תביעה כספית ע"ס 14,303 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. היום נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן - "הפרטית"). רכב הנתבעים - טנדר מתוצרת מיצובישי (להלן - "הטנדר"). מקום התרחשות התאונה כביש דו-סטרי בכפר דיר חנא. מועד התאונה מהמסמכים שהוצגו עולה אי-בהירות מסוימת לגבי מועד התאונה: בכתב התביעה נרשם רק תאריך התאונה (15.7.11) ולא צוינה שעת התאונה; בכתב ההגנה לא צוינו לא תאריך ולא שעת התאונה; בטופס ההודעה שנמסר לתובעת צוינו תאריך 15.7.11 ושעה 23:30; בטופס ההודעה שנמסר לנתבעת 2 צוין תאריך 15.7.11 ושעה 11:30; בהודעת נהג הפרטית במשטרה צוינו תאריך 16.7.11 ושעה 11:40 וצוין גם (ליד חתימת הנהג על הודעתו) תאריך 16.8.11 (במכתב סגירת תיק המשטרה מחוסר עניין לציבור נרשם כתאריך תאונה 16.7.11); במסמכי קבלת נהג הפרטית בחדר המיון בעקבות התאונה נרשם מועד הקבלה הבא: תאריך 16.7.11 שעה 00:38, ויצוין שבהודעתו המשטרה ציין נהג הפרטית שפונה מזירת התאונה ע"י אמבולנס, כך שהדעת נותנת שמועד התאונה היה סמוך למועד קבלתו של זה בחדר המיון; בעדותו של נהג הפרטית בפניי העיד כי התאונה התרחשה בסמוך לחצות הלילה ואילו נהג הטנדר בעדותו לא התייחס כלל למועד התאונה. מטענות הצדדים עולה שלא קיימת, לכאורה, מחלוקת על שעת התאונה (למרות אי-הבהירות הנ"ל) ולכן ועפ"י מירב האינדיקציות אני קובע כי מועד התאונה הוא: תאריך 15.7.11 שעה 23:30 (חשיכה). המחלוקת אין חולק כי שני הרכבים נסעו בכביש הדו-סטרי בכיוונים מנוגדים, האחד לקראת השני, כאשר הפרטית בירידה והטנדר בעלייה. אין גם חולק כי מוקד הפגיעה בפרטית הוא בחלק הקדמי של דופן שמאל (כנף קדמית-שמאלית ודלת נהג) ואילו מוקד הפגיעה בטנדר הוא בפינה האחורית-שמאלית (בעיקר החלק השמאלי של הפגוש האחורי ותושבת הפגוש). המחלוקת היא בשאלה איזה משני הרכבים סטה לעבר הרכב השני ובכך גרם לתאונה, כאשר כל אחד משני הנהגים טוען שהנהג השני סטה לעברו. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תיק המשטרה הרלוונטי (בתיק קיימת הודעת נהג הפרטית בלבד, בה ציין: "אין לי את הפרטים של הרכב המעורב"). תמונות נזקי שני הרכבים המעורבים. חוות דעת שמאי רכב מיום 3.8.11 לגבי נזקי הטנדר בתאונה. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג הטנדר, וכן מצאתי שהעדות הראשונה מתיישבת באופן מלא יותר עם מכלול הראיות מאשר העדות השנייה. יש להודות על האמת, כי מלאכת ההכרעה בתיק זה לא הייתה פשוטה: מדובר בתאונה שלה היו עדים רק שני הנהגים, כאשר מוקדי וצורות הנזקים בשני הרכבים יכולים להתיישב עם שתי הגרסות המנוגדות לגבי אופן התרחשות התאונה. הנחיתי אפוא את עצמי לבחון בקפידה יתרה את מכלול הראיות ואת מהימנות העדים. התרשמתי כי נהג הפרטית מעיד באופן טבעי, מפורט ואמין יותר מאשר נהג הטנדר. נהג הפרטית תיאר את מהירויות הנסיעה של שני הרכבים עובר לתאונה (הפרטית איטית מאוד והטנדר במהירות גבוהה), כאשר