בשיירה, אם כי "שמעתי אותו פוגע" (עמ' 4 לפרוטוקול). כמו כן הדגיש כי הוא לא "נכנס" מתחת לרכב המבוטח והפגיעה היתה בחלק התחתון של הפגוש (עמ' 5 לפרוטוקול). 19. התובעת חולקת על גירסה זו של הנתבע 3, ולטענתה, אופי הנזקים ברכב המבוטח המעידים על כך שרכב הטיוטה "נכנס" מתחת לפגוש הרכב המבוטח - אינו מתיישב עם עדותו. שכן, על מנת שרכב הטיוטה "יתחפר" מתחת רכב המבוטח נדרש מעצור שימנע את התקדמות רכב המבוטח לפנים, ולשיטתה, אותו מעצור שימש רכב היונדאי אליו נהדף רכב המבוטח. לכך מוסיפה התובעת כי רכב המבוטח נהדף פעמיים לעבר רכב היונדאי, פעם אחת על ידי רכב הנתבעים 3-4 ופעם שניה על ידי רכב הנתבעים 1-2 שהגביר את עוצמת הפגיעה. 20. באשר לכך נשאלה הנתבעת 1 בחקירתה האם כתוצאה מהפגיעה ברכב הנתבעים 3-4 נהדף רכבם לעבר רכב המבוטח שנסע שלפניו, ולהתרשמותה "הוא לא זז קדימה עד כדי כך שפגע ברכב שלפניו" (עמ' 7 לפרוטוקול). אולם בהמשך תשובתה הדגישה כי היא יודעת בוודאות שלא הדפה את רכב הטיוטה (עמ' 7 לפרוטוקול). אביה של הנתבעת 1 העיד באופן דומה לבתו כי רכבם לא הדף את רכב הנתבעים 3-4 לעבר רכב המבוטח אלא הוא "היה במקום" (עמ' 8 לפרוטוקול). 21. איני מקבלת את טענת התובעת כאילו רכב הטויוטה "נכנס" מתחת לרכב המבוטח וכך גרם לפגיעה במוקד הקדמי של הרכב המבוטח; בעניין זה עדיפה עלי עדותו של הנתבע 3 לה האמנתי, לפיה פגע ברכב המבוטח פגיעה קלה בלבד ולא באופן המתואר על ידי התובעת. לטעמי, גם עדות נהג הרכב המבוטח לפיה לא הספיק לבצע בלימה מלאה ופגע ברכב היונדאי, תומכת במסקנה זו כמו גם התמונות שהוצגו בפני. יחד עם זאת עלה מעדויות הצדדים כי רכב הרנו הדף את רכב הטויוטה והרכב המבוטח על עבר רכב היונדאי; נהג הרכב המבוטח העיד כי הרגיש מכה רצינית בעקבות פגיעת הרכב הרביעי וגם נהג רכב הטויוטה העיד כי "חטף מכה חזקה מאחור". מאידך לא האמנתי לעדות הנתבעת 1 כאילו פגעה ברכב הטויוטה פגיעה קלה בלבד באשר פגיעה זו אינה מתיישבת עם הנזקים שנגרמו לחלקו האחורי של רכב הטויוטה. מסקנה זו עולה גם מעוצמת הפגיעה של רכב הרנו כמפורט לעיל. בהתחשב בעובדה שהתובעת לא זימנה לעדות את נהג היונדאי וגרסתה בכתב ההגנה אינה תואמת את עדות נהג הרכב המבוטח, מצאתי מקום לחייב את הנתבעות 1-2 בתשלום 20% מהנזק הקדמי. הנזק 22. על פי ממצאי בדיקתו של שמאי התובעת, הערכת הנזקים שנגרמו לרכב המיצובישי של התובעת במוקד קדמי הינו 36,514.48 ₪ והנזקים במוקד האחורי הינם 8,019.08 ₪. ממצאים אלו לא נסתרו בראיה כלשהיא מטעם מי מהצדדים. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעים 1-2 בנוגע לנזק במוקד האחורי של רכב המבוטח, וקובעת שהאחריות לנזק זה רובצת לפתחם. בנוסף על הנתבעות 1-2 לשאת בתשלום סך של 7,302 ₪ בגין הנזק שנגרם לחלק הקדמי. סך הכל ישלמו הנתבעות 1 ו-2 לתובעת, באמצעות נתבעת 2, סך של 15,321 ₪ בצירוף הוצאות (אגרה, שכ"ט שמאי והוצאות העדים) ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪. רכבנזקי רכושנזק לרכב