מכאן, שאין בפי המערער טענה כי היה הסכם מחייב בכתב, בינו לבין המשיב, אשר חייב את המשיב לפרוע שיקים של המערער גם בהיעדר כיסוי מספיק אלא, לטענתו היה נוהג או נוהל על יסודו, הניח שהמשיב ימשיך לכבד שיקים גם בחריגה ממסגרת האשראי. בהקשר זה, נפסק לא אחת, כי: "העובדה שהמשיב היה נכון בעבר לסטות ממסגרת האשראי המוסכמת אינה מחייבת ואף אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה לעשות כן בכל עת גם בעתיד וללא כל הגבלה. המשיב זכאי לשקול את מדיניותו בכל עת ועת. מקום בו הוא מאשר חריגה, נושא הוא בסיכון עד לשלב שלא יחפוץ להמשיך ולנהוג כך. .. לשון נוספת, על המערערת מוטל להוכיח מסגרת אשראי קבועה ומוגדרת המגבשת חובה המוטלת על המשיב, חובה שאין המשיב יכול או רשאי להתנער ממנה באופן חד-צדדי" (פסה"ד בעניין בע"א 4305/98 דלעיל. ראה גם: ע"א (ת"א) 1427/03 אי.אנד.גי מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ורע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חברה לבניין בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ). מה נדרש מן המערער, על מנת להוכיח חובה מצד הבנק להמשיך לפרוע שיקים בחריגה ממסגרת האשראי? כב' השופט י. עמית נדרש לסוגיה, במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א 1981" הפרקליט מד ג' 459 בעמוד 469: "כאשר מדובר בשינוי של חוזה בכתב, על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, יש להשתית המסקנה, כי החוזה שונה, על בסיס מוצק. להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח-להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר". יש לבחון, אם כן, האם עלה בידי המערער להוכיח קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, שיש בו כדי להצביע על שינוי מסגרת האשראי כפי שסוכמה בין הצדדים בכתב. מסגרת האשראי המאושרת של המערער, הועמדה על סך של 20,000 ₪. עיון בדפי החשבון שצירף המערער בערעור הראשון, מעלה כי שני השיקים שסורבו ביום 08.06.12 וביום 10.06.12, אליהם התייחס המערער במסגרת ערעורו, הוחזרו מהסיבה של "אין כיסוי מספיק" בשל החריגה ממסגרת האשראי המאושרת. כך גם שלושת השיקים שסורבו בימים 10.05.12, 22.05.12 ו- 29.05.12 הוחזרו מאותה סיבה. גם השיקים נושא הערעור השני, סורבו והוחזרו בשל היעדר כיסוי מספיק. לגבי שיק מס' 475 מיום 8.08.12 ע"ס 20,272 ₪ שעפ"י הטענה מן הראוי לכבדו מאחר ובאותו יום הופקד בחשבון סך של 20,000 ₪ בהעברה בנקאי - עיון בדפי החשבון מעלה כי הסכום מופיע בשורות פירוט החשבון מתחת להחזרת השיק, קרי הסכום הופקד לאחר שהשיק הוחזר וסורב. האמור לעיל, סותר את הטענה לגבי נוהג או דפוס פעולה קבוע ומתמשך במסגרתו נהג המשיב לכבד שיקים גם בחריגה ממסגרת האשראי ואף מעיד על ההפך. לעניין זה ראה מאמרו של: י. עמית, חוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א 1981, הפרקליט מד ג', עמ' 449 כפי שצוטטו בין היתר בעש"א (רחובות) 23129-05/10 מובילי רחובות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (01/08/2010) : "סירוב המשיב לפרוע שיקים במקרה דנן מספר פעמים שקדמו לחודש אפריל 2010, מבלי שהמערערת השמיעה טענה כי הדבר בניגוד למוסכם, משמיטה את הקרקע מתחת לטענתה היום - "החזרת שיקים על-ידי המשיב בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר הסכם חדש בין הצדדים. ניתן היה לצפות כי אם סורבו מספר שיקים, ימחה בעל החשבון על כך בפני המשיב. העובדה, כי בעל החשבון "נזכר" רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו".י' עמית, חוק שקים ללא כיסוי, תשמ"א 1981, הפרקליט מד ג',עמ' 449,בעמ' 469 " המשיב טען, כי המקרים בהם העמיד הלוואות בזק בסכומים קטנים לטובת המערער, היו בהתאם להנחיות בנק ישראל בדבר כיבוד שיקים בחריגה ממסגרת האשראי. מקובלת עלי הטענה, כי העמדתן של הלוואות אלה נעשתה בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של הבנק, ואין היא מקימה חובה כלפי המערער, לכבד כל שיק שיוצג למרות חריגה ממסגרת האשראי. המערער לא רשאי היה להסתמך על כך שבעבר הוקמו הלוואות בזק כאמור, ללא בקשה מצדו, ולהניח כי חלה על הבנק חובה לכבד את השיקים בחריגה מהמסגרת. במהלך הדיון קבעתי, כי אם סבר המערער שעל מנת להוכיח טענותיו הוא זקוק לעדותו של עובד הבנק, היה עליו לבקש לזמנו לעדות מטעמו, זאת משום שהיה ידוע וברור, מתשובת הבנק, כי הבנק בחר לא לצרף תצהיר מטעמו, ואין חולק כי הוא רשאי לעשות כן בהתאם לתקנות. מעבר לנדרש, יוער כי המערער גם לא צירף לבקשתו העתק מפניותיו בכתב למשיב, אשר במסגרתן ביקש את ביטול הבאת השיקים נשוא הערעורים במניין השיקים אשר סורבו, בהתאם לתקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב- 1981. אשר על כן, אני דוחה את שני הערעורים. צווי המניעה הזמניים שניתנו, בטלים. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח. המזכירות תעביר את סכומי הפיקדון שהופקדו על ידי המערער להבטחת הוצאות המשיב לידי ב"כ המשיב, על חשבון ההוצאות שנפסקו. בנקשיקיםהלוואה