נהג הטנדר נמנע לחלוטין מכך; נהג הפרטית סיפק הסבר הגיוני וסביר לסטיית הטנדר בדמות הרכבים שחנו בימין נתיב הנסיעה של הטנדר (הסבר שלא נסתר), כאשר נהג הטנדר נמנע ממתן כל הסבר; נהג הפרטית סיפק הסבר הגיוני וסביר (הסבר שלא נסתר) לכך שתנאיי הדרך לא אפשרו לו להסיט את רכבו לימין כדי לברוח ממגע בין הרכבים (והוא הסביר שראה את הטנדר נוסע לעברו במהירות ולכן האט את מהירות הפרטית עד לכדי כמעט עצירה), בעוד שנהג הטנדר לא תיאר כלל מה ראה ועשה כנהג כשהתקרב לנקודת מפגש הרכבים, כאשר נוכח תנאיי הדרך והתאורה, אין ספק שנהג הטנדר הבחין וחייב היה להבחין בפרטית המסלול הנסיעה הנגדי עוד בטרם נקודת המפגש. התרשמתי מעדות נהג הטנדר, כי נהג הטנדר בחר באופן מודע ומכוון (ולכן מגמתי, מתחמק ולא אמין) על אילו שאלות שנשאל בחקירתו להשיב מיד ועל אילו ביקש להישאל מחדש או להשהות תשובתו עליהן. כך, למשל, כאשר נשאל עד זה על פגיעות ונזקים קודמים ברכבו (שקרו לפני התאונה), בחר העד להקשות בתשובותיו, למרות שמתשובתו הסופית (לפיה הטנדר נקנה במצב הכולל נזקים קודמים) היה ברור שהעד הבין על מה נשאל לאורך כל הדרך. אציין כי נתתי דעתי לכך ששפת האם של עד זה אינה השפה העברית. לחובת הנתבעים נזקפת העובדה, שבעל הטנדר בחר, במודע, שלא להגיש עד היום תביעה בגין נזקו העצמי (גם לא תביעה שכנגד במסגרת תיק זה), למרות שטרח והזמין בגינו חוות דעת שמאי בתשלום שניתנה עוד ביום 3.8.11. הדבר מהווה בנסיבות אינדיקציה ברורה לחובת הנתבעים, כי אלו רואים את נהג הטנדר כאחראי לתאונה. כפי שציינתי למעלה, תמונות נזקי הרכב יכולות להתיישב עם שתי הגרסות המנוגדות גם יחד. אוסיף ואציין בהקשר זה כי אני מודע לשתי מסקנות אפשריות העולה מהתמונות, האחת לטובת התובעת והשנייה לרעתה: מסקנה לטובת התובעת - לפיה לו אכן הפרטית הייתה סוטה לעבר הטנדר סביר יותר היה לצפות לנזק גם בפינה הקדמית-שמאלית של הפרטית, שזהו לכאורה החלק הראשון של הפרטית שאמור לבור במגע בזמן סטייה מסוג זה; ומסקנה לרעת התובעת - צורת הסטייה המיוחסת לטנדר אינה רגילה ואינה אינטואיטיבית לכאורה: עפ"י צורה זו, הטנדר סטה למעשה ימינה (כלומר ניסה להתרחק מהפרטית שנמצאה במסלול הנגדי), ובעקבות זאת הפינה האחורית שמאלית של הטנדר הוסטה שמאלה וננעצה בחלק השמאלי של דופן שמאל של הפרטית. צורת פגיעה זו הינה כה מיוחדת, עד שנדרשו לנהג הפרטית במסגרת עדותו מס' ניסיונות של המחשה בעזרת מכוניות צעצוע כדי להסבירה (כמתועד בפרוטוקול הדיון). אודה על האמת, כי התלבטתי בנקודה זו, שפועלת כאמור לכאורה לחובת התובעת, והחלטתי בסופו של דבר שבכל זאת יש להעדיף את גרסת התובעת בנסיבות ונוכח מכלול הראיות והעדויות. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 14,303 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 24.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 24.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. רכבסדר דין מהירתאונת דרכים