תקנה 49 לתקנות התעבורה: אסור לאדם לנהוג ברכב בעקבות רכב אחר, אלא תוך שמירת מרחק המאפשר עצירה בכל עת בכדי למנוע תאונה. שמירת מרחק נקבעת על פי התחשבות במהירות הנסיעה של כלי הרכב, במצב הראות בכביש, מצב הדרך והתנועה מסביב. על פי תקנה 49 לתקנות התעבורה: "49. (א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. (ב) בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם ברכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב". על הנתבע היה לשמור מרחק מן הרכב שלפניו, ולהתחשב בתנאי הנסיעה, במזג האוויר המיוחד (לגביו העידו שני הנהגים), במצב הראות שנוצר כתוצאה ממזג האוויר, במהירות נסיעתה של נהגת התובעת (שהיתה מהירות נמוכה יחסית -ראה פרוטוקול עמ' 5 ש' 13-16), וכן בתנועה באופן כללי. אין צורך להכביר במילים על הצורך לשמור על מרווח בין רכבים המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה וזאת על פי לשון תקנה 49 לתקנות התעבורה שלעיל. בכל עת, הכוונה היא גם למקרה שבו אדם עוצר מכל סיבה שהיא. ואולם, על אף האמור, יש להטיל אחריות גם על נהגת רכב התובעת. על פי תקנה 53 לתקנות התעבורה: "53. לא יבלום נוהג רכב את רכבו פתאום, אלא לשם מניעת תאונה שאי-אפשר למנעה בדרך אחרת או אם הדבר הכרחי מטעמי בטיחות התנועה; ..." נהגת התובעת לא בלמה על מנת למנוע תאונה שאי אפשר למנעה בדרך אחרת, או משום שהדבר היה הכרחי מטעמי בטיחות התנועה. נהגת התובעת, בלמה בלימה פתאומית אך ורק כדי לא לפספס את הפניה שמאלה (ראה פרוטוקול עמ' 1 ש' 18, 20, עמ' 2 ש' 30). כמו כן, הנהגים ציינו, כי מזג האוויר היה סוער, ירד גשם מלווה בקרח והכביש היה חלק. על פי תקנה 51 לתקנות התעבורה: "51. לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". לפיכך מתחדדת עוד יותר הציפייה מנהגת התובעת לנהוג ברכב התובעת במהירות סבירה בהתחשב באותן נסיבות בתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שתקיים בידה את השליטה המוחלטת ברכב, כפי שגם מתבקש הדבר מהנתבע. סוף דבר, אני קובעת כי יש להטיל על כל אחד מהנהגים אחריות לקרות התאונה, כשאני קובעת שלנהגת התובעת ישנה אחריות בשיעור 45% ולנתבע ישנה אחריות בשיעור 55%. בהתאם אני קובעת שהנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 24,529 ₪ כשסכום זה נושא הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת השמאית. סך של 400 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת השמאית. סך של 300 ₪ בגין הוצאות בטלת העדה שנפסקו בדיון . שכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8%. סך של 563 ₪ בגין אגרת בימ"ש. משקבעתי את אחריות הנתבע לתאונה, והפחתתי את שיעור אחריותה של נהגת התובעת לתאונה אני מורה דחיית התובענה נגד צד ג'. אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה בתביעה ובהודעת צד ג'. זכות הערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי, מחוז מרכז. משפט תעבורהתאונת דרכיםשמירת מרחקתקנות התעבורה